פילבוקס

אז אחרי שהכותרת הכניסה אותכם לפוסט הזה כדי לראות מי הם הבחורים האלה שעשו לי את היום, צר לי לאכזב אותכם, אבל מדובר בשני שירים יפיפיים של אברהם טל מתוך האלבום האחרון שלו "אורות" שיצא בשנת 2010.

אבל למה בכלל חשבתי על השירים האלה ולמה הם עשו לי את היום? זה מתחיל איכשהו בדותן. כן, כן, אותו דותן שלקח לי את הלב ועשה ממנו קציצות. אותו דותן שטען שאוהב אותי כל כך אבל בחר להעלם מחיי ללא מילה לפני חצי שנה. אותו דותן שלפני שלושה חודשים קיבלתי ממנו מסר אחרון שלא יעזור כלום והוא תמיד יאהב אותי ושתמיד ישא אותי על לוח ליבו. אותו דותן שסימני השאלה שאופפים אותו, את הצהרותיו ואת הפכפכנותו לא מרפים ממני.

אז לפני כמה ימים, אחרי העדרות של כמה חודשים מאטרף והעדר יכולת ליצור איתו קשר, דותן הוציא את הכרטיס שלו באטרף מהקפאה וחזר. לא אלי, לאטרף. לא יכולתי להתאפק ושלחתי לו כמה הודעות אשר לא נענו. אינני יודע אם הוא אוהב או אהב אותי או שהכל היה משחקים. ידעתי שהסיכוי שנחזור אי פעם שואף לאפס, אבל ידעתי עוד משהו: יש פיל שעומד ביננו באמצע החדר ושאני כבר יותר משנה, עוד לפני שהוא נעלם מחיי, לא העזתי לדבר עליו.

ידעתי שאת הפיל הזה אני צריך להוציא משם. ידעתי שאני צריך לנקות מתוכי את המורסה שקיומו של הפיל מעלה בתוכי ואוכלת אותי. ידעתי שרוב הסיכויים הם שאם אני אזכיר את הפיל הזה, דותן יתרגז ואאבד אפילו את הסיכוי הקלוש שאולי הוא יחזור, אבל ידעתי שאני חייב לדבר על זה, כדי שאם אי פעם יתחדש הקשר בינינו, הוא יתחדש ממקום של אמת ולא ממקום של שקרים שמעיקים ומעיקים.

פה בדיוק המקום לשיר הראשון, וזה השיר "אורות" של אברהם טל:

"כל המקומות שבהם היית

עולמות שראית וגילית

כל השאלות שבדרך שאלת

לפעמים לא העזת לגלות...

כל הדרכים נפתחות לפניך

מתגלות מול עיניך בחייך

כל התהיות נעלמות ברגע

ועכשיו ברור מה חשוב ומה פחות...

כל הזכרונות, הדמעות שבכית

שניקו את פניך מהתום

כל החוויות שהעצימו את ימיך

שהדירו שינה מעיניך בלילות"

 [אברהם טל - אורות]

ומה הוא הפיל הזה שמעולם לא דיברתי עליו עם דותן? זה קשור לעובדה שלפני יותר משנה גיליתי כרטיס נוסף באטרף שיש בו את תמונות הערום של דותן. אמנם הוא מצולם שם ללא פנים ומזוויות לא שגרתיות, אבל הכרתי את גופו כמו שאני מכיר את כף ידי והצלחתי לזהות אותו. הכרטיס הינו כרטיס סטוצים של שרלילן נטחן מהסוג הירוד ביותר, שונה כל כך מכל מה שאני יודע על דותן, שזה ממש לא התקבל על דעתי שיש לו כרטיס כזה. דותן שלכל אורך היכרותנו הצהיר שלא שכב עם אף גבר אחר ושלא מסוגל שמישהו אחר יגע בו, דותן הזה הוא מזדיין סדרתי שרק מחפש שיטחנו אותו בעלי כלים גדולים באשר הם? 

הפיל איננו עצם קיום הכרטיס הזה, כי דיברתי על כך עם דותן כשרק גיליתי את תמונותיו בכרטיס ההוא. דותן טען אז שזה כרטיס שפתח האקס שלו במטרה להתנקם בו ושהוא הכניס לשם תמונות ערום שפעם צילם אותו כשהיו יחד. דותן אמר לי אז שאני לא יודע כמה הוא מתבייש בכך שאיפשר לאותו בחור לצלם אותו כך, שזה היה ברגע של שטות ושמאז הוא רודף אחריו ללא הפסק ועושה מה שהוא יכול להציק לו. דותן ביקש שלא אדבר על זה יותר כי זה מעכיר את מצב רוחו ומזכיר לו דברים שהוא לא רוצה לזכור, ואני כיבדתי את זה.

אז הפיל הוא לא עצם קיום הכרטיס, אלא הספק הענקי שנותר בליבי אם זה אכן כרטיס של איזה אקס מתנקם או שדותן פשוט מורח אותי ומשחק משחק כפול, בו יש את דותן הנאמן ואוהב מצד אחד ואת דותן השרלילן הנטחן ע"י כל העולם ולהקתו מצד שני. לא הצלחתי להבין מה אותו אקס ירוויח מקיום כרטיס כזה. הרי אם יהיו אליו פניות ואם יקבעו איתו פגישה אז כשיגיעו יראו שהוא מישהו שונה לגמרי, אז מה הסיפור?

אבל יותר מכך, הדבר העיקרי שלא הצלחתי למצוא לו הסבר והעיק עלי בספקות גדולים, היה התזמון. לא הצלחתי להבין איך שני הכרטיסים, הכרטיס הרגיל והמוכר של דותן והכרטיס של השרלילן הנטחן,  היו נכנסים לאטרף או יוצאים מאטרף באותו זמן. אמנם זה לא קרה תמיד, אבל זה קרה יותר מדי פעמים מכדי להיות מקרי. זה הטריף אותי במיוחד כשהייתי נפגש עם דותן ואז חמש דקות לפני שהיתי נכנס אליו, הייתי רואה באטרף ששני הכרטיסים כבר לא אונליין ואילו חמש דקות אחרי שהייתי יוצא ממנו, שני הכרטיסים היו הופכים להיות אונליין בו זמנית. גם בימים אחרים, כשהייתי בודק לפני כמה זמן היו שני הכרטיסים אונליין, הייתי פעמים רבות רואה בדיוק של "על הדקה" ששניהם יצאו מאטרף באותו זמן.

היו לי כמה ניחושים לגבי המצב. במקרה הטוב חשבתי שזה איזה כרטיס של פנטזיות בו דותן נהנה להסתלבט על גברים תמימים, לחרמן אותם ולהבריז. אולי זה היה נותן לו איזה קיק, אני לא יודע. אבל ידעתי שבמקרה הרע הוא היה נפגש איתם ולמעשה בכלל לא היה נאמן בניגוד להצהרתו.

ואחרי כל ההקדמה הזאת, בחזרה לעניננו. בהודעה הלפני אחרונה ששלחתי לדותן באטרף, כתבתי לו כך:

"עד כדי כך קשה לך לדבר איתי? אין מצב שנשב כמו שני בני אדם שעברו משהו ונשוחח על כוס קפה? לא מגיע לי לפחות את זה? אני עדיין מאמין בך שתתבונן ותבין שאני ראוי לקצת יותר מהתפוגגות ללא שום הסבר...

שלך תמיד

אביב"

זמן קצר אחרי ששלחתי לו את ההודעה הזו, דותן יצא מהאטרף וגם הכרטיס של השרלילן הנטחן יצא. כשראיתי ששניהם יצאו בו זמנית בדיוק באותה דקה, התחרפנתי. נמאס לי מהעמדות הפנים. נמאס לי מהמשחק הזה. נמאס לי מהפיל שעומד באמצע החדר והחלטתי לבעוט בו. לא היה אכפת לי מה תהיה התוצאה, העיקר שהפיל כבר יעוף משם. לא יכולתי להמשיך לקבל א היריקות האלה בפרצוף ולומר שזה גשם. רציתי שהוא ידע שאני יודע. קיוויתי שאם באיזו דרך נס הוא גם יתייחס או יסביר, אולי יש לנו עוד סיכוי, אבל ידעתי שהסיכוי קלוש עד בלתי קיים.

אז ישבתי ומתוך זעם ספונטני כתבתי לדותן הודעה ובה העזתי לשאול את מה שלא העזתי לשאול אותו מעולם. זו היתה זו הודעה שבה דיברתי במפורש על הפיל שבאמצע החדר ועל מה שנראה כמו משחק כפול שלו:

"מעניין שאתה ו"שרלילן ניטחן" יוצאים מאטרף בדיוק באותו זמן... אתה עדיין אומר שזה לא כרטיס שלך? או שיש איזו דרך פלאית שהוא יודע בדיוק מתי אתה נכנס ויוצא מאטרף? אתה אמנם לא חייב לי שום הסבר וזכותך שיהיו לך כמה כרטיסים שתרצה ולעשות מה שבא לך, אבל אחרי כל הסיפורים על האקס שמציק לך ומשתמש בתמונות שלך בכרטיס פיקטיבי שהוא פתח, משהו פה לא נראה הגיוני.

אגב, שמתי לב לזה כבר לפני המון זמן, עוד בתקופה שנפגשנו והייתי מגיע אליך ובו זמנית שני הכרטיסים היו אונליין ואופליין יחד, אבל לא העזתי לומר כלום כדי לא להעכיר את האווירה. קיוויתי שיום אחד אני אבין איך זה קורה כי זה לא התאים לדותן שהכרתי.

ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד"?

את ההודעה הזו דותן ראה כנראה רק בשעות הערב כשחזר לאטרף. הוא לא ענה. הוא לא ניסה להסביר או לתרץ. הוא פשוט ניתק את קו התקשורת האחרון שהיה ביננו. הוא חסם אותי ושם אותי ברשימה השחורה, כך שאני לא יכול לשלוח לו יותר הודעות באטרף.

תם ונשלם. אחרי עשרות נסיעות לסוף העולם שמאלה בו הוא גר, אחרי הרבה שיחות, אחרי הרבה כייף והרבה כאב, אחרי שלוש טבעות בו קידשתי את הקשר ביננו, אחרי הרבה סימני שאלה מעיקים ומשחקים מלוכלכים, דותן שם סוף פסוק לסאגה המתמשכת הזו.

אמנם יש לי את הטלפון שלו, אבל לא נראה לי שיש טעם אפילו להתקשר. מה זה יתן? להטיח בו על כך שהוא שיחק בי משחק אכזרי? לנסות להמיס את הקרחון האופף את ליבו ורגשותיו, אם אי פעם היו לו רגשות כאלה כלפי? לומר לו שהוא אטום? לספר לו שהוא מניאק שגרם לי לאבד את האמון באהבה?

ואז פתחתי את הרדיו ושמעתי את השיר המקסים של אברהם טל - מחוזקים לעולם, והרגשתי טוב. שחררתי את המורסה מתוכי. הרגשתי מזוכך. בחוץ הרוחות משתוללות וגשם זלעפות יורד, אבל אני מרגיש משוחרר. הרגשתי מחוזק. איזה שיר נפלא.

"המילים מרגיעות

והרגש עוד סתום

כל מילה במקום

והלב נשאר אטום

והימים כל כך יפים

הלילות של החורף הזה

מזכירים לי ימים קסומים...

אני רואה שבחיים

הגלגלים מסובבים את כולם

המלחמות, ההיפוכים

בסוף יוצאים מחוזקים לעולם

הזמנים לא קלים

נעלם בין הצללים

מתעורר בבהלה

ונמלט מהשכחה

והימים כל כך יפים

הלילות של החורף הזה

מזכירים לי ימים קסומים"

[אברהם טל - מחוזקים לעולם]

בנסיעה הארוכה אל דותן הצצתי כל הזמן באטרף לראות אם הוא כותב משהו או לא, אבל הוא לא כתב כלום. כשהייתי 10 דקות ממנו כתבתי לו:

"אני מגיע תוך 10 ד'. אני מתרגש. אולי זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי כבר שנים... לקחתי סיכון גדול לבוא היום כי אתה חשוב לי כל כך. הגענו לרגע האמת."

דותן המשיך לשתוק וזמן קצר אחר כך הוא גם התנתק מאטרף, כאילו מודיע לי שאין לי מה לחפש אותו. הגעתי לישוב שלו וסימסתי לו שאני שם. דותן לא ענה. פסעתי במשעול הצר המוליך אל ביתו והגעתי אל הדלת. דפקתי על הדלת, אבל לא היתה תשובה. צלצלתי אליו אבל לא נשמע כל צליל מתוך הבית ודותן לא ענה. נזכרתי שפעם אמר לי שהוא משאיר מפתח במקום מסוים ליד הדירה אז התחלתי לחפש אותו ומצאתי. הייתי בטוח שהוא יצא מהבית כשהבין שאני אכן מגיע והחלטתי להכנס פנימה ולחכות לו עד שיחזור.

ידעתי שאני הולך לקחת את זה הפעם עד הסוף ולא לוותר לפני שאציל את הקשר איתו או שהכל יתפוצץ באופן סופי. לא יכולתי לחיות יותר עם חוסר הוודאות. הכנסתי את המפתח לחור המנעול אבל משהו חסם אותו מבפנים. ללא ספק הדלת היתה נעולה מבפנים עם המפתח בתוכה. ידעתי שהוא שם. סימסתי לו "אני יודע שאתה בפנים, פתח לי בבקשה", אך הדלת לא נפתחה ודממה מוחלטת היתה בתוך הדירה. צלצלתי שוב ואז אחרי צלצולים רבים, דותן ענה. אמרתי לו: "אני בחוץ דותן, פתח לי בבקשה", אבל דותן אבל שהוא בכלל לא בישוב והציע שנדבר יותר מאוחר.

ידעתי שהוא משקר, אבל לא הוכחתי אותו על השקר הזה. מספיק שקרים היו ביננו וזה היה רגע האמת. דיברת בשקט וביקשתי ואולי יותר נכון התחננתי:  "בבקשה דותן פתח לי את הדלת. אני כאן ואני חייב לראות אותך ולדבר איתך. לא חשוב כרגע מה אמרת ומה אני אמרתי, רק פתח לי בבקשה." וחזרתי על זה כמו מאנטרה: "בבקשה פתח לי את הדלת... בבקשה..." רק אז, אולי מהחשש שמישהו מהשכנים ישים לב שאני עומד ודופק לו על הדלת, דותן ביקש שאתן לו שתי דקות והוא יתקשר אלי.

זמן קצר אחר כך שמעתי רעשים מתוך הדירה. אחרי דקה הדלת נפתחה ודותן עמד שם. אם חששתי שדותן יקבל אותי בקרירות ורק יאמר לי לומר מה שיש לי לומר ממרחק בטוח ולעוף משם, טעיתי. דותן היה לבוש רק בתחתונים, מרהיב מאי פעם. פסעתי פנימה ומיד נצמדנו זה לזה בחיבוק בלי לומר מילה. אולי היו גם נשיקות, אני לא יודע. הייתי מטושטש מרוב התרגשות. זמן מה אחר כך דותן ביקש שאחכה לו כמה דקות כי הוא חייב להתרחץ, וחיכיתי לו על המיטה, כשאני מנסה להחזיר אלי את שלוותי.

חיכיתי לו והמחשבות התרוצצו בקרבי. תמיד ידעתי שהמשיכה ביננו ממגנטת, יהיו הכעסים ביננו אשר יהיו, אך האם יש משהו שם מעבר למשיכה? האם דותן נתן לי להכנס רק כי לא היה נעים לו מהשכנים או שניתן להציל את הקשר שלנו מהמשבר שנקלענו אליו? אלה היו דקות ארוכות של המתנה למרות שלא נמשכו זמן רב.

כשדותן יצא מהמקלחת הוא נשכב לצידי ללא אומר, עזר לי להתפשט ונצמדנו זה לזה בחיבוק ארוך. הוא גער בי על זה שבאתי ללא הסכמתו, אבל אמרתי לו שאמנם אף פעם לא עשיתי משהו שהוא לא רצה, אבל הפעם ידעתי שאני חייב לעשות את זה. "היית צריך לתת למשקעים לשקוע קצת" אמר דותן, אבל אני התעקשתי שאם לא הייתי בא שום דבר לא היה שוקע והסערה רק היתה מתעצמת. אמרתי לו גם "פעם אחת ראשונה אני לא עושה מה שאתה רוצה, אבל תאמין לי שזה מחוייב המציאות, דותן."

המשכתי לדבר אליו מעומק ליבי על כל הדברים שנמנעתי מלדבר עליהם בכל החודש וחצי האחרון. על התסכולים שלי, על המועקות שלי, על כמה שהוא לא מבין איזה מהפכה הוא עשה לחיים שלי וכמה השפעה יש למה שקורה איתו על חיי היום יום שלי, כמה ליבי מתרונן מכל הודעה וכמה הוא נחמץ מכל שתיקה. דיברתי כשדותן חבוק בזרועותי וכאמרתי לו שהוא לא מבין כמה אני אוהב אותו וכמה הוא מיוחד בשבילי, הרגשתי שבניגוד לרציני להשאר רגוע ועניני, גרוני החל להחנק וכמה דמעות החלו לזלוג מעצמן. הצטערתי שזה קורה לי והייתי במבוכה, אבל רק הסכל לי הישר בעיניים ונישק אותי ברוך.

דיברנו. סוף סוף דיברנו. לא מעמדה של תוכחה זה כלפי זה, אלא על רגשות. אמרתי לו שאני חייב להרגיש בטוח. שבלי תקשורת אני לא מרגיש בטוח. שאלתי אותו מה אנחנו? שאלתי אותו אם כל מה שהוא רוצה זה רק שנהיה רק fuck baddies?, אך דותן אמר שהוא רוצה הרבה יותר מזה.

"אבל אלה רק דיבורים, דותן, הגיע הזמן למעשים. אני רוצה להרגיש כאהוב ולא כמישהו שרק בא לסקס. איך אפשר להרגיש ככה כשאני אפילו לא יכול להשיג אותך בטלפון ימים על ימים ושלרוב ההודעות שלי אתה בכלל לא עונה?" דותן אמר שאני צודק. הוא אמר שהוא אמנם בחור מורכב ולא קל אבל שהוא אוהב אותי באמת והוא פוחד מזה. הוא הסביר שאחרי מה שעבר בחיים קשה לו לתת אמון. שהוא לא היה בטוח שיכול לסמוך עלי ולכן הוא עצר כל הזמן. "

אז על דברים כאלה מדברים, דותן", אמרתי לו. "תגיד לי מה שאתה חושב ולא מה שאתה חושב שאני רוצה לשמוע", אמרתי [מרמז לזה שאמר לי שלא מפריע לו שאני נפגש עם אחרים, אבל בתוך תוכו זה מה שעצר את הקשר שלנו כל הזמן כנראה]. הסברתי לו שאני צריך לדעת דברים ברורים.

ואז הבטחנו זה לזה להשתנות. ואז דותן נצמד אלי עוד יותר. עיניו להטו בתשוקה המוכרת והטובה. הוא הוריד לי גם את התחתונים ואמר שהוא רוצה להרגיש מחובר אלי... והתחברנו חיבור טוב וחושני כמו בימים הטובים ואחריו המשכנו לשכב מחובקים ככל שיכולנו עד שהגיע הזמן ללכת. שנינו הצטערנו שזה היה לזמן קצר גם הפעם, אבל שנינו כבר היינו צריכים להיות במקומות אחרים. משכנו את רגע ההתנתקות עוד ועוד אבל לא היתה ברירה. המשכנו להתחבק ולהתנשק על סף הדלת ודותן ביקש שאתקשר כשאגיע הביתה להודיע לו שהגעתי בשלום.

האם הוסרה העננה? האם עתה נתחיל לצעוד בדרך חדשה? הכל היה עדיין שביר. הייתי חייב לדעת אם גם ממרחק של זמן ומקום דותן יתמיד בהבטחות הלאה או ששוב נשקע לתוך חוסר וודאות ותסכולים, כי את השבשבת במצבי רוחו של דותן כבר למדתי לצערי להכיר. ידעתי שלא קלה תהיה דרכינו והיא עדיין זרועת מוקשים. מוקשים הנטעים במשקעי העבר שכל אחד מאיתנו סוחב על גבו ומוקשים הנטועים בסביבה ובחברה. ידעתי שהרבה יותר קל לוותר. במיוחד בקהילה ההומאית, אנשים נוטים שלא להתאמץ. אם לא הולך בקלות, אז next. אני לא מזוכיסט ואני לא מחפש לסבול, אבל אני מוכן לסבול את הקשיים שבדרך כי אני מאמין שמשהו טוב שנמצא שם מעבר לקשת. הכי חשוב לי כבר לדעת באמת מה יש ביננו שאנחנו מסתובבים כך זה סביב זה כבר שנה וחודשיים ולא יכולים להרפות למרות כל המשברים שבדרך. אם טעיתי ודותן רק משחק בי, אז אני מוכן לשלם את שכר הלימוד הזה, אבל מצד שני אם אמצא שם את מה שאני מקווה למצוא, אז מצאתי יהלום אמיתי. 

אני את ההחלטה שלי כבר קיבלתי: לנסות לעשות כל מה שצריך ולהראות לו את הרצינות שלי. לא לחפש בחורים אחרים. לחצתי בכל הכוח על הבלמים של הרכבת הדוהרת של הסקסוהוליות שלי ועשיתי את הבחירה שלי בדותן, אך האם גם הוא באמת החליט סוף סוף מה הוא רוצה? האם זה יספיק? האם אתמיד? האם הוא יהיה יותר נגיש ותקשורתי? האם נעמוד בהבטחות שלנו? האם יושב האמון השברירי ביננו? הפעם אני לא אתן לעצמי לגלוש למחוזות הסקס הטוב והמוכר איתו, הפעם או שנתקדם הלאה או שנחדל. הגיע הזמן לישם את כל המילים היפות...

בחרתי לפוסט הזה את השיר Goo Goo Dolls - Iris משנת 1998, במיוחד בגלל השורות האלה:

"And you can't fight the tears that ain't coming

Or the moment of truth in your lies

When everything seems like the movies

Yeah you bleed just to know your alive

And I don't want the world to see me

Cause I don't think that they'd understand

When everything's made to be broken

I just want you to know who I am"