כמעט שלוש שנים, ארוזות בשתי שקיות אשפה.
כמעט שלוש שנים, ארוזות בשתי שקיות אשפה,
ועוד שקית אחת גדולה.
כמעט שלוש שנים ארוזות בשתי שקיות אשפה,
ועוד שקית אחת גדולה.
ותיק אחד מעור חום.
כמעט שלוש שנים, ארוזות בשתי שקיות אשפה,
ועוד שקית אחת גדולה, ותיק אחד מעור חום
העלתי הביתה, והנחתי בחדר.
פחדתי לגעת בהם.
פחדתי להסתכל מה יש בפנים.
ואני לא יודעת, למה פחדתי.
אבל פשוט לא הייתי מסוגלת להתקרב
לכמעט שלוש שנים הארוזות האלה.
כמעט שלוש שנים שפכתי על הריצפה בחדר שלי,
וגם על המיטה.
כמעט שלוש שנים בילגנו לי את החדר.
עמדתי, מול הכמעט שלוש שנים.
ושוב לא ידעתי איך לגשת אליהן.
ושוב הייתי צריכה לעבד את זה בראש שלי.
והתחלתי לסדר, ולקפל, ולסדר.
ולהכניס לארון.
ולא כאב לי. לא אשקר.
את התיק רחצה, שאמא שלך ארזה לי בין הדברים,
לא פתחתי. זה היה התיק רחצה הירוק כחול הזה,
שתמיד היה נשאר ארוז, למקרה שניסע לטייל.
לא יכולתי לראות את המברשות שיניים שלנו.
אז השארתי את התיק סגור. בתוך הארון.
ונהנתי. נהנתי לקפל את הבגדים האהובים שלי.
והרחקתי ממחשבותי את כל המשמעות של זה.
הרחקתי ממחשבותי את הארון אצלך שהשארתי ריק.
הרחקתי ממחשבותי את הריח של הבגדים.
הרחקתי ממחשבותי את הרגשות.
וזה כיאלו לא היית.
וזה מוזר, כי אני לא יודעת איך אני עושה את זה.
לא מרגישה אותך יותר.
מודעת אלייך, ודואגת לך ומקווה שטוב לך.
וגם שואלת את עצמי, אם אתה מתגעגע, קצת.
אבל עדיין, אתה רחוק ממני, רחוק ממני כלכך..
הלב שלי כיאלו נאטם לך.
ואני רוצה לבכות, רוצה לשחרר. כי הרי אמור להיות משהו
שצריך לשחרר..
אבל הדמעות לא יוצאות.
והתמונות שלנו, הרגעים היפים לא עולים במוחי.
ואני רואה אותך, ולא מרגישה דבר,.
ומצד שני בשבת בערב פחדתי פחד מוות לראות אותך
בתחנת רכבת בדרך לבסיס.
זה ניגוד .
אבל זה נורמלי, כי פחדתי שזה יעורר אצלי משהו.
געגוע כאב פחד כעס. אהבה.
אני לא רוצה להרגיש את כל אלה.
____________________________________
אני שמחה ומאושרת.
אך בכל זאת יש לי משהו כבד בלב.
אני חזקה לבדי.
אך קצת כועסת שאף חברה לא מבינה.
אני שמחה שזה קרה עכשיו.
אך בכל זאת, יש לפעמים הרבה דברים
שהייתי רוצה שתהיה שותף להם.
אני חושבת שאני מוכנה להמשיך האלה.
אך בכל זאת, לפעמים, אני מזכירה לעצמי.
שאם לא ההתנהגות שלך, יכולתי להמשיך לאהוב אותך.
אני מבינה אותך.
אבל לא. כי נמאס לי להבין.
כי הבנתי אותך פעם, שהיית ילד, ואחרכך שוב ושוב.
ואתה כבר לא ילד, וכבר עברנו הרבה מידי.
נמאס לי להבין אותך כי אני רוצה שקצת יבינו אותי.
נמאס לי להבין אותך כי אני רוצה שאתה תבין אותי.
אני לא רוצה שתתקשר
אבל לפני כמה לילות חלמתי שאתה בא אחרי.
טס אחריי, ואחרכך חלום אחריי מזמין לנו חופשה.
ונמאס לי למצוא את עצמי מחכה. מחכה לך.
שתתקשר, שתשתנה. שתגיד. שתעשה.
הייתי שלוש שנים במערכת יחסים.
שאני לא אומרת... נתנה לי הרבה.
ואתה באמת באמת עם יד על הלב בן אדם מדהים.
אבל למה אני מרגישה שרק נתתי ונתתי..
והידיים שלי נשארו ריקות.
כי רק הבנתי והבנתי, ואותי לא הבינו.
כי רק סלחתי. ואהבתי. ורציתי. ונלחמתי.
ואני עייפה כלכך... ואני פגועה.
כי אני מרגישה שכל החיים אני רק שם בשביל אחרים.
ואני נותנת 100 אחוז, ומקבלת, אבל אף פעם לא מקבלת 100 אחוז.
ואתה תתחרט. ותחזור. או שלא תחזור.. אבל תאכל את הלב.
אני יודעת את זה. וזה פעם היה הורג אותי. לדעת שאתה תחזור,
אז למה לעבור את כל הסבל הזה.
אבל זה כבר לא סבל.. וזה כבר מאחורי.
ואני יודעת לחזור אלייך זה יהיה מזוכיסטי.
זה יהיה בלתי אפשרי.
אז חיים שלי.
פרקתי כאן הכל, בערך. אולי רק חלק קטן בעצם...
אני מאחלת לך שתהיה מאושר.
אני מאחלת לי. להיות מאושרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיילי