| 1/2007
ארדוש
החיים קלים. אנחנו קמים בבוקר אוכלים, שותים מצחצחים שיניים. אני אוהב לשתות קפה בבוקר. האמת שלא רק בבוקר, אני שותה קפה בבוקר שתי כוסות, בצהריים עוד שלוש וגם בערב. לפעמים לפני השינה. אני מכור!? לא יודע, אני אוהב קפה. לאחרונה קצת הורדתי את המינון אבל אז קראתי משפט של Erdos:
"מתמטיקאי הוא מכונה להפיכת קפאין להוכחות.
http://en.wikipedia.org/wiki/Erdos
ארדוש מת בתול, הוא היה עובד 19 שעות ונחשב למתמטיקאי הפורה ביותר של המאה ה-20. סיבה להערצה? אני חושב שכן. כמה מוזר זה לרצות להיות ארדוש? תמהוני בתול, חצי מהאנשים שראו אותו ברחוב בטח חשבו שהוא הומלס, מה שמטיל צל ענק על כל נושא ההערצה.
בוליווד: מליוני הודים רואים סרטים הודים, בקרוב מיליארדים. שחקן בבוליווד נחשב לאלוהים בקרב צופיו, כמה מהאוכלוסיה צופים בסרטי בוליווד? כמה צופים בסרטים של הוליווד? אז למה בראד פיט זה כזה שוס? אם הייתי צריך להיות שחקן קולנוע הייתי בוחר להיות הודי.
בכל אופן, המשפט של ארדוש עורר בי מן השראה לא מובנת, כבר כמה שבועות אני מסתובב במחשבה של "בא לי להיות ארדוש", ו"הלוואי והייתי בתול". אז בתול אני לא אהיה אבל לשתות קפה אני יכול אז הגברתי בחזרה את המינון, בקרוב אני מפסיק לשתות נס בצהריים ועובר ישר לאספרסו בלי סוכר.
לא הרבה משתנה מהילדות, אנחנו פשוט אוספים גוגואים וגולות יותר יקרים, הגיבורים שונים המחשבה נשארת אותה מחשבה: "אני רוצה כזה ואני רוצה כזה" הכל הבדל של עיצוב.
אבל איך זה מתקשר לחיים הקלים?
ובכן, חוץ מלאסוף גוגאים וגולות אני שם לב שאני לא עושה הרבה. אני קם בבוקר מצחצח שיניים, שותה קפה פותר תרגילים, לומד גיאומטריה דיפרנציאלית, טופולוגיה אלגברית, וכל מה שרק יכול להיות קשור למרחבי באנאך (באנאך, לו רק הייתי באנאך). מתקשר לחברה שלי להגיד לה שאני אוהב אותה והיא אומרת לי לקנות חלב בדרך הביתה. אני מגיע הביתה אנחנו יושבים מול הטלויזיה עם כוס קפה (אם זכרתי לקנות חלב). רואים טלויזיה והולכים לישון. עכשיו הקטע שבו אני מתלונן, חרא של שיגרה, רע לי, מר לי, החיים האלה קטנים עליי. אבל לא, אני חושב שאני די מאושר. כשאני לא עסוק בלבכות על מר גורלי, אני מוצא את עצמי די נהנה מהחיים הרגילים שלי. חוץ מהשוק הראשוני: לקום בבוקר זו חוויה די מעוררת.
העולם לא קטן עליי, חברה שלי לא קטנה עליי, החיים שלי נמצאים בדיוק במידה שלי, וזה שהם small זה לא כל כך מפריע.
הדבר היחידי שצריך להתמודד איתו: להשיג גוגואים, להתקדם בקריירה, למצוא פתרון לבעיה הבאה.
אני גם לא נוהג לפתח שיחות נפש. אני לא מנסה למצות את ה"אני האמיתי" אני מעדיף לא למצות את הרגע, זה נראה לי קצת הרבה בשביל רגע אחד.
אני הכי אוהב אותה, כשאנחנו יושבים מול הטלויזיה ולא מדברים, או אם מדברים אז על סתם: על מה עשיתי היום ומה ראיתי היום. כשאני שומע את אותו סיפור במאה האלף אני נמס, כשאנחנו מתחזרים עם פיצה מול סרט בדי.וי.די ליבי נפעם אני רואה איך כל יום משעמם לה איתי ובכל זאת איתי היא נשארת. אני יודע שגם היום נלך לישון מוקדם ואני יודע שהיא אוהבת אותי.
אם יום אחד אני אצליח, אם יום אחד אני אגיע לגדולה. באותו יום, אני אחזור הביתה ואלך לישון, למחרת אני אקום ואשתה קפה. זה יהיה אחלה קפה של בוקר.
| |
| כינוי:
סטודנט חופשי
בן: 43
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
