הכל החל לפני אי אלו ימים או שמא שבועות, כשקיבלתי מייל מפתיע מאחת הקוראות של הבלוג שלי, אקרא לה קלי [הסבר בהמשך].
בתחילה היו שיחותינו כמו שיחות של איזה סלב [עלאק: אני] עם הגרופית שלו [היינו קלי], אך עד מהרה הבינה קלי שאני רחוק מאוד מלהיות איזה מישהו שחושב את עצמו, אלא אדם רגיל מהישוב עם בעיות כמו לכל אחד מאיתנו, שאולי רק יודע לעטוף אותן בקצת מילים יפות או סיפורים עתירי דמיון. אחרי שירדנו מהאולימפוס אל קרקע המציאות לבשו המיילים שהוחלפו ביננו נופך שונה של איזה מסע חפירות ארכיאולוגי אל נבכי הפילבוקס.
קלי קלטה אותי ואת הלכי הרוח שלי באופן כמעט אינטואיטיבי. התובנות המבריקות שלה לא הפסיקו להפתיע אותי והאינטליגנציה הרגשית המדהימה שלה היא משהו שהייתי שמח אם קורטוב ממנו היה נופל לאמתחתו של דותן, שפעם ייסר אותי בשוטים ועכשיו מתחיל לייסר אותי בעקרבים, אבל בכך אני מקדים את המאוחר.
השיחות המרתקות עם קלי הביאו עד מהרה לכך שחלקתי איתה הרבה מחוויותי והרהורי, שלא לומר תהיותי, נוכח ענין כזה או אחר וזכיתי לתגובותיה המענינות והמחכימות לא מעט. מצאתי שהרבה יותר מענין אותי לחלוק עימה את מה שעובר עלי מאשר לכתוב זאת בבלוג, מה גם שבתקופה זו של צונאמי ושאר התרחשויות נזקקתי לשיחות עומק שתגובות בבלוג, אף אם הן קיימות לא יכולות להגיע אליהן מטבעו של המדיום.
קלי היתה [ועודנה] האדם הנכון בזמן הנכון ואני חייב לה תודה עמוקה על כל תובנה, עצה או זוית ראיה מיוחדת, שהאירה את עיני בנקודה זו או אחרת. אך אליה וקוץ בה. ה"נזק" המשני משיחותי עם קלי היה שאיבדתי חלק גדול מהמוטיבציה לכתוב בבלוג על מה שעובר עלי. אם בעבר שימש הבלוג אמצעי לשחרור הקיטור, השיחות עם קלי הלכו והחליפו אותו במישור הזה. מאחר ובאופן כללי הייתי במצב רוח לא מי יודע מה, מצאתי את עצמי ממעט בכתיבה בבלוג.
באיזה שהוא שלב, זרקתי לקלי את הרעיון שבעצם אפשר לקחת את המיילים שהוחלפו ביננו ולעושת מהם פוסטים לבלוג ואז עלה רעיון נוסף, שקלי גם תעזור לי בניסוחם ובכתיבתם. בין לבין, נוצרה בשיחותי עם קלה גם איזו תוכנית פעולה ביחס לדותן, משהו שקראנו לו "מאסטר פלן", שעדיין מוקדם לדעת אםן יניב את התוצאות המקוות.
בכל אופן, גם על כך ועל עוד ענינים אחרים תוכלו לקרוא בפוסטים הקרובים, שקלי היתה שותפה מלאה לכתיבתם.
אבל לפני שאסיים יש לי עוד חוב אחד קטן, למה בעצם החלטתי לקרוא לה קלי? התשובה לכך פשוטה מאוד. ברגע שהיא תיארה לי את עצמה קצת, מיד עלתה בדמיוני דמותה של ד"ר קלי טורס מהסדרה "האנטומיה של גריי", שהיא לדעתי סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שאתם לא רואים...חחח
קלי יודעת אם קלעתי או לא, אבל בעיני דמיוני, היא נראית כמו ד"ר קלי טורס הטלוויזיונית, הרי היא השחקנית שרה רמירז המהממת:
המשפט "must be talking to an angel" מהשיר המקסים There Must Be an Angel (Playing with My Heart) של היוריתמיקס משנת 1985, תפסה לי את האוזן כשחיפשתי איזה שיר להקדיש לקלי ולשיחותי איתה, שיחות שדותן תפס חלק לא מבוטל מהן, ולכן החלטתי להקדיש לה את השיר הזה שאני מאוד אוהב:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
