יורי בשיעור מתמטיקה(שהוא החליף את חגי):

"דוכס המסכן, איך הוא היה יכול לעשות את זה לעצמו? להתאבד עם 18 דקירות בגב"

חחחחח....

זה היה פשוט קורע!

וציטוטים מיעל:

אז ככה, היום בשיעור ערבית דביר אכל איזה סוכריה שהוא קנה במזנון או משהו, אז ענת (המורה לערבית..) שאלה אותו אם הקפיצו אותו כיתה, כי הוא מתנהג כמו ילד קטן. ואז ניב כמובן היה חייב להגיב.

ניב: אותי הקפיצו כיתה! הייתי צריך להיות עכשיו בכיתה א'! הקפיצו אותי חמש שנים כי אני חכם.

(מי שלא הבין, אנחנו בכיתה ט', מכיתה א' לט' חמש שנים, יפה מאוד ניב)

ואז מישהו אמר לא זוכרת מי: אם כבר השאירו אותך כיתה עם הגובה שלך (2 מטר ומשהו..)

ואז היה צריך להיות לנו שעת חינוך, אבל עינת לא הייתה ויורי החליף אותה, וכל השיעור פשוט היו קרבות של כדורי נייר וטוטואים והיה ממש מצחיק. ואז לקראת סוף השיעור יורי אמר לניב להפסיק לקלל.

יורי: ניב אתה מקלל כל הזמן די לקלל

ניב: כוסעמק אני לא מקלל איך הגעת לזה שאני מקלל כוסעמק אה. סליחה -_-

ואז לניב הייתה התוודות מרגשת.

ניב: יורי, עלית עליי -אני יוצא מהארון!

יורי: זה בסדר, יש גם כאלה. עכשיו כל הבנות של הכיתה יבכו כי הם הפסידו את ניב.

אני: עכשיו כל הבנים של הכיתה יבכו.

*כולם צוחקים*

ניב צועק על יורי: נראה לך אני באמת הומו? סתם צחקתי

יורי: זה בסדר, יש גם כאלה,אנחנו אוהבים אותך בכל זאת

כולם: מה אוהבים?

יורי: טוב לא אוהבים אבל... אתה לא צריך לעשות גבות כדי לשמור על המוניטין שלך?

יורי: כשאני הייתי סטודנט אז החברים שלי..

ניב קוטע אותו: מה זיינת את החברים שלך?

יורי: תסתום!

ניב: שאני אסתום? אתה תסתום!

*יורי רודף אחרי ניב*

*ניב בורח על כל השולחנות בכיתה* (זה היה מפחיד, כי הוא גם ככה ענק!)

ניב: נראה לך אני הומו? אתה לא יודע אתמול בלילה..שרון (אמא של רועי)

רועי: מה שרון מה שרון יא דפוק? יעל (אמא של ניב)

יורי: ג'נטלמן לא מספר, וגם ליידי לא.

בקיצור, היה היום ממש קורע, עכשיו הציטוטים ממש לא מדויקים אבל זה המראה הכללי.

הייתם צריכים להיות שם כדי להבין כמה צחקנו, באמת.

אז.... כן, אני מסכימה עם יעל, היה יום באמת קורע.

אני מקווה לעוד הרבה ימים כאלה.

אהה ועוד משהו מהיום:

דולב:יש לנו היום שיעור עם יורי כי עינת נסעה להלוויה של עצמה

עדן:מה? באמת? רגע..מה?

אני:עינת נסעה להלוויה של אבא של חברה שלה

דולב:אהה באמת? סתם המצאתי את זה..חח..><

יש לי רעיון לפרק הבא, וכבר רצים לי קטעים בראש אבל אין לי זמן לכתוב פרק שלם.

אחרי שהגיחה תעבור יהיה לי יותר זמן ואז בטח יגיע הפרק הבא..

אל תנטשו.

בפרק הקודם:

הגעתי לחדר מתנשפת, נעצרתי בסוף המדרגות, לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת.

תום שכב על המיטה עם הפנים בתוך הכרית, כנראה לא שמע שנכנסתי כי הוא לא זז.

נגעתי בו חלושות, נגיעה-ליטוף בגב, הוא הסתובב אליי והתיישב על המיטה.

הדמעות התחילו לעלות בעיני,אני לא מאמינה שכעסתי עליו, על הבנאדם המדהים הזה.

"אני.."הוא ניסה שוב להגיד אבל הפעם אני עצרתי אותו, בנשיקה.

נסחפנו לנשיקה ארוכה וכיפית.

אחרי כמה זמן התנתקנו אחד מהשני, כל אחד מאיתנו עם חיוך על הפנים.

"מה קרה? כאילו..למה את..?"תום היה מבולבל

"שני סיפרה לי הכול, אבל ה-כ-ו-ל"

"אז..את לא כועסת?"

"לא" אמרתי וחייכתי

לורה יצאה מחדר המקלחת שרק מגבת מלופפת סביב גופה, וואו בחיים לא שמתי לב שהיא כ"כ רזה.

"שיט" היא אמרה, הוציאה בגדים במהרה מהארון וחזרה לחדר המקלחת

"וואי איזה רזה היא"אמרתי לתום

"כן, היא לא אוכלת הרבה בזמן האחרון..משהו עובר עליה"

"צריך לדבר איתה"

"צודקת"

אחרי כמה דקות לורה יצאה מהמקלחת לבושה והשיער שלה היה אסוף לקוקו, היא התיישבה על המיטה של ופתחה את המחשב הנייד שלה, תום ואני הסתכלנו עליה

"מה?"היא לא הרימה את מבטה

"אנחנו צריכים לדבר איתך" אמר תום

"אתם חברים? וויפי מעניין לי ת'תחת"

"לא זה לא זה..את יכולה בבקשה לעזוב רגע את המחשב ולהקשיב?"אמרתי

לורה סגרה את המחשב והסתכלה עליי במבט שואל

"לורה, זה נראה שמשהו עובר עלייך בזמן האחרון..ואנחנו דיי דואגים לך"

"אני בסדר גמור"אמרה תוך כדי שהיא פותחת את המחשב מחדש

"לא את לא!" אמר תום בהחלטיות

"מאז ששירה הצטרפה אלינו לחדר את אוכלת הרבה פחות ומדברת הרבה פחות"

הרגשתי קצת לא בנוח. לורה סגרה עם המחשב והשפילה את מבטה

"לורה..תגידי לי את האמת, את בולמית? אנורקסית? בדיאטה רצחנית? מה?! אני באמת דואג לך"

היא הרימה את מבטה ועינייה היו אדומות ומלאות דמעות.

קמתי אליה והתיישבתי לידה "בבקשה תגידי לנו מה קרה"

"את באמת רוצה לדעת מה קרה?"

הינהנתי, היא הסתכלה על תום וגם הוא סימן לה כן

"מאז שהגעתי לפנימייה היה לי חבר אחד, וזה היה אחרי שנתיים שהייתי פה, אָת, תוך כמה ימים היית כבר עם שני בנים ועוד אחד התאהב בך! אין לך מושג איזה רגשי נחיתות זה יכול לעשות לבנאדם, כל הפנימייה מדברת עלייך ואותי אף אחד לא מכיר. אני פה חמש שנים!"

הדמעות התחילו לנזול על פניה, הסתכלתי על תום והוא השפיל את מבטו

"אני מצטערת..אבל אני לא יכולה לשלוט בזה"

"כן את כן! תפסיקי להימרח על כולם, תפסיקי להיות כזאת מדהימה ומושלמת!"

"אני לא מדהימה ובטח שלא מושלמת.. ניסיתי להשתלב פה, זה הכול"

"טוב, אז הצלחת!" הבכי שלה התגבר

"לורה אני באמת לא יודעת מה להגיד..אני כ"כ מצטערת שאת מרגישה ככה"

"זה לא עוזר לי שאת מצטערת" פניה התמלאו בפסים שחורים מהעיפרון שנימרח

"אבל מעכשיו הכול ישתנה" תום קם והתיישב מצידה השני

"איך בדיוק?"

"שירה ואני ביחד עכשיו וזה ישאר ככה להרבה זמן" הוא אמר לה בביטחון אבל הסתכל עליי במבט שואל, חייכתי וסימנתי לו כן עם הראש.

"ואני בטוח שאת עוד תמצאי מישהו להיות איתו..את דיי מחבבת את בן לא?"

"כן..הוא חמוד"היא ניגבה את הדמעות וחייכה חצי חיוך

"הוא ידיד ממש טוב שלי ואני יכולה לדבר איתו בשבילך!"

"לא תודה, אני אסתדר לבד"היא חייכה

"אז את תיהיי בסדר?" שאל תום

"כן כן" היא קמה והלכה לחדר המקלחת ושטפה את הפנים

"אני הולכת לנשום קצת אוויר" לורה אמרה ויצאה מהחדר.

"וואי אני מרגישה ממש רע"אמרתי לתום

"אין לך סיבה, זאת לא אשמתך שאת כזאת מדהימה" הוא אמר ונישק אותי

מדבר בעיקר על לורה ולא על שירה.

לכל אלה שאמרו שהסיפור הולך מהר מידי..

זה מה שתיכננתי שיקרה!

שבסוף זה יתפוצץ לה בפנים..

וצפויות עוד הרבה הפתעות בקשר למה שקרה בפרק הזה..

מקווה שאהבתם, פרק הבא גם שונה.(אם אני אזכור)