פילבוקס

זהו אחד השירים העבריים היפים והמעודדים ביותר שיצא לי לשמוע בזמן האחרון. שמעתי אותו - איך לא - באחת ההזדמנויות שהלכתי לסייע בסדנה שאני מדבר עליה כל כך הרבה, סדנת מהות. השיר, הושמע שם בסדנה בסיטואציה מסוימת, מרגשת מאוד כשלעצמה, שמפאת צנעת הפרט אינני יכול להרחיב עליה את הדיבור. זה אחד הדברים שאני אוהב שם בסדנה. את החיבור הזה בין הרגעים הכי רגישים של המשתתפים, לבין התהליכים שהם עוברים לבין המוסיקה. כן, מוסיקה משחקת תפקיד חשוב ומהותי בסדנה, ענין יפה כשלעצמו. כך או כך השיר בעיני הוא שיר מעצים ומעודד ואני שולח אותו באהבה לכל מי שהרגיש אי פעם לבד. שנת 1992 - אהוד בנאי - אל תפחד:

"אל תפחד
אתה לא לבד

היתה זו דקירה קטנה
זעזוע פתאומי ומהיר,
נכון, איבדת שליטה לרגע
לא היית מספיק זהיר,
ועכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה

אז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן.

אל תפחד
אתה לא לבד.

אם יחזור שוב רגע הפחד
אבוא להושיט לך יד
תמיד אהיה קרוב אליך
לחבק במקרה שתרעד

עכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה

אז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן.

אל תפחד
אתה לא לבד."

הכל החל ברעיון על ים וסושי. ביום חמישי בערב לפני כשבוע וחצי הגיעה סוף סוף הצעה מדותן להפגש למחרת בבוקר וללכת לים לכמה שעות. "תביא הרבה סושי, יהיה אש" אמר דותן בזיק של חרמנות. לרגע שמחתי. חשבתי שהנה סוף סוף אנחנו עולים על דרך המלך והתקוות כבר המריאו אל על, אם כי הריאליות שלי כבר ידעה את האמת. בכל זאת, הלכתי באותו ערב וארגנתי סושי לתפארת כי ידעתי שבבוקר הסושיה תהיה סגורה. אפסנתי אותו במקרר במשרד וקיויתי.  כשקמתי בבוקר גיליתי שאכן אשר יגורתי בא: סמס מאכזב של דותן מאמצע הלילה בו כתב: "הפגישה מבוטלת... נדבר". ככה, קר ואטום, בלי שום הסבר ונימוק. כמצוות המסטר פלן אסור היה לי להגיב שאופן שלילי אך לא יכולתי שלא להגיב כלל, אז רק אמרתי: "חבל על הסושי...", אך מיותר לציין שדותן לא ענה וגם שום שיחת טלפון או הסבר על הביטול לא הגיע ממנו.

החלטתי לקחת את הסושי לארי ובן זוגו ונסעתי לבקר אותם בפלורנטין. ארי ליקק את האצבעות, בן זוגו טעם אולי סושי אחד ורק פינטז על איזה בשר על האש בלאפה או משהו ואני אכלתי וצללתי לסמרטפון שלי לחפש סקס פיצוי על האכזבה הנוספת הגדולה הזו. אמרתי לעצמי שאם אני כבר בפלורנטין, אז מן הראוי שאקטוף לי איזה בחור חמוד מהסביבה ואטביע את יגוני בישבנו החמוד. חיפשתי וחיפשתי מפזר סימני ניקוד מניק אחד ושולח הצעות מגונות בצ'אט מניק שני. בשורה תחתונה פגשתי בחור אחד מאכזב ורגע לפני שעזבתי את ת"א הגיע הודעה מפדרו, 24, ש"זכה" להיות סקס הניחומים שלי, אבל גם איתו הרגשתי אני לא ממש שם.

לא הבנתי את דותן אבל בדיעבד הבנתי שאולי זה היה סוג של מבחן. דותן המשיך לשתוק גם כשסימסתי לו איזו הודעה בערב, אבל אחרי ההודעה הנוספת שלי בשבת בבוקר בה כתבתי: "בוקר טוב לבחור השותק שלי..." הוא ענה, ועוד איך ענה.

הכל מתחיל מתיאום ציפיות. כשדותן חידש את הקשר לפני כחודש וחצי הוא אמר שרוצה רק סקס טוב וכיף בלי ציפיות. אחר כך הוא גם אמר לי שלא מפריע לו אם אני נפגש עם אחרים ומה אני עושה, אם כי הוא לא יכול לחשוב על גבר אחר נוגע בו חוץ ממני. רציתי שהקשר שלנו יצא ממסגרת ה"סקס בלבד" למשהו אחר וגם דותן הביע לכאורה רצון בכך, אבל כל פעם שקבענו לעשות משהו מחוץ לדירה שלו הוא ביטל ולא נתן לקשר שלנו להתקדם לשום מקום.

הוא אמר שהוא לא מצפה ממני להתנזר מאחרים וגם כך בקושי נפגשנו בכל החודש וחצי הזה רק פעמיים לפגישות קצרות של פחות משעה. אני דווקא קיוויתי מאוד שמשהו יתפתח ביננו ושאוכל לוותר על כל מסע הסטוצים הזה שברוב המקרים כבר הפסיק לקסום לי זה מכבר, אבל בהעדר אפשרות אחרת המשכתי איתו מכוח האינרציה.

דותן גם ביקש בלי חפירות ובלי שאלות קשות והיו לי המון שאלות קשות ותמיהות על העלמותו לפני חצי שנה, אז שתקתי, עצרתי את עצמי וניסיתי ליהנות מהפירורים שהוא זרק לעברי בצורה של סקס בלבד ולקוות להתפתחויות נוספות.

בידעבד מסתבר שדותן לא אמר לי באמת מה הוא רוצה, אלא אולי את מה שהוא חשב שאני רוצה לשמוע. מסתבר שהפגישות שלי עם אחרים הפריעו לו מאוד. כנראה שהוא שם לב לחיפושי הסקס האובססיביים שלי באטרף בניק זה או אחר [אין לי מושג איך הוא עלה עלי אבל זה באמת לא משנה] וכעס, אוהו כמה שהוא כעס, וכך הוא כתב:

"אני כועס עלייך והאמת שלא רוצה להיפגש. יש לך כאן כמה כינויים.. ואתה מחפש לזיין. האשמת אותי בזה שאני בעל כינויים אך לא האמנת לי....איני פוגש איש. לא פונה אלייך יותר. תצליח בכל אשר תפנה..מעולם לא אכזב אותי איש כמוך. אני מורכב זה נכון אבל אמיתי. לא רוצה קשר איתך. בהצלחה. אל תפנה אליי...אל תסביר..אל תתרץ..אני לא עונה או מתייחס להודעות ממך. אני נגעל מלחשוב שהאמנתי בך.

רק טוב, ביי. בבקשה צא..מחיי."

ההלם שלי היה מוחלט. הלב שלי דפק בטירוף ונשמתי עמוק כדי להרגיע את עצמי ולחשוב. ידעתי שלכל מה שאעשה או לא אעשה עכשיו תהיה משמעות מכרעת. דותן אמר שזה הסוף, אבל אני לא הייתי מוכן לוותר כל כך מהר. ההיסוס שלי מה לעשות כדי לא לשרוף את גשרון העץ המפויח שנותר על התהום שנפערה ביננו, והשתיקה שלי שנבעה מההיסוס הזה, דווקא באופן מפתיעה עזרה במעט. כשהגיעה זמן קצר אחר כך הודעה נוספת מדותן, הבנתי שנפתח סדק בחומת עקשנותו.

וכך הוסיף דותן וכתב:

"אתה שקט וזה טוב. אני אוהב אותך מאוד מאוד כמו שלא אהבתי איש מעולם בחיי, אבל ניראה שאתה לא מרגיש כמוני. תודה לך על הכול."

זו היתה ההזדמנות שלי. לא להתנצח איתו על מה שעשיתי או להצטדק על כך, אלא לדבר איתו על מישור אחר לגמרי. אז נשמתי עוד נשימה עמוקה, קפצתי למים הקרים וידעתי שזה הסיכוי האחרון שלי, וכך כתבתי:

"הו דותן דותן,

אם היית מבין מה אני מרגיש עכשיו... חרב עלי עולמי. אני יושב ברכב ומנסה לנשום עמוק ולחשוב מה עוד אני יכול לעשות. אפילו לגדול הפושעים נותנים איזו זכות שימוע... אם היית מבין כמה אני אוהב אותך וכמה הרהורים אני מהרהר בחודש האחרון על החיים שלי... ועליך. אם היית פשוט משוחח איתי פנים אל פנים. אני מוכן אפילו לבוא עכשיו. אתה החיים שלי ואין לי מושג מה ישאר מהם בלעדיך... כל הסקס שבעולם לא שווה מילה אחת ממך. כל כך היו חסרות לי המילים שלך בזמן האחרון. הביטולים וחוסר הוודאות יסרו אותי, אבל שתקתי ולא שאלתי למה. ניסיתי להיות הכי סבלני כי כל כך רציתי שהקשר שלנו יעלה ויפרח אך לא הייתי בטוח שאתה בראש אחד איתי. במיוחד העיק שלא יכולתי לדבר איתך. ולא הבנתי למה."

חיכיתי בנשימה עצורה לראות אם הוא יגיב אולי ישתוק כהרגלו ויעלם מחיי לנצח אבל על כך כבר בפעם הבאה...

לפוסט הזה בחרתי את השיר The Fray - Never say never משנת 2009:

"There's some things we don't talk about

rather do without

and just hold the smile

falling in and out of love

ashamed and proud of

together all the while

חשבתי שהשארתי את דותן מאחורי, עם הזכרונות הטובים והרעים. עם האהבה והכאב. עם הציפיות והאכזבות. לפעמים נדמה לי שזה היה רק חלום. חלום מתוק שהתפוגג והותיר אחריו רק עצב גדול והרבה סימני שאלה.

הימים חולפים ואני מבין שהשתחררתי ממועקות גדולות שהתנהגותו הפתלתלה הסבה לי לא מעט. אני מרגיש קליל יותר ומשוחרר עכשיו, אבל לפעמים חסר לי שאין מישהו כמוהו בחיי. חסר לי בחור שאוהב ויאהב אותי בחזרה, רק בלי כל הכאב. בחור שירגיש לי איתו כמו חבר אמיתי.

בינתיים, לכאורה, ויתרתי על החלום שיהיה בחור כזה ואני מסתפק בסקס טוב והיכרויות קלילות. זה טוב, אבל זה לא מספיק טוב. הכמיהה למשהו אחר עדיין קיימת אם כי מודחקת. הפנטזיה והחלום על הדבר הטוב הבא.

אני לא אוהב גדול של סגנון הראפ או ההיפ הופ, אבל אני אוהב את השיר הזה של Nelly. אני אוהב אותו למרות שהוא נטחן עד לעייפה בתחנות הרדיו בחודשים האחרונים, היכה את מצעדי המכירות ברחבי העולם והגיע למקום ראשון ולפלטינה בארה"ב. משהו בלחן ובקצב שלו עושה לי. משהו במילים הפשטניות שלו ובמקצב המהדהד זורק אותי לאחור ומטלטל אותי כל פעם שאני שומע אותו. משהו בו ובמראה של הזמר שמבצע אותו מעורר בי זכרונות עצובים על חלומות מנופצים ועל דותן שהיה ואיננו עוד...