פילבוקס

"במערכת יחסים". צמד המילים הללו התנוססו בגאון בדף הפתיחה בכרטיסו של אפי בפייסבוק כשנכנסתי אליו במקרה כמה שעות לפני הפגישה איתו. חיטוט קצת יותר עמוק בכרטיס גילה לי מי האדם המדובר. הוא נראה מבוגר למדי, קרח ולא מושך בעליל, אוחז סיגריה ביד ומראהו מאוד לא הסתדר לי עם אפי. הבנתי בין השיטין שהוא אמריקאי ושהוא חושב שהוא the Luckiest man in the world, מה שלא מפתיע אם זכה להיות בן זוגו של אפי.

לצמד המילים הללו היתה השפעה מעכירת מצב רוח, אם כי תהיתי לאן אותה "מערכת יחסים" הגיעה ולאן היא יכול להמשיך כשאפי פה והאיש שלו בארה"ב. השתדלתי למחוק את המחשבה על כך ממוחי וכמה שעות אחר כך כבר פגשתי את אפי המחייך, בחיבוק ונשיקה גדולה.

החלטתי לקחת את הענינים לאט ולבדוק קצת את הקרקע. "בא לך ללכת לאכול?" שאלתי את אפי.

"האמת שאני לא ממש רעב" הוא ענה [סאב טקסט בפנטזיה שלי: בוא נלך להזדיין, מה אתה מבלבל לי את המוח על ארוחות]

"אז אפשר איזה בית קפה" המשכתי באותו קו.

"טוב, אפשר" ענה אפי [סאב טקסט דמיוני: מה קרה לך? אתה לא חרמן עלי אחרי חצי שנה?]

אז נסענו לבית קפה וישבנו שם איזה שעתיים מדברים בעיקר על חוויותיו של אפי מחצי השנה שלו בארה"ב וקצת על מה שקרה אצלי. בין לבין הוא הזכיר את אותו אדם שבפייסבוק כתוב שהוא במערכת יחסים איתו בתור "חבר טוב שלי", הראה לי כל מיני תמונות וסיפר שהכיר שם המון חברים [סאב טקסט דמיוני: "אל תתייחס למה שכתוב בפייסבוק שלי... אני זורם"]

כשיצאנו מבית הקפה ונכנסנו לרכב, היה עדיין מוקדם. רק בעוד כשעה וחצי אחר כך היה אפי אמור ללכת לעבודה ושאלתי אותו את השאלה המתבקשת מה בא לו לעשות. אפי זרק כל מיני רעיונות להסתובב פה או שם ואז שאל מה בא לי לעשות. הבטתי בו ממושכות, שלחתי יד וליטפתי את עורפו ואמרתי לו, בשקט וקצת במבוכה, היות ולא ידעתי כלל איפה אני עומד אצלו, שהאמת היא שמה שבא לי לעשות זה להכנס איתו למיטה ולהרגיש אותו קצת אחרי כל הזמן הזה שלא היינו יחד.

המוזר היה שעד שלא הוצאתי את המילים האלה מהפה, לא הרגשתי חרמן, לא על אפי ולא בכלל. אבל ברגע שאמרתי זאת ונגעתי בו קלות, הרגשתי את הפרפרים המוכרים בבטן. אלה היו פרפרים של געגוע ולא רק של תשוקה. לשמחתי אפי אמר שגם הוא מאוד רוצה. הוא לא אמר שום דבר על מערכת היחסים שלו, ולא טרחתי לשאול.

הלכנו למקום שאליו הלכנו, עשינו את זה וזה היה הרבה פחות מחרמן ממה שחשבתי שיהיה. לזמן שחלף ולחוויות שצברתי מאז היתה השפעה על מידת המשיכה שלי לאפי, שפחתה במידה מסוימת. הרגענו את הגעגועים הפיזיים. סיפקנו את תאוות הגוף, אבל משהו נותר חסר. משהו לא היה שם. משהו אולי הלך לאיבוד. כמה חבל...

למחרת הלכתי לחפש משהו אחר שחשבתי שהלך לי לאיבוד אך הסתבר לי שפשוט שכחתי אותו אצל אורון, 35, שלפני כשבוע נפגשנו לאחלה סקס אחרי חצי שנה שלא התראינו. אז הלכתי רק לקחת ממנו את הפריט ששכחתי, אבל לאורון היה רעיון אחר...

והפעם השיר The Righteous Brothers - You've Lost that Loving Feeling משנת 1964: