אתה חרמן ואתה גולש באינטרנט ומחפש מישהו שיעשה לך את זה. אין לך כוח לשיחות עמוקות או למערכות יחסים. אתה רק רוצה לזיין, לזיין מישהו צעיר ויפה. מישהו שלא יהיה אכפת לו שאתה כבר לא כל כך צעיר ולא כל כך יפה. אין דבר כזה. חתיכים מחפשים חתיכים וצעירים מחפשים צעירים. ואז אתה נתקל בלינק למשרד שירותי ליווי. אף פעם לא עשית את זה. אתה מסתקרן ולוחץ על הלינק. אתה מגלה שורה של בחורים יפים, צעירים, חטובים שיממשו את כל הפנטזיות שלך תמורת מאתיים וחמישים שקל בלבד. אתה מהסס פעם, מתקשר ומנתק מתקשר שוב וממשיך. הכל כל כך הזוי אבל אתה זורם עם זה עד לאן שיהיה לך אומץ. אתה שוכח מכל השיקולים המוסריים המיופייפים וכל מה שמענין אותך זה הישבן המיופייף של אחד הבחורים ההם במשרד נערי הליווי. כל מה שמעניין אותך זה לזיין בחור יפה כזה שקשה להאמין שהייתי מצליח להגיע אליו בדרך אחרת. אתה מרגיע את מצפונך שאם זה לא אתה זה יהיה מישהו אחר, שזה ענין של ביקוש והיצע. אז על הזין שלך כל המצפון.
אתה מקבל הנחיות לאן להגיע. זה בנין מגורים רגיל בלב תל אביב ואתה עולה לקומה השניה. הזיון שלך עוד לא הגיע ואתה מחכה לו איזה עשר דקות. הם לא יושבים בדירה ומחכים ללקוחות נערי הליווי האלה. בעל המשרד מתנצל ומסביר שהבחור בדרך. הפה מתייבש לך מרוב התרגשות ואתה לא מפסיק לשתות את כוסות הקפה שבעל המשרד החביב מגיש לך בזמן שהוא מזיין לך את המוח על כל מיני עניני יום יום שמענינים לך את התחת. חם. מים קרים יכלו להיות רעיון הרבה יותר טוב, אבל הוא הציע רק קפה. אתה מתחיל לחשוש שכל הנוזלים האלה ילחצו לך על השלפוחית דווקא ברגע האמת. אתה מתחיל לתהות מה אתה עושה שם. אתה אדם מיושב בדעתך שמעולם לא היה לו קשר עם מעשים כאלה הנמצאים בתחום האפור של החוק אם לא מעבר לכך. אתה גם חושש לפרטיותך וכשאתה נשאל אתה אומר ששמך דני. כל פעם שבעל המשרד פונה אליך בשם הזה אתה מביט ימינה ושמאלה לראות מי זה הדני הזה שהוא מדבר אליו, עד שאתה מבין שהוא בעצם מדבר אליך.
נער הליווי מגיע. אריאל שמו, וודאי שם בדוי גם כן. הוא יפה וחטוב כמו בתמונה, אבל למרות זאת שונה במשהו ממה שציפית. אתה לא יודע להגדיר לעצמך למה ציפית ואין לך מושג מה אתה הולך לעשות בעוד חמש דקות עם הבחור הזה. אתה מרגיש שאתה הולך ומתנתק מגופך ואתה צועד אחריו לחדר המיטות כמו זומבי. חם לך, זה אחד הימים החמים ביותר בקיץ הזה והמזגן בקושי מצליח להפיג במעט את החום המעיק, או שמשהו אחר מעיק עליך. אין לך מושג מה מותר לעשות ומה אסור, אתה מניח שגם לנערי ליווי יש את הגבולות שלהם. אתה שם אבל אתה לא שם. אין כמעט דיבורים וזה הדבר שנראה לך הכי מוזר. אתה רגיל לדיבורים, אתה צריך קשר אישי כדי להרגיש בנוח, הזין שלך עומד ונופל מדיבורים, אתה צריך להרגיש בטוח ונינוח שאתה עושה את מה שהפרטנר שלך רוצה. אתה רוצה להרגיש רצוי בלב ובנפש ואין לך את זה. אתה רצוי רק בגלל הכסף שלך ולא בגלל שבאמת רוצים אותך. אתה יודע שאתה שונה מהגבר הרגיל שכשהזין שלו עומד לא מענינות אותו שום מחשבות ורק רוצה לתקוע באיזה חור יפה עד שגומר. אתה מבין לאט לאט שאצלך זה כנראה לא ממש עובד כך. אתה צריך יחס וקשר ואין לך את זה שם. אתה צריך להאמין שהבחור רוצה אותך ומתחרמן עליך ואין לך את זה אצלו. אתה צריך לב ונפש ואין לך את זה ממנו. בחורים מפלסטיק משאירים את הלב והנפש שלהם בבית לפני שיוצאים לעבודה או שאיבדו אותו מזמן.
אתם מתפשטים ואתם במיטה. הזין שלך לא כל כך רוצה לשתף פעולה אבל אתה מנסה בכל זאת, בסוף זה מצליח. אתה חודר לתוכו ואתה מתחיל לפמפם אבל אתה לא נהנה כמעט. הוא יפה, הוא סבלני, הוא מדהים, אבל הזין הסורר שלך יודע שזה לא מה שאתה באמת רוצה. הוא מנסה להביא אותך לגמירה בכל דרך אפשרית אבל זה לא זה. אתה אומר די. אתה נפרד ממנו בחיבוק ונשיקה על הלחי ואתה משאיר לו את המאתיים וחמישים שקל הארורים. זה לא היה דומה לשום דבר שציפית. הרגשת שאתה מזיין בובה מפלסטיק עם ישבן מפלסטיק רך וגמיש ועם זין מפסלטיק שכל יופים ומרהיבותם בקושי הצליחו להעמיד לך. אתה יודע שאתה צריך משהו מעבר לתאוות בשרים, אבל בשבילך הוא יהיה רק איש מפלסטיק ואתה צריך יותר. אתה צריך הרבה יותר. אתה הולך משם. אתה סוגר את הדלת מאחוריך ויש לך תחושת ריקנות עמוקה שאינך יודע איך אי פעם תצליח למלא אותה בתוכן.
שבוע אחרי אותו יום הזוי אתה פוסע לך בנחת ברחוב בוגרשוב ולפתע מגיע מולך איש הפלסטיק שלך. אתה נבוך ולא יודע אם לומר שלום או להתעלם. לפתע הוא עוצר, מחייך לעברך ופונה אליך בברכת שלום ואתם מתחבקים ומתנשקים על הלחי כמו ידידים ותיקים. הוא אומר לך שהוא מצטער שלא הצליח לעשות לך כיף באותו יום ואתה מנפנף בידך כאילו אין דבר פחות חשוב מזה. להפתעתך הוא שואל אותך אם בא לך לשתות איזה כוס קפה ואתה שואל אותו אם זה לא יהיה לו מוזר מדי לאור המקום בו הכרתם לראשונה. הוא מחייך שוב את חיוכו המקסים והפלסטיק שעל פניו מתחיל להתפוגג. הוא אומר לך לבוא אחריו ואתה בא. להפתעתך, במקום לגשת אל בית הקפה הטראנדי שנמצא בפינת הרחוב, הוא ממשיך הלאה פונה ימינה, אחרי כמה רחובות פונה שמאלה ושוב שמאלה עד שאתה מאבד את ספירות השמאלה וימינה האלה. אתם עומדים בלב איזה רחוב קטן ושקט, מול בנין ישן בן שלוש קומות והוא טופח על גבך ומראה לך את המדרגות היורדות לקומת הפארטר. אתה שואל "מה?" והוא עונה לך רק "תיכף" ופותח את דלת דירתו שבתחתית גרם המדרגות הזה.
אתה נכנס לדירה הזערורית ומבחין במכונת אספרסו ענקית שתופסת כמעט חצי מהשיש במטבחון הקטן. הוא שואל אותך "איזה?" ומצביע על שורת קופסאות הקפה מכל מיני סוגים ומינים שנמצאים במדפים מעל מכונת האספרסו אתה עונה לו "כמוך". הוא מוזג לשניכם את הקפה עם החלב המוקצף ומוליך אותך מעדנות לסלון, שם הוא מתיישב לידך על הספה. אתם שותים את הקפה במין טקסיות מוזרה כזו ואז הוא מניח את כוסו על השולחן שליד, נוטל גם את כוסך מידך ואחרי שאתם משוחררים מהקפה הזה הוא רוכן לעברך ומצמיד את שפתיו אליך לנשיקה. זו היתה הנשיקה הראשונה שלכם. בדירת נערי הליווי לא היתה נשיקה. שם היה רק פלסטיק. זו הפעם הראשונה שאתה מרגיש איזו התעוררות אמיתית כלפיו. אתה תוהה אם מותר לו להיות בקשר עם לקוח מחוץ לעבודה ואתה שואל אותו. פניו קצת מתכרכמות כשהוא עונה שאתה לא לקוח עכשיו ושהוא לא עושה את זה בשביל כסף. אתה שומע ולא מבין. מה לו ולך בכלל. למרות גופו המהמם ופניו המקסימות, מה לך ולקשרים עם נערי ליווי? זה לא בשבילך ואתה כמעט קם ורוצה ללכת. בתור זיון הוא היה לא רע, למרות שלא גמרת, אבל להיות בקשר אישי עם בחור כזה, לא נראה לך לענין.
הוא מרגיש שהוא מאבד אותך ואומר לך שזה היה רק החודש הראשון שלו במקצוע. הוא מספר לך שבאותו חודש טחנו אותו עשרות גברים, הוא היה בשר טרי והוא היה מבוקש מאוד. הוא אומר לך שזו היתה טעות. אתה לא מבין על מה הוא מדבר ואז הוא מתחיל להסביר לך איך הגיע לעסוק בזנות. הוא מספר שבעל משרד הליווי היה ידיד שלו. שהוא גרם לו לחשוב שהוא עושה לו טובה שזה שמסדר לו עבודה שתפתור את בעיותיו הכלכליות. הוא ניסה להצדיק זאת לעצמו בכך שבמילא היה מזדיין אז הרבה עם בחורים שלא תמיד אהב. בכך שבמילא היה שרלילן גדול והכיר את חדרי השירותים במועדונים יותר טוב מאת המועדונים עצמם. בכך שחשב שאם כבר הוא מזדיין כמעט עם כל אחד אז אולי יותר טוב לעשות קצת כסף על זה. רק אחר כך הבין שזה לא אותו דבר. שזה בכלל לא אותו דבר.
"אתה לא מבין מה הוא רוצה ממך ואתה שואל אותו. כשאתה קורא לו בשמו בפעם הראשונה הוא אומר לך שאריאל אינו שמו האמיתי אלא ליאור. הוא גם שואל אותך לשמך האמיתי. אתה מביט בו. אתה יודע שבחור כזה לא יפול לך לידיים כל כך מהר, אבל אתה לא מסוגל. הידיעה שהוא זונה להשכיר גומרת לך את זה. אתה לא מסוגל לומר לו אפילו את שמך. הוא מתחיל להזיל דמעות והם זולגות וזולגות ללא הפסק. על כורחך ליבך נכמר מרחמים עליו. הוא מספר לך שהוא סטודנט, שההורים היו אמורים לממן לו את שכר הלימוד אבל אז אביו נפטר מדום לב בגיל חמישים והשאיר את אמו עם חובות מפה ועד הודעה חדשה. הוא כבר שכר דירה, היה חייב כסף לשכר לימוד וההר של החובות התחיל ללחוץ עליו. ההצעה של ידידו בעל משרד הליווי נראתה פתרון פשוט וקל לכל הבעיות, אבל זה לא. בין דמעה לדמעה הוא מספר לך איך זה היה להיות מהצד השני. איך הגברים באו תקעו בו את הזין הרעב שלהם ותוך עשר דקות גג השפריצו והלכו. הוא הרגיש חור תחת, לא אדם. הוא אומר לך שרק כשאתה הגעת וזה לא הלך וכשלא התעקשת שיעזור לך לגמור, זה ניער אותו. הוא הבין אז שיש גם אנשים אחרים. אנשים שעוד לא איבדו את הנשמה שלהם.
אתה מנסה להתנגד, להלחם במה שקורה פה ולהרתיע אותו. אתה אומר לו שאין שום קשר לנשמה. שבסך הכל היה קשה לך להעמיד את הזין ולא גמרת. הוא מביט בך, שומע את המילים אבל מניד בראשו בחוסר הסכמה. הוא לא מסכים. הוא אומר לך שהוא קורא אנשים לפי המבט בעיניים שלהם ואצלך ראה מדי שאתה אחד מהטובים. אפילו התפלא קצת מה אחד כמוך עושה כלקוח במשרד ליווי. אתה מתעקש שאתה לא טוב ושזה לא קשור לשום טוב. שרק היית חרמן, שרק חיפשת כמו כולם נער ליווי חתיך לזיין. אתה ממשיך לדבר בבוטות כדי להתריע אותו ולמנוע את הבלתי נמנע.
הוא עומד על דעתו שבגללך הבין שיש אנשים שעוד כמה חלקים בגוף שלהם עובדים חוץ מהזין. אנשים שאצלם הלב הוא החשוב ואתה לא מבין איך הוא הצליח לקרוא אותך כספר פתוח. הוא מבקש ממך שתסלח לו ותיתן לו הזדמנות שניה ואתה לא מבין על מה הוא מדבר. הוא אומר לך שלמחרת הזיון הלא מוצלח שלכם הוא כבר התפטר מהעבודה ושאתה היית הלקוח האחרון שלו. אתה עדיין לא מבין מה הוא רוצה ממך. רק אז הוא אומר לך שהוא רוצה לנסות למצוא אצלך את מה שהוא איבד מזמן. את האמונה ברגש, את התקווה להתחבר עם מישהו שהטוב מנחה אותו ואולי גם את היכולת להרגיש שוב כאדם, לא ככלי קיבול לזיונים.
אתה לא מבין איך מזיון לא מוצלח אחד הוא רואה בך דברים שאחרים שמכירים אותך יותר טוב לא רואים. אתה רוצה לקום וללכת ואתה רוצה להשאר. אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך ואתה יושב מאובן לצידו על הספה. לפתע הוא מתכרבל עליך כחתול, ראשו על ברכיך. הוא נוטל את ידך ומבקש שתחבק אותו. אתה עוטף אותו בין זרועותיך ואתה נאנח. הוא נדחק אליך עוד יותר. על כורחך הזין מתחיל להזדקף לך, אבל אתה לא רוצה להזדיין איתו. זה יפגע בקסם הרגע. אתה לוקח אותו למיטה ואתה משכיב אותו על הסדינים הצוננים. אתה מנגב את דמעותיו ופונה ללכת אבל הוא אוחז בידך ומבקש שלא תלך. אתה לא יכול לסרב לבקשה הקטנה הזאת שלו. אתה נשכב על הגב לצידו על המיטה, לבוש בבגדיך. הוא שולח רגל אחת אליך ומניח אותה בין רגליך. חם וטוב לשניכם. אתה נאנח ועוצם את עיניך ואתם נרדמים כך במיטה מותשים מעוצמות הרגש ששטפו אותכם.
אתה מתעורר כעבור כמה שעות. יש לך זקפה ספונטנית או לא כל כך ספונטנית. אתה רוצה לקום אבל הוא חש בהתעוררותך. הוא שולח את ידו אל בין רגליך והוא חש גם את התעוררותך השניה. הוא מחייך ואומר "סוף סוף" כשמרגיש בקשיחות האיתנה של הזין שלך, הכל כך שונה מחצי הזקפה הקצת רופסת שהיתה לך כששכרת את שירותיו כנער ליווי. ידו נשלחת אל מתחת לתחתוניך ומתחילה ללטף לך את הזין. הוא מתחנן שתגלה לו את שמך האמיתי ואומר לך שהוא יודע שדני זה רק שם בדוי. הוא אף מצחקק קלות כשמספר לך שרוב הלקוחות שלו דווקא היו אבי או אלי. התזכורת הזו של הלקוחות מתחילה לגמור לך את החשק. הזין מתחיל להתרכך והוא שב ומפציר בך שוב לגלות לו את שמך. הוא אומר לך שזה מה שיעשה את כל ההבדל. אתה אפילו לא יודע למה אבל אתה מרגיש שאתה לא יכול יותר להסתיר את זה ומספר לו ששמך הוא דולב. הוא מחייך ואומר לך שאתה אדם מקסים. אחר כך הוא מוסיף שהוא עוד עלול להתאהב בך ומבקש שתשאר.
המילים האלה עשו לך את כל ההבדל. אתה כבר לא רוצה ללכת. אתה רוצה להשאר איתו, אתה רוצה לאהוב אותו ואתה רוצה להזדיין איתו. הזקפה שלך חוזרת וליאור נרכן לטפל בה. הוא לוחש באזניך את כל המילים הנכונות ואתה רוצה את זה. אתה מלטף אותו ומרעיף על פניו עשרות נשיקות קטנות ושוכח מאיפה כל אחד מכם בא ולאן אתם הולכים. אתה אפילו לא יודע מתי הסתפקתם להתפשט אבל שניכם כבר ערומים. כמו משום מקום הוא שולף קונדום משומן ומלביש לך אותו על הזין. הוא נשכב על גבו ומרים את רגליו באויר. הפעם הזין שלך משתף פעולה. הוא אומר לך שהוא רוצה אותך. הוא אומר לך שהוא רוצה שתזיין אותו חזק. אתה חודר לתוכו בעוצמה. אתם מתנשקים תוך כדי זיון ואתה רואה את ההנאה שמאירה את פניו, בחיוך נהדר המלווה בקימטוטי מאמץ ובנסיון לכבוש את הכאב הקל מהזיון העמוק והחזק הזה. הוא אומר לך שהוא אוהב את זה. אחר כך הוא אומר לך גם שהוא אוהב.., אבל אתה סותם את פיו בנשיקתך שלא לשמוע את המשך המשפט. אתה עוצר אותו שלא יאמר ואז אתה גומר בתוכו בעוצמה והוא מתיז את זרעו על החזה והבטן שלך.
אתם לא מפסיקים להתנשף ולהתנשק והוא שואל אותך למה עצרת אותו. אתה אומר לו שאתה לא רוצה שהוא יאמר דברים שלא מאמין בהם עד הסוף. שאתה רוצה לראות עד כמה השינוי אצלו מחזיק מעמד. אתה אומר לו שאתה לוקח מאוד ברצינות את המילים האלה והוא אומר לך שגם הוא. אתה מציע לו לחשוב על זה עוד שבוע אתה נפרד ממנו ויוצא ללכת לביתך. על מפתן ביתו הוא אומר לך שהוא רוצה לראות אותך שוב ושואל מתי. אתה עונה לו שזה יקרה ביום שהוא ימצא עבודה אמיתית. יש לך ספק גדול אם הוא יצליח להחזיק מעמד מול פיתויי הכסף הקל של העבודה בזנות ברגע הראשון שירגיש מחסור בכסף. אתה נעצב על ליבך ואתה הולך. כשאתה מגיע הביתה אתה נזכר שבעצם לא שמת לב איפה בדיוק הוא גר. אתה יודע גם שאין לו דרך ליצור איתך קשר כי מלבד שמך הפרטי הוא לא יודע עליך כלום. אם הוא רציני בהחלטתו לעזוב את עסקי הליווי ואם הוא באמת אוהב, הוא כבר ימצא את הדרך אליך, אתה מחליט, אך יודע שאין הרבה סיכוי לכך. אתה לא שלם עם הקשר איתו אז להשאיר הכל לגורל, זהו פתרון הבריחה שלך. פתרון של פחדנים.
הימים חולפים וגם השבועות. הוא לא מתקשר אליך וגם אתה לא מנסה לחפש אותו. אתה לא הולך שוב למכון הליווי ההוא ואתה אפילו לא מנסה לברר אם הוא חזר לעבוד שם. אתה יודע שכנראה שכן, ואם לא שם אז בטח הוא מוכר את התחת שלו לכל דיכפין במכון אחר או סתם ברחוב. אתה יודע שזה היה בלתי נמנע ושסיפור כמו בסרט "אישה יפה" קורה רק בסרטים. למרות הכל, אחרי שחולף חודש משהו דוחק בך לנסות למצוא אותו. פעם בשבוע באותה שעה אתה הולך לרחוב בוגרשוב, יושב שם בבית הקפה שבפינה שלידה נפגשתם באותו יום וחושב עליו. אתה מכה על טפשותך כשלא שמת לב לכתובת בו נמצאת דירתו ורק הלכת אחריו כעיוור ימינה ושמאלה שוב ושוב עד שהגעתם ואין לך מושג איך למצוא אותו שוב. אתה גם לא ממש מתאמץ מעבר להליכה השבועית לבית הקפה ההוא. אתה נותן לגורל לעשות את שלו, אך הגורל לא עושה כלום.
אחרי שלושה חודשים, כשאתה יושב בבית הקפה נכנס לשם לא אחר מבעל משרד הליווי ההוא מאז. אתה בטוח שהוא לא ישים לב אליך. אתה הרי רק אחר מעשרות רבות של גברים שבאו לקבל שירותי ליווי מהבחורים הצעירים שלו. למרבה המבוכה הוא זוכר אותך ואפילו ניגש לומר לך שלום בחיוך גדול וקורא בשמך הבדוי. אתה מתפלא שהוא זוכר אותך ואתה אומר לו זאת. למרבה המבוכה הוא משיב שלא יכול לשכוח את הלקוח היחידי שלא גמר אצלו במכון ואשר מיד אחרי הזיון שלו הוא איבד את העובד הטוב ביותר שלו. הוא מביע את צערו עליו ואתה שואל למה. הדמעות חונקות את גרונך כשהוא מספר לך שאריאל לא הצליח להחלץ מעולם הזנות, אבל לא חזר לעבוד במכון ואחרי כמה זמן שמע שמזדיין עם גברים בין השיחים בגן הרכבת או בגן העצמאות. עשרים שקל למציצה וחמישים שקל לזיון.
הוא מספר לך שאריאל נפל לסם. שצריך כסף קל לעוד מנה ולעוד מנה ועושה את זה בלי קונדום, הדביל. כאילו רוצה להעניש את עצמו במחלות שיבואו עליו מכל הזיונים הלא מוגנים האלה. אתה תוהה למה והוא מספר לך שמישהו שבר לו את הלב. מישהו שבגללו הוא היה מוכן לעזוב את כל עסקי הליווי האלה אבל הבן זונה זרק אותו לכלבים. הוא מזעיף פניו וקופץ את אגרופו כשאומר שאם היה פוגש את הבן זונה הזה היה שובר לו את הידיים והרגליים.
אתה רק מתכווץ לך מרוב מבוכה וצער כשמבין באיחור גורלי שאולי הבן זונה הזה הוא אתה. אתה מבכה על הרעיונות המופרכים שלך בקשר לכוחות הגורל ועל זה שאם הוא באמת אוהב הוא כבר ימצא אותך. בעל המכון הולך לעניניו ואתה תופס את ראשך בין ידיך ומניד אותו אנה ואנה וממלמל לעצמך דברי תוכחה וצער על טפשותך הרבה. אחרי הדברים האלה אתה יוצא למסעות חיפוש ליליים אחריו ואחרי כשבוע אתה מוצא אותו. הוא שדוף ומלוכלך ומציע לך מציצה בעשרים שקל או זיון בלי קונדום בחמישים בין השיחים. אתה בהלם. הוא לא מכיר אותך אפילו, המסומם. אתה אומר לו שאתה רוצה אותו לכל הלילה והוא פוער פה בו חסרות שתי שיניים כתוצאה מאיזו תגרה או משהו ואומר לך שכל הלילה יעלה לך המון כסף.
אתה שואל כמה והוא מעווה את פניו ואומר שזה מאתיים וחמישים שקל. שוב הסכום הארור הזה. אתה מסכים לשלם ולוקח אותו אל ביתך. אתה רוחץ אותו ואתה מלטף אותו כל הלילה. לפנות בוקר הוא אומר לך שהוא צריך מנה כדי לשבור את הקריז ואתה נוסע ללוד להביא לו. אתה מסתבך קצת בדרך ואתה מת מפחד לעשות את הקניה ועד שאתה מתגבר על הפחד, קונה וחוזר לדירה - הוא כבר לא שם. גם מערכת הקולנוע הביתית שלך ומסך הפלסמה לא שם. לא יכול היה להתאפק כנראה ולקח אותם כתשלום לעוד מנה או יותר שהלך להשיג מהחברים שלו, לשבור את הקריז. אתה אפילו לא מגיש תלונה במשטרה. אתה עוד מקווה שאולי הוא עוד יחזור, שאולי עוד ניתן לשנות משהו אבל אתה לא מוצא אותו עוד.
אחרי חודשיים אתה פותח את העיתון ומגלה ידיעה על הומלס נרקומן שמצא את מותו ממנת יתר בגן הרכבת ואחרי כמה דקות אתה מבין שזה הוא. ליאור היפה, שם בדוי "אריאל", שלרגע קטן האיר את חייך. אתה מכה על חטא ומבין שאיחרת את הרכבת. שברוב טפשותך איבדת אותו, אבל המוות מצא אותו במקומך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
