פילבוקס

אחרי שויתרתי על פגישה עם החתיך מהשדירה ביום חמישי, הוא יצא לסופ"ש עם המשפחה שלו,. בסופ"ש הזה הוא כמובן לא הזדיין וכך יצא שעד שהוא חזר הוא היה כבר חרמן אש ותכנן עלי תוכניות. הבעיה שאני לא הייתי מודע לזה בכלל, ועד שהוא חזר מהסופ"ש שלו, הספקתי לזיין ולזיין במין איזו חרמנות בלתי נלאית שאחזה בי לפתע. יש לי השערה מסויימת מאיפה הצורך הזה לזיין ללא הרף נובע, והמקום הוא תסכול שהולך ומצטבר נוכח התנהגותו של התימני הבהיר הרזה שלי.

מאז שהתימני הבהיר התמכר לחדר כושר נכנס לו תירוץ חדש ללכסיקון. לפני חדר הכושר הוא חרמן אש, אבל אז הוא בעבודה או מתעורר משינה, עושה ביד ונרגע. חדר הכושר ובמיוחד השייק שהוא שותה אחרי, כדי להעלות מסת שריר, מוריד לו את החרמנות וכשהוא מסיים את כל זה ופנוי לנסוע לגעש איתי הוא לגמרי לא חרמן, אבל ברמות כאלה שעוד לא נתקלתי אצלו. שום מגע פיזי! לא חיבוק, לא ליטוף, לא נשיקה. הפעם האחרונה היתה פשוט מייאשת. מה שעוד יותר מתסכל זה שאחר כך הוא רובץ שעות וימים באטרף וגרינדר ומחפש מי יודע מה [טוב כולם יודעים מה...], אבל כל ההצעות שלי נענות בשלילה בתירוצים שונים.

מאז שהוא התחיל להתמיד בחדר הכושר גופו הרזה מתחטב והולך ונראה עוד יותר סקסי. גם צבע שזוף הוא כבר תפס, וההצעות אליו בטח זורמות כמים. העניין הוא שאם יש לו זמן הוא מעדיף לצוד גברים אחרים כנראה, לא משנה באיזה שעה ואיזה יום הצעתי לו להפגש. כמה חבל, כי כשאנחנו כבר מזדיינים, זה ממש משולם. גם לו וגם לי. אז את התסכולים האלה על מה שאני כל כל חושק ולא מקבל ממנו, אני קובר בעוד כיבוש ועוד זיון ועוד ועוד, ואז אני מפספס בחורים טובים שרק נמצאים שם ובניגוד לו מוכנים להזדיין איתי בשמחה ואף לחכות לי.

במוצ"ש האחרון כשהגעתי בדיוק לבית של הסטוץ השלישי לאותו יום [שהיה אגב אחלה זיון] ורציתי לכתוב לו הודעה בווטסאפ שאני ליד הדלת כניסה ולשאול מה הקוד, בדיוק אז מעשה שטן, נכנסה אלי הודעה בווטסאפ מהחתיך מהשדירה שחזר חרמן אש מהסופ"ש שלו וכבר בנה על זיון סוער איתי למחרת. ואז, כמו שאתם כבר מתארים לעצמכם, יצא שבמקום לשלוח את ההודעה שלי לבחור שהגעתי להזדיין איתו, שלחתי אותה בטעות לחתיך מהשדירה. החתיך אמנפ חתיך, אבל לא טיפש, וישר קלט שאני בדרך לזיון. כלפי חוץ הוא שמר פאסון ואיחל לי ליהנות, אבל בתוך תוכו התבאס מאוד וגם אני התבאסתי שברגע של פזיזות העכרתי קצת את האווירה ביננו. שעתיים אחר כך, כשיצאתי משם הוא דיבר איתי שוב. החמיא על השעתיים זיון, אמר שקצת מלחיץ אותו שאני לא מבזבז יום. והוסיף: "חבל מאוד, רציתי שניפגש מחר..." 

למחרת בבוקר כשדיברתי עם החתיך שוב הוא אמר לי שהוא מסודר. כלומר, גם הוא לא ביזבז זמן וכשהבין שממני לא יצא לא משהו, כבר קבע עם מישהו זיון לאותו יום. יותר מאוחר שאלתי איך היה והבנתי שהיה קצר אך טוב והיו כמה השפרצות טובות. קצת קינאתי האמת. למרות שאנחנו לא זוג ולא מחוייבים זה לזה, אני יודע שאם הייתי מנסה להיות שם בשבילו כשהוא חרמן, הוא לא היה צריך לרעות בשדות זרים והיה שמח להתמסר לזין שלי כל פעם. לפעמים אני לא מבין את עצמי. מה, אני דפוק? יש לי חתיך הורס, חם, נעים וחושני שמוכן להזדיין איתי בכייף ואני במו ידי מחרבש את זה? מילא אם זה היה בעבור מישהו שחשוב לי או שממש בא לי עליו, אבל בשביל סתם סטוץ חרמני?

הבנתי שטעיתי. הבנתי שהלהיטות לזיין אחרים ולא לתת עדיפות לחתיך שמוכן ומזומן בכל זמן חופשי להפגש איתי,  יושבת על עוד משהו. זה לא רק בגלל תסכול עקב חוסר התשוקה של התימני הרזה כלפי. זה יושב גם על הצורך לעמוד בציפיות של החתיך, דבר שקצת מרתיע אותי. החתיך אמנם נהנה מאוד, ואני נהנה מאוד לזיין אותו, אבל משהו עוצר אותי בסקס שלנו שאני לא מצליח להרגיש מספיק משוחרר כל פעם. כך יוצא שאני לא תמיד גומר בזיון איתו. והחתיך דווקא מת על גמירות והשפרצות. אני יודע את זה הוא אף אומר בחצי צחוק: "חסר לך שהפעם אתה לא גומר" ואני עוד יותר נלחץ. 

הפעם החתיך ואני קבענו מפגש ארוך, ממש להיות חצי יום יחד ואולי יותר. החלטתי לשמור בשבילו את הזרע שלי ולא לבזבז אותו על בחורים אחרים או על להביא ביד ולא משנה כמה חרמן אני. על הדרך החלטתי שלזיין זה בסדר אם אנמי לא אגמור [והפעם בכוונה לא לגמור] אבל לך תמצא מיהשו שיזדיין איתך כשמראש אתה אומר לו שלא תגמור. 

כך קרה שארחי כמה הצעות שסרבתי להן, החלטתי לא לסרב לבחור חמוד אחד בן 22 שכבר הרבה זמן מנסה לפתות אותי לזיין אותו. היום הוא לא הפסיק לשלוח לי הודעות חרמניות ובקשות למצוא פתרון שיאפשר לנו להםפגש היום, שכבר היה קשה לי להתאפק. מצד שני, רציתי לשמור את הזרע והחרמנות שלי לחתיך מהשדירה, אז מה עושים? פה נזכרתי בשיחה שנהלתי לפני כמה ימים עם מישהו שסיפר לי על סקס טנטרי שבו מתרגלים גמירות ללא השפכות [משהו שעדיין אין לי מושג מה הוא, אבל בהחלט מעניין לברר], אז החלטתי לשחק על הקלף הזה ואמרתי לצעיר הזה שאני מוכן להפגש אבל שיקח בחשבון שאני לא גומר כי אני מתרגל סקס טנטרי. להפתעתי, הצעיר הסכים בשמחה כי העדיף זין אחד ביד משניים על העץ, וקיבל את הזין שלי כמו שצריך עמוק וחזק, למרות שאפילו לא עמד לי עד הסוף.

אז אמנם בניגוד למה שהבטחתי לחתיך מהשדירה לא התנזרתי לגמרי, כי פגשתי את הצעיר אבל מאחר ולא גמרתי אני מרגיש שאת הרעיון העיקרי של ההתנזרות - לשמור על הזרע והחרמנות - הגשמתי. אני הולך לקראת המפגש עם החתיך בקרוב, מקווה שנהנה, מקווה שאגמור, מקווה שגם הוא, מקווה שיהיה כייף, מקווה שבאמת נוכל להיות כל כך הרבה שעות זה עם זה בלי לאבד את התשוקה ותוך שמירה על רמת חרמנות טובה. נקווה.

והפעם בחרתי שיר אופטימי ישן ויפה, שיר על חלומות וציפיות לקראת היום של כייף שאני מקווה שיהיה עם החתיך מהשדירה. שיר די נשכח משנת 1969, אבל כזה שבאופן אישי עושה לי טוב על הלב. Wallace Collection - Daydream:

זה היה מוזר. נפגשתי עם דותן החתיך האתיופי שלי שלא ראיתי כבר איזה חודש. במשך שעתיים לא יכולנו לזוז זה מזה. לבושים, ערומים, מזדיינים, מדברים. למרות שאני מאוד חושק בו, משהו עצר אותי. נראה לי שהמשהו הזה הוא החשש שאני אאכזב אותו אם לא אגמור. זו מעיין ציפיה שמגשימה את עצמה לצערי, דווקא כשאני עם בחורים שאני מאוד רוצה ושנראים ממש טוב. עם בחורים שנראים פחות טוב, באיזה אופן אבסורדי, אני משוחרר מלחץ ומצליח ליהנות יותר בקלות.

אחרי שכבר עצרנו את הזיון בלי שגמרתי ונשארנו מכורבלים, מתלטפים ומתנשקים פתאום הרגשתי את החשק חוזר. התחלתי לחדור לתוכו שוב והפעם כדי להשתחרר מלחץ דימנייתי בחור אתיופי אחר שאני מכיר. בחור שנראה הרבה פחות טוב ממנו, אבל בחור שאני לא בלחץ כשאני מזיין אותו. אחרי כמה זמן, השחרור היה מוחלט והגמירה נפלאה.

דותן שמח מאוד שהצליח לספק אותי. הוא אמר שלא רוצה לזוז ממני וחבל שחייב ללכת לעבודה, אבל היה שמח לבלות איתי כל היום במיטה. כשחזרתי מדוצן הרגשתי שאני עדיין חרמן, האתיופי השני דיבר איתי לפני כן בימים האחרונים והיה מת שאבוא אליו. אז נסעתי אליו לראות איך זה יהיה. זיינתי אותו וגמרתי שוב. התחושה היתה מוזרה.

אחרי יומיים אכלתי משהו מקולקל בבית קפה שלעולם לא אכנס אליו שנית וחטפתי כאב בטן מהסרטים כולל חום גבוה. עוד כאב בטן חטפתי, אבל רק רגשי, כאשר דותן פתאום לא משיב להודעות שלי בווטסאפ ואני אפילו לא רואה שני קווים לדעת שהוגיעו אליו בכלל. חסם אותי שוב? לא היתה שוב סיבה הגיונית לכך במיוחד שרצה השבוע להפגש באיזה ארוע שהוא מוזמן אליו באיזור המרכז. הוא בטח יספר אחר כך סיפורים שהתקלקל לו הטלפון או משהו, אבל ביני לביני אני מרגיש שהוא קיבל כאב בטן מהקרבה הגדולה מדי שלנו בפגישה האחרונה והתחרט שהזמין אותי לארוע שאמור להיות בו.

כאב בטן נוסף חטפתי היום. זה יותר בוקס לבטן. משהו שאני מסרב להאמין באמיתותו, אבל הגבר שסיפר לי על כך מתעקש שככה זה. הסיפור מתחיל לפני שלושה שבועות במפגש המאוד מוצלח שלי ושל דני התימני הרזה בגעש. היינו במקום די מבודד על החוף, אבל בכל זאת באיזה שהוא שלב הגיע לשם גבר אחר, בשלהי שנות השלושים שלו, חטוב שחום ותימני אף הוא, שאני מכיר ומזיין לפעמים. הגבר ראה אותנו, הרים יד לשלום [כשלמזלי, חשבתי שדני לא רואה אז] אני הנהנתי בלבד כדי שדני לא ישים לב שאנחנו מכירים והגבר ההוא הלך ועזב אותנו לנפשנו.

חשבתי שבכך נגמר העניין, אחר כך הוא כתב לי הגבר שהוא זיהה את הבחור שאיתי ושגם הבחור זיהה אותו ולכן הסתובב כאילו הם לא מכירים. חשבתי שהוא טועה, מכמה סיבות. קודם כל בגלל שבעבר כשדני ראה על החוף מישהו שהוא מכיר וקיווה שהמישהו הזה לא שם לב אליו, הוא אמר לי. הסיבה השניה היתה שידעתי שהגבר לא בענין של צעירונים שחיפים כדני. השלישית היתה שדני המשיך להתנהג אחר כך רגיל ולא היה בלחץ כפי שניתן היה לצפות ממישהו שראה מישהו מוכר על החוף. להיפך, דני היה ממש משוחרר וכייפי באותו יום. אבל היום, אחרי שלושה שבועות מהארוע הגבר נזכר בזה שוב ושאל אותי אם אני פגוע ממה שקרה. כשאמרתי לו שאין לי ממה להיות פגוע, אמר לי הגבר: "נראה לי שאתה באמת פגוע. באמת לא יודע ולא רוצה לדעת מה ביניכם, אבל אם זה מפריע לך שאנחנו ממשיכים להפגש תדבר". 

אמרתי לגבר שאם הם ממשיכים להפגש וגם אני ממשיך להפגש עם כל אחד מהם בנפרד, זה הזוי לי יותר מדי וזה אכן מפריע לי. ניסיתי לדלות מהגבר את השם או הניק של הבחור שהוא חשב שראה איתי, כדי להסיר את הספק אם הוא באמת מכיר את דני או שזו טעות בזיהוי, אבל הגבר סירב בטענה ששומר על דיסקרטיות. הוא הוסיף שאותי הוא זיהה מרחוק והתקרב אלינו רק כדי לדעת בוודאות אם הבחור שאיתי הוא הבחור שהוא מכיר. הוא גם הוסיף שהוא ורסטילי ובעל טעם מגוון ולכן הוא פוגש גם פסיביים.

אני לא רוצה להאמין שאכן דני נפגש איתו. אמנם דני אף פעם לא הבטיח לי בלעדיות, וגם אני לא טומן את ידי בצלחת, אבל תקופה ארוכה שהוא לא נפגש עם גברים אחרים בכלל ולאחרונה כשחזר להפגש לדבריו לא היתה לו אף פגישה מוצלחת. קיוויתי שאני מיוחד אצלו. קיוויתי שאני הקבוע היחידי שלו וזה נתן לו ערך מוסף בעיני, אבל עכשיו אני כבר לא יודע כלום. אם לדני יש יזיזות מתמשכת עם הגבר הזה, אז אני כבר לא ממש מיוחד אצלו וזה עושה לי ממש כאב בטן. אני גם פאקינג מקנא. הגבר אמר לי שלא נדבר על זה יותר ושגם מהבחור שהיה איתי הוא ביקש לא לדבר איתי על זה. מכך משתמע שדני אישר לו שזה אכן היה הוא. אני לא רוצה להאמין שזה נכון ולא יודע אם אוכל לדעת מה האמת אי פעם. בשורה תחתונה הודיע לי הגבר שנעזוב את המפגשים שלנו, ושאני והוא לא נמשיך להפגש עוד. אין לי בעיה עם זה, כבר זמן מה שאני רוצה להפסיק להפגש איתו ממילא. הבעיה היא שבעקיפין משתמע מזה שעם דני הוא ימשיך להפגש. אוף, אם רק הייתי יכול לדעת אם זה נכון או לא...

בלי שום קשר לכל הסיפורים של הגבר הזה, אני ודני דיברנו שאולי נפגש מחר. מעניין אם זה יקרה. מעניין איך הוא יתנהג אם נפגש. דני לא יודע, אבל הוא ודותן הם שני הבחורים שבשבילם אני אבטל כל דבר אחר ואלך להפגש איתם, ובמיוחד עם דני. 

כאב הבטן הפיזי שסבלתי ממנו השבוע כבר עבר, אבל הבטן עדיין כואבת מסיבות אחרות לגמרי... ואולי זו לא הבטן בכלל, מה שמביא אותי לשיר שבחרתי הפעם משנת 1977 - Bonnie Tyler - It's A Heartache: