אם הגעתי למצב, שאני מוצאת זמן בשביל לכתוב עליך פה בבלוג,
כנראה שממש קשה לי איתך.
אני לא יכולה לסבול את המצב הזה איתך יותר.
חברה הכי טובה.
נולדנו ב-8 ימים הפרש, אותו בי"ח, עריסה ליד עריסה, אנחנו שכנות עד היום, בית ליד בית, 8 צעדים הליכה. יושבות עד היום, מאז ומתמיד אחת ליד השנייה בכתה. יודעות אחת על השנייה הכל מאז ומתמיד, ותמיד דבוקות אחת לתחת של השנייה.
טוב... פעם זה היה ככה.
אוף, מה עובר עליך?
אני לא יכולה יותר איתך, זה נורא.
נמאס לי מהחוסר זמן הזה שלך, אפילו אליי.
נמאס לי מלרדוף אחרייך כמו איזה סלבריטי שאין לו זמן והוא רק עסוק מלעבור ממסיבה למסיבה, מחברים לחברים, מחברה לחבר ומחבר לחבר.
נמאס לי מהפוזה שאימצת לעצמך.
נמאס לי מהאנשים המגעילים שמקיפים אותך.
אין לי מושג מי את, באמת.
לפעמים אני תוהה למה אני בכלל אוהבת אותך, ומה עוד מחבר בנינו.
זה כנראה העבר, ההיסטוריה המשותפת, הידיעה ששתינו בהחלט לא יכולות אחת בלי השנייה, מתוך הרגל כזה, מכירים את זה?..
נמאס לי מהאדם חסר דעות הזה שאת מציגה בפני כולם, אדם שמחייך עעעלק בביישנות ומסתיר את הדעות שלו, רק כדי שלא יחשבו עליו משהו רע. נמאס לי מהחיוך התמים הזה לכולם, מהאדם ה"כל כך בסדר שאת" שחבר של כולם, ותמיד בעד הצדק. נמאס לי מזה שיש לך חבר דוחה שאת שונאת את הדברים שהוא עושה אבל את מכחישה אותם כי נוח לך שתהיו ביחד עכשיו, כי נוח לך שכשלכולן מסביבך יש חבר אז גם לך יהיה, במיוחד חבר מי"ב עם רישיון. נמאס לי מזה שפתאום את מתחברת עם כל מי שיש לו רשיון רק כדי להרגיש מגניבה יותר. נמאס לי מההצגות שלך.
נמאס לי מהן, כי אני, לעומת כולם, מכירה אותך, ויודעת מה עומד מאחורי כל זה.
העובדה שאת חסרת ביטחון, אז נעים לך שהרבה אנשים אוהבים אותך ונעים להם איתך כי את בסך הכל מפלרטטת עם כולם ומחייכת לכולם חיוך נחמד ואוהב וכמובן את כולם מזמינה לבית הגדול והאטרקטיבי שלך כדי שיוכלו לראות במסך ענק.
אבל את יודעת מה הכי קשה לי?
זה שאני יודעת שאת שונאת שמעשנים ואת יודעת מה זה אומר על בנאדם,
זה שאני יודעת שאת שונאת להשתכר ,
זה שאני יודעת שאת נגד אלימות ושונאת אנשים כאלה, ויודעת שבעיות, עם כמה שזה נשמע כמו כתה א', לא פותרים במכות...
זה שאני יודעת שאת שונאת שמתנחלים אצלך בבית,
זה שאני יודעת שאת נותנת משמעויות לדברים.
אבל אני יודעת שכל החברים שלך מעשנים ואת לא אומרת להם מילה,
אני יודעת שאת משתכרת המון כדי לברוח מהבעיות שלך ולהיות יותר קלילה ושמחה כי אחרת את לא,
אבל אני יודעת שחבר שלך הפציץ במכות מישהו מסכן ואת מתעלמת מזה כי את פוחדת להתמודד עם זה,
אבל אני יודעת שאת מזמינה את כולם להתנחל אצלך בבית כדי שאף פעם לא תהיי בודדה (גם אם זה אומר שינצלו אותך)
אבל הכי... אני יודעת שאת מוציאה את המשמעויות מדברים,
וחייה סתם חיים,
חסרי משמעות, ובורחת. בורחת מהכל.
אז בכיף... תברחי גם ממני....
וחוצמזה...
המון חזרות לתאטרון, יש לנו עוד מעט בגרות.
איזה מזל שיש לי את התאטרון, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
זה פשוט... האוויר שלי לנשימה.
זה מרוקן, ועושה הרגשה כל כך טובה.
הכל יסתדר בסוף, אני יודעת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
wanna be) special girl)