אוך.
איזו תקופה מחורבנת.
כמה שאני שונאת את כל האנשים מסביבי פתאום,
עצבנית על כולם. מרוחקת.
אני לא כזאת.
אני אדם אוהב ומקבל, מאוד.
אני לא יודעת מה קורה לי.
תקופה קשה.
וכל מה שבא לי לעשות בתקופה הזאת,
זה רק להיות איתו.
עם א'.
הוא פשוט היחיד שעושה לי טוב.
היחיד שאני רוצה לשמוע כל מה שעובר עליו, והיחיד שקל לי לספר לו מה עובר עליי.
זה יעבור, אני יודעת.
אני מקווה.
אני מקווה שאני לא אפול במלכודת,
של תקופה מחורבנת שהורסת את הקשרים עם כולם.
לא, יהיה בסדר.
כשיהיה לי זמן.. יהיה בסדר.
החיוך לא נמחק,
והכוח נשאר.
כי זאת רק תקופה.. שתעבור.
אנחנו נורא חוצפנים.
פתאום אנחנו אומרים "ואיי איזה פחד, התחילה המלחמה."
אבל איפה אנחנו חיים?
המלחמה היא כבר שנים,
וזה בתחת שלנו. לאפחד לא אכפת מה קורה לתושבי שדרות.
זה על הזין של כולם,
אבל ברגע שפתאום אולי יגיעו קטיושות לצפון, או הקאסמים יגיעו גם יותר צפונה,
פתאום זה מזיז לנו.
פתאום כשזה נוגע לנו אנחנו עצובים, פוחדים.
תתעוררו.
כשהתקופה הזאת תעבור,
וימשיכו לירות קסאמים על תושבי שדרות,
אל תשכחו אותם.
תעזרו להם.
תעשו עם זה משו,
בדיוק כמו שאתם הייתם רוצים שיעשו בשבילכם.
||
V
בעקבות זה ששנה שעברה ניסיתי במועצת תלמידים לארגן אירוח לתושבי שדרות, וכולם אמרו שזה רעיון מעולה,
אבל בדוגרי, אפחד לא השקיע בזה זמן, אפחד לא פינה לזה מספיק תשומת לב,
ובגלל זה מגיע גם לנו לסבול עכשיו.
אולי אז יזיז למישהו ממה שקורה להם שמה בשטחים,
כל החיים.
אולי אז נקריב טיפונת זמן ומאמץ מעצמנו, ונארח אותם פה אצלנו.
נעשה להם כיף.
נגרום להם לשכוח, רק לקצת זמן, מהמציאות הנוראית,
וניתן קצת מהחיים שלנו,
כדי שלהם יהיו קצת חיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
wanna be) special girl)