פילבוקס

עד לפני כשבוע לא היה עובר יום כמעט בלי שיחה עם רוני, 23. ברוב הפעמים, ברגע שרק הייתי נכנס למסנג'ר, מייד היה קופץ לי איזה "היי" ממנו. כמה שהשתדלתי להקדים אותו, כמעט תמיד הוא היה זריז ממני. גם מקומן של שיחות הטלפון לא נפקד, כל יום - יומיים. לפתע שקט. ידעתי שלשקט הזה יכולות להיות רק שתי סיבות: או שרוני צלל ללימודים לקראת איזה מבחן או עבודה חשובה שעליו להגיש, או שהוא הכיר מישהו. ידעתי שזו אמנם תקופת מבחני סוף שנה שלו, אבל תחושת הבטן שלי אמרה אחרת ובסוף הסתבר שצדקתי.

לאחר אותו שבוע יוני לפתע צץ ומיד בתחילת השיחה הביא את הבשורה הצפויה: "הכרתי מישהו". השתדלתי לפרגן לו אבל כמובן שחשתי איזו צביטה קטנה בלב, שהוא מצא כנראה מישהו שאולי יתן לו את מה שאני לא יכולתי לתת, למרות שהוא כל כך רצה: אהבה וזוגיות. גם הפעם, כמו בן הזוג שהיה לו לפני מספר שנים, מדובר בגבר שגדול ממנו בכעשרים שנה, אבל רוני לא נרתע מפער הגילים הגדול, אלא מוטרד קצת יותר מהעבודה שהגבר החדש הזה עוסק במקצוע שרוני לומד ומתכוון לעסוק בו בעתיד. לא כל כך הבנתי למה זה מטריד אותו, אבל הוא כנראה יסתגל לרעיון.

כשאיחלתי לרוני בהצלחה עם הגבר החדש שלו, הוא מיד אמר לי: "אבל אתה יודע שאני באמת אוהב אותך. אל תעשה לי סצינות קנאה".

"חס וחלילה, אני מפרגן לך" אמרתי לו "לא אמרתי את זה בציניות או משהו. הוא יוכל לתת לך את מה שאני לא יכולתי, ואני מפנה בקידה את הבמה..."

"אין צורך. אני אוהב אותך גם. אתה יודע שאני בכל זאת אוהב אותך?" ענה רוני, אבל אני ידעתי שיעבור לו. ככה זה. הוא כבר מצא מישהו וככל שהקשר ביניהם יעמיק כך הזכרון של כל מה שהוא אהב בי, יטשטש וילך. זה טבעו של עולם.

"בחודשיים האחרונים, אתה הרביעי שנגמר לי..." אמרתי באופן קצת נוגה כשאני מהרהר ביני לביני באפי, 28, שעזב לחו"ל, בלירון, 24, שהתחיל בקול תרועה רמה והסתיים בקול דממה דקה, ובדאריו, 30, הדו-מיני שכל כך מצא חן בעיני אבל החליט להתנזר מגברים ולהתמקד בנשים דווקא כשחשבתי שמצאתי את מה שאני מחפש כל כך הרבה זמן.

"אהוב שלי, עוד לא נגמרתי, אני עדיין אוהב אותך מאוד" הוסיף רוני לומר.

"ולפעמים החגיגה נגמרת..." אמרתי.

"אהוב שלי, די, אתה כזה מקסים ומתוק" הוסיף רוני לנסות להוציא אותו מהמוד המלנכולי שאיים להשתלט עלי. זה לא היה ניסיון מניפולטיבי מצידי לעשות לו יסורי מצפון או משהו, פשוט אמרתי לו את מה שהרגשתי באותו רגע בלי לחשוב על ההשלכות, אבל זה היה חזק ממני. אינני מאוהב ברוני ומעולם לא הייתי, אם כי די חיבבתי אותו והוא רק רצה יותר, וידע שאת היותר הזה הוא לא יוכל לקבל אצלי. כשהעזתי פעם להציע שאולי נתנתק זה מזה כדי שהוא ישתחרר מהצל שלי ושזה לא יעיק עליו יותר מדי, הוא לא רצה לשמוע על כך. עכשיו זה קורה מעצמו. 

למחרת דיברנו שוב. התקשרתי לשאול אותו איך היה במבחן חשוב שהיה לו ושעזרתי לו במשהו שקשור אליו, אבל אז רוני אמר לי שהוא אצל החבר שלו, אז קיצרתי מאוד. אחרי שרוני התפנה הוא פנה אלי ואמר שהחבר שלו חושב שהוא קצת מאוהב בי.

"ואיך הוא הגיע למסקנה הזאת?" שאלתי.

"הוא אמר שאם לא הייתי מאוהב, לא הייתי אומר לך איפה אני"

"מעניין... מצטער שהפרעתי, אני מניח שהוא שאל עלי. מה סיפרת לו?"

"שום דבר. שאתה בן XX, פעם שכבנו ומאז אנחנו ידידים" ענה רוני.

"הוגן למדי" אמרתי לו "לא צריך לפרט יותר מדי. אתה מרגיש יותר משוחרר עכשיו?"

"מאוד משוחרר יחסית, אבל הוא רומנטי, מתחשב"

"נסיך החלומות שלך. אתה רואה שזה אפשרי?"

"כן, אבל אני מפחד. זה מפחיד: קשר זה דבר כל כך מחייב במידה כזו או אחרת"

"מה מפחיד אותך?"

"שאתאהב בו סופית" ענה רוני.

"סופית? מה זה 'סופית'? לא התאהבת סופית במישהו פעם?" שאלתי והתכוונתי לאקס שלו שעימו היתה לו מערכת יחסית של כשנה.

"איכשהו לא נתתי לזה לקרות כל כך, אם כי אני די מאוהב בך" אמר רוני שמשום מה חשב עלי ולא על האקס שלו. לכך יכולתי להגיב רק בחייכן ולא יותר, אבל רוני מיד ענה:

"אני לא צוחק. זה נכון. אתה יקר לי. אם רק היית... הייתי חוטף אותך מזמן" סיים רוני ואני ידעתי שזה נגמר ושהגיע הזמן להרפות.

לרוני אני מקדיש את השיר היפהIf You Love Somebody Set Them Free  של Sting משנת 1985:

If you need somebody, call my name

If you want someone, you can do the same

If you want to keep something precious

You got to lock it up and throw away the key

If you want to hold onto your possession

Don't even think about me