על הטרנד החדש של "תפסי וזרקי"

"למפגש מיני בין גבר לאשה יש השלכות רחבות, אפילו קוסמיות. אבל מה יכול להיווצר ממפגש שבו אנשים משתמשים זה בזה ללא חמלה, ללא רגש, ללא שותפות אמיתית?" שרית סלאי -קדוש, מומחית באתר אסימון ליעוץ רוחני לנשים, על מפגשים מיניים והלב הפתוח שלך 

שרית סלאי-קדוש

"האשה למדה לעשות אהבה מגבר שאינו יודע כיצד לעשות אהבה. התוצאה היא תוהו ובוהו, בלבול ומבוכה. למין ראשית הזמן היתה האשה קורבן למניפולציות, שהמריצו ועודדו אותה להרגיש שהביטוי הנעלה ביותר של אהבתה הוא לענג ולספק את הגבר מבחינה מינית. האמת היא ההפך הגמור מזה. הביטוי הנעלה ביותר של אהבה הוא גבר המענג ומשמח אותה מבחינה מינית. את זה הוא יכול לעשות רק כשהוא מסוגל לשכוח את האורגזמה המעסיקה אותו ללא מנוח, ולהיות נוכח די הצורך באהבה או באי אנוכיות כדי ללקט את האנרגיות האלוהיות שלה, את הביטוי הנעלה ביותר של אהבתה".
(בארי לונג, מורה רוחני אוסטרלי, 1926~2003).

מחלתה של החברה בת ימינו היא שהלב שלה סגור וכשהלב שלנו סגור, ביכולתנו לקיים יחסי מין ללא כבוד, ללא אמון, ללא אינטימיות. קראתי את השורות ואת מה שביניהן בכתבה. אין שאלה: אנו יכולות לתפוס, לזיין ואחר כך גם לזרוק. אלא שאתן יודעות מה? אנחנו זורקות בכך את עצמנו.

למפגש מיני בין גבר לאשה יש השלכות רחבות, אפילו קוסמיות. בכל משגל נולד משהו, לא רק כשאת נכנסת להריון. אבל מה יכול להיווצר ממפגש שבו אנשים משתמשים זה בזה ללא חמלה, ללא רגש, ללא שותפות אמיתית?

כן, הכל פתוח והרשות נתונה: נשים יכולות להיות זכריות, גברים מוזמנים להיות נקביים. זה באמת לא משנה מי מוביל ומי מובל. אפשר להתחלף בתפקידים חמש פעמים ביום. אני יכולה לפגוש בתוכי את המוטרפת, הפראית, השפחה, הזונה, הבתולה והכוהנת. הפרטנר שלי יכול לגלות מנעד חדש של אפשרויות ושנינו יחד יכולים להשתמש באנרגיה המינית לשחרור חסימות רגשיות ולריפוי פצעים שותתים. מה שנדרש כדי שנוכל לצאת להרפתקת העומק המשותפת הזו, זה ה"יחד". יחד שמורכב מגבר ואשה פתוחים, מתקשרים, קשובים ומכילים, היוצרים סביבה בטוחה ותומכת עבור עצמם.

כשהלב סגור, לא רק שאין סיכוי לריפוי, אלא שהנתק בין הלב לפין או לנרתיק הוא הגורם הראשון למחלות השונות _ מתחלואי מין ועד סרטן. כשהלב סגור, אף אחד מהמשתתפים לא יכול להיות באמת מסופק ושמח, לא משנה עד כמה ינסה/תנסה להעמיד פנים. אז את אולי נעה בחושניות, נלמדת ומשמיעה את כל הקולות ש"עובדים", אבל עמוק בתוכך את יודעת שאת פועלת מתוך קליפתך, רחוקה מרחק שנות אור ממקור עוצמתך. הפין של הזר שאספת משוטט לו בתוכך, תלוש ומנותק, ולא רק שאינו מפרה אותך, אלא שהוא אף בוזז אותך רגשית. כלפי חוץ את חשה אולי כאוחזת במושכות ובשליטה מוחלטת, אבל בזה הרגע רוקנת את האשה בתוכך ממעט הרזרבות שעוד נותרו. שניכם גם יחד נותרים בסופו של הלילה מאוכזבים, מתוסכלים וממורמרים, לא משנה עד כמה מהר תרוצו לספר לחבר'ה _ ובימינו אנו גם לחברות _ על כמות האורגזמות המשותפות.

אני יכולה להבין אתכן, בנות ה"תפסי וזרקי". לא עוד חוסר אונים. לא עוד למרר בבכי כשהוא לא מתקשר, כשהוא נוטש. אני אראה לו! אני אקדים אותו הפעם! לא אתן לאף אחד להביא אותי לפינה הזו שוב. אבל אלוהים, איזו בדידות. כדי להקהות אותה אולי אשתה עוד כמה דרינקים, אגלגל ג'וינט אחד או שניים או אצא לשופינג חפוז _ הכל, רק כדי לא להרגיש כמה אני בודדה ועד כמה אני זקוקה לחום, אהבה, הקשבה וליטוף. והאלטרנטיבה? אני לא אעמוד בה. מפגש? מפגש של ממש? להיות חשופה? להראות לו עד כמה אני זקוקה לו? הוא יחשוב שאני נודניקית ומתקרצצת ותלויה. או מהצד השני: שאני אגיד לה שאני פוחד שלא יעמוד לי? ושבעצם אני מעדיף סתם להתחבק? No way. אז אני אהיה איתה רק כשאני חזק ועומד לי (כולל מעמד, פרנסה, סמלי סטאטוס למיניהם), אחרת היא לא תעיף לעברי מבט.

הגורמים לאשה להתכחש/להרוג את מיניותה, את נשיותה, הם תסכול, אכזבה ובדידות. הביטוי: "תפסי וזרקי" והימנעות מוחלטת ממגע מיני הן שתי תגובות הפוכות לאותה מצוקה ממש. "אני אזיין ואזרוק אותו" או "אני בכלל לא אתן לו" _ זו אותה אמירה. בשני המקרים את אומרת, "לעולם לא אפתח עוד את לבי". בשני המקרים את קוראת תגר על רגשותייך האמיתיים, מאכסנת אותם היטב מאחור ויוצאת, עטוית שריון, למלחמה.

מלחמה. אבל מיהו האויב האמיתי שלך, האם זה הגבר, או שמא הדרך שבה את נוטשת את עצמך היא אויבך? דרך שבה את מתפשרת, לא בוררת, לא מקפידה על זיהוי נכון, לא קשובה, לא נאמנה ללבך.

תופעה מעניינת, בנות. יש גברים שמבקשים את הלב שלכן. שמחפשים אחריו בנרות, כמהים לכך שבמקום שתתחפשנה לגברים, תלמדנה אותם להיות. גברים שמבקשים לאהוב אתכן, להוקיר אתכן, לדעת אתכן באמת. "האישה צריכה להיות נאהבת. עתיד המין האנושי תלוי בהיותה של האישה נאהבת, כי רק כאשר האישה באמת נאהבת יכול הגבר להיות באמת הוא עצמו ולזכות מחדש בסמכותו האבודה. רק אז ישוב לשרור שלום על פני האדמה", אמר אותו בארי לונג שאיתו פתחנו. משלנו, המתקשר הישראלי יעקב רוט כתב כי "הוואגינה חשה היטב את החוסר באהבה. הדבר מכאיב לה. היא חיה ונושמת אהבה. זה טבעה האמיתי. לכן נשים יכולות לפתח בעיות באברים הנשיים כדי שהאישיות תבין מה היא עושה לעצמה, כדי שתיזכר במין מקודש".

מה דעתכן על דרך ביניים? לא להימנע, אבל גם לא להיחפז. לקחת את הזמן, להתוודע, להכיר. להיפגש מינית בלי לגעת בכלל, להתפשט ולהביט זה בזה, להאכיל זה את זו ולהפך, אבל בלי לממש עד הסוף את תשוקתכן. מה דעתכן להפסיק להתנשא מעל הלב שלכן, מעל הצורך שלו בכבוד, אמון ואינטימיות. התחלנה להתייחס לעצמכן כאל אלות.

ואל תטעינה: אני לחלוטין לא פוריטנית, ובכל הנוגע לסקס, הכל בסדר בעיניי ואין לי דעה על איך ומה נכון או לא. לב פתוח לא חייב למנוע ממך סקס עם בת מינך או עם ארבעה גברים במקביל. הוא אינו מחייב קשר מונוגמי ואינו מוביל בהכרח לנישואים. לב פתוח מבטא את האהבה שלך לעצמך. הוא המקום שממנו את פועלת. הוא ה"איך" ולא ה"מה". כי עמוק בפנים אנחנו זוכרות מי אנחנו באמת. והלוואי ונדע יותר שלא לוותר.