מאחורי המסיכה.

השתדלתי לא לכתוב עליך.

אמרתי לעצמי שהרגשות האלו אליך יעברו.

שאת תפסיקי להטריד לי ת'מוח.

אבל את לא.

את רק נשארת שמה ומכאיבה לי מבפנים.

הכי מרגיז, שאני לא יודעת למה כל כך קשה לי איתך ועם כל מה שקרה בנינו.

כל דבר שאני שומעת עליך רק מרגיז אותי יותר ויותר.

מה לעשות, ככה אני, אובססיבית.

כשמשהו מציק לי, הוא נבדק אליי כמו איזו מחלה ומעיק לי על הלב.

אנשים לא יודעים כמה קשה לי איתך, זה נשמע לי כל כך אדיוטי ואובססיבי שאני לא רוצה להטריד ולעצבן בזה את החברים שלי.

אני חושבת שקשה לי איתך עוד מהיסודי.

עוד מהיסודי תמיד קינאתי בך והתחריתי בך, אף פעם לא היית באמת חברה שלי.

ואולי אני שומרת לך טינה מאותה פעם שדיברנו לפני שנתיים בערך, ואמרת לי כמה כיף לי שחבר שלי הוא חבר שלי כי הוא כזה חתיך,

ואז לפני חצי שנה פתאום רצית אותו.

שלא תבינו לא נכון, אנחנו לא חברות, אפעם לא היינו, אבל אנחנו סוג של ידידות, יותר נכון היינו.

אני שונאת את זה שאת רצית את א' עוד כשאנחנו היינו ביחד לפני שנתיים,

ואני שונאת את זה שרצית אותו רק כי הוא נראה טוב לדעתך,

ואני שונאת את זה ששנה אחרי שנפרדנו הייתם ביחד והשגת אותו,

כי הוא כזה מיוחד ולא מגיע לו אותך,

אני שונאת את כמה שאת שטחית,

ואני שונאת את זה שהיית איתו 4 חודשים, עשית איתו כמעט הכל, נתת לו כל מה שהוא רצה, מבחינה מינית כמובן,

שום דבר אחר לא יכלת לתת לו.

הוא ניסה לדבר איתך והוא לא יכל, כי את פשוט גוש שטחי,

אי אפשר לדבר איתך, כי את רק חושבת על הציפורניים שלך ועל השיער והבגדים,

אני שונאת את זה שאת נחשבת כי יש לך ציצים גדולים ואת נותנת,

ואני שונאת את זה שאת נחשבת כי את קונה הרבה בגדים ומתלבשת ומדברת כמו כולם.

אני שונאת אותך על איך שזילזלת בעצמך כשאת וא' הייתם יחד, את אהבת אותו והוא רק נעזר בך כדי לשכוח אותי,

ואת נתת לזה לקרות, את נתת ל4 חודשים שהייתם ביחד להיות כלום מבחינתו, וכלום מבחינתך בזמן שאת באמת אוהבת אותו.

אני שונאת אותך על זה שאחרי שנפרדתם, ואני והוא חזרנו,

את הפצת עליי שמועות.

אני שונאת אותך על זה שלא יכל להבין אותו ואותי.

אני שונאת אותך על זה שהרמת את האף הקטן והעכברי שלך.

אני שונאת אותך על זה ששיחקת את עצמך נפגעת, שבכית, שהסטת את כל השכבה נגדי,

שגרמת לי לצאת כמו שרמוטה,

כשבעצם את זו ששרמוטה.

מה אני עשיתי?

כל הזמן הזה שהייתם ביחד אמרתי לו שייתן לך צ'אנס, ואז ברגע שראיתי שאני מתאהבת בו אמרתי לו שאני רוצה שננתק את הקשר,

ומבלי שידעתי הוא נפרד ממך, ואפילו לא היינו ממש חברות.

זאת אשמתי שהתאהבתי בו שוב? וכל שנייה אמרתי לו שאולי ינסה ליצור איתך קשר אמיתי, והוא לא רצה,

ואני באמת עשיתי הכל כדי שישאר איתך ולא לגרום לו להתאהב בי.

אז מה את רוצה ממני? למה את מאשימה אותי?!

ולמה את משחקת אותה מאוהבת ופגועה,

וכבר שבועיים אחר כך הולכת להיות עם מישהו אחר?!

ואז עוד חודש אחר כך פתאום את הולכת להיות עם איזה י"בניק, ובגלל שהוא י"בניק את פתאום מתאהבת בו ונהיית חברה שלו ופאתום שוב מאושרת.

אני שונאת אותך על זה שאת משחקת אותה תמימה וכולם מאמינים לך.

אני שונאת אותך על הפתאטיות שלך.

אני שונאת אותך על זה שגרמת לכל החברות שלי ושלך המשותפות לחשוב שאני נוראית, כשאת הצלחת לעבור הלאה אחרי חודש ולמצוא לך מישהו אחר.

אני שונאת אותך על זה שאת נותנת לבנים לזלזל בך.

אני שונאת אותך על זה שאת חושבת שאם את עם י"בניק זה אומר שאת מלכה.

אני שונאת אותך על החשיבה האטומה.

יעל. אני יודעת שאת לא כזאת,

אם רק היית יודעת כמה.

אני לא אוהבת אותך, אף פעם לא אהבתי.

אבל אני גם לא שונאת אותך. כי אני יודעת שאת לא כזאת.

אני יודעת שאת מסוגלת להתאהב,

אני יודעת שאת מסוגלת לחשוב על עוד דברים חוצמכסף ובגדים,

אני יודעת שאת מסוגלת להרגיש משהו אמיתי,

אני יודעת שבפנים את רגישה,

ושאת לא אוהבת מערכות יחסים מטומטמות כמו שהיה לך עם א', שעכשיו איתי,

או כמו שיש לך עם הי"בניק הזה שרוצה אותך רק בשביל הפוזה והמין.

יעל,

אני שונאת אותך על זה שאת בוחרת לוותר על כל הערכים שלך,

אני שונאת אותך על זה שאת בוחרת להיות מי שאת,

ובמקום להיות מי שאני יודעת שאת מסוגלת להיות,

את סתומה.

וקשה לי עם כמה שאת מעיקה עליי, מסיבה לא ברורה.

לפעמים אני חושבת שאני אולי מקנאה בך.

אבל אני לא מבינה למה, כי הרי א' באמת אוהב אותי.

בכל ליבו, ואני יודעת את זה. דיברתי על זה איתו כלכך הרבה פעמים, ואני מאמינה לו, תמיד האמנתי שהוא אוהב אותי,

אני הרי זאת ששברה לו אז את הלב, אני זאת שהוא לא הצליח לשכוח למרות שהיה לו אותך.

אבל קשה לי עם זה שהיית איתו 4 חודשים, ועשית איתו כמעט הכל.

וקשה לי שאני חושבת שאולי זה מפריע לו אפילו קצת שיש לך מישהו,

ווקשה לי עם זה שהיום כשאני וא' ראינו אותך ואת חבר שלך מתנשקים בבצפר הוא הסתכל עליכם.

קשה לי עם זה. ואותי בעצמי זה מרגיז לחשוב שיש לך מישהו.

למה קשה לי כל אלו, אם אני כל כך יודעת שהוא אוהב אותי.

לפעמים אני פוחדת שבאמת אכפת לו ממך.

למרות שכל כך הרבה פעמים הוא הוכיח שאת על הזין שלו, ואני דווקא שנאתי את איך שנפרדתם, ואני לא אהבתי את הקלות שבה הוא עבר ממך אליי, בלי שום רגשות אשמה ממך.

אבל אני פוחדת.. שאולי קשה לו לראות אותך עם מישהו אחר...

אולי..

ולמה אני כל כך רוצה תמיד להרגיש מעליך?

אז בבקשה, אל תענו לי על הפוסט הזה.

אל תנסו לייעץ לי או להטיף,

נמאס לי לדבר על זה,

עליה.

אני רק רוצה שהיא תעוף לי מהחיים.

ואני חרא,אני יודעת את זה.