פילבוקס

בשבועיים האחרונים מצאתי את עצמי מבלה לא מעט עם בחורים בני ארבעים או קצת פחות. זה לא שלפני כן נמנעתי מכך לגמרי, אבל במקרה יצא רצף של כמה וכמה בחורים כאלה. אחד מהם, שהתגלה כתקוות שווא למשהו טוב, היה רז, 39, בחור מדהים, גבוה, בהיר, חטוב, חייכני, שנראה ממש צעיר לגילו. הוא אפילו גר לא רחוק ממני והשיחות איתו נדמו כעולות על מסלול מבטיח, עד שלפתע התקררו קצת. למרות זאת קבענו להפגש למשהו קצר, רק כדי לראות זה את זה כי הסקרנות היתה גדולה. אבל אחרי הפגישה התברר לי למה לא ילך ולמה רז התקרר לפתע. הוא היה מספיק נחמד כדי לומר לי זאת, או שמא המציא משהו כדי לצאת נחמד, אי אפשר לדעת.

במילותיו של רז זה נשמע כך: "דרך אגב, אתה דיי חמוד- לא התאים לי כי די ננעלתי על מישהו אחר - אבל רציתי בכל זאת להפגש... פשוט לא רציתי שתחשוב שמשהו לא בסדר איתך".

כאופטימי נצחי השארתי את הדלת פתוחה ואמרתי לרז: "תודה ובהצלחה עם מי שננעלת עליו, אך אם לא ילך ... אני פה :)))"

אז עם רז לא הלך, אבל עם איציק, 42 ["בשמחה, בא לי, אני חרמן"], עם אריק, 36 ["דבר איתי גבר...מת שתבוא לשפד לי תחור לפרק לי ת'תחת"], עם אורן, 40 ["החדירה היתה מעולה :-) אני באמת מרגיש את זה עד עכשיו... מה לעשות, לפעמים הגודל כן קובע"], כן הלך. אבל כל אלה היו סתם סטוצים חסרי חשיבות, פרי חרמנות של אותו רגע. לעומת זאת, עם אנטולי, 38, זה היה משהו אחר ובאופן מפתיע למדי.

את אנטולי הכרתי כבר לפני קרוב לשנה וחצי. שיערו השטיני היפה והשופע, עיניו הבהירות, חיוכו הנאה והכאילו ביישני, גופו החטוב הבהיר-זהוב והחלק, ישבנו המדהים והעגלגל, פיו הרך ולשונו המיומנת, עשו את שלהם. נפגשנו אז לסטוץ חד פעמי שהיה מוצלח למדי אבל למרות ששנינו מאוד נהנינו, לא היה לזה המשך. אנטולי עוד ניסה כחודש - חודשיים אחר כך לגשש שוב לגבי פגישה נוספת אבל כנראה שבאותה תקופה נסחפתי כבר למקומות אחרים ואף שזכרתי שהיה טוב איתו, העניין נדחק לקרן זווית. חלפה עברה לה כמעט שנה וחצי ואנטולי פנה אלי שוב.  באותו יום בא לי מאוד לנסוע לגעש, אבל אנטולי כבר קבע פגישה אחרת בעבודה ואמר לי שישמח לבוא בפעם אחרת.

"יכול להיות כיף איתך, אני עדיין זוכר" הוא אמר והוסיף: "אבל הפגישה הזאת היא הפרנסה שלי :-) אולי ניסע יום אחר? אם תוכל"

"סבבה... השאלה רק עד מתי ימשיך להיות מזג אוויר מתאים :)" אמרתי ואנטולי רק אמר שבכל מקרה ישמח לפגוש אותי.

כשבועיים נוספים חלפו בהם דיברנו פה ושם עד שלוחות הזמנים שלנו הסתדרו זה עם זה. "בא לך לצאת מחוץ לעיר?" שאל אנטולי.

"מאוד, לאן? לגעש?" שאלתי.

"כן" ענה אנטולי ושעה קלה אחר כך כבר ישבנו ברכב בדרך לשם. בחוף עצמו מצאנו חיש קל מקום נחמד, אבל זמן קצר אחרי שפרשנו את השמיכה על החוף, כאילו להכעיס הגיעו לשם איזה דובון שמנגוץ עם החברה שלו. הם נעצרו עשרים מטר מאיתנו ונעמדו במים והחלו להתמזמז זה עם זו בעמידה. אני לא מבין מה הם חשבו כשעשו את מה שעשו מתחת לאף שלנו, מבלי לכבד את הפרטיות שלנו, למרות שהחוף גדול ורחב ידיים. חיכינו שהם יזוז קצת ובסוף נמאס לנו לחכות והתחלנו להתמזמז גם כן, משתדלים להתעלם מקיומם. אחרי כמה דקות השניים האלה זזו משם ויכולנו גם לעשות סקס. בשורה תחתונה, הסקס עם אנטולי על החוף היה הסקס הכי טוב שהיה לי בגעש. שנינו נהנינו מאוד וכנראה שעוד מישהו נהנה, כי תוך כדי הסקס שמענו צעקה מלמעלה, ממרומי הצוק: "איזה זיווווון!!!", כנראה של איזה מישהו שעמד שם וצפה בנו מלמעלה. שיהנה...

נכנסנו לשטוף עצמנו בים וגם להתענג קצת זה על זה בנינוחות שלאחר הסקס, אם כי אחרי זמן מה חום גופנו כבר לא הספיק להתגבר על צינת בין הערביים ונאלצנו לצאת מהמים, להתלבש ולזוז משם. הרעב הוביל אותנו אל המזנון שנמצא מעל החוף שם ישבנו אכלנו משהו, שתינו וניהלנו שיחה קצת יותר מעמיקה על החיים והמשפחה. גיליתי כמה עובדות מענינות על אנטולי והכימיה ביננו רק הלכה והתגברה. אנטולי גם הבחין שם בבחור שלדעתו היה אותו בחור שצעק לנו מקודם ממרומי הצוק, אשר אנטולי זיהה אותו לפי הכובע. לא התייחסתי לכך למרות שהיה נראה לי שהבחור קצת נועץ מבטים. מהחוף חזרנו לדירתו של אנטולי להתרחץ ואחרי שהתחרמנו כהלכה במקלחת, חזרנו והזדיינו שוב והיה לא פחות טוב מהזיון על החוף.

למחרת שלח לי אנטולי הודעה: "אתה יודע כמה אני חושב עליך? "

"מחשבות טובות אני מקווה..." אמרתי.

"טובות וסקסיות" ענה אנטולי.

גם אני חושב עליך... סססססקסי... אבל גם מעבר לסקס היה ממש כיף להכיר אותך קצת יותר טוב אתמול :)"

"זה העניין, שחוץ מסקס טוב איתך יש עוד משהו נעים איתך" אמר אנטולי.

הימים הבאים היו די עמוסים הן אצלי והן בעבודתו של אנטולי וידענו שלא נוכל להפגש, אבל כשדיברנו בטלפון כעבור כמה ימים הפתיע אותי אנטולי כשאמר: "רציתי להפגש איתך אתמול".

"אבל חשבתי שאתה עמוס בעבודה" עניתי.

"לא רק שהייתי עמוס, ממש התמוטטתי מעייפות בערב"

"אז איך רצית להפגש?" שאלתי.

"רציתי. גם אתמול רציתי וגם שלשום. כל יום אני רוצה" אמר אנטולי וצחק "רוצה, אבל לא יכול."

"ומה קורה היום?" שאלתי.

"היום אחה"צ אני יכול, אבל לזמן קצר, אולי עדיף שנפגש מחר למשהו יותר ארוך"

"בסדר גמור" עניתי, אבל חצי שעה אחר כך אנטולי התחרט והחליט שהוא לא יכול לחכות אפילו יום אחר נוסף, וכך נפגשנו לאיזה חפוז נחמד שהשאיר טעם של עוד.

נראה לי שאנטולי ממש רוצה קשר אינטנסיבי יותר, ואני? בינתיים כייף לי להתענג איתו, כייף לי לקבל ממנו את כל הפרגון שהוא נותן וכיף לי להעמיק קצת את ההיכרות איתו מעבר לרק סקס, אבל מה הלאה? האם אני רוצה להפגש איתו בכל יום פנוי אפשרי? האם אני רוצה להיות איתו בקשר אינטנסיבי יותר, או שמא רק ההמתנה בין פגישה לפגישה היא שמביאה את התיאבון?

לאנטולי אני מקדיש הפעם את השיר של גרין דיי Are we the waiting Green Day – משנת 2004: