שונות.

אתם יודעים, לפעמים אני מסתכלת על קבוצת אנשים, וחושבת לעצמי:

'אם לא היינו שונים, כל אחד מהשני, העולם היה כל כך משעמם.'

אם לא לכל אחד היה את הייחוד שלו, את מה שמאפיין אותו, את מה שהוא הכי טוב בו ואת הנקודה שבה הוא יכול לתרום בעולם הקטן הזה, אז מה היה לנו?

אותם אנשים, אותו אופי שבו מתנהלים דברים, אותו הדבר, פשוט הכל...

אותו עולם.

ככל שאנחנו בעצם מנסים להתקרב יותר ויותר למה שהאנשים שלידנו עושים, אנחנו לא מבינים שהעובדה שאנחנו שונים מבליטה אותנו ועושה אותנו מי שאנחנו, עושה אותנו מיוחדים.

השונות, בעצם, מאחדת את כולם ביחד.

תסתכלו על זה כפאזל:

כל חתיכה היא שונה בפאזל, כל חתיכה מורכבת אחרת. אבל כל חתיכה משלימה את השנייה, עד שיוצא פאזל מושלם.

לפעמים אני גם תוהה, מדוע יצאנו שונים, למה כל אחד יצא אחרת, לא היה פשוט יותר אם כל העולם היה אותו הדבר? לא היו חילוקי דעות, לא היו דברים לדבר עליהם, הכל היה בהסכמה.

אבל אולי מישהו, אולי מישהו רצה להכניס לעולם טיפה יצירתיות, טיפה דעתנות.

הוא חשב לעצמו, 'איך אני יכול להכניס לעולם הקטן הזה קצת יצירתיות, מחשבה אחרת, דעתנות, מקוריות?'

ובכן, כנראה עלה עם הפתרון הכי הגיוני: כל אחד יהיה שונה, כל אופי יהיה שונה, וכך כמובן שיהיו התנגשויות.

לא יוצא לכם לחשוב על זה לפעמים?

אם היינו כולנו אותו דבר, זרם אחד, מחשבה אחת, אולי לא הייתה את השביתה הזאת עכשיו, מכיוון שלמורים לא היה מספיק כוח ודעת לעמוד על שלהם ולבקש את מה שבאמת מגיע להם.

אולי לא היו מלחמות בעולם, כי אולי המדינות היו חושבות שהכל בסדר, אולי הם לא היו מספיק מפותחות ודעתניות כדי להבין שמשהו לא בסדר, שיש איזה שטח גנוב בסביבה.

ואולי בכלל...

אולי בכלל העולם היה נראה יפה ומסודר יותר.

אולי זה הפיתרון לשלום.

אבל אתם יודעים מה, יקירים?

אף פעם לא יהיה שלום.

כל עוד יש דעות, יש חילוקי דעות, יש שונות בעולם הזה, אף פעם לא יהיה שלום טוטלי, תמיד יהיו חילוקי דעות לגבי משהו, לא משנה עד כמה קטן הדבר.

אז אני חושבת, שמי שלא עיצב את העולם הזה להיות כמו שהוא, חשב שעדיף לעבור מלחמות, שביתות, וכו', מאשר לחיות כבנאדם אחד, כמו חיילים.

ואתם יודעים מה?

אני חושבת שהוא צדק.

ואם אתם קוראים את השורות האלה ברגעים אלה,

ואינכם מסכימים איתי ועם מה שכתבתי,

זה רק מוכיח את מה שאני מנסה להסביר.

תחשבו על זה. ;]

אתם מכירים את זה שאתם רואים הדפס, משפט על חולצה של מישהו, שאתם לא שוכחים?

ובכן, זה מה שאני ראיתי פעם... ואני לא מצליחה לשכוח את זה.

על החולצה היה כתוב:

Same Same

But Different

ואז זה הכה אותי, הסתכלתי סביבי, רואה את כל האנשים שהולכים על אותם רחובות, נושמים את אותו אוויר ומדברים על אותם תוכניות טלוויזיה...

אבל מה שהיה מיוחד בכל אחד מהם,

זה שלכל אחד היה משהו קטן כזה, בתוך הנפש, ששייך תמיד רק לו, הבליט אותו מהאחרים.

ול'משהו הקטן הזה', קוראים שונות.