אחרי מחשבות רבות בשעות הפנאי (כלומר בפרקי הזמן הקצרים שבהם הייתי על האסלה, כי חוץ מזה בקושי היה לי זמן אפילו לפהק), הגעתי למסקנה -
אני אוהבת את הארץ הזאת.
כן,
ונכון שבגלל שקיבצו מרוקאים ורוסים למדינה אחת תמיד יש מלחמות נוער קטנות,
ונכון שבגלל שהכניסו אתיופים וקווקזים למדינה אחת תמיד יש בעיות עם המאפיה,
ונכון שבגלל שעירבבו ספרדים ואשכנזים יש חיכוכים לא רצויים בין החרדים,
ונכון שביום העצמאות תמיד יש את הערס הממוצע שתופס עם החבר'ה שלו פארקים שלמים,
ונכון שהרוסים גנבו לכל שאר העדות את התואר "אלכוהוליסטים",
ונכון שלאתיופים זה לא הפריע כי הם המשיכו להיות נרקומנים כמו קודם,
ונכון שאנחנו מקום כמעט אחרון בעולם במתמטיקה,
ונכון שכל המדינות השכנות מנסות להשמיד אותנו,
ונכון שרוב העולם שונא אותנו,
ונכון שפרס דביל,
ונכון שראש הממשלה שלנו חסר כל מצפון ונחקר על פרשה חדשה וחמורה,
ונכון שאין הרבה עבודה,
ונכון שהפלאפל לא משהו בזמן האחרון,
ונכון שאף אחד לא יודע מה מצב החסה בשטחים,
ונכון שבגלל הסיכסוך עם מצריים אני לא יכולה לנסוע לבקר בפירמידות,
ונכון שבמאים כמעט ולא מרוויחים כלום בארץ,
ונכון שיש הרבה אלימות,
ונכון שעוד הרבה מאוד דברים... זאת מדינה מדהימה.
עם נופים מדהימים, ניצחונות אגדיים, אמנים נפלאים ומנהיגים משובחים!
ואני אישית,
בתור מישהי שנולדה בארץ וגדלה בה כל חייה, אומרת בשיא הרצינות:
אני גאה להיות אזרחית במדינת ישראל.
(את נתניה ספציפית אני שונאת.. אבל זה ספציפית לנתניה.. טוב נו ואולי גם את באר שבע.)
זאת מדינה של יהודים, ואני בתור יהודיה שלמה, אם זה תלוי בי, אשאר לגור פה עד סוף חיי!
כאן היה מתבקש לשבץ את התקווה,
אבל אני מעדיפה שיר, דווקא של זמר מזרחי מאוד מוערך מבחינתי:
הלוואי- בועז שרעבי.
הלוואי ומענן תרד עלינו קשת
הלוואי שלעולם הזה יש תקנה...
הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת
הלוואי ולא תאבד לעד המתנה
הלוואי שהמדבר יצמיח עשב דשא
הלוואי ועוד נשב בצל התאנה.
הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב
הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן
הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב
הלוואי הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם.
הלוואי ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב
הלוואי ולא ננטוש את דרך התקווה
הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב
הלוואי שיש סיכוי אחד לאהבה.
הלוואי שלא נכאב...
ממחר אני בצפון עד יום שבת.
סופ"ש מהנה לכולם, אל תשכחו, אבטיח זה נקבה! (כולו ציץ אחד גדול.)
Mrs. Morphine