חלומו של כל תלמיד תקשורת הוא לעבוד במשרד פרסום.

מקום, שמקדם אותו צעד נוסף אל העולם התקשורתי חסר הגבולות.

מקום בו ינתן ביטוי לרעיונות, פטנטים ויצירתיות.

אתמול, כשישבתי לי בהיכל וניסיתי להפיל זבובים בכוח המחשבה, שמעתי בקצה האוזן את דינו, הבלונדיני הצנום, מדבר על משרד פרסום בו הוא עובד.

אחרי פיתוח שיחה קצרה וחישוב אופציות למיניהן, אני ודינו נסענו היום במונית איטית ביותר לת"א, אני לראיון עבודה, והוא לפרוייקט כלשהו.

המונית נסעה בקצב כל כך איטי, שנער חובב מרתונים היה יכול לעבור אותה בקלות, אך לבסוף ירדנו מול עזריאלי וצעדנו, מתקפלים תחת החום והלחות, אל בניין היעד.

כשהגענו, הופתעתי לראות שמבפנים הבניין נשלט באכזריות על ידי צבע צהוב-בננה, וברווזונים עם מבט של רוצח סדרתי.

בחדר הראשי היו הרבה אנשים חיכניים, ביניהם גם המראיינת שלי, פרדה, שהקלה עליי מאוד עם הקופצנות שלה והעובדה שהסתכלה עליי בגובה העיניים. ולא כי היא נמוכה.

מילאתי שאלון מעיק שכלל שאלות כגון "מי המודל לחיקוי שלך?", "מה המטרה שלך בחיים?", "באיזה סוג טמפונים את משתמשת?", "איזה מוצר את הכי גאה שיש לך?" וכד'.

אחרי שסיימתי עם המטרד בצורת השאלון והנחתי אותו לצידי, פרדה החלה להתעניין ולתחקר על תחומי העניין שלי, לרחרח איפה אני יכולה להועיל לחברה.

עניתי לה במלוא הכנות ועקבתי אחרי נוסחת "הראיון המושלם: לחייך הרבה, להנהן הרבה, לזייף מבט מתעניין ולזרוק פה ושם דברים חכמים."

הנוסחה הוכיחה את עצמה כיעילה פעם נוספת בהסטוריה, ולפי מה שהבנתי מדינו התחבבתי עליה מאוד.

("כשאני אהיה במאית מפורסמת בהוליווד...!")

חזרתי לנגן בגיטרה!

אחרי חישובים מתמטיים מסובכים ביותר, הגעתי למסקנה שהחזרה לנגינה תחייב אותי להחליף לגיטרה האומללה מיתרים, כי מרוב שהמיתרים הקיימים בה ישנים (שנתיים וחצי), אני חושדת שהם הספיקו כבר להמציא תוכניות קומוניסטיות להפיכה פוליטית, מתכון חדש לבורקסים עם גבינה ותו חדש.

התחלתי ללמוד את nothing else matters, הולך בינתיים לא רע. בשביל מישהי שלא נגעה בגיטרה שנתיים וחצי ולמדה ביום עשירית מהשיר, זה הישג כביר.

בסופו של דבר החלטתי שאני לא אתמסד בעבודה קבועה לחופש (אלא אם יקרה נס ויקבלו אותי לאופיס דיפו... בשילוב עם עוד נס- שאני גם אלך לשם), בכל זאת, החופש הגדול האחרון.

אחר כך יבוא הצבא הזועף, ואז האוניברסיטה הטמפרמנטית, ולא יהיה לי זמן אפילו לעשות רגליים.

יש לי סידור עבודה לסופי שבוע בפליירים, עבודה פה ושם במשרד הפרסום, ו- עוד דבר ובוא הייתי רוצה לפנות אל קהילת הקוראים הנתניתים שלי!

מישהו צריך מורה פרטי?

רק 25 שקל לשיעור, כל מקצוע שהוא עד כיתה ט'! (כולל).

מכיתה י' המקצועות שלא אוכל ללמד (מהסיבה הפשוטה שאני לא מבינה בהם גרוש) הם:

כימיה, פיזיקה ומתמטיקה.

כל השאר- בכיף!

ולמי שזה מזיז: יש לי ניסיון של די הרבה זמן עם נודניקים קטנים ומעצבנים שלא מבינים חומר מובן מאליו, אז בואו בהמוניכם! אני מבטיחה לא לצעוק/להרביץ/לסרס אותכם!!  

פוף, תמונה ישנה מתחילת החורף,

כשעוד הייתי מעשנת וולסטריט אדום XD

אגב, אנשים, בקשה אחרונה-

מי מנוי למעריב לנוער?

זה מאוד חשוב לי, תשאירו הודעה בתגובות אם כן.