פילבוקס

פה ושם נוחתים עלי באינטרנט בחורים שאוהבים סייבר סקס. אין לי שום דבר נגד קצת חושפנות בריאה במצלמת אינטרנט, אבל רק בתור צעד מקדים ומחרמן לחימום הקשר בדרך לדבר האמיתי, אבל מסתבר שיש בחורים שכל מה שהם אוהבים לעשות זה רק לאונן, ולעשות את זה וירטואלית בלבד. חבורת המאוננים הזאת מתחלקת לכמה סוגים שאנסה לתת בהם סימנים.

הסוג הראשון אלה האקסהיביציוניסטים החד צדדים. אלה הם הבחורים שבום טראח איך שמתחילים שיחת וידאו במסנג'ר הם כבר ערומים עם יד על הזין. "רגע רגע" אני אומר, "בואו נדבר קצת, נכיר" אבל שום דבר לא עוזר. לא מענין אותם כלום. אפילו לא לראות אותי. הם מקבלים את מנת הריגוש שלהם רק מעצם הידיעה שמישהו מתבונן בהם כשהם מאוננים.

הסוג השני הם הדנידינים, הרואים ואינם נראים. הם אלה שהמצלמה שלהם לא עובדת או לא ברורה או ש"כל פעם שאני פותח אותה היא מנתקת לי את האינטרנט" או תירוץ שחוק אחר כלשהו. כל מה שהם רוצים זה רק לראות את הבחור שבצד השני, בלי שיראו אותם כמובן. הם לא דורשים שהוא יאונן או משהו, לפעמים מספיק להם לראות את התחתונים שלו, לפעמים עוד חלק גוף חשוף כזה או אחר. בחורים כאלה גומרים מהר בדרך כלל וניתן לדעת זאת כשלפתע מסתיימת שיחת הוידאו, אפילו בלי "שלום היה כיף". דור [שם בדוי], 31, היה בחור כזה. לא זוכר אם הסייבר אצלו התחיל אחרי שזיינתי אותו או לפני, אבל מאז הסטוץ החד פעמי שלנו הוא כל הזמן מבקש לראות את התחתונים שלי שמחרמנות אותו משום מה. אולי במיוחד בגלל שאין לו מצלמת אינטרנט ואני לא יכול לראות מה הוא עושה תוך כדי צפיה. אמרתי לו שאני אשלח לו זוג אחד אם זה מה שעושה לו את זה, אבל דור מתעקש שבלי שאני בתוכם זה לא שווה. בשביל מה לו לראות אותי במצלמה כשהוא יכול לקבל אותי פיזית, לא הבנתי. עד היום אני לא מבין איזו מין משיכה מוזרה יש לו אלי. זה לא שהסקס שלנו הממשי לא היה טוב, גם דור אמר שהיה טוב, אבל משהו במוח שלו לא צולח את גבול הוירטואל. הסטוץ ההוא היה אצלו היוצא מהכלל שמעיד על הכלל, אז אמרתי לו שלא. שאם הוא רוצה אותי הוא יכול רק לדבר איתי או להפגש איתי. No more virtual bullshit שלא מוביל לשום מקום. 

הסוג השלישי הם המאוננים האינטראקטיביים. הם אלה לא מסתפקים בשיחת הוידאו אלא דורשים כמו במאי: תעשה כך, תעשה כך. תחשוב שאני עושה לך כך או אחרת. כן, כן, חירמנת אותי, תמשיך. למה אתה לא זורם?

הסוג הרביעי הם מאונני המקלדת. אין להם מצלמת אינטרנט ולא מעניין אותם גם אם לך יש. כל מה שהם רוצים זה שאתה תחרמן אותם במילים. אם הם חמודים במיוחד אני לפעמים זורם איתם, תופר להם אד-הוק איזו סצינת סקס מילולית עד שאני שומע [יותר נכון: קורא] את גניחות המקלדת שלהם ואת הגמירה המילולית הוירטואלית שמגיעה באיזה שהוא שלב כשאני עסוק בהקלדת סצינת הסקס הוירטואלית.

לפעמים יש כאלה שעושים קריס-קרוס בין הסוגים, לוקחים קצת מזה וקצת מזה ומאוננים בכל מקרה. אחד מהם הוא אייל [שם בדוי] בן קרוב לשלושים שעושה קריס-קרוס בין אקסהיביציוניסטיותו לבין חיבתו לאוננות מקלדת. יש לי עדיין תקוות בשבילו כי הפנטזיה שלו זה שיום אחד יהיה לו אומץ להפגש איתי ושאני אבוא לזיין אותו בדיוק כמו בסצינת סקס שחיברתי לו פעם והטריפה לו את החושים. זה היה נחמד לפעם או פעמיים, במיוחד שהוא גם שלח לי תמונות סקסיות ביותר שלו שהזינו לי את ההשראה לכתיבת הפנטזיה ההיא עבורו, אבל אני לא מוכן שזו בלבד תהיה התקשורת ביננו ואמרתי לו את זה. אייל היה גלוי איתי וסיפר לי שכבר שנים לא היה לו סקס של ממש, אלא רק אוננות וירטואלית. חבל לי עליו. הוא בחור נאה וסקסי שסובל ממעצורי יתר אשר הייתי משחרר לו אותם בכיף, אבל זה לא קורה וכנראה שזה גם לא יקרה. הוא יותר מדי מקובע.

דור ואייל שהזכרתי הם החריג לסטייל הרגיל של מאונני הסייבר. לרוב סוגי מאונני הסייבר יש מכנה אחד משותף. כולם בטוחים שהם בכלל לא מאונני סייבר. כולם בטוחים שרק היום, שרק במקרה, שהם סתם עייפים מכדי לעשות סקס אמיתי, שאוטוטו זה גם יקרה בפועל. אולי בפעם הבאה שנדבר כי "אני ממש לא יכול לחכות עד שממש תעשה לי את זה" וכאלה זיוני שכל, אבל אני כבר יודע שהם רק יחזרו לסיבוב אוננות וירטואלי נוסף. יש לי תרופת פלא לזיוני השכל החוזרים של בחורים כאלה. איך שבחור כזה מזמין אותי לשיחת וידאו, אם הוא שווה זיון אני מייד אומר לו "בוא נפגש ותראה את הדבר האמיתי, לא עושה יותר שום דבר וירטואלי". בדרך כלל שניה אחר כך, בלי לומר  אפילו שלום הבחור מתפוגג כלל באבחת עשן וירטואלי כחול. לפעמים הוא עוד מאונן דקה קצרה למרות הכל, רק משום שהוא כל כך שקוע במעשיו עד שלא שם לב שאני לא משתף פעולה איתו בכלל...

מילא שיש בחורים שגרים בטיז-אל-נבי, שאין להם מישהו להתפרק איתו בסביבה, אבל כאלה שגרים במרכז, בגיי-פאקינג-לנג? זה כבר ממש מוזר לי. הכי מוזר מכולם היה בחור שגר ממש חמש דקות ממני, ג'ינג'י מתוק רזה חלק וחמוד לאללה בן 27, שפעם אחר פעם מתעקש לפתוח איתי שיחת מסנג'ר כשהוא ערום לגמרי עם יד על הזין הזקור שלו.

"רבאק" אמרתי לו בפעם השניה שזה קרה, "אם מצאתי חן בעיניך כמו שאתה אומר ואתה מצאת חן בעיני, אז למה שאני לא אבוא אליך או שנפגש באיזה שהוא מקום קרוב, הרי אני נמצא חמש דקות ממך?"

הפעם הוא דווקא ענה הג'ינג'י החמוד הזה, כשאמר "לא עכשיו, נדבר כבר" והתפייד לו למעמקי הגייסקסמטריקס הזה.

לך תבין אנשים.