פילבוקס

הקדמה: בתור חובב סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה, מצאתי את עצמי כותב כבר כמה סיפורים בסגנון הזה עם אוריינטציה הומוסקסואלית. עם כתיבת הסיפור החדש הזה שלי, באותו תחום, ראיתי לנכון להזכיר כמה סיפורים קודמים למי שקרא ורוצה לחזור אליהם ובוודאי למי שלא קרא ושהתחום הזה מעניין אותו. כך למשל הסיפור "עולם חדש ועליז" שעוסק בשאלת גיל ההסכמה וגם בנושא האנדרואידים [רובוטים אנושיים], הסיפור "בעולם מקביל" שבו הסטרייטים הם המיעוט ודרך ההתרבות המינית בלתי חוקית, הסיפור "הזמזום השביעי" הנוגע בתחום עתידני של סמים ופנטזיות סקס ועד לסיפור הנוכחי העוסק בשלישיות ביסקסואליות ושאלות מגדר בפלאנטה אחרת שבה שלישיה היא הנורמה ואילו זוגיות נחשבת ליחסים אסורים...

למי שמעוניין לקרוא את סיפורי המד"ב ופנטזיה הקודמים שלי, מספיק ללחוץ על לינק הטמון בלחיצה על שם הסיפור.

השנה ארוכה בטריאנוס, גם הימים, אבל הזמן לא עוצר מלכת, אפילו שאתה כוכב לכת בקצה היקום. למרות שמו, באנדי לא חשב שהוא עקום ושיש להאשים אותו בקיום יחסים אסורים. הוא אמנם לא העז לומר זאת בקול רם אבל לדעתו, אם כבר, כולם עקומים חוץ ממנו. הוא חרק שיניים קילל וגדף אבל ידע שלא נולד הבן זונה שיעצור את הזמן. כי בדיוק בעוד אַלפָּאמֵאוֹת יח"ז תקני (יחידות זמן תקני) באנדי יהיה עבריין. באותו רגע עברה במוחו של באנדי, חובב היסטוריה, המחשבה כמה הזמן התקני פשוט והגיוני, כי מה שמוגדר כל כך בפשטות כאלפאמאות יח"ז נמדד פעם בעולם הבית ביחידות מוזרות וחסרות הגיון שנקראו דקות והיה מוגדר כ- 525,927 דקות. למזלנו בטריאנוס לפחות הזמן אינו מעוות כל כך, אם כי דברים אחרים היו בעיניו מעוותים לחלוטין.

את הערעור האחרון בפני מועצת הטרילורדים הוא הפסיד היום. הטרילורד הראשי הכריזו היום כי בתוך אלפאמאות יח"ז, באנדי יצטרך לבחור בין לומר שלום לפרידה האהובה שלו לבין להפרד לשלום מחייו למשך אַפֶסֶת אלפים יח"ז. כמובן שבפני באנדי עמדה גם האפשרות הטריסטרייטית הנכונה, שהוא סרב בכל תוקף לשקול אותה כאופציה בכלל: פרידה והוא יכלו פשוט למצוא להם גבר או אישה כלבבם על מנת להקים משפחה למופת כנהוג בטריאנוס מאז ראשית ימי ההתיישבות.

כשבאנדי הגיע הביתה הוא ניגש לפרידה וחיבק אותה חזק. הם התנשקו ממושכות כשדמעות זולגות מעיניהם. פרידה, שלא התלוותה אליו לערעור לפי בקשתו, כבר הבינה לבד מה היו התוצאות, כשראתה את עיניו המכורכמות של באנדי.

"אז מה נעשה פרידה? אני לא רוצה להפרד ממך." אמר באנדי.

"אין ברירה נצטרך למצוא מישהו" ענתה.

"זה מה שאת מעדיפה?" שאל באנדי וחשש התגנב לליבו שפרידה מחפשת לגוון את חיי המין שלהם עם גבר אחר.

"כן, מותק. נשים לא עושות לי את זה בכלל, וגם גבר אחר לא ממש מלהיב אותי, אבל מצד שני, אני חייבת להודות שהמחשבה שלך עם גבר אחר, קצת מחרמנת אותי." והיא צחקה.

"שלא תגידי לי שגם את נהיית לי טריסטרייטית כמו כולם" הגיב באנדי במרירות קלה.

"לא, טפשון, אבל יש לי תחושה, שדווקא לך יש איזו הדחקה בנושא הזה".

"לי? מה פתאום? מאיפה הבאת את זה" התכחש באנדי, אבל פרידה רק חייכה חיוך דק ואמרה: "אינסטינקט של אישה. יאללה בוא נפרסם מודעה בטרידייט ונפטר מהצרה הזאת. אתה יודע שאין לי אפסת אלפי יח"ז מיותרות בחיים לחכות לך מותק..."

מעולם לא היה לבאנדי כרטיס בטרידייט, אבל שעתיים אחר כך כבר היה לו כרטיס כזה עם הולוקליפ קצר שלו ושל פרידה מטיילים בפארק ומתנשקים קלות, וההודעות החלו להגיע. הם הסבירו שם קצת את ההתלבטות שלהם לגבי מה שהם מחפשים, את חששם שהכנסת אדם נוסף למערכת היחסים שלהם תשבש את האיזון ביניהם בכך שתשומת ליבו של אחד מהם תתחלק עתה בין שני אנשים.

עד מהרה החלו פרידה ובאנדי לקבל הודעות נאצה, על סטייתם המינית הבוטה. המון זילזול הושמע נגד חששם מהפרת האיזון וחוסר ההבנה של המגיבים שלא קלטו כיצד יכול להיות משהו מאוזן וטהור יותר ממשולש טריסטרייטי נורמאלי כמקובל שטריאנוס מאז ראשית ימי הזמן. רבים תהו כיצד קשר המבוסס על שני בני זוג בלבד יכול לעמוד בלי יסוד שלישי יציב ומאזן והיו כך שהצביעו על כך שלא נראה להם שהם באמת מתכוונים לקיים את הוראות החוק אלא רק למראית עין.

באנדי ופרידה היו מודאגים כי הרגישו שיש יסוד של אמת בטענות שהועלו נגד סטייתם המינית ובאיזה שהוא מקום ידעו שהם באמת התכוונו למצוא אדם שלישי לקשר פיקטיבי ולא ממש למשפחה משולשת אמיתית. היתה להם איזו פנטזיה מסובכת שאולי ימצאו עוד שני זוגות של סוטים כמותם ויקימו איתם שתי שלישיות פיקטיביות שיפתרו את בעיותיהם המשותפות, כי לא היה להם ספק שקיימים בטריאנוס אנשים נוספים כמותם. מחקרים הצביעו על כך שלפחות שישית מהאוכלוסייה סובלת מהסטיה הזוגית הזו, אשר עד היום לא החליטו מלומדים אם היא משהו גנטי מלידה או נגרם ממשהו סביבתי - חברתי.

באנדי אמר לפרידה כי הוא חושש מגבר נוסף שיתחרה איתו על ליבה וגופה של פרידה ואילו פרידה לא ממש נמשכה לנשים. אמנם היא היתה פחות סגורה על זה, אבל גם היא חששה שאישה נוספת תפר את האיזון ואת הקשר הזוגי המופלא שבינה לבין באנדי, קשר שלמרבה הצער נאסר על פי חוק. באנדי הרגיש שכל החיפוש הזה מוזר ומביך מדי עבורו, אך פרידה, אשתו האהובה, אשר החליטה להציל את המשפחה הקטנה שלהם ויהי מה, לא חסכה שום מאמץ ושקעה עמוק לתוך עולם הטרידייט, שיש שקראו לו שוק טופו מאוס, עד שהחלה להפגש עם מועמדים שונים. אחרי שעברה את שלושים הדייטים הראשונים היא כבר הפסיקה לספור אבל יום אחד, כשקיבלה הודעה מבחור חטוב סקסי ומעודן למראה שהציג את עצמו בשם אֵמטוּאֵף, חשה עקצוץ מוצר בפטמה השמאלית שלה וידעה שיש סיכוי שהוא יתאים.

"נראה לי שאני בדיוק מה שאתם מחפשים" אמרה ההולואייקון של אמטואף שצצה בפירמידת ההודעות של פרידה בוקר בהיר אחד. "נולדתי בגוף של גבר, אבל תמיד חשתי שיש בתוכי אישה שרוצה לפרוץ החוצה." וכשפרידה בחנה את גופו המעודן, היא הבינה שגם גופו נע על הגבול הדק בין בחור מעודן לאישה מרשימה. "אמנם מבחינה ביולוגית אני יותר גבר מאישה, כן יש לי גם זין די נאה אפילו, אבל קימורים מעודנים, עור חלק ושפתיים שאוהבות לנשק ולרדת ואני פתוח לסקס עם שני המינים. התחלתי אפילו תהליך סינטוז גנטי  כדי להפוך לאישה לכל דבר, אבל הפסקתי אותו באמצע. נותרו לי שתי מזכרות עיקריות מהתהליך הזה, אחת מהן היא שמי הנוכחי, ואת השניה תדעו לבד בהמשך. בכל אופן, באמצע התהליך החלטתי שטוב לי עם המקום בו אני נמצא, בין שני המינים. לא ממש גבר אבל גם לא ממש אישה. רוצים לתת לזה סיכוי?"

פרידה החליטה להפגש עם אמטואף החמוד ולבדוק את הענינים מקרוב. אמטואף, שהיה קצת ביישן בהתחלה, התגלה כבחור חביב חמוד ומשעשע, וככל ששיחתה איתו התארכה והלכה, התחזקה תחושתה של פרידה כי הוא יתאים. היא פתחה את הסָמוֹנְדֶר, לחצה על צלמיתו של באנדי ותוך זמן קצר הופיע באנדי, כשעל פניו הבעה לא הכי מרוצה וגם קצת מטושטשת עקב זימונו הפתאומי באמצע הריחוף היומי שלו. גם אמטואף נדרך קצת כשראה את באנדי, אך כשבאנדי התאפס קצת על עצמו וניגש לחיבוק היכרות קצר, הוא כבר נרגע אם כי לפרידה היה נדמה כי חשה בהדהוד מגנטי קל שעבר בו או שמא גם בבאנדי שלה.

לאחר ששאלו את אמטואף אם הכל בסדר מבחינתו ונענו על ידו בחיוב, החליטו להפרד ממנו לשלום אחרי שנטלו ממנו את דגימות השיער ההכרחיות, אשר בלעדיהן לא ניתן היה ליסד קשר משפחתי חוקי. בדרכם הביתה, הכניסו פרידה ובאנדי את דגימות השיער של אמטואף ושלהם למבדוק העירוני ושמחו למצוא כי ניתן אישור גנטי להעדר מחלות שיאפשר את ההתקשרות המשפחתית שלהם. באנדי לא ממש היה מרוצה מכל הענין אבל הבין שאין לו ברירה ואמר לפרידה שפעם ראשונה שהוא מחבק גבר אחר ולא חש איזו רתיעה.

"רתיעה?" גיחכה פרידה, "נדמה לי שהרגשתי אפילו איזה הדהוד מגנטי שזרם ביניכם. יכול להיות מעניין איתכם במיטה...".

"נו באמת, פרידה. הוא באמת חמדמד כזה, ולא ממש הרגשתי ממנו ויבראציות מאיימות כמו שחשתי בעבר מכל גבר שהסתכל עליך יותר מדי, אבל את הרי יודעת שמה שאני באמת רוצה במיטת כדוריות הג'ל שלנו זה רק אותך, ולא שום בחור אחר, למרות שנדמה לי שהישבן שלו די חלק לגבי בחור" צחק באנדי.

"ידעתי שזה היה חיבוק מלא!" צחקה פרידה שתמיד לגלגה על מינהגו המוזר של באנדי לחיבוקים חלקיים בלבד, שאינם כוללים ליטוף כף היד בפלחי ישבנו של המחובק כמקובל בטריאנוס. "אולי סוף סוף תהיה טריסטרייט למופת כמו שדורשת מועצת הטרילורדים...חחח".

לא חלפו להם אלא מיליעשרות יח"ז תקני ובאנדי חש בעקצוץ הסָמוֹנְדֶר על ירכו, כשצלמיתו של אמטואף הבהבה שם, העביר את אצבעו בריחוף אישור מעליה ותוך זמן קצר מצא עצמו בתאו הפרטי של אמטואף ברילקסור העירוני.

"רציתי לראות אותך באופן אישי לפני שאנחנו מחליטים להתקשר ביחסי משפחה" אמר אמטואף לבאנדי, "כי חשוב לי לדעת שאנחנו מתאימים גם זה לזה ולא רק לפרידה" ושלח את ידו ללטף את ירכו של בנדי קצת מתחת לגלימה. באנדי חש תחושה מוזרה, אבל לא החזיר לו ליטוף ירך אלא שלח ידו באופן אוטומטי לרווח שבפתח הצוואר והוריד את ידו לכיוון החזה של אמטואף, כפי שהיה רגיל לעשות תמיד עם פרידה, כל פעם שהיא רמזה לו שהיא נטלה חשקומיצין ומחכה לסקס.

כשידו כמעט נגעה בחזה של אמטואף, נרתע באנדי ממה שעמד לעשות אבל אמטואף שלח אליו את ידו ואחז בה בעדינות אך נחישות והכניס אותה לרווח שמתחת לגלימה עד שנחה חמה וכבדה על החזה שלו. באנדי הופתע. הדבר האחרון שציפה לו לגלות במגע עם חזה של גבר היה הרכות הספוגית שהיה רגיל אליה מהחזה של אשתו. אמנם הרכות הזו היתה עדינה יותר ושטוחה הרבה יותר מהחזה של פרידה, אבל היא היתה בבירור רכות של נערה צעירה ולא קשיחות של חזה גברי שציפה למצוא שם. עיניו של באנדי נפערו בתמהון ואמטואף חייך ורכן לנשק לו. זו היתה אמנם רק נשיקה קלילה ומרפרפת כמתחייב מכללי הנימוס, אבל באנדי הרגיש חמימות מוזרה מתפשטת בחלציו.

"איך?" הוא שאל, ואמטואף אמר לו שהוא החל תהליך סינטוז גנטי שישלב את נטיותיו הנשיות והגבריות לכדי גוף אחד מושלם והרמוני, אבל החליט לעצור את התהליך.

"מה זה אומר?" שאל באנדי ואמטואף הסביר לו שבסוף התהליך היה אמור להיות לו חזה וגוף יותר רך מעודן ונשי, אבל די לו בעידונו הננוכחי, מה גם שבשום פנים ואופן לא בא לו לוותר על הזין שלו והוא אפילו מתכוון להשתמש בו.

דבריו של אמטואף הותירו את באנדי קצת מבולבל. הוא לא ביקש לבדוק את הזין של אמטואף אם כי יכול היה להבחין בקווי המתאר שלו בבירור בין קפלי גלימתו, אבל מיד הסיר את מבטו משם במבוכה.

"זה בסדר" הרגיע אותו אמטואף, "נוכל להמשיך לבדוק את הענינים יותר לעומק אחרי שנתקשר בברית המשפחה שלנו, אם יתאים לכם".

כשבאנדי חזר לאחר מכן הביתה, הוא חש שכל מה שחשב והאמין בו מתחיל להתערער. לא די בכך שזוגיותו הבלתי חוקית עם פרידה עומדת להסתיים ולהפוך למשפחת טריסטרייטית למופת, אלא שהשלישי במשפחה הזו אינו גבר שיחלוק איתו שעשועים עם פרידה, אלא חושק גם בו עצמו. "מה זה הרצון שלו להעמיק הזה?" תהה באנדי "אני כבר אראה לו להעמיק! אם מישהו יעמיק למישהו אחר פה זה יהיה אני לישבן החמוד שלו!" וכששמע את צחוקה של פרידה הבין שהרהוריו נאמרו בקול רם.

"אז צדקתי! לא רק שחיבקת אותו חיבוק מלא, גם אהבת את זה, אה? בא לך על הישבן של אמטואף...חחח".

"אמממ... אני לא בטוח מה בא לי ומה לא, אבל את יודעת שיש לו חזה קצת נשי והוא החל תהליך סינטוז גנטי."

"אמממ..." אמרה פרידה חובבת ההסטוריה, "זו לא היתה איזו פנטזיה של גברים בעולם הבית העתיק לראות שתי נשים באמצע סקס לוהט?".

"אין לי שמץ של מושג, פרידה, אני לא יודע בכלל מאיפה את מביאה את המשפטים האלה? מה פנטזיה בזה? זו בסך הכל משפחה טריסטרייטית, אם כי אני לא בטוח אם צריך לקרוא לה אֶפְסטייל או אֶמְסטייל..." צחק באנדי.

"טוב, אמטואף הוא לא בדיוק אישה, גם אם יש לו קצת חזה נשי, אתה יודע."

"לא מפריע לי, כל עוד הזין שלו לא מתקרב לישבן שלי, אני אתמקד רק בחזה שלו" אמר באנדי בחיוך מריר כמי שמשלים עם גורלו "ואולי גם בישבן" הרהר לעצמו והבין שמשהו כבר מתחיל להשתנות בו.

בדיוק במועד הנקוב בפסק הדין ואפילו לא יח"ז תקני אחד קודם, חתמו פרידה, באנדי ואמטואף על ברית המשפחה שלהם במבדוק העירוני ובהסכמת כולם, עבר אמטואף להתגורר בביתם, אך לא היה בכך די. כדי למנוע התחמקות מקיום החוק ומיסוד משפחות פיקטיביות, דרש החוק מימוש הברית וכבר באותו לילה, כשנכנסו יחד הם ידעו שזה יקרה. מימוש הברית דרש אינטראקציה מינית בכל ארבעת השילובים האפשריים, כלומר בין פרידה לבאנדי, בין פרידה לאמטואף, בין באנדי לאמטואף ובין שלושתם יחד ושבכל אינטראקציה בין שניים, השלישי לא ינתק מגע. למרבה המזל החוק לא דרש מה עליהם לעשות באינטראקציה המינית הזו מלבד שתי דרישות יסוד: שתהיה חדירה ושתהיה אורגזמה.

כשבאנדי ניגש לפרידה והחל לנשק אותה ברוך, הוא ניסה לשכוח שגם אמטואף נמצא שם במיטת כדוריות הג'ל שלהם. אמטואף בחושיו החדים הבין שעליו לתת לבאנדי את המרחב שהוא זקוק לו ורק ליטף את שיערה השחור הגולש של פרידה בזמן שבאנדי החל למצוץ פטמותיה ולרדת לחריץ שבין רגליה. הוא אמנם היה מת גם לגעת בבאנדי באותו רגע אבל חשש לנפץ את הבועה הקסומה שהחלה להרקם בין שלושתם. כשפרידה ירדה לאיברו המתעורר של באנדי, הרהיב אמטואף עוז כשהרטיב את אצבעו ושלח אותה לחריץ החם של פרידה והחל ללטף את שפתי ערוותה. פרידה נאנחה והדקה את שפתיה עוד יותר על איברו של באנדי שעצם עיניו מתשוקה ולא הבחין בכל המתרחש ועד מהרה התרומם מעט, השכיב את פרידה על גבה והחל לחדור לתוכה במרץ מול פניו היפים של אמטואף שכרע מאחוריה, המשיף ללטף בעדינות את ראשה והביט במבט משתוקק בפניו המתלהטות של באנדי שפמפם אותה בעוז. אמטואף שרבב מעט את שפתיו החושניות וליקק אותם בלשונו, מראה שבאנדי לא יכול היה להשאר לגמרי אדיש כלפיו, אבל הוא הסב את מבטו המשיך להתרכז בפרידה. קצב הזיון הפך להיות מהיר יותר ויותר וממש ברגע הגמירה, כשבאנדי כבר איבד שליטה לגמרי, רפרף אמטואף עם שפתיו בעדינות על שפתי באנדי שכבר לא ידע איפה הוא נמצא, ונשק לו בקלילות כשהוא מחליף את פרידה, ומתיישב לו על הזין ממש עם מטח הזרע האחרון של באנדי, שהיה משום מה המטח החזק ביותר.

"מה...מה עשיתם?" פלט באנדי כשהתעורר מחרגונו והבחין שהזין שלו עמוק בתוככי ישבנו של אמטואף ושפרידה קורצת לאמטואף שעונה לה בחיוך רחב.

"זה בדיוק מה שפינטזת שיהיה", אמרה פרידה, "אני מכירה אותך יותר ממה שאתה מכיר את עצמך מותק, ועכשיו שחרר לי את אמטואף קצת מותק כי אחרת הברית שלנו לא תקבל תוקף חוקי".

באנדי כבר היה גמור, או לפחות זה מה שהוא חשב שהוא, אז הוא חילץ, בצער מה, את הזין הפועם שלו מישבנו החם והחלק של אמטואף ואז הבחין בזקפתו היפה של הזין היפה שלו. מייד סליק את המחשבה הזו מראשו כשפרידה רכבה על ארבע ואמטואף חדר לתוכה בדוגי בלי לחכות הרבה. הזין של באנדי שהיה חצי עומד עדיין החל להזדקף מחדש ואז עשתה פרידה את מה שהוא רצה כל כך ואת מה שגם החוק דורש להשלמת הברית, וירדה עם פיה החם על הזין המתעורר של באנדי עמוק עמוק עד לתוככי גרונה, כשאמטואף ממשיך לנגח אותה מאחור, עד ששלושת גמרו שוב, מופתעים מעוצמת האורגזמה הטריסקסית שלהם. סוף סוף הם היו משפחה למופת כנהוג בטריאנוס. כמה רגעים אחר כך, הרגיש באנדי את אמטואף נצמד אליו מאחור לחיבוק כפיות חמים, ולמרבה הפתעתו החל להרגיש את חום איברו הפועם העומד בשערי פי הטבעת שלו.

"זה לא" הוא מלמל לאמטואף שסתם את פיו בנשיקה לוהטת. "הברית כבר הושלמה על פי החוק. אתה לא צריך לזיין אותי, ואני גם לא נחדר..." הוא המשיך למלמל כשפרידה הפעם באה וסתמה את פיו בנשיקות משלה, ליטפה את שיערו ואמרה לו שזה בסדר.

"החוק לא מעניין אותי" אמר אמטואף, "אבל הישבן הקטן והשחום שלך ממש ממש מעניין" והחליק כאילו באופן טבעי לתוכו. באנדי החניק זעקה קטנה או שמא גניחה עמוקה והתמסר בפעם הראשונה בחייו לזין של גבר. הוא לא האמין שזה קורה לו, אבל מצד שני, עבר הרהור בראשו שזה כאילו בסדר, כי אמטואף הוא לא ממש גבר, אלא חצי אישה מסונתז גנטית באופן חלקי. את אמטואף ופרידה לא עניינו כל דקדוקי העניות שבמוחו של באנדי הנאחז בשרידי גבריותו הנטחנת, וישבנו הנלהב של באנדי שעלה כל פעם מעלה לקבל את איברו הלוהט של אמטואף לתוכו, הוכיח שגם לבאנדי עצמו זה כבר לא משנה מי הוא ומה הוא. בפעם הראשונה בחייו הוא קיבל זין ופעם הראשונה בחייו הוא הרגיש מה זה לקבל זרע, כשאמטואף גמר עמוק בתוכו בסדרת מטחים לוהטת. ובאנדי? להפתעתו הרבה השפריץ באותו רגע בעצמו, כשפיה הרך של פרידה עוטף את הזין שלו ועיניה החכמות מחייכות אליו בהבנה.

ובשולי הדברים, סיפורים עתידניים כאלה ודומיהם, תמיד זורקים אותי לשיר עתידני מיוחד משנת 1969 - האזנה וצפיה נעימה. 

Zager and Evans - In The Year 2525:

חלפו למעלה משבועיים מאז הפגישה המחודשת עם דותן. שבועיים בהם קיבלתי ממנו רק רק מסרים כמה שהוא עסוק מעל הראש, וגם זה רק כשאני פניתי. אמנם פה ושם הוא תיבל את חוסר האפשרות להפגש ב"לצערי" או באיזה אייקון עצוב, אך זה הכל. פעם אחת הוא שאל אותי מה אני עושה, אבל זה היה בשבת אז מה יכולתי כבר לעשות, לבוא אליו?

השתדלתי לא ללחוץ ולא להציק, אבל לא חיכיתי שהוא ימצא זמן לפנות אלי. אני יודע שרבים היו מחליטים להשאיר את הכדור אצלו ולנקוט בגישה של "שיחפש אותי", אבל אני יודע שצריך לשמר את הגחלת הלוחשת איתו כדי שלא יתאדה לי שוב. לכן, פעם בכמה ימים, בלי חפירות מיותרות שלחתי לו מסר בסגנונו הקצרני: "מה עושה?" או "פנוי היום ב...?"  וזה הכל. זה היה שינוי מהותי אצלי ביחס לעבר, אבל ניסיתי לשחק לפי הכללים שלו ולקוות שיום יבוא והוא ירצה להתקדם הלאה.

לא ישבתי וחיכיתי ולא אכלתי את הלב מתסכולים. הדחקתי. נתתי לזמן לעשות את שלו. אם כל מה שהוא רוצה בשלב זה הוא סקס טוב קליל וכייפי, אז כשזה יקרה זה יקרה וכשלא יקרה יש מספיק בחורים בסביבה לפרוק את חרמנותי איתם. עצרתי את עצמי מהשתפכויות רגשיות איתו והייתי תכליתי בלבד, כשהתכלית היא לחולל בישבנו המתוק לעוד שעה - שעתיים של שכרון חושים. זה מה שחשבתי, אבל למציאות יש הפתעות משלה.

מה שכן, נמאס לי מהמרדף האובססיבי אחרי ריגושים חדשים עם בחורים שרגע אחרי הסטוץ לא יזכרו מי אני בכלל או שבמקרה הלא פחות גרוע, יזכרו וירצו שוב או ינדנדו, דווקא כשאני בראש לכבוש את הבחור הסקסי הבא. נמאס לי לתרץ לבחורים שכבר זיינתי למה אני לא יכול ומצד שני לא רציתי לאבד אותם, כאופציה לעת דחק. הרגשתי שאני על סחרחרת שהולכת וסוחפת אותי יותר ויותר, סחרחרת שידעתי שאני חייב להתנתק ממנה לזמן מה, אז הלכתי ועשיתי מעשה: הקפאתי את כל הכרטיסים שלי באטרף. החלטתי שיש לי מספיק מכרים או יזיזים שאני יכול לסמס אליהם ביום חרמני ולמצוא את מה שאני רוצה, ויש גם את דותן שהוא אופרה אחרת לגמרי שלא היה לי מושג אם איך ועד לאן תגיע, ויש לי גם את כף ידי הנאמנה.

התחלתי לתהות אם דותן יסתפק במפגש החד פעמי ההוא. אולי גם הוא היה צריך איזה closure כמוני? אולי כל מה שהוא רצה היה איזה זיון פרידה, כי למעשה מעולם הוא לא ממש נפרד ממני אלא פשוט נעלם יום אחד? השתדלתי לא להכנס לסרטים מכל המצב וכל סימני השאלה איתו ודי הצלחתי... עד אתמול.

אתמול בבוקר קמתי בבוקר חרמן במיוחד וידעתי שאני רוצה סקס. סימסתי לשלושה מיזיזי הטובים, אשר שניים מהם היו עסוקים/עייפים ואילו השלישי, פדרו, 24, "האינדיאני" שלי הזמין אותי אליו. לא דיברתי איתו על זיון בכלל אלא רק אמרתי לו שהתפנה לי קצת זמן ואם בא לו להפגש. כבר כמה שבועות שפדרו רוצה להפגש איתי. אני יודע שאם ארצה סקס אני צריך רק לבקש או אפילו רק לרמוז, כי הוא אוהב מאוד את הסקס ביננו, אבל ידעתי שפדרו לא יתנפל עלי. מצידו גם לראות אותי, לדבר ולשתות כוס קפה, זה משהו שהוא ישמח לקיומו, אחרי שלא נפגשנו זמן רב. הוא יודע שאני קצת בבלבלות בגלל חזרתו של דותן לחיי, והוא אחד הבחורים הנדירים שחוץ מלהזדיין איתם אני גם מדבר איתם בפתיחות יחסית על מה שעובר עלי, כי פדרו הוא הטיפוס שנקשר ולא הייתי רוצה להוליך שולל בחור נחמד כמוהו.

כשהחניתי את הרכב ליד דירתו של פדרו התלבטתי מה לעשות. יש לי תיק שחור קטן שבו יש את כל מה שאני צריך לזיון, ופדרו כבר מכיר  אותו היטב. אין ספק שאם אביא את התיק איתי, הוא יראה בכך הצהרת כוונות, אבל לא בא לי לבוא בגישה כזו. רציתי לראות אותו ולתת לענינים לזרום, אם רק לקפה ואם לזיון. פדרו די רחוק מהטעם שלי, שחום ולא רזה, אולי אפילו קצת שמנמן לטעמי, אבל נחמדותו וחרמנותו הרבה מפצות על אי ההתאמה הזאת. החלטתי על פתרון ביניים, לא להביא את התיק, אבל ליתר בטחון שמתי שני קונדומים בכיס.

כבר הייתי במדרגות לדירתו של פרדו, כשמרגע לרגע מתחזקת חרמנותי ומתחזקת ההחלטה שאנחנו הולכים להזדיין. כבר כאבו לי הביצים אחרי יומיים - שלושה בלי זיון טוב, אבל אז בדיוק שמעתי צליל של סמס. עצרתי ובדקתי את הטלפון וזו היתה הודעה מדותן, ללא שום פניה מוקדמת שלי. ההודעה אמרה: "אתה הגבר היחיד שנגע בי בשנה האחרונה".

הגבר היחיד? תהיתי, הרי הוא סיפר לי שבחצי שנה של הנתק ביננו הוא נפגש עם שני גברים, אז איך זה יכול להיות? שאלתי אותו, ומכיוון שלא יכולתי לומר לו שגם אני לא נגעתי באף אחד אחר בשנה הזו, כי נגעתי ברבים רבים, הוספתי רק: "אתה כל כך מיוחד בשבילי".

"לא היה כלום... אפילו לא לחיצת יד" אמר דותן, משאיר אותי עם עוד כמה סימני שאלה. מה אני צריך להבין מזה? שהוא נפגש עם שני גברים, אבל ראה שהם לא מה שהוא מחפש ונפנף אותם כלעומת שבאו, או שהוא מנסה לשפץ באופן רטרואקטיבי את העבר? קשה לי כבר לדעת מה אמת ומה פנטזיה אצלו ויקח זמן רב עד שיחזור האמון ביננו. התלבטתי מה לומר לו. האם דותן מנסה להוביל את השיחה למקום אחר מלבד הסקס? פחדתי לטעות ולהבהיל אותו שוב, אבל החלטתי לשחרר קצת ממה שאני באמת חושב. די. נמאס לי לדבר איתו בסקסית בלבד. יש לי עוד כמה מילים לומר לו גם ברגשית מצויה, אז כתבתי לו במעט חשש: "אני כל רוצה אותך, לא רק בגוף אלא גם בנפש, שאני פוחד שתברח לי שוב".

זהו, המרצע יצא מהשק. הלכתי בניגוד לכללים שהכתיב דותן כשחידש את הקשר, הכללים שקבעו שזה רק לסקס כייפי בלי שום ציפיות. האם יבהל? האם יחליט לוותר? או שיעשה צעד אחד קטן קדימה. מה שקרה זה שדותן לא עשה צעד קטן, לא עלה מדרגה אחת, אלא ביצע זינוק שלם על כל גרם המדרגות וכתב לי, out of the blue: "לעולם לא עוד... רוצה טבעת ממך... וסליחה עמוקה! תתחתן איתי! נגור יחד".

הייתי בהלם. לא ידעתי איך להתייחס להודעה המפתיעה שלו. איך אפשר לדבר על דברים כאלה בכלל לפני שהנחנו את היסודות לקשר המתחדש שלנו? לפני שחידשנו את האמון? לפני שניקינו את השולחן מכל השאלות המעיקות שדותן לא מוכן לדבר עליהן? לפני שיצאנו פעם אחת אפילו מחוץ לדלת אמותיו של חדרו? לפני שישבנו כמו זוג חברים במקום כלשהו, כמו בית קפה או מסעדה? לפני שטיילנו יחד? לפני שהוא טרח לבוא גם לאזור שלי ולהפגש איתי פה? לפני עוד הרבה דברים שזוג חברים עושים לפני שבכלל חושבים על לגור יחד שלא לומר על למסד את הקשר.. איך בכלל יכולתי לחשוב על לעשות מהפך כה דרסטי בחיים שלי עם בחור שמצבי הרוח שלו משתנים כמו שבשבת ואף פעם אינני יודע איפה אני עומד אצלו ומה מקומי בסדרי העדיפויות שלו?

נזכרתי שפעם, מישהו שנפגשתי איתו שאל אותי מה אעשה אם יום אחד אתאהב? מה אעשה אם זו תהיה אהבה כה סוחפת שארגיש שזה הדבר היחידי שחשוב לי בחיים, וכל השאר מתגמד? האם אעזוב את אשתי? אפרק את המשפחה? האם אצא מהארון? האם אני מסוגל? עניתי לבחור ההוא אז שאני לא יכול אפילו לחשוב על זה וכשנגיע לגשר אחצה אותו, אבל אמרתי לו עוד משהו. אמרתי לו שאני לא בן אדם של שינויים גדולים. שלדברים לוקח הרבה זמן להבשיל אצלי. הנה העובדה שלקח לי כל כך הרבה שנים לממש את משיכתי לבנים, דבר שאני יודע עליו כבר מנעורי ולא עשיתי איתו כלום עד לפני שנים ספורות. אמרתי לו שכדי שבכלל אשקול דבר כזה אני צריך להרגיש בטוח במאה אחוז עם הבחור הזה שיסחוף אותי לאהבה כזו טוטאלית. אמרתי לו  כי אם רק יהיה ספק קל שבקלים, לא אוכל לשחרר את כל מנגנוני ההגנה שעטיתי על עצמי במשך השנים. אני צריך להיות בטוח באהבה שלו, בטוח באהבה שלי, בטוח באמיתות הקשר ובכנות שבינינו, ורק אז תעמוד בפני השאלה הקשה האם אני מסוגל והאם אני רוצה.

ישבתי על המדרגות בדרך לדירתו של פדרו ולא ידעתי מה לעשות. אני לא יכול להתייחס לפצצה שהנחית דותן בסמס. לא יכולתי לשקר ולומר לו: גם אני. פשוט לא יכולתי, כי לא ידעתי. כי עדיין לא הייתי במקום הזה בכלל. זה היחה מוקדם מדי. זה היה כמו לבנות את הפנטהאוז בבנין של 20 קומות, כשעוד לא הניחו את היסודות לבנין בכלל. ידעתי שאנחנו צריכים לדבר על זה או לנהל שיחה כנה ואמיתית על כל מה שקרה ביננו לפני שאוכל לחשוב על זה. ידעתי שצריך לבנות את הקשר בהדרגה ושעדיין מוקדם מדי לחשוב על זה. לא הגעתי בכלל לשלב שאני יודע אם אני רוצה את זה או לא רוצה את זה. אבל לא יכולתי לומר לו את כל זה כי אין דבר השנוא עלי יותר מאשר לגעת בנבכי הנפש בהודעות סמס קצרות. שיחה הרת גורל כזו צריך לעשות בשיחה כנה וגלויה פנים אל פנים. 

מצד שני, נראה לי שבהודעה ההיא דותן חשף בפני את משאת הנפש שלו. את שאיפותיו הכמוסות ביותר. את החלום והפנטזיה שלו. לא להתייחס לזה יהיה גסות מצידי. להתייחס באופן שיהרוס לו את החלום, יהיה גם מעשה שלא יעשה, אז מה לעשות? אחרי התלבטות לא קצרה החלטתי לדלג בקלילות מעל השאלה הגלומה בהצהרה הגדולה שלו. החלטתי שתשובה של ממש הוא כבר יקבל בשיחה פנים אל פנים, אם וכאשר יהיה מוכן לנהל שיחה כזאת. בכל אופן, פטור בלא כלום אי אפשר, אז סימסתי לדותן: "נשמה שלי" ואחר כך סימסתי לו גם: "אוהב אותך כל כך". שני משפטים שהיו אמנם אמת, אבל לא האמת במלואה.

דותן לא השיב ואני לא פניתי שוב. אתן לו לעכל את הדברים. אתן לשנינו לעכל את הדברים. קמתי מהמדרגות ועליתי לדירתו של פדרו, יודע שסקס לא יהיה כבר, והקונדומים ישארו בכיס. הראש שלי כבר היה במקום אחר. נכנסתי לדירתו של פדרו שקיבל אותי בחיוך רחב, נשיקה וחיבוק. פדרו הכין את הקפה ואחרי שסיפרתי לו קרה, נתן לי גם את מנת הסימפטיה והעידוד שהייתי זקוק להן.

והחרמנות? כמה שעות אחר כך, באופן מפתיע מאוד, באה על פתרונה, אך על כך בפעם הבאה.

וכל זה הזכיר לי את שירם החמוד של The Dixie Cups משנת 1964 Chapel of Love:

השבוע איים עולמי להטרף עלי ואני עוד לא יודע אם אצא מזה ואיך אצא מזה. פדרו האינדיאני, שהפך לאחרונה להיות סוג של כומר וידויים ויועץ לנבכי הנפש שלי, אמר לי שאני בישלתי את הדייסה הזו ואני אצטרך לאכול אותה. הוא אמר לי את האמת בלי כחל ושרק, וזה עצוב.

עשיתי שטויות שלא ממש בא לי לפרט, אבל השטויות האלה עלולות לעלות לי ביוקר. הן עלולות לחשוף אותי בפני דברים שאתקשה להסביר לאשתי, ורוב הסיכויים שהם יגרמו לי גם לאבד את דותן.

דותן ואני כבר נפרדנו פעמיים בעבר ופעמיים חזרנו זה לזה כנגד כל הסיכויים. דותן הוא בחור של "כן/לא, שחור/לבן" ואין אצלו פשרות. כשהוא מחליט, הוא מחליט ואין שום דרך חזרה. אני חושש שאת המשבר הנוכחי לא נצליח לשרוד, אבל אין לי ברירה אלא להניח את הקלפים על השולחן איתו, יהיה אשר יהיה.

שלושה שירים ישנים עשו לי את השבוע האחרון, ולמילותיו של כל אחד מהם משמעות סמלית עבורי. הלוואי שהייתי פועל אחרת, אבל את הנעשה אין להשיב, יש רק לקוות שאחלץ מהמצב הבעייתי הזה בעור שיני. אם זה יקרה אהיה חייב להשתנות, אם זה יקרה אולי יש סיכוי ... זה כתוב בשירים... והמבין יבין...

העצב והמציאות