פילבוקס

יום אחרי פגישתנו השניה באותו שבוע החלטתי לעשות צעד ממשי שיסמל את השינוי ואת יציאתי מעולם הסטוצים לדרך חדשה: להפרד מאטרף. פניתי לכמה יזיזים ומכרים ואמרתי להם שאני מתחיל בקשר חדש וקבוע עם בחור מעורר תקוות. עשיתי זאת כי אינני מהאנשים הנעלמים. כי אני מאמין שאם הייתי בקשר עם מישהו, גם אם זה קשר של סטוצים חוזרים ונשנים או יזיזות כזו או אחרת, מגיע להם לפחות הסבר אלמנטרי לאן נעלמתי. לשימחתי קיבלתי מכל מי שפניתי אליו הרבה פרגון ואיחולי הצלחה, אם כי חלקם הביעו צער שזה לא יקרה עוד איתם, ואחר כך סגרתי את כרטיסי החרמנות והסקס שלי באטרף [כן, יש כמה].

סיפרתי על כך לשחר וכתבתי לו: "החלטתי לעשות מעשה. סגרתי את הכרטיסים האחרים שלי ואמרתי שלום למי שהיה צריך לומר שם שלום. עכשיו אני באטרף רק בשבילך ורק בכרטיס הזה, שגם אותו אני מקווה שאוכל לסגור בקרוב אחרי שיהיו לנו אמצעי תקשורת אחרים. אני רציני ואני כל כולי איתך ובשבילך. גם לי יש חששות אבל אני אופטימי ואני מתכוון לעשות כל מאמץ שיהיה לנו טוב. עכשיו תורך להבעת אמון גם מצידך. מחכה לך... ומחכה גם לשיחת הטלפון שלך :) שלך, XXXX"

בעקבות זאת שחר צלצל והיתה לנו שיחה טובה ואופטימית, מה שלא הכין אותי כלל להודעה הדאגנית הנוספת שקיבלתי ממנו כמה שעות אחר כך: " אני הולך הביתה איש יקר. אני הולך הביתה וחושב האם אני עושה את המעשה הנכון. האם לא נכון הוא להיות רב-שגל ולהימנע ממגע אישי. אבל אני לא האדם הזה. פניי ממש מראות את החשש שלי כעת. אני כל כך שקוף, כולם אומרים לי את זה כל הזמן. אני מקווה שאני חושש לחינם. שחר".

"רב שגל? אתה? חס וחלילה!!! במיוחד עכשיו שהכרנו זה את זה. מגע אישי וקשר רגשי הרבה יותר טוב. אני מקווה שזה מה שאתה חושב כשאתה חושב על הקשר שלנו בראיה לעתיד, כי כך אני רואה את זה :)

אל תחשוש, תשמח שזה מה שהולך להיות ביננו. אני מתרגש מזה... תחשוב על התקווה ועל האושר שמחכה מעבר לפינה, תחשוב עלי באותו זמן ושחיוך גדול ישתקף פניך יאירו כשאתה חושב על זה, אני מקווה. כי כך גם אני מרגיש איתך. מתרגש איתך. שלך XXXX"

הערפל וחוסר הוודאות הזו לא עושים לי טוב. אני מקווה ששחר ירגע מחרדותיו בקרוב ויעשה צעד נוסף של אמון כלפי. צעד שיהווה חציה של הרוביקון ביחסים שלנו. זה יקרה כשהוא יתן לי אמצעי תקשורת איתו, טלפון, סקייפ. זה יקרה שיספר לי בקצת יותר חופשיות על עצמו ועל עבודתו. כשיפלו החומות האחרונות הללו ביננו, כששחר יהיה שקוף כלפיי כפי שאני הייתי שקוף כלפיו, אדע כי עלינו על המסלול הנכון. רק אז אוכל להרגע ממש. רק אז אדע שאני כבר שם, בארץ המנוחה והנחלה. 

אני מקווה שהמחשבה האפרורית בהודעתו האחרונה תחלוף לשחר במהרה. אני מקווה שהוא ישוב לחשוב מחשבות חיוביות ביחס לקשר המתרקם והולך ביננו. גם לי יש חששות שאולי זה לא יצליח, שאולי שחר ישתפן שוב ברגע האחרון באחד מרגעי החרדה העמוקים שלו, אבל  למרות הכל אני אופטימי. האופטימיות והסבלנות שלי הביאו אותי עד כאן, עזרו לשבור את הקרח ביני לבין שחר ואני מקווה שיעזרו לנו להתגבר על כל המכשולים גם בהמשך. האם הסבלנות והאופטימיות אין קץ שלי לגבי שחר צלחו הפעם? האם זה אכן קרה סוף סוף? אני ארגע רק כשהוא יגלה כלפי את האמון שאני גיליתי כלפיו.

הצורך לגייס עוד ועוד סבלנות, למרות ששחר נותר תקוע במקום, הזכיר לי את אחד השירים המקסימים של  Guns N' Roses , משנת 1988 - Patience: