פילבוקס

לפני כמה ימים הלך לעולמו אחד היוצרים המרגשים של המוסיקה בדור האחרון. בעצם, לאור גילו, זה כבר שני דורות, והכוונה לליאונרד כהן שבגיל 82 ולאחר כחמישים שנות קריירה, נדם קולו.

ליאונרד כהן היה אדם ויהודי חם שביקר והופיע בישראל פעמים אחדות כולל חודשיים של הופעות בהתנדבות בפני חיילי צה"ל בתקופת מלחמת יום כיפור ואחריה. קולו החם, המלודיות והמילים של שיריו נגע פרטו לרבים על נימי הרגש. חלק מהם מביאים אותי אפילו לידי דמעות. מי שמכיר אולי יבין על מה אני מדבר, ומי שלא - מוזמן לעשות היכרות עם היוצר המיוחד הזה. שיריו, לעיתים מלאנכוליים ולעיתים מרוממי רוח, אבל בכולם שזור חוט הזהב של האהבה. 

מעל כולם עומד שירו המרטיט "הללויה" שזכה לאין ספור גירסאות כיסוי. יצירת מופת של ממש. אז הללויה ליאונרד כהן, So long.

ואלו הן שבע מיצירותיו האהובות עלי ביותר, לפי סדר כרונולוגי:

1967:

1969:

1984:

1988:

ובהשראת השיר האחרון, קחו איזה תמונה סקסית לשטוף את העיניים...

אני יודע שלא השלמתי את סדרת שבע הפרקים של ארועי החודש האחרון וביינתיים הצטברו להם עוד כמה אירועים שבא לי לספר עליהם, אבל גם אותם אני שם כרגע בצד לטובת פוסט קיטורים שלא מהמניין.

אז היום באופן רשמי אחד הימים המבאסים ביותר שהיו לי בזמן האחרון. זהו יום מבאס שני השבוע. האם זה תחילת עידן מבאס חדש? או רק שבוע מבאס? או שמחר ישתנה הכל? עדיין מוקדם לדעת, אבל אני פה לשחרר קצת קיטור.

אז מה היה מבאס כל כך היום? הכל התחיל שהצעירון הכוסון שהודיע לי אתמול שמת להפגש איתי הבוקר הוקפץ לעבודה בפעם השניה השבוע וככה לא יוצא לנו להפגש כבר שבועיים. קודם בגלל מילואים ואחר כך בגלל עבודה ולימודים. כל הפנטזיות שפינטזתי עליו התעופפו מהחלון ולמרות שאמר שמת שאתן אליו קפיצה לעבודה, הוא כנראה עסוק מכדי לענות לי בשעות האחרונות, אז כנראה שגם ה"בקטנה" הזה איתו לא יקרה היום, למרות שהדליק אותי הרעיון שלו להסתגר בחדש הישיבות אצלו ולעשות קצת האנקי פאנקי...

אחרי שנודע על הביטול של המפגש המתוכנן עם הצעירון הכוסון פנה אלי במפתיע הברזילאי הסקסי הנערי והרזה שהכרתי לפני שבוע באיזה מפגש מהמם שעוד אספר עליו. הוא היה בעניין לסקס נוסף והדליק אותי מחדש. רק קבענו שאתקשר כעבור שעה כי היו לו כמה סידורים קטנים לסגור קודם. אחרי שעה הוא אמר לי שעדיין לא סיים את הסידורים ואחרי שעתיים- שלוש- ארבע שעות כשהתקשרתי שוב או סימסתי, הוא לא ענה בכלל ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. פאקינג מעצבן. אולי מצא סשן מדליק יותר עם מישהו אחר ואולי סתם נדפק לו הטלפון או המוח, אבל הוא השאיר אותי תלוי באוויר באופן הכי מבאס שיכול להיות.

בנוסף לכל, איכשהו גם החרמנות שלי הלכה ודעכה והתחלתי להרגיש שאני מאבד את הטאץ'. למרות כל נסיונותי להפיח רוח בתשוקה הדועכת, היא נשארה בגובה הרצפה ואפילו לא היה שום בחור בגרינדר או באטרף שיצית לי אותה מחדש.

ענין אחר שיושב לי על הוריד, הוא החתיך מהשדירה שכנראה ממש מאוהב בי, למרות שלא אומר את מה ממש בפה מלא. כל הזמן הוא בודק מתי אני נכנס לווטסאפ ומתי יוצא ממנו ותוהה מה אני עושה ועם מי אני מדבר כל הזמן שם. הוא אומר כל הזמן שאוהב אותי, שולח אייקונים של לבבות כמו ילדה בת 12, אומר שמתגעגע אלי ואומר שלא ישן הלילה מרוב מחשבות (וברור לי שהמחשבות מסתובבות סביב מערכת היחסים שלו איתי). הוא מנסה להכיל את העובדה שהוא כל כל אוהב וחושק בי ואילו אצלי התשוקה כלפיו דעכה מאוד ועצם העובדה שאני רוצה להמשיך להפגש עם אחרים מרגיזה אותו, אבל אומר לי שמזין והוא צריך לעבד את זה בינו לבינו, ליהנות ממה שיש ולקבל את מה שאין.

אני כבר לא בטוח בעצמי כמה בא לי סקס איתו. בפעם האחרון שנפגשנו זה היה ממש אסון ברמת טביעת הטיטניק. לא הייתי חרמן בכלל, לא עמד לי כמעט למרות כל נשיקותיו ומציצותיו, ובסופו של דבר הוא נאלץ להביא ביד בשביל לשחרר את חרמנותו. זהו? נגמר לי ממנו? לא יודע. מצד אחד הוא מלטף לי את האגו ללא הרף עם האהבה והתשוקה שלו כלפי וממלא אותי באנרגיות חיוביות, אבל מצד שני הוא לא בדיוק הטיפוס שלי ואני מרגיש לא כל כך בעניין.

מה לעשות? לוותר עליו? להמשיך לשמור על הקשר איתו על אש קטנה או לכבות אותה סופית? אני מוצא את עצמי בזמן האחרון רק רוצה להתחבק ולהתנשק איתו ולהרגיש אותו לידי כחבר, כמישהו שאני יכול לנפנף בו כאילו לעולם ולומר: "תראו איזה חתיך רוצה אותי כל כך", אבל האם מעבר לזה אין כלום? האם אני אני עד כדי כך מעדיף נעריים רזים וגבעוליים עם ישבנים קטנים על פני בחורים חתיכים וחטובים עם פנים יפיפיות וישבן עסיסי כמוהו שרוצים ממני ואוהבים בי הרבה יותר מהזין היפה שלי?

היום החתיך מהשדירה שלח לי תמונה של הארוחה שהוא הולך לאכול, אמר שהיה שמח לפזר אותה עלי ולאכול אותה מהגוף שלי בין נשיקה ונשיקה. רומנטי מצידו. פאק למה אני לא יכול להתאהב בו ולחשוק בו ולהיות איתו בכל הזדמנות שיש? הוא בוודאי היה שמח שזה יקרה, אבל הוא כבר החל להפגש עם אחרים אחרי תקופה ארוכה שרצה רק אותי, רק מהסיבה שאני לא נותן לו את מה שהוא רוצה. בסופו של דבר כמה הוא יכול להתאפק? הוא בכל זאת בחור עם צרכים ומאוויים שלא צריך לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהוד מעלתו "אני" יזרוק איזה עצם לכיוון שלו. גם זה כשלעצמו מבאס.

ונוסף לכל זה, התימני החמוד שלי עם העיניים הירוקות הולך ומתרחק ממני. אחרי היעדרות ממושכת הוא שוב שורץ כל הזמן באטרף וגרינדר, ובטוח מתחילים איתו הרבה. אתמול ראיתי אותו אבל לא קרה בינינו כלום, מלבד נשיקת פרידה קצרה לשפתיים המתוקות שלו כשהסתיים המפגש שלנו. הוא סיפר לי כבדרך אגב שהתחיל איתו איזה חתיך שחום, גבר גבר כזה (הוא הראה לי תמונות שלו, אכן גוף טוב אבל פנים לא משהו) ושהם נהיו חברים טובים בזמן האחרון.

הוא סיפר לי שהם נפגשים ויושבים סתם ככה בלי סקס, לצחוקים, עישונים, שיחות, שתיה ודחקות, אבל הוסיף שהוא לא יתן לו לזיין אותו. כששאלתי למה, הוא אמר שיש לשחום הזה זין ענק באורך של איזה 24 ס"מ וגם עבה ושאין סיכוי שהדבר הזה יכנס לתוכו. כששאלתי אם יודע את זה מתמונות או מהמציאות אמר לי שמהמציאות. אם הוא יודע את זה מהמציאות אז כנראה שהם לא רק יושבים מעשנים וצוחקים אלא עושים עוד דברים שבעקבותיהם הוא ראה את זקפתו האדירה. אולי השחום המצוייד הזה לא חדר אליו, אבל בטוח שהם מתחרמנים ובטח הוא גם מצץ לו וכך ראה את הזין הענק שלו במלוא תפארתו. זה לא סתם סטוץ, אני מרגיש שזה יותר מכך. אם הוא מצא חבר לבלות איתו בכייף סתם ככה, אז מהר מאוד הוא כבר לא כל כך יצטרך את ימי געש שלנו שהיו בעיקר לצחוקים לעישונים וסתם לכייף, בדרך כלל בלי סקס. אז גם אותו אני מרגיש שאני מאבד והולך, ואני לא אוהב לאבד אנשים. במיוחד לא מישהו שהתשוקה שלי אליו כל כך בשמיים. 

אז מה יהיה? מקווה שיחזור לי החשק, שיחזור לי הכייף, ושיחזרו הבחורים החמים עם החוויות המתסיסות, כי כרגע אני מרגיש בתחתית של התחתית. סתם תלוי באוויר ונשאר עם הזין ביד. מחכה לשינוי ומקווה שזה יקרה מהר.

כל זה הביא אותי לשיר משנת 2000 שאני מאוד אוהב Lifehouse - Hanging By A Moment: