את שי, בן 40 פלוס, הכרתי כבר לפני כשנה. הוא כנר באחת התזמורות בארץ ומפורסם בתחומו. גופו חטוב בהיר וחלק כשיש. ישבנו הוא אחד המדהימים שהכרתי, אבל משהו לא זרם שם ביננו כמו שאמור היה לזרום. כלומר לא זרם מצידי, כי שי, למותר לציין, אהב מאוד את מה שהיה לי להציע. חלק מזה נטוע אולי בזה ששי התקשה קצת להסתדר לקבל עמוק וחזק כמו שאני אוהב. לפעמים הספיקו התחרמנויות אחרות, אבל לפעמים לא.
כשהכרתי את דותן וחשבתי על קשר יותר רציני איתו, סיפרתי על כך לשי ואמרתי לו שלא נוכל להפגש יותר, והוא איחל לי בהצלחה מכל הלב. שי נשאר איתי בקשר והמשכנו לדבר מדי פעם אך לא נפגשנו. כשנגמר הקשר עם דותן לא סיפרתי לשי כלום כי לא בא לי שיתחיל לרצות ולצפות. לפי נסיון העבר, כל פעם שהוא חרמן הוא היה שמח שאבוא לזיין אותו, אבל זה לא מתאים לי. פעם ב... זה בסדר, אבל לא ממש רציתי אותו בתור יזיז קבוע.
השבוע אחרי חודשים רבים שלא נפגשנו, זה קרה. היה נחמד ומחרמן אבל לא ממש מוצלח מבחינתי. לא הייתי רוצה להשלות אותו שנחזור להיות יזיזים כבעבר, למרות שהוא היה שמח על כך. אני צריך רק למצוא את הדרך הנאותה לומר את זה לשי. הגיע הזמן שהוא ילך להיות כינור ראשון אצל מישהו ולא אחד מכינורות רבים בתזמורת הזיונים שלי...