כינוי:
גאונה בעל כורחה מין: נקבה MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
(כותרת יצירתית בתכנון)
חלף זמן מסויים מאז שעדכנתי את הבלוג, ולמעשה חלף פרק זמן לא קצר מאז שהזדמן לי להניח את התחת המלכותי שלי ליד המחשב.
כן,
אני מבזבזת את הזמן על עבודה נחותה, למידה לא נחוצה וחברים שאולי פה ושם שווה לראות- במקום לשבת מול המחשב כמו כל בן טיפש-עשרה שמכבד את עצמו, ולכתוב פוסטים עבי כרס.
התחלתי לעבוד בחנות החולצות עם השם הכי אידיוטי שאי פעם הזדמן לי לשמוע, בשם גרליק. (לבורים: שום באנגלית).
העבודה מעייפת, מעצבנת, מורטת עצבים במיוחד - אבל הפן החיובי פה זה הלקוחות שמגיעים מרבדים שונים, ומוזרים ביותר.
מפגשים ביזאריים עם לקוחות למיניהם:
אתמול, כשהוא משליך לכל עבר ביטחון עצמי מופרז ולא מוצדק, נכנס אל החנות בחור כבן 19, ניגש לעבר הדלפק בסטייל ודורש את החולצה שהזמין לפני מספר ימים.
בינתיים כשהוא מחכה לחולצה, המנהל החל בהדפסה של חולצה לבנה עם סיסמה עתיקת יומין עליה "vodka conecting people".
(לידע הכללי: המדפסת של החולצות מעבירה שכבה של צבע לבן על כל חולצה שהיא לא לבנה- על מנת שהצבע יתפס טוב ככל האפשר).
המנהל מכניס חולצה לבנה למדפסת, והמדפסת, על שיקול דעתה האישי, מחליטה להעביר שכבה לבנה של צבע, למרות שהחולצה כבר לבנה.
אני: "למה לעזאזל הוא עושה שכבה לבנה על חולצה לבנה?"
המנהל מגיב במשיכת כתפיים.
ופה, הלקוח עם הביטחון העצמי המגוחך זורק בדיחה, וכשלא צחקתי הוא הסתכל עליי כאילו צמחו לי מחושים על הציצי. אני, עם כל הכבוד, פשוט לא מצליחה להבין איפה מוחבא ההומור בבדיחה הזאת.
הבחור הסנוב מרעיף מבט אצילי לעבר המדפסת, ואומר: "זה כי הוא מינימליסט!"
אני מבינה שהחברה שלה צחקה מחנפנות, והמנהל חייך כי זה לקוח קבוע, אבל בבקשה, תסבירו לי: מה מצחיק כאן?!
(כבר עשיתי משאל קטן, אף אחד לא צחק מזה. חוץ מיוליה- שבתגובה לילך שאלה אם צריך לנער לה את הראש בשביל לרכז את שני האייקיו שלה באותו מקום.)
אותו הבחור, שככל הנראה נפגע קשות מחמת הזלזול שלי כלפיי הבדיחה שלו ועל החוצפה הכבירה שלי שלא צחקתי בכל זאת, החליט לנסות לרדת עליי.
הלכתי לקנות לעצמי סיגריות, וכשחזרתי לחנות מחזיקה את הפל-מל הארוך שלי ביד, הוא מסתכל עליי:
הוא: "מה, לא היה תקציב לפרלמנט?"
אני: "מה, לא היה אינטלקט לבדיחה מצחיקה?"
דבר מה ביזארי נוסף שפקד אותי באחת המשמרות בחנות.
נכנס אדם היכנשהו בגיל ה20, ופותח שיחה במשפט הבא:
"אני רוצה שתמצאי לי חולצה שאני אוהב, וזה יכול להיות בשני מקרים: או משהו סקסיסתי ביותר, או משהו מעליב לכל הגזעים."
התחלתי לעזור לו ולחברים שלו בחיפושים אחרי בגד שזועק "אני סוטה!", וכל משך השיחות שלנו אני מבינה שוב ושוב הבחור מוכר לי, וגם החברים שלו.
תחילה, חשבתי אולי מדובר בסלבריטי מסויים, כי אחרי הכל, הזדמן לי כבר לראות את אלי יצפאן מהלך בנינוחות בסינמה סיטי, אבל משהו רמז שלי שלא זה העניין.
אחרי בירורים קצרים, הבנתי שמדובר בטל, חבר של הולי סניה.
מי אמר שזה לא עולם קטן?
לכבוד החזרה לבית הספר, ציטוטים משיעור אנגלית:
המורה, פאולה SS, ננעלה על אחד התלמידים, איגור, והחליטה לרדת עליו ככל יכולתה, אך מאחר ואיגור לא טיפש היה לה קשה למצוא על מה להיתפס.
באחד השיעורים, קוראים אנסין, אף אחד לא באמת מקשיב למורה (כרגיל, את זה ניתן לקרוא מהריקנות המוחלטת בעיניים שמתפשטת על כולם ברגע שהמורה מתחילה לקרוא.), ואז המורה עוצרת:
"איגור, מה אומרת השורה הראשונה?"
איגור: "שעתיד הכלבים תלוי בממשלה הסינית."
המורה: "איזה שטויות במיץ!!"
כל הכיתה אוטומטית צוחקת, כאשר שומעת משפט כה דבילי, אבל הצחוק מתגבר, כשהמורה מציעה שכולם יקראו את המשפט:
"the future of the dogs depends on the china's govermment"
אותו שיעור, המורה: "איך נקראת התקופה שבה היה אסור אלכוהול בארה"ב?"
תלמידים: "תקופת היובש!"
המורה: "לא, מפגרים! באנגלית!"
תלמידים: "dry time? very bad time? lame time?"
ומן קטע לסיום:
בסין צורכים הרבה פחות שומן מארה"ב ואנגליה, ולכן כמות התקפי הלב שם נמוכה יותר.
באוסטרליה צורכים יותר שומן מארה"ב ואנגליה, אל למרות זאת כמות התקפי הלב שם נמוכה יותר.
בסוריה שותים הרבה פחות יין מארה"ב ואנגליה, ולכן כמות התקפי הלב שם נמוכה יותר.
בספרד שותים הרבה יותר יין מארה"ב ואנגליה, ולמרות זאת כמות התקפי הלב שם נמוכה יותר.
בבולגריה מזדיינים הרבה פחות מארה"ב ואנגליה, ולכן כמות התקפי הלב שם נמוכה יותר.
בפורטוגל מזדיינים הרבה יותר מארה"ב ואנגליה, ולמרות זאת כמות התקפי הלב שם נמוכה יותר.
מסקנה:
חברים, תאכלו מה שבא לכם, תשתו, תזדיינו- האנגלית, היא זאת שהורגת.
מקווה שלכולם יש מה לעשות בסילבסטר,
תהנו ובהצלחה בהתמודדות עם ההאנג-אובר!
(רציתי לשים פה תמונה שלי שבה מונחים עליי האורות של עץ האשוח, אבל העברת התמונות בחרה להתנגד בכל תוקף)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
