מה הופך מנהיג דגול שנבחר לכוון את האומה, לרודן חסר מצפון אשר מוכן להפיל מגוון רחב של אנשים מסוגים שונים ומשונים, למען עצמו?

לדעתי, עריצים מתחלקים לשני סוגים עיקריים:

סוג ראשון, הם עריצים שנולדו כשבידיהם מושכות השלטון, כמו מלכים ובני אצולה, ולרוב, מגיל צעיר, הם לא הועשרו בתכונות כמו אהבה לנתינים או עזרה לסובלים באשמתם, כך שהשינוי אצלם מינימלי.

סוג שני, אנשים שפעם נכללו בהמון הנשלט והעיוור, וכאשר העפילו על פסגת הכוח והעוצמה, צורת מחשבתם ודרך התנהגותם החלה להסתחרר מרוב אפשרויות.

מנהיג, שהגיע לשלטון אחרי שטעם את הטעם המר של הרודנים שלפניו, ינסה לרכך את הנשלטים שלו, למצוא דרך לעזור להם.

כוונותיו הטובות של השולט החדש נמצאות בסיכון כביר בעקבות הכוח שאינו רגיל לו ואינו מאומן לשלוט בו.

השולט שהיה נאמן לסבלם של אחיו וחבריו, שהיה בעל חזון לשחרר את העם משלטון שנח על כתפיו של בן אדם אחד, השולט הזה- יכול לשכוח את מטרותיו הבסיסיות, ותחילה, בלי לשים לב, לעגל חוקים שהוא עצמו קבע. להפר כללים שאליהם התחייב. לאט לאט עיגול הפינות והתעלמות מכללים, תתגלגל ותוביל להפרת זכויות של אנשים, התעללות נפשית, כלכלית ולאומית בנתיניו, עד שלבסוף השולט עם המחשבות הטהורות על חירות ועצמאות דוחק את עמו לפינה בה הם סובלים, כשהוא עצמו מתענג על חיי פאר שמוחזקים על כפיהם של אחיו וחבריו.

אך היכן בדיוק נקודת הרתיחה, המעבירה מנהיג מוערץ לעריץ שנוא?

יכולות להיות מספר נקודות.

אם המנהיג מנסה להטיב עם הנתינים, והנתינים משיבים לו בכפיות טובה ובמקום להרכין את הראש ולמלמל מילות תודה, תופסים את האצבע המטיבה שלו וגוררים אחריה את כל היד, וכך המנהיג מחליט ללמד אותם לקח.

ייתכן גם שהמהיג מאמין שככל שהוא רודה בעמו יותר, כך טוב להם יותר, כי כך הוא מספק להם גבולות ומסגרת, אך למסקנה שכזו אפשר להגיע רק אחרי מנת יתר של שלטון וכוח.

תשאלו אותי לכבוד מה כתבה כה ארוכה ומייגעת?

לכבוד בלוג תחרות, ולמרות שהוא בלוג של סיפורים וזוהי כתבה, לדעתי, על הנושא שהם נתנו לא ניתן להלביש סיפור מוצלח, אלא אם כן תהיה אפשרות לכתוב לפחות כארבע מאות עמודים.