בפרק הקודם:

"רון, נעים מאוד"הוא הושיט יד ללחיצה ואני פשוט הסתכלתי על היד שלו במבט מזלזל אז הוא החזיר אותה לגב של אמא

"אז..על תקן מה אתה פה?"התחצפתי, כרגיל

"שירה אל תהיי חצופה!"אמא נזפה בי אבל לא הרימה את הקול, כנראה אזל לה הכוח

"סליחה" אמרתי בציניות

"הוא החבר שלי"אמא ענתה במקומו

"מתי זה קרה?!" הקול שלי הפך לצווצני ומוזר

"לפני חודש"

"וכבר הוא גר פה?!?!"שוב הקול הזה

"הייתי צריכה לספר לך"היא אמרה בטון מיואש

"נכון, היית צריכה" אמרתי בטון עצבני ביותר

עליתי למעלה וטרקתי את דלת החדר

ארזתי את הבגדים חזרה לתיק , שמתי אותו על הגב ויצאתי מהבית

פרק 18:

הלכתי בקצב איטי, קיוויתי שאמא תצא אחרי..אבל היא לא יצאה.

הייתי כל כך עצבנית עליה! ניסיתי להירגע ועשיתי את הדבר היחיד שמרגיע אותי:

שרתי את השיר של מיקה relax, take it easy

Relax, take it easy
For there is nothing that we can do.
Relax, take it easy
Blame it on me or blame it on youזמזמתי לעצמי את המשך השיר.

ישבתי על ספסל בגינה הקרובה לבית ונשמתי עמוק.

"מה אני עושה עכשיו? חוזרת לפנימייה? הבייתה?"חשבתי לעצמי

הרבה מחשבות רצו לי בראש ולא ממש שמתי לב שכבר מחשיך.

"ילדה, את בסדר?" מישהו נגע בכתפי וקפצתי, הסתובבתי וראיתי נער בן 16 בערך עם שיער חום, פוני אימו, עיניים ירוקות ולבוש בבגדי סקייטרים עומד מולי.

"מה? אהה כן.."

הוא הרים גבה במבט לא מאמין.. בעצם, אני לא בטוחה שהוא הרים גבה אחת כי השנייה הייתה מכוסה בשיער אבל זה היה מבט של מישהו שמרים רק גבה אחת..

"באמת." הוא הסתכל עליי מלמטה למעלה וחזרה למטה.

"אפשר לעזור לך?! אני לא בובה בחלון ראווה"זה לא נעים שמישהו בוחן אותי ככה, אני גם ככה לא אוהבת את הגוף שלי.

"מצטער, פשוט..אני גר פה קרוב ואני לא חושב שאי פעם ראיתי אותך"הוא השפיל את ראשו

"אני לומדת בפנימייה" למה אמרתי את זה?! אני לא מכירה אותו בכלל!

"אהה..זה מסביר את התיק"הוא אמר והצביע על התיק שלי

"כן..טוב שהזכרת לי..אני צריכה לחזור לפנימייה..צ'או"הסתובבתי והתחלתי ללכת

"חכי רגע!" הוא רץ אליי "אין לכם חופש? אחרי הכול..סוכות"

"יש חופש, אבל אני לא בבית בחופש הזה" שוב אני עושה את זה! למה אני מספרת לו הכול?

"מה קרה? בעיות עם ההורים?" היה לו מבט כאילו הוא מומחה בזה

"אי אפשר לקרוא לזה הורים אבל שיהיה"

"וואו, עד כדי כך חמור?"

הינהנתי והשפלתי את הראש.

"אז את פשוט מתקפלת וחוזרת לפנימייה?"

שוב הינהנתי והשפלתי את ראשי.

"פףף"הוא אמר בטון מזלזל

"מה אני כבר יכולה לעשות?! אין לי כוח לריב איתה שוב"

"יש בזה משהו...אז איך את מתכוונת לחזור לפנימייה?"

"ברגל"

"מה?! השתגעת?! חשוך לגמרי!!"

"אני לא מפחדת מהחושך ואין לי דרך אחרת להגיע.. אנחנו הולכים וחוזרים עם אוטובוסים מאורגנים מראש"

"בואי אליי, תשני אצלי הלילה וההורים שלי יסיעו אותך מחר"

"חחחחחחחחחחחח מצחיק מאוד"

"מה? אני רציני לגמרי"

"זה נורא נחמד מצידך אבל הרגע הכרתי אותך ואני לא מתכוונת לישון אצלך"

"טוב, איך שבא לך.." הוא עשה פרצוף נעלב, הסתובב והתחיל ללכת

"איש לא ידע מה רב כאבי, איש לא סובל כמוני" הוא התחיל לשיר בקולי קולות וחיכה את זאזו ממלך האריות

"חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח"התפוצצתי מצחוק

"למה זה כל כך חשוב לך?"שאלתי

"הייתה לי אחות גדולה שנרצחה כשברחה מהבית"

"וואי אתה רציני?"

"כן..זה היה לפני שנתיים בערך, היא הייתה עצבנית על ההורים שלנו אז היא ארזה תיק ויצאה מהבית, היא נעלמה ליום בערך ואז היא התקשרה אליי להגיד שהיא בסדר והיא באיזו אכסניית נוער..מאז לא שמענו ממנה למשך שבועיים"

"ומה אז?.." הייתי מרותקת לסיפור שלו והתיישבנו על הספסל עליו ישבתי קודם

"אחרי השבועיים האלה שלא שמענו ממנה המשטרה דפקה בדלת והודיעה לנו שמצאו את הגופה שלה זרוקה בצד של איזה כביש מהיר חצי עירומה"

"מצאו את הרוצח?"

"כן, הוא היה מישהו בן 20 בסך הכול, הוא היה הבעלים של האכסנייה,הם התאהבו אבל העניינים יצאו משליטה, הוא הרגיש ממש רע עם עצמו והוא הסגיר את עצמו"

"אתה עובד עליי?"

"ממש לא. הוא ביקש לדבר עם ההורים שלי אחרי שנעצר אבל הם לא נענו לבקשה"

"אפשר להבין אותם.."

"כן.."הוא ניגב את פניו, כנראה שקצת בכה כשלא שמתי לב, איזה חמוד"בקיצור..את באה?"הוא הביט בי במבט מתחנן

"חכה שניה אני צריכה לעשות משהו קודם" הוצאתי את הפלאפון מהכיס והתקשרתי לתום

"היי"הוא ענה ושמעו על הקול שלו שהוא מחייך

"היי תשמע אני צריכה לשאול אותך משהו.."

"בטח"

"רבתי עם אמא שלי ובערך ברחתי מהבית, תכננתי לחזור לפנימייה אבל אין לי איך להגיע ופגשתי איזה מישהו בן 16 בערך והוא הציע לי לבוא לישון אצלו ומחר ההורים שלו יסיעו אותי לפנימייה, זה בסדר מבחינתך?"

"הוא נראה בסדר? לא איזה סוטה?"הוא נשמע מודאג

"כן, הוא אחלה"

"אז אין לי בעיה..תשמרי על עצמך ותסמסי לי כשאת קמה"

"סבבה..אוהבת אותך"

"גם אני אותך"

"נו..?" הוא שאל"את באה?"

"כן"

"יאללה בואי"

התחלנו ללכת..כנראה שלכיוון הבית שלו, ודיברנו קצת, הכרנו אחד את השני, סיפרתי לו שקוראים לי שירה, ויש לי חבר שקוראים לו תום והוא סיפר לי שקוראים לו דן ויש לו חברה כבר שנה וחצי שקוראים לה מיכל.

הגענו אליו הבייתה, יש לו בית דיי גדול, הוא הכיר לי את ההורים שלו והם שמחו לארח אותי, הוא הביא סדינים וסידר את הספה בסלון כדי שאני אוכל לראות טלוויזיה אם אני לא עייפה.

ראיתי טלוויזיה ונרדמתי בערך ב-11 והתעוררתי ב-8, דן בדיוק חזר מטיול עם הכלב שלו, אכלנו ארוחת בוקר וההורים שלו הסיעו אותי לפנימייה, לפני שהלכתי החלפנו מספרים ואמרנו שנשמור על קשר.

נכנסתי לפנימיה והיא הייתה דיי ריקה, כמה ילדים הסתובבו שם אבל לא הרבה כמו תמיד.

נכנסתי לחדר והייתי המומה ממה שראיתי..

זהו, זה הפרק.

שוב חפרתי על קטע מסויים, סורי אבל זה פשוט יוצא.

מקווה שאהבתם