סוף סוף השיגרה האיומה נשברה, וחצי היום שהיה הולך פעם על לימודים חסרי תכלית, כעת הולך על שינה מועילה.

בזמן שהייתי שקועה בהגעה בזמן לשערי בית הספר, שיעמום גורף בין דפנות הכיתה, עישון טרוד בין כותלי הבניין, עכשיו, כשאני בחופש רוב הזמן, נזכרתי שעוד יש דשא ירוק בחוץ, ושהשמש מלטפת עם קרניה את הגוף, שקיים צחוק ילדים מתגלגל בגנים ציבוריים, שהעולם עוד שם, על כל פניו החיוביים, גם אם אני שכחתי זאת לזמן מה.

היום בהיכל, ליאנה ואביר החליטו להקים אגודת שמנים, ואני ואלה החלטנו להקים אגודת אנורקסיות, מה שפיתח ירידות בשרניות במיוחד אחד על השני:

ליאנה: "תראו אותכם, אתם נראים כאילו אתם חיים במחנה ריכוז!"

אני: "ותראו אותכם! אתם נראים כאילו אתם חיים במקדונלדס!"

אביר: "כשאוטובוס נוסע ואתם בתחנה, הוא לא עוצר כי הוא לא רואה אותכם!"

אני: "כשאוטובוס נוסע ואתם בתחנה, הוא לא עוצר כי הוא חושב שזה אוטובוס אחר!"

אביר: "אתם יכולים ללכת מול המסך בקולנוע בלי שאף אחד ישים לב!"

אני: "עליכם אפשר להקרין סרטים בקולנוע!"

אני: "אביר, היית רוצה לגדל חתול?

אביר: "לא, אני לא רוצה לקנות אוכל לאף אחד חוץ ממני."

ובסגנון הזה זה המשיך, עד שלא באו ולא שיכנעו אותי ללכת לקמצ'טקה.

הוא משכיר דירה עם חברה שלו, והאמת, אין דירה טובה מזאת לזוג צעיר. דירת חדר שקטע ונינוחה, כל כך שלווה ומלאה באנרגיות חיוביות, שאוצר המילים שלי אפילו לא יספיק כדי לתאר זאת.

בכל אופן, הגענו בדיוק בזמן לראות את חלוקת הניקוד לארווזיון, ואחרי מכשול קטן שהיוו הזכרים, שטענו שזה טיפשי, המשכנו לראות- ואני חושבת שאפילו הבנים נהנו לנתח את סימטריות הציצי שלי הקרייניות המחומצנות.

הקריין של שוודיה נראה לי כמו אחרי כמה הרים של חשיש,

והיתה אחת שזימזמה את השיר שלו העניקה 12 נק' באופן כ"כ בולט, שאנה הניחה שהיא רוצה להתקבל כך לארווזיון הבא.. אך בסופו של דבר זכה כמובן, מיסטר פאג, דימה בילאן.

..אבל עדיין, ישראל היתה במצב לא רע, למרות שדווקא שהשנה הייתי בטוחה שיש לנו סיכויים די טובים להגיע למקומות הראשונים יותר.

מחר אמורים להביא את המיטה החדשה שלי, סוף כל סוף מיטה וחצי!

לילה טוב,

צום קל,

חג שמח

ושבת שלום!

אני יודעת שכולנו יצאנו חרא.

התמונה פה רק כי המגפיים שלי יצאו סקסיות אשששש! D:

Mrs. Morphine