אתמול, ביום שישי, חגגנו יום הולדת למיכאל ולקלסו.

התכנון היה שכולם נפגשים בשעה שמונה בערב בתחנה המרכזית, מצויידים היטב ב20 שקל וכבד משקשק מפחד.

הגענו בשמונה. עזבנו בתשע וחצי, וזה במקרה הטוב.

פתחנו את הערב בריב עסיסי בין אלה לשרה, שאולה ודן התרוצצו ביניהן וניסו להגיע לשורש הבעיה.

ייתכן ומי שקורא עכשיו את הפוסט (יש כאלה, נכון?) לא מבין איזו סיבה בעולם היתה לאלה ולשרה לריב.

בקצרה אני אפרט שהיתה מחלוקת, בין גלב וטוני, לבין שרה.

מסיבות פוליטיות ואסטרטגיות רגישות ביותר, אני לא אחשוף את טבע המחלוקת, אך החלק העיקרי הוא ששרה הפרה את מה שסיכמו ביחד, למרות שידעה עד כמה חשובה היתה לכולם ההחלטה.

מאחר ולמעשים יש כנפיים ולמעשים רעים יש טילים, שמועות על מה שעשתה קיפצו בין אנשי ההיכל. כששרה, הידועה בתור יצור עגלגל שמדבר ספרדית ולובש תכשיטים מחרוזים שעוצבו בכיתה ב', נשאלה מה בכל העולם גרם לה להפר הסכם בין חברים, גן הזונה שטמון בה החל לשלוח שורשים והיא הסתובבה ברחבי בית ספרה כשהיא צורחת את כל שמותיהם של אנשי ההיכל ומברכת אותם בשלל מחלות מין.

בכל אופן, אחרי סצינה חביבה ומשעשעת שהיתה במרחק של פסיעה ממכות, העברנו את עצמינו לעבר החול, הלחות והאלכוהול, והגענו לחוף סירונית. הדבר הבולט היחיד בהליכה הוא שאנה תפסה חבילה של 100 כוסות וקיפצה איתן כשהן מחוברות אל המקום בו היה יכול להיות זין, ומייצגות את חוסר הצורך שלה לחיות.

מאחר וכל השבוע לא יצאתי לשום מקום, היתה זו הקלה אדירה עבורי לצאת עם חברים, בעיקר כשהיציאה נמשכה עד ארבע בבוקר. (אם הייתי גם נפגשת עם לב היה מתארך לשש.)

מפרט האלכוהול היה משובח למדי: אבסנט ירוק איכותי למדי, ג'ק דניאלס, עוד וויסקי שאם אני זוכרת נכון קראו לו וולנטיינס, פינלנדיה וסמירנוף בבקבוק פלסטיק.

מנקודת מבט מסויימת, למכור וודקה בבקבוקי פלסטיק זה די מתוחכם, כך האלכוהוליסט הממוצע לא יאבד את היקר לא מכל, אך מבחינה מדעית: האלכוהול יוצא דרך נקבוביות הפלסטיק.

מעבר לתגליות המדעיות שלי, המסיבה היתה אדירה.

- שתיתי בדיוק בכמות הנדרשת בשביל לפתח שיחות סקס עם הכוכבים.

- אני וניק עשינו שיחה על מערכות יחסים.

- אנה היתה בודדה וערירית כהרגלה.

- רוח הקודש דיברה עם גלב.

- קלסו עזב את מסיבת יום ההולדת שלו כשעתיים אחרי תחילתה לטובת מסיבה עליזה יותר.

- כשמיכאל השיכור החל לבחון ביתר קפידה מה אכל בארוחת הערב שלו, שכיכבה על החול, מיקי ואורן עטו אליו כמו אוכלי נבלות וצילמו אותו מכל זווית אפשרית.

- אני ואנה לקראת 1 וחצי אכלנו היטב בקפה בכיכר, נחשו הערנק של מי עבר דיאטה.

- אנה צווחה על מיקי ואורן באמצע קפה לונדון.

- מיכאל שינה את השם למוסטפה.

- ערבים נדבקו אלינו. היה שווה לסבול את זה רק בשביל לראות את סוסליק המסכנה נסה על נפשה כשהיא צועקת "לברוווווווווח!"

כאמור, בארבע הגענו הביתה, אני, גלב ואנה, שנשארה לישון אצלי. אחרי שכל הדרך מהתחנה המרכזית עד הבית שלי הם דאגו להזכיר לי שאני מטומטמת שאף פעם לא מבינה כלום, והם, האנשים החכמים ביותר במזרח התיכון, עלינו אליי.

הודעתי לאנה מראש שאני הולכת לישון ויהי מה, והיא מצידי מוזמנת לשחק עם הכלב שלי בספיידרמן.

אחרי שהתווכחה איתי על עוד כמה נושאים, בניסיון מחודש להוכיח לי שאני מטומטמת, הלכתי לישון.

הסתבר שאנה, הנקבה החכמה ביותר במזרח התיכון, לא חשבה על האפשרות של להדליק מאוורר בחדר. היא העדיפה, בשביל להתקרר, ללכת לישון על הרצפה. מה שיוביל למוות איטי וכואב בסופו של דבר.

...או לפחות צינון קל.

איזה כיף שאתה קונה לאנשים מתנה, והמתנה הזאת מוצאת את דרכה לפח, נכון?

פשוט תענוג של הרגשה!