אז אמנם הייתה לי יומולדת לפני 5 ימים, אבל אני עדיין לא שכחתי אותה, אל תדאגו. P;

כן כן, אני מודעת לכך שכל הפוסטים האחרונים שלי מפוצצים ב"עוד 19 ימים ! עוד 9 ימים ! עוד 4 ימים!  מחררררר !" וכל ההתלהביות הלא נורמליות האלה, אבל תבינו אותי, גם לכם יש יומולדת פעם בשנה ואתם רוצים שזה יהיה היום הכי מיוחד שלכם, או לפחות יום מיוחד מאוד בשנה, לא ככה? 

אז רק רציתי להגיד כמה מילים, כמה מילים קטנות שייתארו יומולדת שכזאת.

קודם כל אני רוצה להגיד תודה.

תודה לכולכם, אתם באמת כאלה חמודים, אחד אחד.

בבצפר ? עשיתם לי ת'יום, כל אחד בדרכו שלו.

ואחרי בצפר? עם כל התכנונים והעניינים, זה מדהים כמה אפשר לעשות בלי שידעתי על זה בכלל.

היה כיף, כל כך , בהכל, באמת. בכל דבר יכולתי למצוא את הדברים האלו שהיו הכי כיפיים.

קודם כל, היה יום מקסים ביום חמישי.

בבצפר הכנתי את כל השיעורים והבנתי את כל החומר.

בבצפר אמרו לי מזל טוב.

נהנתי בכל היומולדת.

כל הדברים האלה יכולים להשפיע כל כך, אפילו אם זה לא נראה ככה.

אבל האירוע שקרה לי ביומולדת ואני לא מצליחה לשכוח,

זה אירוע שאני עשיתי, אני עם עצמי.

פתאום, בבת אחת, באמצע היומולדת, ככה סתם, הכל עלה לי.

בהתחלה אלו היו דמעות, והעיניים תסם היו רטובות קצת, ואח"כ התלווה אליהן קול יללה, ואחרי הקול התחלתי באמת לבכות.

"בחקתי" כמו שאומרים.

בכיתי, אבל לא מעצב, מאושר.

בכיתי, צחקתי, חשבתי, חייכתי...

זה פשוט היה הרגע הכי מוזר בעולם, הרגע שלי עם עצמי.

כל הזכרונות עלו לי, מאז שהייתי ילדה קטנה, מאז שחזרתי מאמריקה, כל מה שעברתי, כל החוויות....

זה פשוט היה רגע עצום, הבנתי איזה אנשים מקסימים אתם, וכמה חברים טובים יכולים להיות, אם רק מסתכלים היטב.

וכמו שפילוסופים אומרים, "זה היה הרגע שבו מצאת את עצמך" – באותו רגע, באמת הרגשתי שגדלתי בשנה. שהתבגרתי. הבנתי מי אני, אחרי לא מעט חיפושים.

אתם יכולים לתאר לעצמכם בכלל איזו הקלה זו?

אני אני, מה שלא יהיה,אני אשאר אני.

כל הזכרונות עלו לי, כל הרגש, כל השמחה וההתרגשות בו-זמנית, כנראה הצליחו למצוא ביוטי הכי טוב דרך דמעות, אבל הדמעות הכי מתוקות שאי-פעם זלגו על לחיי.

אז תודה לכם, על יומולדת מושקעת וכיפית, תודה על הכל, ובעיקר על הכוונה.

תודה לכולכם, באמת, אפילו שאומרים סתם "מזל טוב" זה עושה ת'יום.

אני באמת באמת אוהבת אתכם, גם אם זה לא נראה ככה כל יום וכל הזמן, אני באמת משתדלת שזה ייראה, לא הייתי מחליפה אתכם בעד שום חברים אחרים.

-          ובזמן האחרון, אני מרגישה באמת שהתבגרתי.

משהו כזה עובר עליי, משהו של בגרות.

וזה עושה לי טוב.

אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, כי תמיד שמדברים על משהו טוב קורה משהו רע. אבל אני מרגישה...

מרגישה אני. מרגישה כמו הימים הטובים האלה, מרגישה אמיתית.

אף פעם דברים לא מושלמים לאף אחד והם גם לא יהיו, אבל אני יכולה להגיד בפירוש שטוב לי.

ובעקבות זה, ואני באמת לא יודעת איך זה קשור, היו לי כמה התלבטיות עם עצמי עם לסגור את הבלוג, כי אולי אני לא צריכה להראות את מה שאני מרגישה בצורה וירטואלית, אולי זה מקשה עליי באיזשהו אופן.

אבל, [כן, תמיד יש אבל], החלטתי לא לסגור אותו. אני אוהבת את הבלוג הזה, אני קשורה אליו.

יותר משנה אנחנו ביחד, אתם יודעים כמה חוויות עברתי איתו?

  יומולדת של שנה שעברה

ערב הישגים של שנה שעברה

סיום בצפר שנה שעברה

חלוקת תעודות

מוות של סבא שלי. 3>

ערב הישגים של השנה

חוויות על סרטים, חברים משפחה

יומלדת – 2008

ועוד כל כך הרבה דברים שבטוח שסתם לא עולים לי בראש עכשיו.

איך אפשר לזרוק כל כך הרבה זכרונות כאלו, לשום מקום, ע"י לחיצת הכתפור "delete" ?

אני אוהבת את הבלוג הזה, ואני אוהבת לעדכן פה, אז תהיו בטוחים שאני אהיה פה בזמן הקרוב. [;

אני מאחלת לכולנו תקופת מבחנים מהנה ביותר,

תהנו מכל מבחן – הוא אף פעם לא יחזור על עצמו :P

תודה על הכל, על היומולדת, על הזכרונות...

גם אם אני ארצה, אני לא אשכח אתכם. 3>