חלק ראשון
פרשת עידן רדפה אותי זמן רב אחר כך. חודשים שלמים הרגשתי חרא עם עצמי, על מה שעשיתי לנשמה תמימה כמוהו. הרגשתי כך למרות שידעתי שכפי שהתגלגלו הדברים, זו היתה רק הבחירה בין הרע לגרוע. בחודשים הבאים התנזרתי מסקס, התנזרתי מכל מגע שהוא, אפילו ביד בקושי הבאתי. גם הכיפה חזרה לראשי באותה עת וגם דבקותי בתפילות ובמצוות. ניסיתי להתנקות מחטאיי ולכפר על עוונותי, אבל זה לא ממש עזר. התכחשתי לעצמי ללא הועיל. בעשרת ימי תשובה ניסיתי גם ליצור קשר עם עידן, לפחות בטלפון, כדי לבקש את סליחתו על שפיתיתי אותו למשהו שהוא ניסה להתנזר ממנו, אבל הוא טרק לי את הטלפון שוב ושוב עד שוויתרתי.
נתנאלה, שהשידוך שנכשל עם עידן הכניס אותה כבר לשוק השידוכים, מצאה אחרי כמה חודשים שידוך חדש, שנראה שהיא מרוצה ממנו, אם כי לא הבחנתי בהתלהבות ובניצוצות שברקו בעיניה כשסיפרה לי עליו, כפי שברקו כשדיברה על עידן. שקעתי לתוך השגרה המבורכת, אבל ידעתי שאני עושה שקר לנפשי.
אחרי סוכות, כשנסתיימה עונת החגים, הורדתי את הכיפה כשיצאתי מהבית, אך עדיין הקפדתי לחבוש אותה כל פעם שנכנסתי חזרה, מנסה לא להכביד יותר מדי על הורי בהתפקרותי המחודשת, אם כי ידעתי שבמוקדם או במאוחר חרושת השמועות שאני מסתובב בעיר בלי כיפה, כבר תגיע אליהם ותנפץ את תקוותם שחזרתי לדרך הישר.
חלפו עוד כמה חודשים, זה היה אחרי הדלקת נר ראשון של חנוכה, כשהגיע הטלפון המפתיע מרוני שאמר שהוא חייב לראות אותי. כבר כמעט חצי שנה שלא ראיתי אותו ותהיתי האם הוא מחפש את הדרך חזרה אלי. עשרות תרחישים על מה שעשוי לקרות איתו עכשיו התרוצצות לי במוח ביומיים שחלפו מהטלפון ההוא ועד שנפגשנו. בניתי לי מגדלים פורחים באויר שאולי הוא התפכח, שאולי החליט לחזור אלי, לגבר של חייו, לאהבה הגדולה הזו כאהבת דוד ויהונתן. יומיים שלמים ריחפתי על כנפי הפנטזיה הזו, אך כשנפגשנו הנחית רוני את הפצצה, שלא האמנתי כמה שהיממה אותי. רוני סיפר לי שהוא השתדך עם איזו חוזרת בתשובה והוא מתחתן בעוד חודש. הידיעה שהוא מתחתן בקרוב סגרה את הגולל על הפנטזיה הזו, שהתפקעה לה ברגע כבועת סבון.
רוני ישב לידי בחדרי על מיטתי, שומר מרחק ממני ומביט בי, בוחן את תגובתי וסוקר כל שביב של הבעה. לא יכולתי להוציא מילה מהפה. הרגשתי שאם אפילו אפתח אותו, רק יבבות של בכי חנוק יצאו משם. רק אז נחתה עלי הידיעה שאיבדתי אותו. שהפעם איבדתי אותו סופית, אבל רוני הוסיף שאנחנו יכולים כמובן להשאר חברים.
"איזה מין חברים?" שאלתי אותו בסוף כשהצלחתי למצוא את הקול לדבר "כשאתה שומר מרחק ממני כאילו אני איזה מצורע או משהו".
"אתה לא מצורע" אמר רוני בעצב.
"בעיניך ובעיני הרבנים שלך, זה מה שאני. הומו מצורע העושה כמעשי היוונים ימ"ש, מה שלא פחות גרוע בעיניהם מבועל בהמות ושוגל גופות..."
"די איתי, אתה יודע שאני לא חושב כך, וגם הם לא חושבים כך, אתה סתם מגזים" אמר רוני בשקט.
"אפילו חיבוק אתה לא מסוגל לתת לי, אפילו את היד לא לחצת לי כשנכנסת. כלום. מצורע, זה מה שאני בעיניך. למה? למה היית חייב לחזור בתשובה? איפה כל האהבה שלך כלפי נעלמה? איפה התשוקה? הכל נמחק? הכל?"
"לא איתי, לא. בבקשה, אל תחשוב כך" אמר לי רוני כשהוא מתקרב אלי ושם יד מנחמת על כתפי. מגע היד שלו היה מחשמל ושנינו הרגשנו בכך. נו טוב, אולי זה היה רק ענין של חשמל סטטי אבל הניצוץ הקטן הזה היה כל מה שהיינו צריכים באותו רגע.
האש שהיתה ביננו תמיד ניצתה בין רגע. יד נוגעת בגוף, לשון לופתת לשון, שפתיים ישקו לזין זקור ומעשה מכחול בשפופרת. זה היה הזיון הסוער ביותר שלנו עד אז. זיון מלא תשוקה כבושה של חודשים ארוכים. זה היה זיון נפלא. זיון של אהבה. ללא ספק אהבה. שונה מאוד מזיון החשק הפראי עם עידן ביום בו ניסיתי להניא אותו בזיון מרעיון החתונה עם נתנאלה. לרגע חשבתי שההסטוריה חוזרת על עצמה ותהיתי שמא אני עושה נסיון דומה עם רוני, אבל לא. זה היה משהו אחר. כך הרגשתי. כך חשבתי. כך טעיתי.
את מילות האהבה שרוני לחש באוזני באותו היום לא שכחתי גם זמן רב אחרי וגם את מילותי שלי אני בטוח שהוא לא שכח. גם לא את הזין שלי שחולל בפיו ואחר כך חולל פלאים בישבנו שממש שאב אותו פנימה. כצמח צמא במדבר הנאבק על כל אגל טל שיכול להרוות צמאונו כך הוא שאב ממני כל טיפה של זרע. הייתי בטוח שזהו. שרוני כבר שוכח מכל השטויות שלו על בחורה וחתונה. שהוא כבר חוזר. חוזר אלי. חוזר בתשוקה, חוזר באהבה, חוזר לתמיד, אבל אחרי חודש הוא כבר היה נשוי כדת משה וישראל לחוזרת בתשובה הזאת שלו.
רוני חזר אלי אחר כך בתשוקה עוד כמה פעמים ובכל פעם נשבעתי לעצמי שזו הפעם האחרונה, אבל לא יכולתי לעמוד בפניו. חיוך אחד שלו, מילת ערגה אחת בטלפון, ומיד חשתי שאני נמס. הסכמתי שיבוא והסכמתי שוב ושוב. הוא חזר ואמר שהוא לא יכול בלעדי. שהוא זקוק לי. שהוא אוהב אותי. שאשתו זה רק סידור כזה, ואני כמו פתי האמנתי. בתמימותי הרבה קיוויתי שזו רק שאלה של זמן עד שרוני לא רק יחזור אלי בתשוקה, אלא גם יעזוב את הפסאדה הזו שקוראים לה נישואים, יתגרש מהאישה-למראית-עין הזו שלו, ויחזור אלי באהבה. לקח שנה שלמה עד שהתפכחתי מהחלומות האלה.
חלק שני
מכל האנשים בעולם, דווקא עידן היה צריך לגרום למציאות לטפוח על פני. עידן שכבר חשבתי ששכח ממני לגמרי אחרי שהסתלק לו לצפת, אך יום אחד, דווקא בערב שבועות מכל הימים, חזר פתאום והיה על סף ביתי. עידן, שסיפר לי שאילנה, אשתו של רוני, היא בת דודה רחוקה שלו. הוא גם סיפר לי שהיא ילדה בן ושהוא היה בברית לפני שבוע ואז רק נודע לו במקרה שזהו רוני המיתולוגי שלי. כשעידן סיפר לי את מה שסיפר, הבנתי שרוני רק משתמש בי. מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. רק אז הבנתי שאשתו אינה רק למראית עין, אלא שהוא חי איתה חיי אישות מלאים כבעל ואישה לכל דבר. הבנתי שאם בקשר לכך הוא שיקר לי, אז מי יודע בכמה שקרים אחרים הוא עוד האכיל אותי לגבי יחסיהם כדי לקבל ממני את הזין שרצה כל שבועיים - שלושה. רק אז הבנתי שרוני לא ממש חזר אלי באהבה, שזה לא ענין של זמן עד שנישואיו יסתיימו, אלא הם שרירים וקיימים והילד שנולד רק מחזק אותם יותר ויותר. הבנתי שרוני רק חזר אלי בתשוקה, מדי פעם כשגובר עליו יצרו, אבל שאין לי מה לצפות ליצור איתו זוגיות אי פעם. כשהאמון נשבר, לא נותר ביננו עוד דבר. רק אז השתחררתי מהצל הגדול שהטיל רוני המיתולוגי שלי על כל אפשרות ליצירת קשר ממשי עם מישהו אחר.
עידן עמד מולי והתבונן בסערת נפשי. הוא הניח יד מנחמת על כתפי ואמר: "אתה לא יודע כמה אני מצטער שאני צריך להיות נושא הבשורה הרעה, אבל חשבתי שאתה חייב לדעת."
"כן.. כמו שאני חשבתי שנתנאלה צריכה לדעת, אבל לא היה לי אומץ לומר לה, אז התנפלתי עליך אז. לא היתה לי הזדמנות לומר לך כמה אני מצטער על כך, התקשרתי כמה פעמים אבל לא הצלחתי לדבר איתך."
"אני יודע. זה בסדר, כבר סלחתי לך מזמן. גם אני הייתי קצת אשם בכך שניסיתי לעבוד על נתנאלה ולא לתת לה את זכות הבחירה. האמת שניסיתי גם לעבוד על עצמי. שאני יכול להיות סטרייט, שהמשיכה אליך היתה רק משהו חולף, אבל אתה הוכחת לי שזה לא היה כך. קרעתי את המסיכה מעל פני בזמן שקרעתי לי את התחת... חחח."
"אתה מתבדח על זה?" התפלאתי "חשבתי שאתה כועס, חשבתי שאתה שונא אותי על מה שעשיתי."
"כעסתי, שנאתי, זעמתי, חודשים התהלכתי עם המרירות הזו בפנים, עד שהבנתי שיותר משאני כועס עליך אני כועס על עצמי. רק כשהבנתי את זה התחלתי לעשות את הדרך חזרה."
"הדרך חזרה? איזו דרך חזרה?" שאלתי, אך עידן רק חייך. גל עז של געגועים למה שעוד לא קרה שטף אותי באותו רגע ואני התחלתי להבין, במיוחד כששמתי לב שהכיפה כבר לא מונחת על ראשו.
הבנתי שגם הוא חוזר. לא רק חוזר בשאלה, אלא גם חוזר בתשוקה. חוזר בתשוקה אלי. דווקא בחג השבועות הזה, חזר אלי בחור ה"ביכורי קציר חיטים" הזה שלי. כך חשבתי כשידי סרקו את שפעת שיערו הבהיר כחיטה בשלה לפני הקציר. כך התבהר לי עוד יותר כשידיו של עידן החלו לפתוח לי את הרוכסן וכך היה ברור ללא ספק כשראשו היפה ירד מטה וכשפיו נטל את הזין השוקק שלי אל בין שפתיו בפעם הראשונה.
הפעם הזיון היה ענוג. הפעם הזיון היה איטי. הפעם הזיון היה גם הרבה יותר נעים לשנינו וקיוויתי שזה יותר מחזרה בתשוקה בלבד. למחרת בבוקר, כשהתעוררתי וראיתי את פניו שלוות על הכר שלצידי במיטה הוא חייך לעצמו תוך כדי שינה. זה נראה לי כמו חיוך של אושר, אולי הוא חולם עלי איזה חלום קטן, אולי חלום עלי, אולי חלום שהתגשם.
הרהרתי לי על הקראש הקטן הזה שלנו שמתחיל לצמוח למשהו אחר, ואולי היה משהו אחר כל הזמן רק שלא הבחנתי בכך. לקח לי המון זמן להתפכח מפנטזית רוני שלי כדי לפתוח מקום בלב לבחור חדש ואל המקום הזה נכנס לפתע עידן בטבעיות רבה כל כך, כאילו תמיד היה שם. הרהרתי בכל השינויים שעברנו ובכל הדרכים שתעינו בהן עד שהגענו לאן שהגענו ואז, כמו מעצמו התחלתי לזמזם את השיר הזה שנתקע לי במוח לפני כמה ימים, מאז ששמעתי אותו ב"האנטומיה של גריי".
כשעידן התעורר, כבר מצאתי את השיר הזה במחשב והפעלתי את הנגן שהחל לנגן את השיר הנוגה והיפה הזה, שהיתה לו משמעות סמלית עבורנו:
Worn from walking this far
So worn from talking this much
And what we found and what we've seen
As the road curves down
And the lights come up to meet us
Silent for the evening
We enter this town like new born creatures
Those I know O see a new
And the space between us is reduced
For I am human
And you are human too
So "turn and turn again"
We are calling in all the ships
Every traveler please come home
And tell us all that you have seen
Break every lock to every door
Return every gun to every draw
So we can turn, and turn again
(All Thieves - Turn And Turn Again)
כיוונתי את השיר ללופ אין סופי, התפשטתי מחדש ונכנסתי למטה, נצמד לגופו החמים והנעים של עידן שהתרפק עלי כחתלתולה, כבש את פניו בחיקי והחל להקים אותי לעבודת הבורא. אחרי שזה הקטן גדול נהיה, עידן שלף אותו מפיו, הסתובב עם הגב אלי והחל להשחיל את עצמו על הזין הלוהט שלי, אבל רגע לפני שגמרתי, הוא עצר, הוציא את הזין שלי מתוכו, ביקש שאסתובב ואמר לי שעכשיו תורו וחדר לתוכי בפעם הראשונה. כך המשכנו להזדיין שם באיטיות, פעם אני חודר אליו ופעם הוא חודר אלי, גומרים, נחים ושוב חוזרים למחול המתמשך הזה של מעשי מכחול בשפופרת, והשיר רק מתנגן ומתנגן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
