אני חייבת להגיד שמזמן לא נהניתי ככה,  היה לי כל כך כיף, הכל!

ביום הראשון היה כ"כ שווה, והיו מלא צחוקים <:

טיילנו באיזשהו מקום מלאמלא זמן, אבל היה הכי שווה שיש.

בלילה הגענו למחנה, שד"א היה מכוסה בקקי, אז כן... די ישנו על זה. אבל בקטנה [;

היה ערב תרבות כזה, ערב קריוקי – דיסקו, או איך שלא תקראו לזה, שעשה קצת כיף ולא הכל היה רדום כזה.

ביום השני היה לנו טיול אופניים של 25 קילומטר ! O:

ומה שקרה שם זה שפשוט שכחתי [] לשים קרם הגנה, אז קצת חזרתי הביתה כמו עגבנייה.

אני שרופה פפפחד. :D

אויש אבל אני חולה על זה.

אה, אה! וגם פגשתי שם כמה אנשים [זה היה ארצי הרי]. פגשתי שם את רון, את בן של החברים של ההורים [שהיו איתנו גם באמריקה, אבל לא אמרתי לו שלום למרות שנראלי שהוא לגמרי זיהה אותי – חפיף], ואת חברים של בת דודה שלי [האמ, נטע, האמ – שבלונדון עכשיו המגעילה הזאת.]

וכשחזרתי הביתה והייתי כ"כ שרופה, אמא התחילה עם הנאומים שלה על כמה שזה לא בריא ושזה עושה קמטים ובלה בלה בלה, אבל אבא תמך בי ואמר לי שזה ממש יפה ושאני קטנה מדי בשביל שזה יעשה לי קמטים בעור.

ואחרי זה, לבוא ולהתפנק על המחשב ולאכול משו טעים, זה הדבר הכי כיפי שיש אחרי טיול כיפי ביותר.(:

בכל טיול יש את הרגע המתוק – שבו רואים את הבית מרחוק.

משפט כזה נכון, זה היה אחד הפינוקים שהביאו לנו.

אני בטוווווחה שכל מי שבא נהנה. כי זה היה הדבר הכי הכי כיף בעולם.

חברים?

אני אוהבת אתכם כל כך. אתם הכי מדהימים שיש .

חוצמזה,

הכל ממש ממש סבבה.

תקופה טובה עם בוא האביב – אני יכולה להגיד בבטחה.

אני מנצלת את חופש פסח כמו שרציתי, אבל לפעמים זה טיפה קשה כשיש מבחן במתמטיקה ומיצ"ב בהבעה בפתח.

אז כבר סיימתי את כל העבודות והשיעורים וזה וזה [עוד לפני המחנה], אבל המבחנים עוד יהיו.

טוב, יהיה בסדר, כמו תמיד.

חיוך לא עולה כסף, אבל שווה זהב. :D