יומולדת לבלוג + פינה בלב. [:
 אז, לפני 6 ימים הבלוג חגג שנה. (:
חשבתי על זה שהבלוג כל כך שינה אותי.
אם יש לכם טיפת כוח ללחוץ על לוח-השנה ולהסתכל בינואר-פברואר-מרץ של פעם, ואפילו אפריל-מאי, ואז תחזרו לחודשים של עכשיו תראו כמה הכתיבה שלי השתנתה.
ובכלל, אני חושבת שזה כיף שיש בלוג.
אני מאמינה שכל אחד צריך את הפינה שלו בחיים.
יש לנו את הפינה בבית [החדר],
יש לנו את הפינה בכיתה [השולחן שלנו], *כן אה? איזה פינה נחמדה. בד"כ השולחן מתנדנד או שהשולחן מפה ועד הודעה חדשה.] P;
יש לנו את הפינה במיטה שבה אנחנו יותר אוהבים לישון,
אז בנוסף להכל, יש גם את הבלוג שלנו, פינה וירטואלית באינטרנט, בלוג שמפתח כתיבה, עיצוב, כשרונות, פריקה וכו' וכו' וכו'.
ואתם יודעים איזה עוד פינה יש לנו בחיים?
יש לנו פינה בלב .
אז אפרופו פינה בלב....
לא יצא לכם לחשוב על זה מדי פעם, על הפינה החמה ששוכנת בסתר ליבנו, אי-שם עמוק עמוק?
על הפינה שאלייה נכנסים הדברים היותר כואבים של החיים שלנו, או היותר שמחים.
הפינה שמסננת את מה שנכנס, מה שלא נכנס, ומה שיוצא.
הפינה שקובעת מי יקר לך כל כך ומי לא עד כדי-כך.
כי הפינה הזאת, חבריי היקרים, לא מספיק מוערכת.
ומה שאני בעצם מנסה להגיד, זה שאנחנו מכניסים כ"כ הרבה דברים קטנים, תפלים, וחסרי משמעות לתוך הפינה הזאת בלב. אני חושבת שעליתי על הבעיה של בני האדם, לא [?]
לבבות נשברים, אנשים בוכים, מתביישים מאנשים אחרים....
ולמה כל הבלגן הזה, בעצם?
כי אנחנו מכניסים דברים מיותרים לפינה הזאת.
אנחנו רעבים להכל, מכניסים הכל בבת אחת, לא יכולים לעצור רגע, לחשוב אם באמת הבנאדם הזה והזה מספיק חשוב כדי שייכנס לפינה הזאת, לפינה היקרה שלנו, שרק אנחנו מחליטים מי ייכנס אלייה ומי לא.
אתם מבינים?
הפינה הזו שייכת אך ורק לנו, ואתם אפילו יכולים לדמיין בכניסה ללב שלט "הכניסה רק לאנשים יקרים."
ואתם יודעים מה? אני אפילו אספר לכם סיפור קצר. [:
פעם, כשהייתי יותר קטנה, הייתה ילדה נורא נורא נורא רגישה, ואני עדיין, אבל לא כמו פעם, וטוב שכך.
הייתי לוקחת הכל ללב, נעלבת מהרבה דברים, אבל יחד עם זאת גם הייתי נורא תוססת כזאת, היפראקטיבית. : P
וברגע שהצד הרגיש שלי התחיל להיחשף, זה לא היה טוב.
ואז זה קרה.
ביום שנפרדתי מכל החברים שלי באמריקה, אוי אני זוכרת ת'יום הזה הכי טוב שאפשר, ביום הזה, שכולם הביאו לי ברכות חמודות כאלה, עם פרחים ולבבות, וכתבו לי "you will always be in our hearts" [את תמיד תהי בלב שלנו,] ביום הזה הבנתי שאלה החברים שאני מכניסה לפינה הזאת בלב. הם יקרים לי.
הבנתי שאת אמנדה, [למי שמכיר אותה P; ] סתם הכנסתי ללב, בלי שום משמעות, היא לא הייתי באמת יקרה לי, אבל עדיין, איכשהו הצליחה לתפוס מקום מכובד –שורה ראשנה- בלב שלי, הייתי נעלבת ממנה.
אני זוכרת איך הייתי שמחה בבית ספר, יצאתי מאושרת, הבנתי מה יקר לי.
· יצא לי להסתכל על הברכות האלה לפני איזה 4 ימים שסידרתי את החדר, ועלו לי דמעות בעיניים.
והדמעות האלה, המתוקות האלה, הן הסימן האמיתי והמוחשי שהאנשים האלה באמת נכנסו לי לתוך הלב, לפינה הזאת שאני קבעתי מי ייכנס, מי לא ייכנס, ומי יצא,
וכנראה שהחברים האלה עדיין לא יצאו משם. 3>
  
אז יפים שלי,
אני מקווה שתפנימו את הסיפור ותסננו את מה שנכנס לכם ללב ואת מה שלא נכנס, זה באמת יעזור לכם בחיים, הבטחה שלי.
ותמיד תמיד תדעו, שאתם חשובים לי, וכמה שהחברים האלה מאמריקה נכנסו לי ללב, אל תחשבו שאתם לא נכנסתם, כי נכנסתם...
ועוד איך P;
ו...אחרי הכל, זה גם נחמד לחשוב שאתה נכנסת ללב למישהו אחר, נכון? 
אז תדעו שאתם עושים את זה, בלי לשים לב אפילו.
3333333>
הוספתי רשימה חדשה : 5 דברים שלא ידעתם עליי,
רעיון מגניב לא? (:
כל שבוע –שבוע וחצי אני אעדכן אותה, וכל פעם שאני אשים 5 עובדות עליי, שיהיה לכם, לידע כללי [;
ו...
איך העיצוב החדש? [=
333>
עריכונת :
"עכשיו טוב, עכשיו טווווב. " (:
חחח, אני מזה לא קשורה לעולם, סתם נחמד לי . 
יאללה, פרשתי לישון, אני כבר נרדמת על המקלדת...
ו...
אתם נכנסים נכנסים ולא מגיבים !1.
אתם חושבים שזה נעייים?! P;
בואוו אני אסביר לכם משו.
בגלל שכל ישרא קיבל משו כזה שנקרא פרו,
אני רואה אתכם בסטטיסטיקות !
מוחעחעחעחעחעעח : PPPP
סתתתאאאם,
אתם לא חייבים להגיב,
אבל רק שתדעו שאם תגיבו?
אני אוהב אתכם יותר *בטון של ילדה בת 5 כזה.* : P
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Barr ^
