פילבוקס

לא יודע איך קרה שכבר חודש לא פרסמתי שום פוסט. לא יודע איך שני הפוסטים האחרונים היו סיפורים כיד הדמיון הטובה עלי ואילו על החיים שלי לא כתבתי כבר חודש וחצי, אבל היום אכתוב קצת.

הסיבה לכותרת הפוסט הזה היא דני, התימני הבהיר הרזה בן ה- 27 שאני מת לו על התחת. בתקופה האחרונה אני חש ריחוק גדל והולך מצידו. הוא טוען שזה לא אישי אלי אלא שהוא הולך ומתרחק מכל עולם הגברים ונוטה הרבה יותר חזק לבחורות בלבד. הדו מיניות שלו [או שמא חוסר ההשלמה שלו עם משיכתו לגברים] היא כמו מטוטלת אצלו, אבל מטוטלת כזו שרוב הזמן בכיוון של שדיים וכוסים ורק חלק קטן בכיוון של גברים.

דני גם סיפר לי שכשכבר היה נפגש עם גברים לפני כמה חודשים עד שגזר על עצמו התנזרות, היה מציג את עצמו כאקטיבי ומזיין אותם [יש לו זין תימני עבה ויפה אם כי לא גדול כל כך] ולא נותן להם להתקרב לתחת שלו. גם לי הוא כמעט ולא נתן להתקרב לתחת שלו בחודשים האחרונים וזה לא קל. כבר זמן רב שאנחנו לא נפגשים במטרה לסקס, אבל פה ושם גולשים להתחרמנויות ולפני כמה חודשים אף לסקס מלא, כי זו ההשפעה של געש עם החוף הים הג'וינט וגם אולי הקרבה הגופנית העירומה של שנינו.

אחרי כל פעם שהוא אומר לי שלא בראש לסקס וניסע לים סתם כמו חברים ואז קורה משהו בכל זאת, הוא מתחרט ונאחז שוב בהחלטה של בלי סקס. כל פעם שמדברים על געש הוא נשמע יותר ויותר נחרץ בהחלטה שלו להתרחק ממני. דווקא בפעם האחרונה שהיינו בגעש לפני שבועיים שלושה ועצרתי את עצמי מלהתקרב אליו כי הוא היה כל כך אנטי, אז כשנכנסנו לים והיה קריר התקרבנו זה לזה והתחבקנו כשאנחנו ערומים, חיבוק כל כך טבעי שאחריו באה הנשיקה המדהימה שלו, כל כך טבעי אף היא, שלאחריה הוא זה ששלח את ידו ראשון לחפון לי את הזין וללטף טוו ואותת לי שהחרמנות התעוררה סוף סוף. מיד אחרי זה התיישבנו במים הרדודים והוא התיישב בחיקי כמו שאני אוהב, הזין שלי בפתח ישבנו אבל כמובן שלא ניתן היה לחדור בלי אמצעים מתאימים. דני צחק ואמר שכמה חסר עכשיו ג'ל, אבל כשיצאנו מהמים והלכנו לחוף רגע החרמנות שלו כבר חלף. לא לקחנו ג'ל ולא קונדומים ולא הזדיינו, למרות שהייתי מת לעשות את זה. "לא אחי" היתה התשובה שלו ו"יאללה בוא נזוז".

דני יודע שלמרות כל מה שהוא אומר, תמיד יש לי תקווה שבסוף נתחרמן ונזדיין ולכן בפעם האחרונה שדיברנו על האפשרות ללכת יחד לגעש הוא אמר לי והדגיש: ""אבל באמת שלא בשביל חרמנות, שתדע".

"וממתי אנחנו נוסעים לגעש בשביל חרמנות?" אמרתי בשמץ סרקאזם.

"כן, אבל בדרך כלל קורה, ולא רוצה שיהיו סתם ציפיות" סגר דני את הגולל על הפנטזיות שלי לזיין אותו על החוף. בסופו של דבר לא נסענו אותו יום. ובכלל בשבוע האחרון אני שם לב שהוא לא נכנס בכלל לגרינדר, אז אולי באמת הוא כבר לא חרמן על גברים, אלא אם החליט לפתוח כרטיס אחר שאני לא יודע על קיומו...

היום אנחנו שוב מדברים על געש. הפעם דני נשמע אדיש עוד יותר ואף אמר לי שהוא נוסע בכל מקרה ושאם בא לי להצטרף אז בכייף. מבאס קצת. בעבר הוא לא היה נוסע לגעש לבד. לטענתו גם כשנסע לבד ושהתחילו איתו על החוף, הוא לא התייחס כי בא רק בשביל השקט השמש והים. אולי זה נכון, אבל אולי גם יום אחד, כשיבוא רק בשביל השמש החוף והים, הוא בכל זאת יתפתה. דברים קורים.

לגבי הנסיעה לגעש הפעם הוא עדין לא אמר לי שלא אפתח ציפיות או שזה לא מחרמנות ואני מקווה שאמירות כאלה גם לא יגיעו, אבל צופה שהם יגיעו גם יגיעו. מה יהיה הפעם? נחיה ונראה. בינתיים אני מרגיש רק את הרוח המקפיאה הנושבת מן הקוטב של דני המתעקש לכבות את אש החרמנות שלי כלפיו ולהשאיר לאחרים לטפל בה. למרות זאת אני יודע שאפילו אם תהיה לי הזדמנות להזדיין היום עם איזה חתיך שלא יהיה, אני אוותר על זיון עם החתיך ואסע לערבות הקרח עם דני, בתקווה שהשמש הים והג'וינט אולי יצליחו להמס במעט את הקרחון הזה, כי חיבוק נשיקה וליטוף שלו שווים לי יותר מכל זיון... ותמיד יש את התקווה שאולי עם האוכל יבוא התיאבון.

ולסיום ממש, שיר שנזכרתי בו בהקשר הזה של להקת רוק ותיקה וטובה משנת 1977 - 

Foreigner - Cold As Ice:

זה היה מוזר. נפגשתי עם דותן החתיך האתיופי שלי שלא ראיתי כבר איזה חודש. במשך שעתיים לא יכולנו לזוז זה מזה. לבושים, ערומים, מזדיינים, מדברים. למרות שאני מאוד חושק בו, משהו עצר אותי. נראה לי שהמשהו הזה הוא החשש שאני אאכזב אותו אם לא אגמור. זו מעיין ציפיה שמגשימה את עצמה לצערי, דווקא כשאני עם בחורים שאני מאוד רוצה ושנראים ממש טוב. עם בחורים שנראים פחות טוב, באיזה אופן אבסורדי, אני משוחרר מלחץ ומצליח ליהנות יותר בקלות.

אחרי שכבר עצרנו את הזיון בלי שגמרתי ונשארנו מכורבלים, מתלטפים ומתנשקים פתאום הרגשתי את החשק חוזר. התחלתי לחדור לתוכו שוב והפעם כדי להשתחרר מלחץ דימנייתי בחור אתיופי אחר שאני מכיר. בחור שנראה הרבה פחות טוב ממנו, אבל בחור שאני לא בלחץ כשאני מזיין אותו. אחרי כמה זמן, השחרור היה מוחלט והגמירה נפלאה.

דותן שמח מאוד שהצליח לספק אותי. הוא אמר שלא רוצה לזוז ממני וחבל שחייב ללכת לעבודה, אבל היה שמח לבלות איתי כל היום במיטה. כשחזרתי מדוצן הרגשתי שאני עדיין חרמן, האתיופי השני דיבר איתי לפני כן בימים האחרונים והיה מת שאבוא אליו. אז נסעתי אליו לראות איך זה יהיה. זיינתי אותו וגמרתי שוב. התחושה היתה מוזרה.

אחרי יומיים אכלתי משהו מקולקל בבית קפה שלעולם לא אכנס אליו שנית וחטפתי כאב בטן מהסרטים כולל חום גבוה. עוד כאב בטן חטפתי, אבל רק רגשי, כאשר דותן פתאום לא משיב להודעות שלי בווטסאפ ואני אפילו לא רואה שני קווים לדעת שהוגיעו אליו בכלל. חסם אותי שוב? לא היתה שוב סיבה הגיונית לכך במיוחד שרצה השבוע להפגש באיזה ארוע שהוא מוזמן אליו באיזור המרכז. הוא בטח יספר אחר כך סיפורים שהתקלקל לו הטלפון או משהו, אבל ביני לביני אני מרגיש שהוא קיבל כאב בטן מהקרבה הגדולה מדי שלנו בפגישה האחרונה והתחרט שהזמין אותי לארוע שאמור להיות בו.

כאב בטן נוסף חטפתי היום. זה יותר בוקס לבטן. משהו שאני מסרב להאמין באמיתותו, אבל הגבר שסיפר לי על כך מתעקש שככה זה. הסיפור מתחיל לפני שלושה שבועות במפגש המאוד מוצלח שלי ושל דני התימני הרזה בגעש. היינו במקום די מבודד על החוף, אבל בכל זאת באיזה שהוא שלב הגיע לשם גבר אחר, בשלהי שנות השלושים שלו, חטוב שחום ותימני אף הוא, שאני מכיר ומזיין לפעמים. הגבר ראה אותנו, הרים יד לשלום [כשלמזלי, חשבתי שדני לא רואה אז] אני הנהנתי בלבד כדי שדני לא ישים לב שאנחנו מכירים והגבר ההוא הלך ועזב אותנו לנפשנו.

חשבתי שבכך נגמר העניין, אחר כך הוא כתב לי הגבר שהוא זיהה את הבחור שאיתי ושגם הבחור זיהה אותו ולכן הסתובב כאילו הם לא מכירים. חשבתי שהוא טועה, מכמה סיבות. קודם כל בגלל שבעבר כשדני ראה על החוף מישהו שהוא מכיר וקיווה שהמישהו הזה לא שם לב אליו, הוא אמר לי. הסיבה השניה היתה שידעתי שהגבר לא בענין של צעירונים שחיפים כדני. השלישית היתה שדני המשיך להתנהג אחר כך רגיל ולא היה בלחץ כפי שניתן היה לצפות ממישהו שראה מישהו מוכר על החוף. להיפך, דני היה ממש משוחרר וכייפי באותו יום. אבל היום, אחרי שלושה שבועות מהארוע הגבר נזכר בזה שוב ושאל אותי אם אני פגוע ממה שקרה. כשאמרתי לו שאין לי ממה להיות פגוע, אמר לי הגבר: "נראה לי שאתה באמת פגוע. באמת לא יודע ולא רוצה לדעת מה ביניכם, אבל אם זה מפריע לך שאנחנו ממשיכים להפגש תדבר". 

אמרתי לגבר שאם הם ממשיכים להפגש וגם אני ממשיך להפגש עם כל אחד מהם בנפרד, זה הזוי לי יותר מדי וזה אכן מפריע לי. ניסיתי לדלות מהגבר את השם או הניק של הבחור שהוא חשב שראה איתי, כדי להסיר את הספק אם הוא באמת מכיר את דני או שזו טעות בזיהוי, אבל הגבר סירב בטענה ששומר על דיסקרטיות. הוא הוסיף שאותי הוא זיהה מרחוק והתקרב אלינו רק כדי לדעת בוודאות אם הבחור שאיתי הוא הבחור שהוא מכיר. הוא גם הוסיף שהוא ורסטילי ובעל טעם מגוון ולכן הוא פוגש גם פסיביים.

אני לא רוצה להאמין שאכן דני נפגש איתו. אמנם דני אף פעם לא הבטיח לי בלעדיות, וגם אני לא טומן את ידי בצלחת, אבל תקופה ארוכה שהוא לא נפגש עם גברים אחרים בכלל ולאחרונה כשחזר להפגש לדבריו לא היתה לו אף פגישה מוצלחת. קיוויתי שאני מיוחד אצלו. קיוויתי שאני הקבוע היחידי שלו וזה נתן לו ערך מוסף בעיני, אבל עכשיו אני כבר לא יודע כלום. אם לדני יש יזיזות מתמשכת עם הגבר הזה, אז אני כבר לא ממש מיוחד אצלו וזה עושה לי ממש כאב בטן. אני גם פאקינג מקנא. הגבר אמר לי שלא נדבר על זה יותר ושגם מהבחור שהיה איתי הוא ביקש לא לדבר איתי על זה. מכך משתמע שדני אישר לו שזה אכן היה הוא. אני לא רוצה להאמין שזה נכון ולא יודע אם אוכל לדעת מה האמת אי פעם. בשורה תחתונה הודיע לי הגבר שנעזוב את המפגשים שלנו, ושאני והוא לא נמשיך להפגש עוד. אין לי בעיה עם זה, כבר זמן מה שאני רוצה להפסיק להפגש איתו ממילא. הבעיה היא שבעקיפין משתמע מזה שעם דני הוא ימשיך להפגש. אוף, אם רק הייתי יכול לדעת אם זה נכון או לא...

בלי שום קשר לכל הסיפורים של הגבר הזה, אני ודני דיברנו שאולי נפגש מחר. מעניין אם זה יקרה. מעניין איך הוא יתנהג אם נפגש. דני לא יודע, אבל הוא ודותן הם שני הבחורים שבשבילם אני אבטל כל דבר אחר ואלך להפגש איתם, ובמיוחד עם דני. 

כאב הבטן הפיזי שסבלתי ממנו השבוע כבר עבר, אבל הבטן עדיין כואבת מסיבות אחרות לגמרי... ואולי זו לא הבטן בכלל, מה שמביא אותי לשיר שבחרתי הפעם משנת 1977 - Bonnie Tyler - It's A Heartache: