פילבוקס

לפני כמה ימים הלך לעולמו אחד היוצרים המרגשים של המוסיקה בדור האחרון. בעצם, לאור גילו, זה כבר שני דורות, והכוונה לליאונרד כהן שבגיל 82 ולאחר כחמישים שנות קריירה, נדם קולו.

ליאונרד כהן היה אדם ויהודי חם שביקר והופיע בישראל פעמים אחדות כולל חודשיים של הופעות בהתנדבות בפני חיילי צה"ל בתקופת מלחמת יום כיפור ואחריה. קולו החם, המלודיות והמילים של שיריו נגע פרטו לרבים על נימי הרגש. חלק מהם מביאים אותי אפילו לידי דמעות. מי שמכיר אולי יבין על מה אני מדבר, ומי שלא - מוזמן לעשות היכרות עם היוצר המיוחד הזה. שיריו, לעיתים מלאנכוליים ולעיתים מרוממי רוח, אבל בכולם שזור חוט הזהב של האהבה. 

מעל כולם עומד שירו המרטיט "הללויה" שזכה לאין ספור גירסאות כיסוי. יצירת מופת של ממש. אז הללויה ליאונרד כהן, So long.

ואלו הן שבע מיצירותיו האהובות עלי ביותר, לפי סדר כרונולוגי:

1967:

1969:

1984:

1988:

ובהשראת השיר האחרון, קחו איזה תמונה סקסית לשטוף את העיניים...

הקדמה: בתור חובב סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה, מצאתי את עצמי כותב כבר כמה סיפורים בסגנון הזה עם אוריינטציה הומוסקסואלית. עם כתיבת הסיפור החדש הזה שלי, באותו תחום, ראיתי לנכון להזכיר כמה סיפורים קודמים למי שקרא ורוצה לחזור אליהם ובוודאי למי שלא קרא ושהתחום הזה מעניין אותו. כך למשל הסיפור "עולם חדש ועליז" שעוסק בשאלת גיל ההסכמה וגם בנושא האנדרואידים [רובוטים אנושיים], הסיפור "בעולם מקביל" שבו הסטרייטים הם המיעוט ודרך ההתרבות המינית בלתי חוקית, הסיפור "הזמזום השביעי" הנוגע בתחום עתידני של סמים ופנטזיות סקס ועד לסיפור הנוכחי העוסק בשלישיות ביסקסואליות ושאלות מגדר בפלאנטה אחרת שבה שלישיה היא הנורמה ואילו זוגיות נחשבת ליחסים אסורים...

למי שמעוניין לקרוא את סיפורי המד"ב ופנטזיה הקודמים שלי, מספיק ללחוץ על לינק הטמון בלחיצה על שם הסיפור.

השנה ארוכה בטריאנוס, גם הימים, אבל הזמן לא עוצר מלכת, אפילו שאתה כוכב לכת בקצה היקום. למרות שמו, באנדי לא חשב שהוא עקום ושיש להאשים אותו בקיום יחסים אסורים. הוא אמנם לא העז לומר זאת בקול רם אבל לדעתו, אם כבר, כולם עקומים חוץ ממנו. הוא חרק שיניים קילל וגדף אבל ידע שלא נולד הבן זונה שיעצור את הזמן. כי בדיוק בעוד אַלפָּאמֵאוֹת יח"ז תקני (יחידות זמן תקני) באנדי יהיה עבריין. באותו רגע עברה במוחו של באנדי, חובב היסטוריה, המחשבה כמה הזמן התקני פשוט והגיוני, כי מה שמוגדר כל כך בפשטות כאלפאמאות יח"ז נמדד פעם בעולם הבית ביחידות מוזרות וחסרות הגיון שנקראו דקות והיה מוגדר כ- 525,927 דקות. למזלנו בטריאנוס לפחות הזמן אינו מעוות כל כך, אם כי דברים אחרים היו בעיניו מעוותים לחלוטין.

את הערעור האחרון בפני מועצת הטרילורדים הוא הפסיד היום. הטרילורד הראשי הכריזו היום כי בתוך אלפאמאות יח"ז, באנדי יצטרך לבחור בין לומר שלום לפרידה האהובה שלו לבין להפרד לשלום מחייו למשך אַפֶסֶת אלפים יח"ז. כמובן שבפני באנדי עמדה גם האפשרות הטריסטרייטית הנכונה, שהוא סרב בכל תוקף לשקול אותה כאופציה בכלל: פרידה והוא יכלו פשוט למצוא להם גבר או אישה כלבבם על מנת להקים משפחה למופת כנהוג בטריאנוס מאז ראשית ימי ההתיישבות.

כשבאנדי הגיע הביתה הוא ניגש לפרידה וחיבק אותה חזק. הם התנשקו ממושכות כשדמעות זולגות מעיניהם. פרידה, שלא התלוותה אליו לערעור לפי בקשתו, כבר הבינה לבד מה היו התוצאות, כשראתה את עיניו המכורכמות של באנדי.

"אז מה נעשה פרידה? אני לא רוצה להפרד ממך." אמר באנדי.

"אין ברירה נצטרך למצוא מישהו" ענתה.

"זה מה שאת מעדיפה?" שאל באנדי וחשש התגנב לליבו שפרידה מחפשת לגוון את חיי המין שלהם עם גבר אחר.

"כן, מותק. נשים לא עושות לי את זה בכלל, וגם גבר אחר לא ממש מלהיב אותי, אבל מצד שני, אני חייבת להודות שהמחשבה שלך עם גבר אחר, קצת מחרמנת אותי." והיא צחקה.

"שלא תגידי לי שגם את נהיית לי טריסטרייטית כמו כולם" הגיב באנדי במרירות קלה.

"לא, טפשון, אבל יש לי תחושה, שדווקא לך יש איזו הדחקה בנושא הזה".

"לי? מה פתאום? מאיפה הבאת את זה" התכחש באנדי, אבל פרידה רק חייכה חיוך דק ואמרה: "אינסטינקט של אישה. יאללה בוא נפרסם מודעה בטרידייט ונפטר מהצרה הזאת. אתה יודע שאין לי אפסת אלפי יח"ז מיותרות בחיים לחכות לך מותק..."

מעולם לא היה לבאנדי כרטיס בטרידייט, אבל שעתיים אחר כך כבר היה לו כרטיס כזה עם הולוקליפ קצר שלו ושל פרידה מטיילים בפארק ומתנשקים קלות, וההודעות החלו להגיע. הם הסבירו שם קצת את ההתלבטות שלהם לגבי מה שהם מחפשים, את חששם שהכנסת אדם נוסף למערכת היחסים שלהם תשבש את האיזון ביניהם בכך שתשומת ליבו של אחד מהם תתחלק עתה בין שני אנשים.

עד מהרה החלו פרידה ובאנדי לקבל הודעות נאצה, על סטייתם המינית הבוטה. המון זילזול הושמע נגד חששם מהפרת האיזון וחוסר ההבנה של המגיבים שלא קלטו כיצד יכול להיות משהו מאוזן וטהור יותר ממשולש טריסטרייטי נורמאלי כמקובל שטריאנוס מאז ראשית ימי הזמן. רבים תהו כיצד קשר המבוסס על שני בני זוג בלבד יכול לעמוד בלי יסוד שלישי יציב ומאזן והיו כך שהצביעו על כך שלא נראה להם שהם באמת מתכוונים לקיים את הוראות החוק אלא רק למראית עין.

באנדי ופרידה היו מודאגים כי הרגישו שיש יסוד של אמת בטענות שהועלו נגד סטייתם המינית ובאיזה שהוא מקום ידעו שהם באמת התכוונו למצוא אדם שלישי לקשר פיקטיבי ולא ממש למשפחה משולשת אמיתית. היתה להם איזו פנטזיה מסובכת שאולי ימצאו עוד שני זוגות של סוטים כמותם ויקימו איתם שתי שלישיות פיקטיביות שיפתרו את בעיותיהם המשותפות, כי לא היה להם ספק שקיימים בטריאנוס אנשים נוספים כמותם. מחקרים הצביעו על כך שלפחות שישית מהאוכלוסייה סובלת מהסטיה הזוגית הזו, אשר עד היום לא החליטו מלומדים אם היא משהו גנטי מלידה או נגרם ממשהו סביבתי - חברתי.

באנדי אמר לפרידה כי הוא חושש מגבר נוסף שיתחרה איתו על ליבה וגופה של פרידה ואילו פרידה לא ממש נמשכה לנשים. אמנם היא היתה פחות סגורה על זה, אבל גם היא חששה שאישה נוספת תפר את האיזון ואת הקשר הזוגי המופלא שבינה לבין באנדי, קשר שלמרבה הצער נאסר על פי חוק. באנדי הרגיש שכל החיפוש הזה מוזר ומביך מדי עבורו, אך פרידה, אשתו האהובה, אשר החליטה להציל את המשפחה הקטנה שלהם ויהי מה, לא חסכה שום מאמץ ושקעה עמוק לתוך עולם הטרידייט, שיש שקראו לו שוק טופו מאוס, עד שהחלה להפגש עם מועמדים שונים. אחרי שעברה את שלושים הדייטים הראשונים היא כבר הפסיקה לספור אבל יום אחד, כשקיבלה הודעה מבחור חטוב סקסי ומעודן למראה שהציג את עצמו בשם אֵמטוּאֵף, חשה עקצוץ מוצר בפטמה השמאלית שלה וידעה שיש סיכוי שהוא יתאים.

"נראה לי שאני בדיוק מה שאתם מחפשים" אמרה ההולואייקון של אמטואף שצצה בפירמידת ההודעות של פרידה בוקר בהיר אחד. "נולדתי בגוף של גבר, אבל תמיד חשתי שיש בתוכי אישה שרוצה לפרוץ החוצה." וכשפרידה בחנה את גופו המעודן, היא הבינה שגם גופו נע על הגבול הדק בין בחור מעודן לאישה מרשימה. "אמנם מבחינה ביולוגית אני יותר גבר מאישה, כן יש לי גם זין די נאה אפילו, אבל קימורים מעודנים, עור חלק ושפתיים שאוהבות לנשק ולרדת ואני פתוח לסקס עם שני המינים. התחלתי אפילו תהליך סינטוז גנטי  כדי להפוך לאישה לכל דבר, אבל הפסקתי אותו באמצע. נותרו לי שתי מזכרות עיקריות מהתהליך הזה, אחת מהן היא שמי הנוכחי, ואת השניה תדעו לבד בהמשך. בכל אופן, באמצע התהליך החלטתי שטוב לי עם המקום בו אני נמצא, בין שני המינים. לא ממש גבר אבל גם לא ממש אישה. רוצים לתת לזה סיכוי?"

פרידה החליטה להפגש עם אמטואף החמוד ולבדוק את הענינים מקרוב. אמטואף, שהיה קצת ביישן בהתחלה, התגלה כבחור חביב חמוד ומשעשע, וככל ששיחתה איתו התארכה והלכה, התחזקה תחושתה של פרידה כי הוא יתאים. היא פתחה את הסָמוֹנְדֶר, לחצה על צלמיתו של באנדי ותוך זמן קצר הופיע באנדי, כשעל פניו הבעה לא הכי מרוצה וגם קצת מטושטשת עקב זימונו הפתאומי באמצע הריחוף היומי שלו. גם אמטואף נדרך קצת כשראה את באנדי, אך כשבאנדי התאפס קצת על עצמו וניגש לחיבוק היכרות קצר, הוא כבר נרגע אם כי לפרידה היה נדמה כי חשה בהדהוד מגנטי קל שעבר בו או שמא גם בבאנדי שלה.

לאחר ששאלו את אמטואף אם הכל בסדר מבחינתו ונענו על ידו בחיוב, החליטו להפרד ממנו לשלום אחרי שנטלו ממנו את דגימות השיער ההכרחיות, אשר בלעדיהן לא ניתן היה ליסד קשר משפחתי חוקי. בדרכם הביתה, הכניסו פרידה ובאנדי את דגימות השיער של אמטואף ושלהם למבדוק העירוני ושמחו למצוא כי ניתן אישור גנטי להעדר מחלות שיאפשר את ההתקשרות המשפחתית שלהם. באנדי לא ממש היה מרוצה מכל הענין אבל הבין שאין לו ברירה ואמר לפרידה שפעם ראשונה שהוא מחבק גבר אחר ולא חש איזו רתיעה.

"רתיעה?" גיחכה פרידה, "נדמה לי שהרגשתי אפילו איזה הדהוד מגנטי שזרם ביניכם. יכול להיות מעניין איתכם במיטה...".

"נו באמת, פרידה. הוא באמת חמדמד כזה, ולא ממש הרגשתי ממנו ויבראציות מאיימות כמו שחשתי בעבר מכל גבר שהסתכל עליך יותר מדי, אבל את הרי יודעת שמה שאני באמת רוצה במיטת כדוריות הג'ל שלנו זה רק אותך, ולא שום בחור אחר, למרות שנדמה לי שהישבן שלו די חלק לגבי בחור" צחק באנדי.

"ידעתי שזה היה חיבוק מלא!" צחקה פרידה שתמיד לגלגה על מינהגו המוזר של באנדי לחיבוקים חלקיים בלבד, שאינם כוללים ליטוף כף היד בפלחי ישבנו של המחובק כמקובל בטריאנוס. "אולי סוף סוף תהיה טריסטרייט למופת כמו שדורשת מועצת הטרילורדים...חחח".

לא חלפו להם אלא מיליעשרות יח"ז תקני ובאנדי חש בעקצוץ הסָמוֹנְדֶר על ירכו, כשצלמיתו של אמטואף הבהבה שם, העביר את אצבעו בריחוף אישור מעליה ותוך זמן קצר מצא עצמו בתאו הפרטי של אמטואף ברילקסור העירוני.

"רציתי לראות אותך באופן אישי לפני שאנחנו מחליטים להתקשר ביחסי משפחה" אמר אמטואף לבאנדי, "כי חשוב לי לדעת שאנחנו מתאימים גם זה לזה ולא רק לפרידה" ושלח את ידו ללטף את ירכו של בנדי קצת מתחת לגלימה. באנדי חש תחושה מוזרה, אבל לא החזיר לו ליטוף ירך אלא שלח ידו באופן אוטומטי לרווח שבפתח הצוואר והוריד את ידו לכיוון החזה של אמטואף, כפי שהיה רגיל לעשות תמיד עם פרידה, כל פעם שהיא רמזה לו שהיא נטלה חשקומיצין ומחכה לסקס.

כשידו כמעט נגעה בחזה של אמטואף, נרתע באנדי ממה שעמד לעשות אבל אמטואף שלח אליו את ידו ואחז בה בעדינות אך נחישות והכניס אותה לרווח שמתחת לגלימה עד שנחה חמה וכבדה על החזה שלו. באנדי הופתע. הדבר האחרון שציפה לו לגלות במגע עם חזה של גבר היה הרכות הספוגית שהיה רגיל אליה מהחזה של אשתו. אמנם הרכות הזו היתה עדינה יותר ושטוחה הרבה יותר מהחזה של פרידה, אבל היא היתה בבירור רכות של נערה צעירה ולא קשיחות של חזה גברי שציפה למצוא שם. עיניו של באנדי נפערו בתמהון ואמטואף חייך ורכן לנשק לו. זו היתה אמנם רק נשיקה קלילה ומרפרפת כמתחייב מכללי הנימוס, אבל באנדי הרגיש חמימות מוזרה מתפשטת בחלציו.

"איך?" הוא שאל, ואמטואף אמר לו שהוא החל תהליך סינטוז גנטי שישלב את נטיותיו הנשיות והגבריות לכדי גוף אחד מושלם והרמוני, אבל החליט לעצור את התהליך.

"מה זה אומר?" שאל באנדי ואמטואף הסביר לו שבסוף התהליך היה אמור להיות לו חזה וגוף יותר רך מעודן ונשי, אבל די לו בעידונו הננוכחי, מה גם שבשום פנים ואופן לא בא לו לוותר על הזין שלו והוא אפילו מתכוון להשתמש בו.

דבריו של אמטואף הותירו את באנדי קצת מבולבל. הוא לא ביקש לבדוק את הזין של אמטואף אם כי יכול היה להבחין בקווי המתאר שלו בבירור בין קפלי גלימתו, אבל מיד הסיר את מבטו משם במבוכה.

"זה בסדר" הרגיע אותו אמטואף, "נוכל להמשיך לבדוק את הענינים יותר לעומק אחרי שנתקשר בברית המשפחה שלנו, אם יתאים לכם".

כשבאנדי חזר לאחר מכן הביתה, הוא חש שכל מה שחשב והאמין בו מתחיל להתערער. לא די בכך שזוגיותו הבלתי חוקית עם פרידה עומדת להסתיים ולהפוך למשפחת טריסטרייטית למופת, אלא שהשלישי במשפחה הזו אינו גבר שיחלוק איתו שעשועים עם פרידה, אלא חושק גם בו עצמו. "מה זה הרצון שלו להעמיק הזה?" תהה באנדי "אני כבר אראה לו להעמיק! אם מישהו יעמיק למישהו אחר פה זה יהיה אני לישבן החמוד שלו!" וכששמע את צחוקה של פרידה הבין שהרהוריו נאמרו בקול רם.

"אז צדקתי! לא רק שחיבקת אותו חיבוק מלא, גם אהבת את זה, אה? בא לך על הישבן של אמטואף...חחח".

"אמממ... אני לא בטוח מה בא לי ומה לא, אבל את יודעת שיש לו חזה קצת נשי והוא החל תהליך סינטוז גנטי."

"אמממ..." אמרה פרידה חובבת ההסטוריה, "זו לא היתה איזו פנטזיה של גברים בעולם הבית העתיק לראות שתי נשים באמצע סקס לוהט?".

"אין לי שמץ של מושג, פרידה, אני לא יודע בכלל מאיפה את מביאה את המשפטים האלה? מה פנטזיה בזה? זו בסך הכל משפחה טריסטרייטית, אם כי אני לא בטוח אם צריך לקרוא לה אֶפְסטייל או אֶמְסטייל..." צחק באנדי.

"טוב, אמטואף הוא לא בדיוק אישה, גם אם יש לו קצת חזה נשי, אתה יודע."

"לא מפריע לי, כל עוד הזין שלו לא מתקרב לישבן שלי, אני אתמקד רק בחזה שלו" אמר באנדי בחיוך מריר כמי שמשלים עם גורלו "ואולי גם בישבן" הרהר לעצמו והבין שמשהו כבר מתחיל להשתנות בו.

בדיוק במועד הנקוב בפסק הדין ואפילו לא יח"ז תקני אחד קודם, חתמו פרידה, באנדי ואמטואף על ברית המשפחה שלהם במבדוק העירוני ובהסכמת כולם, עבר אמטואף להתגורר בביתם, אך לא היה בכך די. כדי למנוע התחמקות מקיום החוק ומיסוד משפחות פיקטיביות, דרש החוק מימוש הברית וכבר באותו לילה, כשנכנסו יחד הם ידעו שזה יקרה. מימוש הברית דרש אינטראקציה מינית בכל ארבעת השילובים האפשריים, כלומר בין פרידה לבאנדי, בין פרידה לאמטואף, בין באנדי לאמטואף ובין שלושתם יחד ושבכל אינטראקציה בין שניים, השלישי לא ינתק מגע. למרבה המזל החוק לא דרש מה עליהם לעשות באינטראקציה המינית הזו מלבד שתי דרישות יסוד: שתהיה חדירה ושתהיה אורגזמה.

כשבאנדי ניגש לפרידה והחל לנשק אותה ברוך, הוא ניסה לשכוח שגם אמטואף נמצא שם במיטת כדוריות הג'ל שלהם. אמטואף בחושיו החדים הבין שעליו לתת לבאנדי את המרחב שהוא זקוק לו ורק ליטף את שיערה השחור הגולש של פרידה בזמן שבאנדי החל למצוץ פטמותיה ולרדת לחריץ שבין רגליה. הוא אמנם היה מת גם לגעת בבאנדי באותו רגע אבל חשש לנפץ את הבועה הקסומה שהחלה להרקם בין שלושתם. כשפרידה ירדה לאיברו המתעורר של באנדי, הרהיב אמטואף עוז כשהרטיב את אצבעו ושלח אותה לחריץ החם של פרידה והחל ללטף את שפתי ערוותה. פרידה נאנחה והדקה את שפתיה עוד יותר על איברו של באנדי שעצם עיניו מתשוקה ולא הבחין בכל המתרחש ועד מהרה התרומם מעט, השכיב את פרידה על גבה והחל לחדור לתוכה במרץ מול פניו היפים של אמטואף שכרע מאחוריה, המשיף ללטף בעדינות את ראשה והביט במבט משתוקק בפניו המתלהטות של באנדי שפמפם אותה בעוז. אמטואף שרבב מעט את שפתיו החושניות וליקק אותם בלשונו, מראה שבאנדי לא יכול היה להשאר לגמרי אדיש כלפיו, אבל הוא הסב את מבטו המשיך להתרכז בפרידה. קצב הזיון הפך להיות מהיר יותר ויותר וממש ברגע הגמירה, כשבאנדי כבר איבד שליטה לגמרי, רפרף אמטואף עם שפתיו בעדינות על שפתי באנדי שכבר לא ידע איפה הוא נמצא, ונשק לו בקלילות כשהוא מחליף את פרידה, ומתיישב לו על הזין ממש עם מטח הזרע האחרון של באנדי, שהיה משום מה המטח החזק ביותר.

"מה...מה עשיתם?" פלט באנדי כשהתעורר מחרגונו והבחין שהזין שלו עמוק בתוככי ישבנו של אמטואף ושפרידה קורצת לאמטואף שעונה לה בחיוך רחב.

"זה בדיוק מה שפינטזת שיהיה", אמרה פרידה, "אני מכירה אותך יותר ממה שאתה מכיר את עצמך מותק, ועכשיו שחרר לי את אמטואף קצת מותק כי אחרת הברית שלנו לא תקבל תוקף חוקי".

באנדי כבר היה גמור, או לפחות זה מה שהוא חשב שהוא, אז הוא חילץ, בצער מה, את הזין הפועם שלו מישבנו החם והחלק של אמטואף ואז הבחין בזקפתו היפה של הזין היפה שלו. מייד סליק את המחשבה הזו מראשו כשפרידה רכבה על ארבע ואמטואף חדר לתוכה בדוגי בלי לחכות הרבה. הזין של באנדי שהיה חצי עומד עדיין החל להזדקף מחדש ואז עשתה פרידה את מה שהוא רצה כל כך ואת מה שגם החוק דורש להשלמת הברית, וירדה עם פיה החם על הזין המתעורר של באנדי עמוק עמוק עד לתוככי גרונה, כשאמטואף ממשיך לנגח אותה מאחור, עד ששלושת גמרו שוב, מופתעים מעוצמת האורגזמה הטריסקסית שלהם. סוף סוף הם היו משפחה למופת כנהוג בטריאנוס. כמה רגעים אחר כך, הרגיש באנדי את אמטואף נצמד אליו מאחור לחיבוק כפיות חמים, ולמרבה הפתעתו החל להרגיש את חום איברו הפועם העומד בשערי פי הטבעת שלו.

"זה לא" הוא מלמל לאמטואף שסתם את פיו בנשיקה לוהטת. "הברית כבר הושלמה על פי החוק. אתה לא צריך לזיין אותי, ואני גם לא נחדר..." הוא המשיך למלמל כשפרידה הפעם באה וסתמה את פיו בנשיקות משלה, ליטפה את שיערו ואמרה לו שזה בסדר.

"החוק לא מעניין אותי" אמר אמטואף, "אבל הישבן הקטן והשחום שלך ממש ממש מעניין" והחליק כאילו באופן טבעי לתוכו. באנדי החניק זעקה קטנה או שמא גניחה עמוקה והתמסר בפעם הראשונה בחייו לזין של גבר. הוא לא האמין שזה קורה לו, אבל מצד שני, עבר הרהור בראשו שזה כאילו בסדר, כי אמטואף הוא לא ממש גבר, אלא חצי אישה מסונתז גנטית באופן חלקי. את אמטואף ופרידה לא עניינו כל דקדוקי העניות שבמוחו של באנדי הנאחז בשרידי גבריותו הנטחנת, וישבנו הנלהב של באנדי שעלה כל פעם מעלה לקבל את איברו הלוהט של אמטואף לתוכו, הוכיח שגם לבאנדי עצמו זה כבר לא משנה מי הוא ומה הוא. בפעם הראשונה בחייו הוא קיבל זין ופעם הראשונה בחייו הוא הרגיש מה זה לקבל זרע, כשאמטואף גמר עמוק בתוכו בסדרת מטחים לוהטת. ובאנדי? להפתעתו הרבה השפריץ באותו רגע בעצמו, כשפיה הרך של פרידה עוטף את הזין שלו ועיניה החכמות מחייכות אליו בהבנה.

ובשולי הדברים, סיפורים עתידניים כאלה ודומיהם, תמיד זורקים אותי לשיר עתידני מיוחד משנת 1969 - האזנה וצפיה נעימה. 

Zager and Evans - In The Year 2525:

הטריגר לפוסט הזה היה משימה שקיבלתי מאחראי הסדנה שאני עומד להשתתף בה בקרוב. הוא ביקש שכל אחד מחברי הצוות ישלח לו שיר שהוא הכי מתחבר אליו. שיר שמעורר בו רגש של אושר, אהבה או כל דבר אחר. הכונה היתה לשירים שקטים והאינטרפרטציה שלי היתה שהרעיון הוא להתחבר לאהבה, לרגעים בו היא היתה בסביבה, אף אם לא היתה שלי. התחלתי לחשוב על שירים ואחרי שהקדשתי לזה קצת מחשבה עלה לי רעיון לחשוב רחוק ככל הניתן. לימי ילדותי ונעורי, לרגעי הרגש, ההתאהבות וההתרגשות של פעם. 

השירים הם ישנים מאוד עד עתיקים, לא רק בגלל שהימים ההם היו מזמן, אלא גם בגלל שכבר אז, בשנים ההם, אהבתי שירים שהיו ישנים. אז זו רשימה של נוסטלגיה לנוסטלגיה. שירים שמתקשרים אצלי למסיבות כיתה של פעם, לריקודי הסלואו [יש דברים כאלה היום?] לאהבות ראשונות והתאהבויות חולפות. אז הנה הרשימה הקצרה, וההקשר שלי לכל אחד מהשירים, שיתן לך הצצה קטנה על חיי מאז. מקווה שתתחברו לרגש ותיהנו מהצלילים.

1.         - The Moody Blues - Nights In White Satin [1967

פלאשבק למסיבת כיתה גיל 13. אני רוקד את הסלואו הצמוד של השיר הזה עם בת אחת ומסתכל בעיניים כלות על בת אחרת שאותה אני באמת רוצה, שרקדה עם החבר הטוב שלי. ריטואל כזה שחזר אחר כך שוב בחיי. בעיני זה אחד הסלואים הגדולים של כל הזמנים, אם לא הגדול מכולם. בעיני זה לא רק שיר אהבה, זה שיר שיר כמיהה לאהבה.

2.         The Pooh - Tanta voglia di lei [1971

עוד שיר אהבה, הפעם באיטלקית. משמעות שם השיר זה "כל כך רוצה אותה". הייתי בן 14 והיא היתה שכנה שלי בת 12 - 13 מפותחת מגילה שקיבלה אצלי שיעורים במתמטיקה ואילו אני קיבלתי אצלה שיעורים בחרמנות. כן, כן, זו לא טעות, את שיעורי החרמנות הילדותית הזו אני הוא זה שקיבל ממנה. חחח. היא גם הביאה לי את השיר הזה על תקליטון שניגנתי אותו המון ונדלקתי עליו כמו שנדלקתי עליה. אחר כך התנתקנו והיא כמובן מיד לקחה את התקליטון חזרה.

שנים רבות אחר כך ניסיתי לאתר את השיר הזה. כל מה שזכרתי זה ששם הלהקה הוא poo או משהו דומה, אבל לא ידעתי את האיות ולא מה שם השיר.  שנים לקח לי למצוא אותו, אבל בסוף הגעתי לאיזה אתר של מוזיקה איטלקית ושם מצאתי את הלהקה. הורדתי את כל השירים שלה עד שמצאתי את השיר.

ובמעבר חד לשנת 2013. אני בטיול קטן באיזור אמלפי באיטליה. עוצר בדרך באיזו עיירה חסרת שם ומחפש מסעדה של מקומיים לארוחת צהריים. נכנס למסעדה ומחכה שהארוחה תגיע, ופתאום שומע את השיר הזה ברקע. וכמו שניתן לראות גם בקליפ שצולם בהופעה שנים רבות אחרי שהשיר יצא, גם עשרות שנים אחרי, השיר עדיין פופולרי מאוד באיטליה, כולל בקרב צעירים שלא נולדו בכלל כשהוא הושמע לראשונה.

3.         Aphrodite's Child - It's 5 O'Clock [1969

יום הולדת 14 או 15 שלי. אני מארגן מסיבה ומזמין חברים וחברים של חברים. מגיעה קבוצת צעירים שעלו לא מזמן מרומניה. רואים את המוסיקה שלי ומחליטים לשדרג. מביאים איתם טייפ סלילים ענקי שהביאו מרומניה עם שירים מלפני אי אילו שנים, מפעילים את הטייפ ואני מגלה משהו מדהים שלא ידעתי על קיומו קודם. להקת רוק מתקדם בת ארבעה חברים יוונים ששרה באנגלית. הדמויות העיקריות בלהקה הינן הסולן דמיס רוסוס והיוצר העיקרי והמלחין Vangelis. השירים הלהיטו את המסיבה בסלואים צמודים וחושניים שאהבתי מאוד. היפה מכולם בעיני הוא השיר הזה שבחרתי.

פה בקליפ דמיס רוסוס הסולן עדיין רזה צעיר ונחמד. 5 שנים אחר כך הוא כבר היה איזה 150 קילו ועד היום כך...

היום במקרה אני פותח עיתון ורואה שדמיס רוסוס עצמו, שהמשיך אחרי הלהקה בקריירת סולו מצליחה באירופה וחביב עלי כשלעצמו, מגיע להופעה בארץ בחודש יוני.  אולי אהיה שם...

4.         Jane Birkin/Serge Gainsbourg - Je t'aime... moi non plus  [1969

גיל 15, חבר טוב שלי קונה בכסף קטן ערימת תקליטים ותקליטונים ישנים משכן שלו. אנחנו חורשים את השירים ומוצאים שם שני שירים צרפתיים ישנים שהפכו מיד ללהיטים במסיבות שלנו. סלואים גדולים בהתגלמותם. אני גם זוכר איך כל פעם שהשיר היה מגיע לסוף, מישהו היה מזיז את המחט של הפטיפון [היו דברים כאלה פעם] חזרה להתחלה והריקוד הצמוד היה ממשיך ביתר שאת, אבל בתמימות של פעם. השיר הנ"ל הוא האחד והשיר הבא הוא השני.

5.         Christophe - Aline [1965

6.         1969] Deep Purple - Lalena

גיל 16. חברים חדשים, אוהבי רוק שמכירים לי את להקת הרוק הכבד Deep Purple וחוגגים על כל תקליט שלהם, אבל אני משום מה מתחבר דווקא לשיר הישן יותר של הלהקה. בלדה שהיא למעשה גרסת כיסוי לשיר של דונובן משנת 1968. עוד סלואו מסיבות צמוד וחם.

7.         The Platters - Smoke gets in your eyes [1958

למרות אהבתם הרבה של חברי ללהקות רוק כבד, מישהו מהם מצא אצל הוריו תקליט ישן משנות החמישים של להקת The Platters. נוסטלגיה אמיתית, שהיתה נוסטלגיה כבר אז מזמן כשהייתי בן 16. אבל אז היה לנו כבוד גם למה שהיה פעם. מישהו שם את התקליט באחת המסיבות וכך יצא שרקדנו גם לצלילי השירים הישנים האלה שההורים שלנו אולי רקדו פעם את הסלואו שלהם. טעם של פעם.

8.         Barry Manilow - Mandy [1974

פשוט שיר יפה של פעם שאני אוהב. שיר געגועים.           

9.         Rolling Stones - Angie [1973

הסטונס עם הבלדה הכי יפה שלהם.

10.       Queen - Somebody to Love [1976

את קווין האגדית והסולן שלא קם כדוגמתו, פרדי מרקורי, גיליתי רק מהאלבום החמישי שלהם. אחר כך גם טרחתי ובדקתי מה הם עשו קודם. מהאלבום הזה השיר האהוב עלי ביותר, הינו השאיפה האנושית הבסיסית למעשה, למצוא מישהו לאהוב.

11.       Paul Simon & Garfunkel - Bridge Over Troubled Water [1970

לטעמי זה השיר הגדול מכולם והמרגש ביותר. שיר על חברות אמיתית, על תמיכה ועל עזרה בעת צרה,  שהקטע האהוב עלי ביותר מתוכו הוא:

When times get rough
And friends just can't be found
Like a bridge over troubled water
I will lay me down
Like a bridge over troubled water
I will lay me down

When you're down and out
When you're on the street
When evening falls so hard
I will comfort you

I'll take your part
When darkness comes
And pain is all around
Like a bridge over troubled water
I will lay me down

12.       The Carpenters - Yesterday Once More [1973

ואסיים בשיר אהוב של הקרפנטרס, שבעצם מסכם את כל הרשימה הנוסטלגית הזו של שירים שאהבתי פעם.

When I was young
I'd listen to the radio
Waitin' for my favorite songs
When they played I'd sing along
It made me smile

Those were such happy times
And not so long ago
How I wondered where they'd gone
But they're back again
Just like a long lost friend
All the songs I loved so well