פילבוקס

כבר כמה שבועות שלא פגשתי ביחידות את ארי הירושלמי, 26. הוא שאל אותי שוב ושוב מתי אני בא לביקור בירושלים אבל אני כל הזמן עניתי לא שאולי פה ואולי שם אבל לא באתי. הסיבות לכל האולי-ים האלה היו נטועות בבחור ירושלמי מסוים, דוני בן ה- 32, שכבר יותר מחודש וחצי מנהל איתי פלירט וירטואלי שעדיין לא הביע לידי פגישה. מראהו החיצוני החטוב-חלק-מלבב ופניו הנאות האיטלקיות-סטייל, הקפיצו לי את כל הפיוזים ורציתי להפגש איתו. גם דוני משום מה התחרמן על המראה שלי וגילה התלהבות משלו לרגע שבו הוא ירגיש את הזין שלי בתוכו, אבל המפגש איתו נדחה שוב ושוב. ארי, מן הסתם, לא אהב את הרצון שלי להפגש איתו "על הדרך" רק אם אזדמן לירושלים לסטוץ עם מישהו אחר, ועת החשבון עמדה להגיע.

היה זה יום נאה למדי בשבוע האחרון. אבל אני סבלתי מהתקררות שכבר הפכה לכאב ראש מתגבר. לא היה כח וחשק לעבוד ואפילו לא היה לי שום מצב רוח לסקס. ידעתי שאני חייב לצאת להתאוורר. שלחתי הודעה לארי וכך בערך התנהלו חילופי ההודעות שלנו:

אני :      לא בא לי לשבת במשרד היום...  [סאב טקסט: בא לי לראות אותך]

ארי:       לך לטייל ...  [סאב טקסט: חפש ת'חברים שלך...]

אני:       יש לך רעיון לאן?   [סאב טקסט: נו, אולי תזמין אותי אליך?]

ארי:       אני סומך אלייך , שתמצא ... [סאב טקסט: לך תמצא מישהו לזיין ולא רק לזיין לי את השכל]

אני:       מה נשמע אצלך? בוא למסן יא חנטריש, נדבר קצת

[סאב טקסט: אולי שם אני אצליח לשכנע אותך להזמין אותי אליך...]

ארי:       לא עכשיו, יש לי סידורים של בוקר [סאב טקסט: תמשיך לחפש ת'חברים שלך...]

אני:       אוקיי, יקירי...

לא אפריע לך כשאתה עסוק...

אמשיך להתגעגע אליך בשקט :-)

[סאב טקסט: שתרגיש כמה אתה מניאק שאתה לא מחזיר את הכדור שהרמתי לך להנחתה]

ארי:       מה אתה משחק לי על המצפון ?

אני:       חחח נשמה, אני מת עליך, אני סתם מבואס קצת היום, כואב לי הראש ועוד כל מיני...

אחרי שקלטתי שארי לא יעשה בשבילי את העבודה, שהוא לא יציע לי לבוא אחרי כל הפעמים שהציע ואני לא ממש נעניתי להצעה, החלטתי לצלצל אליו.

"אז מה, אתה מחזיר לי? מתחמק מכל הרמזים שלי?" שאלתי אותו.

ארי צחק: "מה חשבת? שאני אעשה בשבילך את העבודה? רציתי שתזיע קצת... מתי אתה בא?"

"שעה בערך אני אצלך, אבל לא יהיה לי הרבה זמן כי בשש אני צריך כבר להיות בדרך חזרה" אמרתי לו.

"אז מה, מפגש ידידותי הפעם? מה בתוכנית?" שאל ארי.

"מה דעתך לאכול צהריים יחד?"

"סבבה" הגיב ארי.

נסעתי לירושלים ובדרך הרגשתי את כאב הראש שלי מתעצם. כנראה ההתקררות התפתחה לאיזה סינוזיטיס. כאבה לי העין, כאבו לי השיניים, כאב לי הראש וכאב לי כל הצד הימני של הפנים. עד שהגעתי לירושלים הרגשתי שאני לא יכול לסבול את זה יותר. ארי קלט אחת שתיים מה קורה ואמר שדבר ראשון ניסע לאיזה סופרפארם לקנות משהו שיקל עלי. זה לקח לנו איזה חצי שעה ויותר אבל ארי חזר אלי מחויך עם כמוסות אקמול צינון ליקוויד ג'ל ["זה משפיע יותר מהר מכדורים רגילים", אמר ארי] ואני לקחתי מיד כמוסה אחת וייחלתי לאיזה שהוא שיפור קטן.

נסענו לעין כרם למסעדת כרמא. זו היתה המסעדה שהיינו אמורים להגיע אליה אז במפגש חוג ידידי פילבוקס ובטעות הלכנו אז למסעדה אחרת. כרמא הוכיחה את עצמה. האוכל היה טעים וכמויות סבירות. שם, בעזרת החיוך והנועם של ארי, האקמול ליקוויד ג'ל, האוכל והשתיה, התחלתי להרגיש קצת יותר טוב. דיברנו, החלפנו חוויות ובדרך חזרה גם קצת נגענו. הרי לא יכול להיות שנהיה זה ליד זה בלי לגעת קצת. ארי חפן לי את הזין ואני ליטפתי את השיער החום-שחור, החלק, השופע, הקצת ארוך והמרהיב שלו, נשיקה קלילה ופרידה. "בפעם הבאה תבוא ליותר זמן" [סאב טקסט: שאולי יהיה לנו זמן גם להזדיין] אמר ארי ואני רק חייכתי.

למחרת קיבל ארי שתי הודעות משני אנשים שונים שנדלקו על התמונה שלו באטרף [שעבדיכם הנאמן צילם...] בה רואים את השיער המרהיב שלו. אחד מהם אמר לו שהוא יכול להחליף את אלי אוחנה בפרסומת הישנה היא לשמפו והשני אמר לו שיש לו שיער יפה כמו של אסטבן [למישהו יש מושג מי זה לעזאזל אסטבן?]...

ארי והשיער הנהדר שלו הזכירו לי את הקטע הנחמד מתוך המחזמר "שיער" עם  Hair song כמובן, שאפשר לראות כאן: