פילבוקס

לאחרונה נודע לי שמסיבות הסמויות מהעין הגיע הבלוג שלי לטבלת הבלוגים הפעילים. לא הרגשתי שהדבר גרם לאיזו עליה בכמות הכניסות לבלוג, אבל לצערי כמה ימים אחר כך הרגשתי במשהו אחר: הצנזורה נכנסת לפעולה...

ככל הנראה עקב הכללת הבלוג בטבלת הפעילים, הגיעו אליו אי אלו הומופובים שלא היו מוצאים את דרכם אליו, ואחרי שלוש וחצי שנים של פעילות שקטה ללא הפרעות, שלחו תלונות על תכניו של הבלוג והתמונות אירוטיות שאני מפרסם בו.

בעקבות זאת קיבלתי מכתב "אהבה" מצוות ישרא-בלוג שזה תוכנו:

שלום פילבוקס,

לאחרונה קיבלנו מספר תלונות על הבלוג שלך ועל התכנים שלו.

אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר סובלניים ולהימנע מצנזורה, אבל יש תקנון לאתר והבלוג שלך גם נמצא כעת בפעילים והרבה יותר חשוף לקהל.

אנחנו נאלצים לבקש ממך להקפיד על התמונות שאתה מעלה לבלוג, שרבות מהן עוברות את גבול האירוטי ונמצאות לחלוטין בתחום הפורנוגרפי, וזה כולל גם למחוק את התמונות הקיימות שמופיע בהן עירום מפורש.  

לחילופין, תוכל להפוך את הבלוג לפרטי ואז תהיה חופשי יותר בתכנים של הבלוג.

למותר לציין שאחרי מעל שלוש וחצי שנים שהבלוג פעיל, תפסה אותי ההודעה הזו מופתע לחלוטין ובתחושה של סטירת לחי מצלצלת לחופש הביטוי שלי ושל כל קוראי הבלוג, ישבתי לכתוב את התשובה הבאה:

שלום לצוות ישרא

קראתי את הודעתכם ותמהתי עליה מאוד. בדקתי את עצמי ואת כל הפוסטים שפרסמתי בשלושת החודשים האחרונים ולא התפרסמה שום תמונה שחורגת מאירוטיקה או מהסטנדרט המקובל לאירוטיקה בישרא בבלוגים דומים שאני קורא.

לא ביקשתי להכנס לשום טבלה של פעילים ואבקש  שתמחקו אותי מטבלת הפעילים.

ככל הנראה תכני הבלוג צריכים להגיע לידיעת אלה שמתענינים באירוטיקה הומוסקסואלית ולא לסתם מבקרים אקראים פוריטנים והומופובים שככל הנראה פנו אליכם ואין להם מה לעשות בבלוג שלי אם תכניו לא לרוחם.

אני מקווה שאוכל להמשיך לנהל את הבלוג שלי בישרא באותה עצמאות וחופשיות שנהגתי גם בעבר ואשר זכתה לאהדה רבה בקרב הקהילה הגאה במשך שלוש וחצי שנים של שקט, בלא צורך לסגור אותו בגטו של בלוג פרטי.

בברכה

פילבוקס

אין לי מושג אילו תמונות עוררו את מורת רוחם של המתלוננים הפוריטנים. בדקתי את כל התמונות שפרסמתי בשלושת החודשים האחרונים ולא מצאתי בהן אף תמונה החורגת מאירוטיקה בסטנדרטים המקובלים גם בבלוגים דומים בישרא.

למרבה הצער, עקב העונש הזה שנקרא "טבלת בלוגים פעילים" הבלוג שלי נמצא על הכוונת ההומופובית-צנזוריאלית. אני מקווה שיורידו את הבלוג שלי מטבלה זו כפי שביקשתי ויתנו לי לנהל אותו באותה חרות וחופש היצירה שאיפיינה אותו בכל השנים מאז קיומו ושלא הפריעה לאף אחד. אחרת, אין טעם בכל הענין  L

נותר לי רק לקוות שכל הניג'סים-הפוריטנים-הומופובים יעזבו את הבלוג שלי בשקט ויאפשרו לי ולכל הקוראים את החופש להמשיך ליהנות ממנו כמו בעבר. וזה מביא אותי לשיר שבחרתי לקשט איתו את הפוסט הזה:

Khadja Nin - Sina Mali, Sina Deni (I'm Free)  משנת 1996:

יומיים אחרי השלישיה הלא מוצלחת שבה ניסינו אלי ואני לצרף אדם שלישי, יצר איתי האדם השלישי קשר, ביוזמתו. היה מעניין לשמוע את זוית הראיה שלו על מה שקרה וכך הלכה השיחה ביננו:

האלבום Thriller של מייקל ג'קסון הוא אולי האלבום הנמכר ביותר בעולם [109 מיליון עותקים] ואולי אלבום הפופ-ריקודים הקלאסי האולטימטיבי, אבל הוא לא הדבר המעניין היחידי שיצא בעולם המוסיקה בשנה החביבה הזאת ורציתי בהזדמנות זאת להזכיר שני אלבומים נוספים, האחד הוא האלבום Let's Dance של דייויד בואי שזכה להצלחה לא רעה בעצמו, והשני האלבום Crisis של מייק אולדפילד שנדחק לקרן זוית.

מתוך Triller  של מייקל ג'קסון בחרתי את שני השירים שהגיעו למקום הראשון במצעד האמריקאי, שהינם במקרה גם שני השרים החביבים עלי יותר מהאלבום הזה:

Billie Jean:

Beat It:

מתוך Let's Dance של דייויד בואי בחרתי את השירים הבאים:   

Modern Love שאמנם לא הגיע למקום הראשון אבל הוא החביב עלי ביותר מהאלבום הזה:

Let's Dance, שהיה שיר הנושא של האלבום ואף היחידי מתוכן שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי:

מתוך האלבום Crises  מייק אולדפילד, בחרתי את השירים הבאים: