כל פעם שאני אוכל בננה, קורה משהו.

Words are flowing out like endless rain into a paper cup

They slither while they pass, they slip away across the universe

Pools of sorrow, waves of joy are drifting through my opened mind

Possessing and caressing me

Jai Guru Deva Om

Nothing's gonna change my world

Sounds of laughter, shades of earth are ringing

Through my open ears inciting and inviting me

Limitless, undying love, which shines around me like a million suns

And calls me on and on across the universe

אני לא מבינה ת'עיניין הזה, באמת שלא.

אני מדברת עם אנשים, ולרגע אני משווה את עצמי אליהם, ובתוך שניה אחת אני יכולה להתגאות או להתבאס.

כשאני מדברת עם אחת אני יכולה להרגיש איינשטיין, ממש גאונה לא נורמלית.

אם אני מדברת עם השניה אני יכולה להרגיש ילדותית ומפגרת כמו נעל.

כשאני מדברת עם אחר אני יכולה להרגיש ממש מושלמת והכי בוגרת בעולם,

ואילו רק כשאני מסתכלת עליך הביטחון העצמי שלי נוחת הישר לאבק הרצפה.

אני באמת מסוגלת לתפוס מעצמי לרגע,

ורגע אחרי להרגיש הכי רדודה שיש.

וזו הסיבה האמיתית שבגללה אני מתנדנדת בין ההחלטות שלי.