אני זוכרת שעד לפני שנתיים קראתי בלוגים של בנות 16 שכל מה שהן עשו היה להזדיין עם כל בחור שני שהן מצאו, לצבוע את השיער ולבכות על כך שהן שמנות ואני הייתי בטוחה שהן הדבר הכי מדהים שיצא לי לקרוא. כל כך רציתי להיות כמוהן - לעשן ולשתות ולהיות מגניבה ועמוקה ובוגרת!
והנה אני עכשיו, לא כזו רחוקה מהן ומבינה שזה לא כזה זוהר כמו שזה נראה. האמת, שזה די פתטי.
בחיי, זה היה וידוי אכזרי. קדימה, מי שעוד נשאר, תנו לי בראש! תדברו עליי מאחורי הגב שאני מזדיינת ומוצצת ושותה ובוכה, ומה לא?
בואו, קדימה, כולם ביחד בקול גדול - הוכיחו לי את צדקתי!
איזה מזל שאף אחד לא נמצא פה יותר.
אני בכתה ח', עם שיער ארוך ותקופה עצובה במיוחד.
ותחשבו על זה, כן?