החדר שלי היה צונן במיוחד כשנכנסנו אליו, אולי בגלל שהוא פונה לצד צפון ואולי גם מפני שמישהו שכח את החלון שם קצת פתוח. מיהרתי לסגור את החלון ולהדליק את הרדיאטור אבל עידן כבר החל לרעוד מקור.
"יקח זמן עד שהרדיאטור יתחיל להשפיע" אמרתי לו.
"אין כאן איזה מזגן לחימום?" הוא שאל.
"לא", רק בסלון" אמרתי לו והתקרבתי אליו. "בוא תביא חיבוק קצת, שלא יהיה לך קר" אמרתי לו ושלחתי את ידי אליו. עידן הושיט את זרועותיו בהססנות והקיף עימן את גופי, נוגע, לא נוגע.
"זה חיבוק?" שאלתי רטורית והצמדתי אותו חיבקתי אותו בעוז. הרגשתי שהוא נמס לתוכי קצת, מתרפק, אבל לפתע כשהתחלתי להרגיש את קשיותו הברורה, הוא התנער, הדף אותו קלות ואמר: "זהו, די. מספיק".
"אתה בטוח שאתה לא רוצה עוד?" שאלתי בחיוך ממזרי.
"אני לא..." החל עידן לומר משהו אך התבייש להשלים את המשפט.
"אתה לא מה?" דחקתי בו.
"אני לא... אני לא... אני לא כמוך" אמר עידן לבסוף, אחרי שהתקשה כנראה להוציא את המילה "הומו" מפיו.
"לא כמוני? מה זאת אומרת לא כמוני? אתה לא שחום וחם כמוני, זה ברור. אתה גם לא חופשי כמוני, זה גם נכון, אבל אני עדיין מאמין באלוהים והולך לבית כנסת לפעמים. אז מה זה אתה לא כמוני?"
"נו, אתה יודע" אמר עידן.
"אני לא בטוח שאני יודע. דווקא נראה לי שאתה בדיוק כמוני. נניח, אם בא לי לנשק אותך עכשיו" אמרתי מול פניו המשתאות "אז מה תעשה? לא תרצה?"
"אתה לא תעז" אמר עידן והתקרבתי אליו עוד קצת.
"למה לא?" שאלתי.
"לא לא" אמר עידן ושמץ בהלה החל להסתמן על פניו כמו איילה שנלכדת באור הפנס המתקרב של הצייד ובמקום לברוח, נותרת נטועה על מקומה.
"דווקא כן" אמרתי ונישקתי אותו על שני לחייו, "מה, אתה לא יודע שבמשפחה מזרחית כמו שלנו מקבלים אורחים בנשיקות על הלחיים? מה זה לחיצת היד החנונית הזו שלך כשנכנסת אלינו הביתה? ככה אומרים אצלנו שלום!" אמרתי והראיתי לו שוב. הפעם עידן עצם את עיניו קצת והיה נדמה לי שכמו מתום חלום הוא הפריח גם איזו נשיקה משלו באוויר.
"אוקיי, אז אחרי שראית את החדר, בוא נשאיר אותו להתחמם קצת ונלך לאכול משהו, אתה לא בא לך לנשנש משהו?"
"האמת שכן" אמר עידן.
"אז בוא ננשנש" אמרתי לו וחייכתי שוב כשהתחלנו ללכת לכיוון המטבח.
"למה אתה מחייך?" שאל עידן בתמימות מסוימת.
"כי בא לי לנשנש עוד משהו חוץ מאוכל" אמרתי לו ולפני שהוא הצליח לעבד במוחו למה אני מתכוון תפסתי לו קלות בישבן שהתגלה כישבן רך יאמי יאמי, ואז הוא כבר הבין, וקפץ כמובן כנשוך נחש.
"היי, אני לא..."
"כן, כן... ממש..." אמרתי והלכנו למטבח לנשנש משהו מאחד הסירים שעל הכיריים.
אחרי האוכל, הבית הלך ושקט. יום שישי בצהרים, זמן מנוחה. זוהי אולי המנוחה הכי טובה של כל השבוע. גם עידן ואני הלכנו לנוח, אני במיטה התחתונה והוא במיטה העליונה שהיתה פעם של דניאל, אחי. נרדמתי די מהר וכשהתעוררתי גיליתי את עידן יושב לי על המיטה ושואל בלחש אם אני ער. היתה אפלולית בחדר אבל שיערו הבהיר נצץ מעט במעט האור של פנס הרחוב שחדר לחדר מבעד לחרכי התריס. היה גם קריר והבחנתי שעידן רועד קצת.
"מה קרה?" שאלתי.
"כלום, קר לי קצת, יש לך איזה טרנינג או משהו?" שאל עידן.
"יש, אבל אני לא יוצא בקור הזה מהמיטה עכשיו, עוד בקושי התעוררתי. בוא תכנס".
"לאן?"
"פה לידי" אמרתי לו, משכתי אותו לצידי וכיסיתי את שנינו בפוך. "אני בכלל לא מבין למה יצאת מהפוך החמים במיטה שלך..." אמרתי לעידן.
"רציתי לשאול אותך משהו" הוא אמר.
"כן, מה?" שאלתי ונצמדתי קצת יותר אליו.
"היי! אתה בלי פיג'מה!" אמר עידן המופתע.
"נכון, אני תמיד ישן רק בתחתונים, קיץ או חורף"
"אבל...אבל... אבל..." מלמל עידן.
"אבל, סתום ת'פה ותן לי לחמם אותך קצת, אתה רועד מקור" אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה, מנסה להפסיק את רעידותיו.
הבעיה היתה, שהיה לחיבוק החמים הזה מתחת לשמיכה תוצאת לוואי די צפויה. עמד לי.
"אז מה רצית לשאול?" שאלתי אבל עידן כבר היה מובך מדי ולא ממש הצליח להוציא את השאלה מפיו. ליטפתי אותו קלות אבל אז נראה לי שמבוכתו רק גברה. הוא נראה כל כך חמוד באותו רגע שכמעט מאליהן יצאו מפי המילים: "בא לי לנשק אותך, אבל הפעם על הפה, כמו שצריך".
"לא תעז" הוא אמר כמו אז "אתה סתם צוחק עליו כמו שעשית היום בצהרים".
"ואם כן? מה תעשה?"
"זה..." החל עידן לומר אבל שפתי סכרו את פיו בנשיקה חמה, לא קצרה וגם לא ארוכה יותר מדי. שמתי לב שבזמן הנשיקה עידן עצם את עיניו. היה נדמה לי שידו ליטפה קלות את עורפי בזמן הנשיקה הראשונה הזאת, אבל שפתינו התנתקו ועידן יצא נסער מהמיטה.
"לאן אתה הולך? לא קר לך"
"אני לא רוצה" אמר עידן "אני לא הו... אני לא..."
"כן, כן, אני יודע, אתה לא הומו. טוב, אני מבטיח לא לנשק אותך יותר, רק תחזור למיטה. נהיה לי קר בלעדיך"
"מבטיח?"
"כן, כן מבטיח" אמרתי לו, "בלי נשיקות".
טוב", אמר עידן וליתר בטחון, כך הוא חשב, כדי שלא אוכל לנשקו שוב, הוא הסתובב עם הגב אלי. נצמדתי אליו שוב וחיבקתי אותו מאחור.
"מה אתה עושה?" שאל עידן.
"רק מחמם אותך שיפסיקו הרעידות האלה" אמרתי לו, אבל הזין שלי רק התקשה והלך ומצא את מקומו הטבעי בצמידות לישבנו של עידן. הרעידות התחלפו בצמרמורת. אבל זו לא היתה צמרמורת של קור, נראה לי, אלא של התרגשות.
"אני לא רוצה ש..." אמר עידן.
"כן, אני יודע שאתה לא רוצה שאנשק אותך" אמרתי "ולא אנשק, אל תדאג" אבל הזין שלי התחיל להתחכך בחריץ הברור של ישבנו בפיג'מה הדקיקה למדי שלבש. החרמנות החלה להתעורר אבל העייפות החמימה הרדימה אותי לבסוף, חבוק עם עידן כפיות, בלי שעשיתי שום דבר נוסף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
