מאחורי המסיכה.

עברה כבר יותר משנה מאז שנפרדנו.

ועברה שנה מאז שרבנו.

ועברה יותר משנה מאז שנפגעת ממני, ועברה שנה מאז שפגעת בי בחזרה.

שמעתי את השיר הזה כשהייתי בצרפת, ביום הולדת שלי, כמה דקות אחרי ששלחת לי הודעה "מזל טוב.. לא שכחתי.. שכל מה שתרצי יקרה ושתהיי מאושרת" והוא כלכך הזכיר לי אותך.

אני מתגעגעת אליך, אני לא אכחיש.

מאז ומתמיד היינו ידידים, וזה קשה להיות שנה בלעדייך.

היית הכי קרוב אליי, ידעת עליי הכל.

אז נכון שיש לי עכשיו חבר שאני באמת אוהבת אותו, אבל אתה חסר לי בתור ידיד,

לא רגילה להיות בלעדיך. עברה שנה ואני עדין לא מעכלת איך שהפרידה שלנו שינתה אותך לרעה.

אבל אני שונאת אותך עכשיו, את מה שהפכת להיות,

את הפוזה שלך, את זה שאתה משחק אותה, אפילו מולי,

שאסור לך להביע חולשה.

אז את השיר הזה אני מדמיינת שאתה שר לי,

אני יודעת שלא שכחת אותי, אני יודעת שאתה עדיין אוהב אותי,

אני יודעת שהיה חשוב לך לאחל לי מזל טוב בדיוק מהסיבות האלה,

אני יודעת שאתה יודע שאתה אשם,

אני יודעת שקשה לך כשאתה רחוק ממני, אבל אולי זה יותר טוב לך,

אני יודעת שאתה יודע שאני שונאת אותך ועדיין כועסת,

אני יודעת שאתה לא שכחת את אותם ימים שהיינו יחד,

אני יודעת שאכפת לך ממני, שהיית עושה את הכל בשבילי.

אז למה אתה לא נותן לי לעזור לך? בתור ידידה...

התקשרתי אליך לפני כמה ימים, כי מאז שעברת לפנימייה אין לנו אפשרות להתראות.

ושוב היית עם אותה פוזה, עם אותו ריחוק,

ועדיין היית חסר יכולת לגרום לי לחשוב שאתה לא אוהב אותי,

שלא קשה לך בלעדיי.

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך.

הלוואי שהיית מצטער והיית מתכוון לזה.

הלוואי שהיית משתנה, מחליף את הפוזה בחיוך אמיתי,

בכנות,

ואז היית מוצא מישהי, שטובה לך לא פחות ממני.

אחת שתאהב אותך.