החברות שלי / שרית סלאי-קדוש
השבוע נפגשתי עם לליטה והדס, חברותיי ושותפותיי ל-"קבלי", סדנת הנשים היפהפייה שלנו, כדי ליצור ביחד את המשכה.
בית קפה בכרכור, מלנת'לפים צחוקים, אוכל טעים ורעיונות קולחים, היה כל כך כייף שזרחתי כל היום כמו שמש, לא הפסקתי לחייך. לא רוצה לבד, לא רוצה ליזום, להפיק וכל הצרמוניה, רק אני ובכוחות עצמי - רוצה עם חברות, עם חברים, עם אנשים שאני אוהבת ושפותחים לי את הלב ובדרך הביתה, בין שיר לשיר, הפכתי את כל התאים שעוד נותרו לי במוח כדי למצוא אפשריות נוספות של שיתופי פעולה עם אנשים קרובים ואהובים.
למחרת הגיעה ההצעה וממקום כל כך לא צפוי... המהירות כבר לא מפתיעה, אנחנו יודעים שזה עובד במיידי ולא סתם נאמר הפתגם באנגלית (בתרגום לא ממש מזהיר שלי) :
"היזהר עם מה שאתה מבקש, אתה עלול עוד לקבל אותו"....
במפגש יום שישי בבריכה, עם חברות מהשכונה ומן המאמאנט - ליגת האמהות שמשחקות כדורשת בכפר סבא, שהפכה פתאום לעיר מה זה ספורטיבית, עם ליגת באבא-רגל, ובאבאסלי, (אבות שמשחקים כדורסל) ומה לא... - עלה פתאום רעיון ג-או-ני!!!! אני עוד לא יכולה לספר עליו כי הוא ממש בחיתוליו, אבל האפשרות של ליצור משהו עם אמהות מהשכונה, שלא ממש מחוברות לרוח, אבל הן אוהבות ומקסימות ויצירתיות, על זה תמיד חלמתי.... כמו שייחלתי לכך שלא כל שיחת טלפון עם חברה תדון במצבו העגום מבחינה רוחנית של העולם אלא שפשוט נחליף מתכונים... דרך אגב, לא נראה לי שהן חלמו על ההיפך, אבל לאחרונה הן מצאו עצמן משתתפות במדיטציית קונדליני שהנחייתי בבית הספר בו לומדת ביתי ונדמה לי שהן אפילו נהנו....!!!!
וכשזה קורה, זה מרגיש הכי נפלא שבעולם כי זה בא מתוך החיים עצמם, מן היומיום, מן השורש.... ואז, הבת שלי יכולה לישון אצל חברה שעם האמא שלה אני שוחה ומשחקת כדורשת וגם שותפה איתה במיזם עסקי וזה פה, ליד הבית ואני אפילו לא צריכה לנסוע עד כרכור. זה משמעותי לי כפל כפליים לאור העובדה שתמיד הייתי זאבה בודדת וברחתי מכל השתייכות.
במסיבת הסיום של ליגת המאמאנט, בה משתתפות כיום 250 נשים, דברה עופרה אברמוביץ, שחלמה את השיגעון הזה והביאה אותו לידי מימוש (תוך כדי קבלת עזרה מהרבה אנשים יפים) על כך שכתוצאה מן הפרויקט - נוצרו חברויות חדשות, נשים מצאו עבודה, נשים במצוקה קבלו עזרה, נשים מגלות עניין לעבור להתגורר בכפר סבא ובכלל, שיתופי הפעולה שנוצרים מעצמם בשטח הם רבים, מגוונים ופותחים.
זוהי התוצאה המעשית של מעגלי הנשים למיניהם, שאנחנו מקיימות מזה מספר שנים, חשבתי לעצמי תוך כדי הקשבה לדבריה. זה מתחיל במעגלי נשים כאילו "תיאורטיים". נשים שלא מכירות זו את זו מדברות, משתפות, דומעות, צוחקות... וזה מגיע לשיתופי פעולה מעשיים שמתבטאים בחיי היום יום באינספור תחומים ובתרומה נרחבת לקהילה.
אני זוכרת שכשמיכל דון, מהיוצרות הבולטות של פסטיבל שאקטי השנה, עברה לגור פה לידי, ממש באותו רחוב, צחקנו ותהינו... שני מעגלי נשים באותו רחוב, מעניין לאן זה ייקח... זה עוד יותר מחזון "מעגל המיליון" של ג'יין שינודה בולן שחלמה על מעגל נשים בכל עיר בעולם. זה אפילו באותו רחוב, מרחק של מספר בתים זו מזו... ואפרופו שאקטי - בנות, השנה לא אהיה שם, אני בעניינים אחרים, אבל זהו הדבר בה' הידיעה, גולת הכותרת, היהלום שבכתר, התפוצצות של עוצמה נשית וחוץ מזה, כל החברות שלי יהיו שם, או מורות-מנחות או משתתפות.....
בכלל, אני לא יודעת מה הייתי עושה ללא החברות שלי. עם זו אני מתווכחת. אני קוראת לה ינטל כי היא מפולפלת כמו תלמיד ישיבה ואין פעם שאנחנו לא מתחדדות אחת עם השניה עד כלות. אצל ההיא אני מתרפקת ומנגבת דמעות, עם השלישית אני יוצאת למסעות רוחניים-גלקטיים, ישנה בטבע וטובלת במעיינות, עם הרביעית אני שוחה, צוחקת והולכת לסופר לקניות, עם החמישית אני מתפרעת ומשחררת כל רסן וזה כל כך כל כך חשוב לי, מעבר למה שמילים יכולות לתאר. יש כאלו שאני מדברת איתן פעם בשנה, אבל החוט המקשר בינינו איננו תלוי זמן ומרחב. היא יכולה להיות ביון, טיבט או הודו ואני ארגיש אותה בכל פעימה. אם היא תזדקק ותצרח הצילו אפילו מבלי לטלפן אני אשמע ואענה והיא מצידה, תקלוט, בכלל ללא הפרעה. וההיפך. לעשרת הכיוונים (ראו ניסים אמון) הולכת האהבה הזו בין חברות, הרבה יותר מאשר רק לשניים ומסתבר גם שאפשר שיהיו מלא חברות טובות ולא רק שזה לא מעיק, אלא להיפך, זה כמו מיכל ענק לתוכו את נאספת בכל פעם שאת זקוקה וכך גם כל אחת אחרת.
אוהבת אתכן חברות יקרות שלי,
שבוע נפלאאאאאאאאאא,
שרית
www.yes-od.com "החצר של שרית" – אתם מוזמנים לבקר, וירטואלית ופיזית, לבוא למפגש של אחד על אחד ו/או למפגשים קבוצתיים.