בפרק הקודם:

ישבנו ודיברנו לפחות שעתיים.

התגעגעתי אליו כ"כ.

ואז חשבתי על תום.

לא יודעת למה, פתאום תום חזר למחשבות שלי והתחלתי שוב לבכות

"מה? שירה מה קרה? זה בגלל מה שאמרתי? לא באמת התכוונתי לזה שאת חוליגנית..זה היה בצחוק"בן נלחץ, הוא השתנה,התבגר.

"לא זה לא אתה, פשוט נזכרתי במשהו ו.."הדמעות התחזקו ולא יכולתי לדבר יותר

הוא לא שאל מה קרה, הוא רק חיבק אותי וליטף לי את הגב בזמן שאני בכיתי לו על הכתף.

ידית הדלת הסתובבה והדלת נפתחה לאט..

פרק 12:

בן הירפה ממני ואני ניגבתי את הדמעות מהר.

"היי" לורה אמרה באדישות ונכנסה לחדר מקלחת

רווח לי שזאת הייתה היא ולא תום.

מעניין מה עובר עליה.

"טוב, נראה לי שאני אלך. דברי איתי"בן אמר תוך כדי שהוא קם מהמיטה

הנהנתי עם הראש והוא יצא החוצה.

"לורה?מה קורה איתך?"אמרתי תוך כדי דפיקות על דלת חדר המקלחת

"כלום..אני נכנסת להתקלח עכשיו, עוד משהו?"

"לא..שיהיה.."

יצאתי מהחדר ונתקעתי בתום.

הסתכלנו אחד לשני בעיניים לכמה שניות שהרגישו כמו נצח

"אני.."הוא התחיל להגיד וכנראה שהתחרט, הוא נכנס לחדר וטרק אחריו את הדלת

"סעמק" בעטתי באבן והלכתי לטייל.

מזל שלקחתי איתי את האייפוד כי ממש משעמם במקום הזה.

ראיתי דמות הולכת מולי ומנופפת לי לשלום, לא זיהיתי מי זה

שהתקרבנו יותר ראיתי שזאת מישהי שלומדת איתי בפיזיקה..לא זכרתי איך קוראים לה.

"היי, מה קורה?"אמרה בחיוך

"אחלה..מה איתך?

"אממ..בסדר.."אמרה והחיוך ירד לה

"את באמת אחלה? כי חשבתי שאחרי מה שקרה את תיהיי דיי מדוכאת. אבל עבר הרבה זמן מאז אז בטח תום כבר הסביר לך"

"מה? על מה את מדברת?"

"על תום ועליי..שראית אותנו..נו בחדר מחשבים"

"הוא לא אמר לי על זה כלום"

"אוי שיט, טוב בקיצור אני נישקתי אותו ואני ממש מצטערת" אמרה בנימה ממש לא מצטערת

"ראיתי אותכם אבל הוא לא אמר לי שאת זו שנישקת אותו.. האמת, שהוא לא אמר לי על זה כלום"

"אוי טוב שבי רגע"

התיישבנו על הספסל והיא סיפרה לי את כל מה שהיה בחדר מחשבים.

"אז את מבינה.. זאת בכלל לא הייתה אשמתו? הוא ניסה להגיד לי שיש לו חברה למרות שכבר ידעתי את זה אבל פשוט לא שלטתי בעצמי"

"אני..אה..לא.."התחלתי לגמגם. לא ידעתי מה לומר.

קמתי מהספסל והלכתי לחדר, יותר נכון רצתי.

הזווית של תום:

הסתובבתי כ"כ הרבה זמן -טוב, זה הרגיש כמו הרבה זמן- וסידרתי את כל המחשבות, תיכננתי בדיוק מה אני עומד להגיד לשירה ואיך אני אעשה הכול.

הלכתי לחדר עם הפנים על הרצפה.

עליתי במדרגות לחדר שלפתע נתקעתי במישהו, הרמתי את הראש וראיתי אותה.

כ"כ יפה.

למרות שהיא נראית כאילו היא הרגע בכתה שעות היא עדיין מדהימה בעיני.

הסתכלנו אחד לשני בעיניים וניזכרתי בכל מה שתכננתי להגיד לה וזה נראה לי כ"כ טיפשי!

החלטתי לנסות בכל זאת.

"אני.."לא, זה טיפשי. אני צריך לחשוב על זה שוב! נכנסתי לחדר וטרקתי אחרי את הדלת, משאיר את שירה בחוץ.

נשכבתי במיטה עם הפנים בתוך הכרית והתחלתי לחשוב שוב.

הגעתי לחדר מתנשפת, נעצרתי בסוף המדרגות, לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת.

תום שכב על המיטה עם הפנים בתוך הכרית, כנראה לא שמע שנכנסתי כי הוא לא זז.

נגעתי בו חלושות, נגיעה-ליטוף בגב, הוא הסתובב אליי והתיישב על המיטה.

הדמעות התחילו לעלות בעיני,אני לא מאמינה שכעסתי עליו, על הבנאדם המדהים הזה.

"אני.."הוא ניסה שוב להגיד אבל הפעם אני עצרתי אותו, בנשיקה.

נסחפנו לנשיקה ארוכה וכיפית.

ממ..פרק שהוא פשוט..פרק.

תגיבו מה דעתכם.

אין מתח, החלטתי לרחם עליכם