פילבוקס

מרגע שאסף הגיע ליחידה על תקן של נהג לילה תורן חשבתי על התורנות הקרובה שלי בסוף השבוע הקרוב. בירור קצר העלה שכפי שצפיתי הלבישו עליו את השבת הקרובה, במקובל לגבי כל חייל חדש ביחידה. בגיל 19 אסף נראה נער צעיר בהרבה, בקושי מתגלח ואפילו קולו היה שברירי כזה כשל נער בגיל ההתבגרות, אבל החבילה המכובדת שהיתה צפונה במכנסיו, אך שמתי לב אליה די מהר, גילתה שאסף כבר מזמן לא ילד.

לנהגים תורנים היה חדר משלהם ביחידה, בשיטת המיטה החמה. ארבעה נהגים שהתחלקו בשלוש מיטות במין סבב נצחי כזה, אבל לגבי תורנות השבת היו לי תוכניות אחרות. אסף התייצב אצלי במשרד ביום שישי בצהריים ואמר שסיפחו אותו אלינו לצוות בתור הנהג התורן.

"צוות? על איזה צוות אתה מדבר? זה רק אתה הנהג ואני החוקר תורן."

"וואלה?" אמר אסף אבל היה נדמה לי שראיתי איזה חיוך בזוית פיו, "טוב, אז כשתצטרך אותי, אני בחדר הנהגים" אמר והסתובב לדרכו.

"רגע אחד, אתה לא נשאר בשום חדר נהגים!" אמרתי לו בתוקף "אולי אתה לא יודע אבל בסוף שבוע הסידור שאתה נשאר בחדר הצוות, זאת אומרת יחד איתי. תביא את הציודים שלך ותעלה לפה אחרי ארוחת צהריים, ברור?"

"טוב, בסדר, אתה לא צריך לכעוס כל כך, בסך הכל אני פה פחות משבוע, לא ידעתי"

"טוב טוב" אמרתי לו וטפחתי על גבו "לא קרה כלום. רוצה לעלות איתי לחדר אוכל בינתיים?"

"סבבה" ענה אסף והלכנו יחד.

בשיחה הקצרה הזאת אסף דיבר יותר מאשר דיבר כל השבוע, הוא היה קצת שתקן ומתבודד כזה. האדם היחידי שדיבר איתו חוץ ממני היתה קצינת הת"ש תמר, הצנונית המיובשת והמשועממת, שמשום מה לקחה את אסף תחת חסותה. רק שלא תבנה עליו תוכניות, זאתי, חשבתי. היה נדמה לי שהוא "משלנו" אבל עוד לא הייתי בטוח. סוף השבוע היה יכול להיות הזדמנות טובה לבדוק את זה.

"מה זה הרעש הזה?" שאל אסף באמצע הלילה כשאני עושה מאמצי סרק להרדם בחום הזה עם כל היתושים שמזמזמים לי באוזניים.

איזה רעש?" שאלתי.

"הרעש הזה מעל הראש שלנו" חזר אסף בהבעה מודאגת.

"הרעש היחידי שאני שומע זה זמזום היתושים" אמרתי כשאני מבליע עוד פיהוק ומוחץ את היתוש השביעי לאותו לילה.

"בדיוק כשמחצת את היתוש" היה את הרעש שוב" אמר אסף, "תהיה רגע בשקט ותקשיב". ניסיתי להקשיב, עשיתי את עצמי מקשיב, אבל כל מה שענין אותי באותו רגע זה רק גופו החצי ערום והחלק של אסף, והחבילה המכובדת בתחתונים הלבנים והמיושנים שלו. אבל אחרי דקה או שתיים כשהוא מביט בחשש לעבר התקרה ואני מביט בשקיקה לעבר חבילתו הנאה וחזהו החשוף, שמעתי את הרעש בעצמי.

"אה, זה?"

כן, זה" אמר אסף.

"זה שטויות, אלה רק החולדות שמתרוצצות בלילה בחלל הגג, מעל התקרה" עניתי באדישות.

"חולדות?" הגביה אסף את קולו השברירי לטונים בלתי אפשריים.

"כן חולדות. אבל החולדות האלה בגודל של חתולים. אולי אפילו יותר גדולות מחתולים. אתה רואה שם את חתיכת הדיקט המחוברת במסמרים בתקרה, ממש מעל המיטה שלך?" שאלתי אותו והצבעתי למקום המדובר.

"כן, מה זה?"

"לפני חצי שנה בערך היתה חולדה כבדה במיוחד שרצה על התקרה, זה בסך הכל תקרת דיקט מה שיש לנו מעל הראש. מעליה זה חלל הגג. קיצר, ירון היה החוקר תורן ובאמצע הלילה, טראח משהו כבד נופל לו על הפנים באמצע השינה. הוא חשב שזה איציק הנהג תורן שבא להעיר אותו, אבל כשחטף את הנשיכה באף הבין שזה משהו אחר.  בואנה החולדה הזו היתה ענקית ואחרי שהיא נפלה מהתקרה סגרו את החור עם החתיכת דיקט הזה. אני מקווה שהיא תחזיק מעמד קצת יותר טוב וששמו שם מספיק מסמרים..." עוד לא השלמתי את המשפט ואסף קפץ בבהלה מהמיטה שלו.

"לא, לא, לא" הוא אמר, "אני לא נשאר לישון פה. אני חוזר לחדר נהגים".

"שום חדר נהגים! התורנות שלך היא פה וזהו!" עניתי בתקיפות.

"אבל אבל אבל..." גמגם אסף.

"מה, אתה פוחד? אין מה לדאוג. ירון קיבל זריקה נגד כלבת ושני תפרים באף והכל בסדר. אין לך מה לדאוג. חוץ מזה תפסו את החולדה הענקית הזאת אחרי חודשיים. היא כבר לא שם, אבל האחיות שלה..."

"די די, מה אתה מנסה עוד יותר להפחיד אותי?" השיב אסף בקול נרעד "אתה יודע מה, אני אעביר את המיטה למקום אחר."

"תעשה מה שבא לך, אבל כל החדר זה התקרת דיקט הדקיקה הזאת."

וזה לא מדאיג אותך? ואם היא תיפול עליך באמצע הלילה?" שאל אסף.

"עלי? אין מצב? פה אין דיקט. זו הפינה היחידה בחדר שהתקרה מעליה היא מסיבית. מה, אתה לא יודע שהארכיב שלנו שם בגג? מה, אתה חושב שכל הארונות שם היו נשארים לעמוד אם זו היתה תקרת דיקט? חחח". ראיתי את אסף קולט ומנסה לעכל את המצב.

"אני לא יודע מה לעשות" אמר לי בסוף כשהבין שנכנס למבוי סתום.

"אל תעשה כלום, לך לישון ותן לי כבר לישון בעצמי, מה יקרה אם יקפיצו אותנו באמצע הלילה ולא ישנת בכלל? ומה אני אעשה עם נהג גרוגי כמוך? יאללה, לילה טוב!" אמרתי והסתובבתי לעבר הקיר מנסה להרדם בשקט.

החולדות המשיכו להתרוצץ על התקרה אבל באיזה שהוא שלב נרדמתי. אני כבר רגיל לקונצרטים הליליים האלה. זמן מה אחר כך הבנתי שאסף כנראה לא רגיל ולא יצליח להתרגל, כשהרגשתי אותו לידי.

"יובל, יובל" הוא לחש לי באוזן "אתה ישן?"

"איזו שאלה מטומטמת זו, תגיד לי? מה אני יכול לומר לך כבר? כן, אני ישן? בזכותך, כבר לא. מה קרה? הקפצה?"

לא, לא... אני לא יכול להרדם ככה. הן כל הזמן מתרוצצות לי מעל הראש והדיקט שם חורק. אני בטוח שהוא עלול להשבר כל רגע."

"אז מה לעזאזל אתה רוצה ממני?" שאלתי.

"אני יכול לישון איתך, אולי? אני מת מעייפות. אני רזה, ממש רזה. לא תרגיש אותי בכלל. בבקשה, יובל. תעשה לי קצת מקום..."

"נו טוב", השבתי וזזתי קמעא כשגופו החם החלק והדקיק מחליק לצידי לתוך המיטה. עד מהרה הבנתי שלא ממש נוכל להיות יחד במיטה הצבאית הצרה הזאת אלא אם נישן על הצד.

"בוא כפיות" אמרתי לו.

"מה? מה זה כפיות?" תהה אסף.

"אתה באמת לא יודע? מה, אף פעם לא ישנת כפיות עם חברה שלך?"

"אין לי חברה" ענה אסף.

"אוקיי, אז זה פשוט מאוד. שכב קרוב לקיר ותסתובב על צד ימין עם הפנים לקיר.

"ומה איתך?" שאל אסף.

"הנה, אני גם מסתובב  לאותו כיוון."

"זה בסדר ככה, אסף?" שאלתי כשאני נצמד לגופו על הצד בתנוחת כפיות.

"כן, למה?"

"יש לי בעיה מה לעשות עם הידיים שלי..." אמרתי  במבוכה.

"תעשה מה שאתה עושה תמיד במצב כפיות הזה" אמר אסף ואז השארתי את ידי הימנית אצלי ואילו את השמאלית שלחתי לחבוק את גופו הרועד, שמא מקור ושמא מהתרגשות.

"ככה יותר טוב לך?" שאל.

"כן, ככה מצויין" אמרתי והוספתי

"לילה טוב אסף, בוא נשתדל לישון קצת".

"לילה טוב", הוא ענה והיה נדמה לי שאני שומע שמץ אכזבה בקולו השברירי, אבל ישבנו החם והחבילה התפוחה שלי שנצמדה בבירור שנצמדה לחריץ ישבנו היו כל מה שהייתי צריך באותו רגע, כי הייתי כבר מותש מעייפות היום הארוך הזה. דקה אחר כך כבר נרדמתי.

קרני השמש הראשונות של הבוקר העירו אותי. ככה אני. לא צריך הרבה שעות שינה. עם הבוקר הגיע הפתעה נעימה נוספת. לאסף היתה זקפת בוקר ברורה ומוצקה שהיתה רק קצת קטנה יותר מזקפת הבוקר האדירה שלי המונחת בין פלחי ישבנו. נשימתו הכבדה של אסף העידה שהוא עדיין ישן, אבל החבר הגדול שלו בתחתונים התעורר כבר מזמן. החלטתי לעשות מעשה. הורדתי את התחתונים ונשארתי ערום. שלחתי את ידי לאחור ובזהירות הפשלתי כבר את תחתוניו המיושנות והגדולות של אסף ושלפתי את הזין הזקור שלו החוצה. עיניו של אסף נותרו עצומות, אך היה נדמה לי שנשימתו כבר היתה פחות עמוקה. הצמדתי את הזין החם והפועם שלי לחריץ ישבנו ונתתי לו להרגיש אותי לכל אורכי. הרטבתי את ידי ברוק  ומרחתי בחריץ. התחלתי לחכך את עצמי לעומתו וידי השמאלית ליטפה תוך כדי את זקפת הבוקר שלו, ונדמה היה לי שנשימתו של אסף החלה להאיץ. עינו בכל אופן היו עדיין עצומות. תהיתי אם הוא עדיין ישן או רק משחק את המשחק. לא רציתי שמה שהיה ישאר כאילו לא קרה. רציתי לקבוע עובדה. הייתי די בטוח כבר שגם אסף בקטע ולא רציתי שדלתות הארון יסגרו מאחורינו שוב כשנתעורר באופן רשמי. חוץ מזה שרצתי גם את הזין בתחת ולא רק בחריץ.

"אסף..." לחשתי "אסף..." אך הוא לא השיב.

"אסף... אני יודע שאתה ער. אתה רוצה להמשיך עם מה שקורה פה? נעים לך ככה?" המשכתי לשאול ולחכך תוך כדי שאלה הזין הגדול שלי בחריץ ישבנו החלק.

"אבל אני לא הומו, יובל. אני לא הומו..." המשיך לחזור על המנטרה הזאת כאילו זה מה שיעצור אותי מלזיין אותו.

"הומו? סטרייט? מה זה משנה? אולי אתה דו-מיני בכלל? השאלה היחידה שמענינת היא אם זה נעים לך ואם אתה רוצה להמשיך או להפסיק" שאלתי וכשלא הגיב, התחלתי להתרחק ממנו.

"לא, יובל, אל תלך. תשאר ככה" אמר אסף סוף סוף.

"ככה? " שאלתי והתחככתי בישבן שלו "ואולי גם ככה?" המשכתי לשאול כשידי מפסקות את לחיי ישבנו והחור שלו נצמד לכיפת הזין הזקור שלי ומתחיל לבלוע אותו לתוכו.

"כן...הו, כן...תמשיך... תמשיך" גנח אסף כשהרגיש את לפיתת פי הטבעת שלו על כיפת הזין שלי.

"כן, אני אמשיך, אבל לא ככה" אמרתי לו וקמתי ממנו, למרות שהוא תפס את ידי השמאלית וניסה  להמשיך להחזיק אותי צמוד אליו.

"למה יובל? לאן אתה הולך? זהו?"

"לא לא, אנחנו רק התחלנו. אני הולך להביא אמצעים... חכה לי ככה חרמן..." אמרתי ופסעתי במהירות לשלוף את הקונדומים והג'ל מהתיק שלי.

עד שחזרתי, אסף הסתובב על הגב כשידו משחקת בזין היפה שלו. עיניו הביעו תחינה. גם בלי שאמר כלום, החלטתי לדחות קצת את הסיפוק שלי ואת הדחף העז לטחון את הצעיר הזה ולתת לו את מה שהוא מייחל לו. רכנתי על ברכי בין רגליו וירדתי עם פי ושפתי המוצצות על הזין המתלהב שלו. אסך גירגר בהנאה. הרטבתי את הזין שלו ברוק והתחלתי לרדת עוד ועוד לכל אורכו. עוד מאמץ קל ובלימתי ההשתנקות הטבעית והחלקתי את הזין שלו לתוך גרוני. אסף ממש נאנק ושניות ספורות אחר כך גמר לי עמוק בתוך הגרון. כמעט נחנקתי, כי לדבר כזה לא ציפיתי, במיוחד לא שיגיע כל כך מהר, אבל הגרון העמוק שלי כל כך הלהיב אותו שהוא גמר ספונטנית בלי שיכול היה לעצור את עצמו.

השתעלתי קצת וירקתי חלק מזרעו אבל חלק בלעתי ולהפתעתי היה לו טעם מתוק וטעים. "אני מצטער, לא יכולתי לעצור" אמר אסף והוסיף: "אבל עכשיו אני אפצה אותך". באותו רגע בלי שביקשתי בכלל, הוא הסתובב על הצד, משך אותי אליו ואמר: "בוא תזיין אותי, יובל, אני יודע שזה מה שאתה באמת רוצה".

"רגע אחד" אמרתי לו, וסובבתי אותו חזרה להביט בפניו היפות והחלקות, בעיניו הירוקות השובבות ובפיו המתוק שכל כך התאוויתי לו, ודפקתי לו נשיקה צרפתית של החיים. אסף קצת הופתע, אבל מהר מאוד החל לשתף פעולה במחול הלשונות הרטובות שלנו וגמע אותי אליו בשקיקה. הזין שלי הגיב בהתלהבות רבה. מבלי להפסיק לרגע את הנשיקה המדהימה הזאת, עטיתי את הקונדום, שימנתי אותו בג'ל וגם את ישבנו החלק, סובבתי אותו על הצד כשראשו עדיין מוטה לאחור, לא מרפה לרגע מהנשיקה שלי, וחדרתי לתוכו בעוצמה.

החור החם והחלק בישבנו היפה התהדק לי על הזין בעוצמה שלא ידעתי שקיימת בכלל. הרגשתי שקשה שלו אבל הוא לא אמר מילה, ורק אנקות קלות שהסתננו מבין שפתיו העידו שהוא ממש חורק שיניו ומנסה בכל כוחו להחזיק מעמד בחדירה העמוקה הזו. אחר כך התחלקתי לפמפם אותו באיטיות שיתרגל והרגשתי אותו משתחרר יותר ויותר, אם כי החור נותר הדוק למדי על הזין שלי. הוספתי עוד ג'ל והמשכתי להחליק בתוכו, עכשיו אסף כבר היה מספיק משוחרר להתחיל ליהנות מזה גם. הוא התחיל לדרבן אותי במילים: "כן יובל, תזייין אותי, עוד, עוד, יותר חזק, אויייי... אחחחח".

עברתי לשכב על הגב וסובבתי אותו עם הפנים אלי. כשישבנו עדיין משופד על הזין הגדול שלי. זה היה מראה קסום, ועיניו הירוקות ממש זרחו, או שמע הברק הזה היה מטיפות הדמעות שנקוו בזוויות עיניו. התרוממתי קצת ונצמדנו זה לזה כשהוא בחיקי והזין שלי בתוכו. התחבקנו והתנשקנו והוא החל באופן טבעי לנוע בתנועות רכיבה עדינות על הזין שלי, כשלא מפסיק לנשק אותי עוד ועוד וללחוש: "כן, יובל תעשה אותי, זה כל כך טובבבב" ולפתע באופן ספונטני עם רכיבתו על הזין, החל הזין החמוד שלו לפלוט זרע ללא אבחנה במטחים מכובדים שניטחו על הבטן והחזה שלי.

"אני מצטער, יובל. היה לי כל כך טוב שלא יכולתי לעצור את עצמי" הוא אמר וכבר רצה לשלוף את עצמו מהזין שלי, אבל עצרתי אותו. "עוד לא", אמרתי.

"קשה לי להמשיך אחרי שגמרתי" אמר אסף.

"בעיה שלך, תתאמץ" אמרתי לו וסובבתי אותו לדוגי בלי לצאת מתוכו לרגע והתחלתי לטחון אותו בעוצמה. ישבנו הקטן הבהיר והחלק נכנס תחת מהלומות הזין שלי בתוכו. אסף נאנק מכאבים והמשיך ללחוש בקול גובר הולך שהוא לא יכול יותר, שאעצור. ואני כל הזמן ממשיך לומר לו: "עוד לא, עוד לא, עוד קצת" וקודח בתוכו עם הזין המתלהט שלי יותר חזק ויותר עמוק. וממש ברגע שהוא כבר הפסיק ללחוש ופשוט צרח מכאב, גמרתי בתוכו, צועק "כן, כן, הנה זה בא", כשעוד ועוד מטחים של זרע נפלטים לתוך הקונדום וממלאים אותו במנה החמה שלי.

אסף נרגע, כשהשכבתי אותו שוב על הצד בכפיות, עדין בתוכו, ממשיך ללטף אותו ללא הרף וממשיך בתנועות עדינות ואיטיות בתוכו, שאיתם דווקא הוא שיתף פעולה בנועם. "מקודם ממש קרעת אותי, יובל, אבל ככה זה ממש נעים" הוא אמר והמשיך בתנועות אגן איטיות ונעימות משפד את עצמו על הזין שלי, עוצם את עיניו, משחק לעצמו בזין ולפתע הרגשתי את התכווצות החור שלו על הזין שלי כשהוא גמר שוב ואנחות של עונג נפלטות מגרונו, כשדווקא אז הטלפון צלצל. הזדרזתי לענות ורגע אחר כך טפחתי על ישבנו של אסף שעדיין היה מחובר לזין שלי ואמרתי: "יאללה מותק, חייבים לזוז, יש תאונה ליד מחלף חורשים".

"כן, חורשים" אמר אסף בקול חצי מנומנם חצי חרמן, "הייתי שמח שתמשיך לחרוש בתוכי".

"כשנחזור... יש לנו עוד את כל השבת הזו" אמרתי לו ושלפתי את הזין שלי מתוכו.

באותה השבת כבר לא יצא לנו להזדיין שוב, כי היינו עסוקים רוב הזמן עם חקירת התאונה ההיא ולמעשה לא יצא לנו לעשות שוב תורנות ביחד עד שעברתי כעבור שלושה חודשים לבסיס אחר. שבע שנים אחר כך, בקניון איילון פתאום פגשתי אותו שוב. הוא היה עם אשתו, תמר, אותה צנונית שהתלבשה עליו כבר אז בבסיס וכנראה בסופו של דבר הצליחה. היו  איתם שני ילדיהם הקטנים והרעשניים שנראו בני שלוש - ארבע. דיברנו קצת ושאלתי כדרך אגב איפה הם גרים. "שכרנו דירה בהרחבה של קיבוץ חורשים" אמר אסף. "ההרחבה של חורשים? " חזרתי אחריו שוב כמו הד. "כן" הוא אמר והיה נדמה לי שחיוך שובב נדלק לפתע בזווית עיניו כששנינו נזכרנו בהרחבה אחרת שעשיתי לישבנו שבע שנים קודם לכן והסתיימה בגלל אותה תאונה במחלף חורשים. "תקפוץ לבקר פעם".

"סבבה" אמרתי, אקפוץ בשמחה.

"אבל בשבוע הבא אי אפשר, כי אני בהשתלמות מורים בבית זרע" אמרה תמר, "דבר איתנו אחרי זה ונתאם משהו.

"סבבה, שיהיה לך בכייף בהשתלמות" אמרתי.

"תביא רגע את הטלפון שלך ואכתוב לך את המספר" אמר אסף ונתתי לו.

נפרדתי מהם לשלום ואחרי שהלכו הבטתי בטלפון וראיתי שאסף לא רק כתב לי את המספר שלו אלא הוסיף: "תבוא בשבוע הבא באיזה בוקר כשהילדים בגן, ותמר בהשתלמות בבית זרע" ואני כבר ידעתי שדווקא אז זו תהיה ההזדמנות המושלמת לעוד מנת זרע בישבנו המתוק.

ובשולי הסיפור בא לי לשמוע את שיר משנת 1975 שאני מאוד אוהב, של להקה נפלאה Eagles - Take It :To The Limit