|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כמעט שנה וחצי אחרי הסטוץ התחיל ביננו משהו חדש
בשבועיים האחרונים מצאתי את עצמי מבלה לא מעט עם בחורים בני ארבעים או קצת פחות. זה לא שלפני כן נמנעתי מכך לגמרי, אבל במקרה יצא רצף של כמה וכמה בחורים כאלה. אחד מהם, שהתגלה כתקוות שווא למשהו טוב, היה רז, 39, בחור מדהים, גבוה, בהיר, חטוב, חייכני, שנראה ממש צעיר לגילו. הוא אפילו גר לא רחוק ממני והשיחות איתו נדמו כעולות על מסלול מבטיח, עד שלפתע התקררו קצת. למרות זאת קבענו להפגש למשהו קצר, רק כדי לראות זה את זה כי הסקרנות היתה גדולה. אבל אחרי הפגישה התברר לי למה לא ילך ולמה רז התקרר לפתע. הוא היה מספיק נחמד כדי לומר לי זאת, או שמא המציא משהו כדי לצאת נחמד, אי אפשר לדעת.
במילותיו של רז זה נשמע כך: "דרך אגב, אתה דיי חמוד- לא התאים לי כי די ננעלתי על מישהו אחר - אבל רציתי בכל זאת להפגש... פשוט לא רציתי שתחשוב שמשהו לא בסדר איתך".
כאופטימי נצחי השארתי את הדלת פתוחה ואמרתי לרז: "תודה ובהצלחה עם מי שננעלת עליו, אך אם לא ילך ... אני פה :)))"
אז עם רז לא הלך, אבל עם איציק, 42 ["בשמחה, בא לי, אני חרמן"], עם אריק, 36 ["דבר איתי גבר...מת שתבוא לשפד לי תחור לפרק לי ת'תחת"], עם אורן, 40 ["החדירה היתה מעולה :-) אני באמת מרגיש את זה עד עכשיו... מה לעשות, לפעמים הגודל כן קובע"], כן הלך. אבל כל אלה היו סתם סטוצים חסרי חשיבות, פרי חרמנות של אותו רגע. לעומת זאת, עם אנטולי, 38, זה היה משהו אחר ובאופן מפתיע למדי.
את אנטולי הכרתי כבר לפני קרוב לשנה וחצי. שיערו השטיני היפה והשופע, עיניו הבהירות, חיוכו הנאה והכאילו ביישני, גופו החטוב הבהיר-זהוב והחלק, ישבנו המדהים והעגלגל, פיו הרך ולשונו המיומנת, עשו את שלהם. נפגשנו אז לסטוץ חד פעמי שהיה מוצלח למדי אבל למרות ששנינו מאוד נהנינו, לא היה לזה המשך. אנטולי עוד ניסה כחודש - חודשיים אחר כך לגשש שוב לגבי פגישה נוספת אבל כנראה שבאותה תקופה נסחפתי כבר למקומות אחרים ואף שזכרתי שהיה טוב איתו, העניין נדחק לקרן זווית. חלפה עברה לה כמעט שנה וחצי ואנטולי פנה אלי שוב. באותו יום בא לי מאוד לנסוע לגעש, אבל אנטולי כבר קבע פגישה אחרת בעבודה ואמר לי שישמח לבוא בפעם אחרת.
"יכול להיות כיף איתך, אני עדיין זוכר" הוא אמר והוסיף: "אבל הפגישה הזאת היא הפרנסה שלי :-) אולי ניסע יום אחר? אם תוכל"
"סבבה... השאלה רק עד מתי ימשיך להיות מזג אוויר מתאים :)" אמרתי ואנטולי רק אמר שבכל מקרה ישמח לפגוש אותי.
כשבועיים נוספים חלפו בהם דיברנו פה ושם עד שלוחות הזמנים שלנו הסתדרו זה עם זה. "בא לך לצאת מחוץ לעיר?" שאל אנטולי.
"מאוד, לאן? לגעש?" שאלתי.
"כן" ענה אנטולי ושעה קלה אחר כך כבר ישבנו ברכב בדרך לשם. בחוף עצמו מצאנו חיש קל מקום נחמד, אבל זמן קצר אחרי שפרשנו את השמיכה על החוף, כאילו להכעיס הגיעו לשם איזה דובון שמנגוץ עם החברה שלו. הם נעצרו עשרים מטר מאיתנו ונעמדו במים והחלו להתמזמז זה עם זו בעמידה. אני לא מבין מה הם חשבו כשעשו את מה שעשו מתחת לאף שלנו, מבלי לכבד את הפרטיות שלנו, למרות שהחוף גדול ורחב ידיים. חיכינו שהם יזוז קצת ובסוף נמאס לנו לחכות והתחלנו להתמזמז גם כן, משתדלים להתעלם מקיומם. אחרי כמה דקות השניים האלה זזו משם ויכולנו גם לעשות סקס. בשורה תחתונה, הסקס עם אנטולי על החוף היה הסקס הכי טוב שהיה לי בגעש. שנינו נהנינו מאוד וכנראה שעוד מישהו נהנה, כי תוך כדי הסקס שמענו צעקה מלמעלה, ממרומי הצוק: "איזה זיווווון!!!", כנראה של איזה מישהו שעמד שם וצפה בנו מלמעלה. שיהנה...
נכנסנו לשטוף עצמנו בים וגם להתענג קצת זה על זה בנינוחות שלאחר הסקס, אם כי אחרי זמן מה חום גופנו כבר לא הספיק להתגבר על צינת בין הערביים ונאלצנו לצאת מהמים, להתלבש ולזוז משם. הרעב הוביל אותנו אל המזנון שנמצא מעל החוף שם ישבנו אכלנו משהו, שתינו וניהלנו שיחה קצת יותר מעמיקה על החיים והמשפחה. גיליתי כמה עובדות מענינות על אנטולי והכימיה ביננו רק הלכה והתגברה. אנטולי גם הבחין שם בבחור שלדעתו היה אותו בחור שצעק לנו מקודם ממרומי הצוק, אשר אנטולי זיהה אותו לפי הכובע. לא התייחסתי לכך למרות שהיה נראה לי שהבחור קצת נועץ מבטים. מהחוף חזרנו לדירתו של אנטולי להתרחץ ואחרי שהתחרמנו כהלכה במקלחת, חזרנו והזדיינו שוב והיה לא פחות טוב מהזיון על החוף.
למחרת שלח לי אנטולי הודעה: "אתה יודע כמה אני חושב עליך? "
"מחשבות טובות אני מקווה..." אמרתי.
"טובות וסקסיות" ענה אנטולי.
גם אני חושב עליך... סססססקסי... אבל גם מעבר לסקס היה ממש כיף להכיר אותך קצת יותר טוב אתמול :)"
"זה העניין, שחוץ מסקס טוב איתך יש עוד משהו נעים איתך" אמר אנטולי.
הימים הבאים היו די עמוסים הן אצלי והן בעבודתו של אנטולי וידענו שלא נוכל להפגש, אבל כשדיברנו בטלפון כעבור כמה ימים הפתיע אותי אנטולי כשאמר: "רציתי להפגש איתך אתמול".
"אבל חשבתי שאתה עמוס בעבודה" עניתי.
"לא רק שהייתי עמוס, ממש התמוטטתי מעייפות בערב"
"אז איך רצית להפגש?" שאלתי.
"רציתי. גם אתמול רציתי וגם שלשום. כל יום אני רוצה" אמר אנטולי וצחק "רוצה, אבל לא יכול."
"ומה קורה היום?" שאלתי.
"היום אחה"צ אני יכול, אבל לזמן קצר, אולי עדיף שנפגש מחר למשהו יותר ארוך"
"בסדר גמור" עניתי, אבל חצי שעה אחר כך אנטולי התחרט והחליט שהוא לא יכול לחכות אפילו יום אחר נוסף, וכך נפגשנו לאיזה חפוז נחמד שהשאיר טעם של עוד.
נראה לי שאנטולי ממש רוצה קשר אינטנסיבי יותר, ואני? בינתיים כייף לי להתענג איתו, כייף לי לקבל ממנו את כל הפרגון שהוא נותן וכיף לי להעמיק קצת את ההיכרות איתו מעבר לרק סקס, אבל מה הלאה? האם אני רוצה להפגש איתו בכל יום פנוי אפשרי? האם אני רוצה להיות איתו בקשר אינטנסיבי יותר, או שמא רק ההמתנה בין פגישה לפגישה היא שמביאה את התיאבון?
לאנטולי אני מקדיש הפעם את השיר של גרין דיי Are we the waiting Green Day – משנת 2004:
|
נכתב על ידי
,
23/10/2009 01:56
בקטגוריות אנרגיה מינית, אסוציאציות, אירוטי, איך עובר לו רץ הזמן, אנאלי, אוראלי, בהירים, במקלחת, גייז, גמירות, געש, גרין דיי, הזדמנות שניה, הפתעות בחיים, התחלות חדשות, התמדה, התפרפרויות, חושניות, חרמנות, יזיזות, לא חשוב הגיל, משיכה, מוסיקה, סבלנות, סקס על החוף, פגישה, פיתוי, תובנות, תמונות, אהבה ויחסים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פילבוקס ב-23/10/2009 08:21
|
עלם חמודות, פגישה ספונטנית בירושלים
לפעמים אתה הולך להפגש עם מישהו ללא שום ציפיות ואולי אפילו בחשש מסוים, אולם זוכה להפתעה נעימה. כך קרה לי ביום שישי האחרון כשהחלטתי באופן ספונטני להענות להזמנה של אחד מידידי הוירטואליים שלא ראה אותי מעולם ולנסוע לירושלים להפגש איתו.
מוזר לחשוב שרק לפני שבועיים-שלושה הייתי על סף ניתוק הקשר איתו בגלל חילוקי דעות קשים שיצרו ביננו ויכוח לא נעים. מה זה לא נעים? הוא ירד עלי כסאח וגרם לי למועקה לא מעטה. למרות הכל לא ניתקתי איתו את הקשר, גם בגלל שאני לא אוהב לנתק קשרים עם אנשים וגם בגלל שבסך הכל, חוץ מהקטע ההוא, מדובר בבחור נחמד. החלטתנו לשים את הויכוח ההוא בצד ולהסכים שלא לדבר על הנושא ההוא שאנחנו לא מסכימים לגביו.
מאז דיברתי איתו במסנג'ר כמה פעמים והאחרונה שבהן היתה ביום חמישי בלילה. הפעם עברנו מהמסנג'ר לשיחה טלפונית והוא היה נחמד באופן מיוחד. יש לו קול מקסים באופן מיוחד והיה ממש כיף לדבר איתו. לפתע תוך כדי שיחה הוא שאל אותי מתי אני בא לירושלים להפגש איתו. ידעתי שבשבוע הקרוב הוא יהיה עסוק ולא נוכל להפגש אז הצעתי שנתאם משהו לשבוע שאחרי. להפתעתי הוא שאל למה שלא נפגש למחרת, כלומר ביום שישי. לא נתתי לו תשובה באותו רגע כי כבר היו לי כמה תוכניות, אבל אמרתי לו שאני אשתדל כי ממש בא לי פתאום לעשות את זה. כאן אני חייב לעצור ולהבהיר שלא מדובר באיזה דייט או משהו רומנטי, זה לא יקרה ביננו. אבל פגישה ידידותית עם מישהו שבסך הכל הוא בחור נחמד מאוד שרציתי להכיר יותר טוב, למרות הויכוח המעצבן ההוא, היתה דבר שבהחלט עורר אצלי עניין רב.
ראיתי אמנם תמונה שלו לפני כן והיה לי מושג כללי איך הוא נראה אבל זכיתי להפתעה נעימה בהרבה. הבחור פשוט קסם של בחור. נראה הרבה יותר טוב מהתמונה (וגם אמרתי לו את זה) ונחמד ברמות, ממש עלם חמודות. ישבנו באיזו מסעדה נחמדה בעין כרם, שהוא מקום יפה בפני עצמו, הזמנו ארוחת בוקר ודיברנו. בפתיחות, בקלילות, על כל מיני דברים בחיים שלו ובחיים שלי, חוץ מאשר בנושא המחלוקת ההוא ביננו אשר נזהרנו שלא לגעת בו. הוא חייך כל הזמן ויש לו חיוך נהדר. הוא גם ניסה לעשות עיניים למלצר החמוד ששרת אותנו, אבל קצת התבייש כשהצעתי לו לקחת ממנו את הטלפון בשבילו. אין לי מושג אם המלצר היה בקטע או לא, אבל אם כן אין לי ספק שהוא היה קופץ על המציאה בשתי ידיים. אם הוא [עלם החמודות, לא המלצר] קורא את זה עכשיו הוא בטח מסמיק בסומק החמוד שלו מאוזן לאוזן, אבל אני מתכוון לכל מילה.
היתה מוסיקה טובה במסעדה ובאחד השירים שנשמע לי מוכר מאוד, הבחור התחיל אפילו לשיר בשקט בקולו היפה את השיר הנפלא והשקט הזה שכנראה גם הוא אוהב כמוני. למרות שהוא ידע את כל המילים, לא הצלחנו להזכר של מי השיר. ידעתי שזה של איזו להקת פאנק-רוק צעירה ושהוא שיר מפורסם מאוד, אבל עד שהגעתי הביתה שכחתי את כל המילים וגם לו ברח השיר מהראש. כשמשהו כזה מנקר לי בראש אני יודע שאני לא אנוח ולא אשקוט עד שאפענח את התעלומה. הכנסתי לו גם כן את הג'וק לראש ולמחרת הגיע אלי ה-SMS עם הפתרון.
הלהקה היתה לא אחרת מאשר Green Day והשיר Time of your life. איזה שיר יפה. לדעתי הוא אפילו שר אותו יותר יפה מבילי ג'ו ארמסטרונג, הסולן של גרין דיי.
גם המילים של השיר הזה מדברות אלי במיוחד ומי שיתאמץ קצת גם לקרוא אותן, כל מי שמגיע לאיזו נקודת מפנה בחייו ומתלבט לאן לפנות, אולי גם יבין על מה אני מדבר:
Another turning point;
a fork stuck in the road.
Time grabs you by the wrist;
directs you where to go.
So make the best of this test
and don't ask why.
It's not a question
but a lesson learned in time.
It's something unpredictable
but in the end it's right.
I hope you had the time of your life.
So take the photographs
and still frames in your mind.
Hang it on a shelf
In good health and good time.
Tattoos of memories
and dead skin on trial.
For what it's worth,
it was worth all the while.
It's something unpredictable
but in the end it's right.
I hope you had the time of your life.
אז לכבוד אוויר הרים צלול כיין ושעתיים קסומות שהעברתי בחברת עלם החמודות ההוא [די! מספיק להסמיק, אם אתה קורא פה! אני דווקא אוהב לומר שבחו של אדם בפניו וגם שלא בפניו] אפשר לראות ולשמוע את השיר היפהפה הזה כאן:
|
נכתב על ידי
,
28/10/2007 16:48
בקטגוריות גרין דיי, אסוציאציות, בין תדמיות למציאות, בלוגוספירה, זיהוי שיר, טיול, ידידות, מוסיקה, מחמאות, פגישה, פינת השיר שנתקע לי במוח, תמונות, אהבה ויחסים, אופטימי, ירושלים, Green Day, גייז, התלבטויות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פילבוקס ב-18/6/2011 02:53
|
נותנים בראש: קצת פאנק רוק צעיר וטוב, השלישיה שלי, ומשהו ירוק לסיום
רעיון ה"ראש בראש"
לפני כמה ימים, בעקבות הפוסט שלי על "שירים שמחים משנות ה- 60" פנה אלי הקורא "מיצפטל" בהצעה לעשות פוסט ראש בראש בין שני ענקי שנות ה- 60, קליף ריצ'ארד ואלביס פרסלי. הרעיון של פוסט מוסיקלי ראש בראש בין כמה זמרים, זמרות או להקות ששיחקו על אותו מגרש באותו זמן, נראה לי ממש מוצלח, אבל מאחר ובזמן האחרון טיפלתי כבר בשנות ה- 60', ה- 70' וה- 80', נראה לי שהגיע הזמן לטפל גם בעשור האחרון.
אז צר לי, מיצפטל, שאת אלביס וקליף נשאיר לפעם אחרת. היום אגע בשלוש להקות הפעילות בעיקר בעשור האחרון. שלושתם משחקות על מגרש הפאנק-רוק, אם כי אחת מהן מוגדרת יותר כלהקת פאנק-פופ, אבל תהרגו אותי אם אני מבחין בהבדל. 
השלישיה שלי: הלהקות
סגנון הרוק חביב עלי במיוחד על גווני גווניו השונים, מי מהם יותר ומי פחות. את הפאנק-רוק אני רואה כהתפתחות נוספת של עץ הרוק הענק הזה ששולח את ענפיו לכל עבר, התפתחות לא רעה בכלל, אחרי שמתרגלים ל"צפוף באוזן" הזה. סצינת הפאנק-רוק בעשור האחרון עשירה בלהקות רבות שחלק משיריהם מעטרים דרך קבע את שולי הבלוג שלי בכפתורי הלינקים שברשימת "שירים חדשים ואהובים". מבין כולם שלושת הלהקות הנבחרות שלי הינן Green Day, Simple Plan ו- Good Charlotte.
Green Day היא להקת פאנק-רוק אמריקאית שנוסדה בקליפורניה בשנת 1989 ע"י בילי ג'ו ארמסטרונג ומייק דירנט שהיו שני חברי ילדות בני 17 ולפני כן פעלו כצמד שנקראSweet Children. שם הלהקה רומז כנראה למריחואנה. הלהקה ידעה כמה עליות ומורדות בקריירה שלה ולאחר תקופת דעיכה קצרה חזרה במשנה מרץ עם האלבום הטוב ביות ר שלה עד היום, ואף אחד הטובים ביותר בסצינת הפאנק-רוק בכלל, American Idiot שיצא לאור בספטמבר 2004 והגיע במהירות למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי ואך זיכה את הלהקה בפרס הגראמי לשנת 2005 בתור אלבום ברוק הטוב ביותר של השנה. אלבום זה, בכמה מהטרקים הארוכים יותר שלו, מתעלה לדרגת אופרות הרוק המתקדם הגדולות של שנות ה- 70 ויש שנוטים להשוותו ל- Quahenia של The Who (המי) משנת 1973.
Simple Plan הוא ש מה של להקת רוק/פאנק-פופ שהוקמה בקוויבק, החבל הצרפתי של קנדה, אך מבצעת את שיריה דווקא באנגלית. הלהקה נוסדה ב- 1999 ע"י קבוצת צעירים קנדיים-צרפתיים בסביבות גיל העשרים (ואשר צעירים בכשבע שנים מחברי הגרין דיי) ומקור שמה קצת לוט בערפל. חברי הלהקה סיפרו בין היתר כי מקור השם בספר בשם דומה שהפך גם לסרט ב- 1998 ודן בתאוות הבצע של האדם הפשוט, נימוק אחר לשם היה בגלל שראו בהקמת הלהקה "תוכנית פשוטה" איך לעשות כסף בלי ללכת לעבוד ואפילו נשמעה גרסה כאילו זה סתם היה שם זמני עד שימצאו שם טוב יותר, אך עקב ההצלחה שהוציאה אותם למסע הופעות מוקדם מהצפוי,  הפך השם הזה לשמה הקבוע של הלהקה.
יציאת אלבומם האחרון Still Not Getting Any... , באוקטובר 2004 (כחודש אחרי אלבומה של גריו דיי), הסגנון הדומה והצלחתו הרבה אם כי מעט פחותה משל הגרין דיי (מקום שלישי בצעד המכירות האמריקאי), יצרה לי את החיבור האוטומטי בראש בין הלהקות האלה לצורך הפוסט הזה.
Good Charlotte הינה להקת פאנק-פופ ממרילנד, ארה"ב שנוסדה ב- 1996 ע"י התאומים בנג'י וג'ואל מאדן, ילידי 1979. אלבומה The Chronicles of Life and Death יצא לאור גם הוא באוקטובר 2004 בצמידות מפתיעה לאלבומיהם המוצלחים של גרין דיי וסימפל פלאן. האלבום אף הובתר כאלבום פלטינה לאחר  שחצה את קו מכירת מליון העותקים בארה"ב בלבד.
למרות שיש בו כמה שירים מוצלחים, אני מעדיף על פניו את אלבומם הקודם The Young and the Hopeless שיצא באוקטובר 2002 ושואב השראה מוסיקלית רבה משנות ה- 80' ומכיל ציטוטים רבים מסרטים ותוכניות טלוויזיה מתקופה זו. אלבום זה אף זכה להצלחה הגדולה ביותר מכל אלבומיהם (פלטינה משולשת), והוא בהחלט הטוב ביותר שלהם גם לדעתי.
ונעבור לשירים עצמם
בחרתי חמישה שירים של כל להקה שאותם אני אוהב במיוחד. בקטע הזה אני אנסה לשים זה מול זה שירים נשמעים לי דומים זה בקצב, בעוצמה או ב"נעים" שהשקטים יותר עושים לי באוזן. אני לא מבטיח שאצליח להתאים אחד לאחד אבל אני מבטיח לנסות.
השלישיה הראשונה ראש בראש, בגלל הקצב והכסאח:
Green Day - American Idiot
Simple Plan - Shut Up
Good Charlotte - Lifestyle of the Rich and Famous
הבחירה שלי: השיר של גוד שארלוט
השלישיה השניה ראש בראש, בגלל העוצמה שבבלדות האלה (Power Ballads):
Green Day - Boulevard of Broken Dreams
Simple Plan - Perfect World
Good Charlotte - Hold On
הבחירה שלי: השיר של גרין דיי
השלישיה השלישית ראש בראש, עוד רוק חזק וטוב:
Green Day - Holiday
Simple Plan - I'd Do Anything
Good Charlotte - The Anthem
הבחירה שלי: השיר של גוד שארלוט
השלישיה הרביעית ראש בראש, רוק חזק וקצת פחות מהיר:
Green Day - Jesus of suburbia
Simple Plan - Crazy
Good Charlotte - We Believe
הבחירה שלי: השיר של סימפל פלאן
השלישיה החמישית והאחרונה, ראש בראש, שקטים (יחסית):
Green Day - Wake Me Up When September Ends
Simple Plan - Untitled
Good Charlotte - The Day That I Die (על רקע אנימציה יפנית)
הבחירה שלי: השיר של גרין דיי.
סיכום תוצאות הראש בראש:
שתי נקודות לגרין דיי, שתיים לגוד שארלוט ואחת לסימפל פלאן. אבל בשורה התחתונה, מבין כולן, הלהקה שלי היא Green Day, לא רק בגלל השירים שבחרתי להביא ברשימה זו, אלא גם בגלל העומק. מלבד שירים טובים (שיש גם ללהקות האחרות, ולא פחות) עשתה גרין דיי גם יצירות יותר מורכבות שנותנות לה ערך מוסף בעיני. אז בזכות כל השירים הטובים שהכנסתי ברשומה זו ובזכות שתי יצירות האופרת-רוק שלה Jesus of Suburbia ו- Homecoming מתוך האלבום American Idiot, גרין דיי היא הבחירה שלי.
Green Day גם מביאים אותי לצבע הירוק שאני אוהב במיוחד כשהוא מופיע בתוך איזה זוג עיניים יפות. אז לכבוד אהבתי לעיניים ירוקות, קודם כל שיר ואחר כך גם תמונות. השיר הוא שיר ישן, משנת 1984 ושמו כמובן "עיניים ירוקות".
הינה קטע ממילות השיר:
עיניים ירוקות
ביצוע: טנגו
מילים ולחן: מיקי שביב
"לא קל לי לעמוד מול עיניים ירוקות
עיניים ירוקות, עיניים ירוקות
לא יכול עכשיו ללמוד, לא רוצה לעבוד
רוצה להיות קרוב קרוב, עיניים ירוקות"
והינה גם הקליפ (שאיכות הסאונד שלו לא מי יודע מה):
והתמונות...חגיגה לעיניים:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
