מהאתר "בננות": http://www.bananot.co.il/

האישה החדשה: למי הקרדיט?

מאת:ליאור שדמי

בא הגבר המסכן, שעד עכשיו ישב בלי

שיפריעו לו, ראה כדורגל, פיצח

גרעינים, עשה גרעפסים ועשו לו כבוד.

היום יש שיח חדש, מערך ציפיות חדש,

ובמקום לנהל איתו דיאלוג, זורקים

עליו את הקליפות

האישה החדשה. נדמה שנאמר עליה כבר הכל. היא עצמאית, דעתנית,

אסרטיבית, מחוברת לעצמה, מחפשת אהבה, אבל לא בוחלת בסקס מזדמן, היא

פחות תמימה ויותר שאפתנית.

האישה החדשה. למה היא כל כך מאיימת? ולמה, למרות שנראה כי היא

קידמה את הנשים כל כך הרבה, הזוגיות ההרמונית והמאושרת נראית היום

כה רחוקה וקשה להשגה? מה היא עשתה לגברים, ולמה היא מעצבנת אותם כל

כך?

קיימת הטענה כי האישה החדשה היא בעצם קונספירציה של המין הגברי,

מעין טרנד שיווקי חביב שגרם לנו לקשקש הרבה מילים גבוהות בשפה שאף

אחד לא מבין, ולהרגיש נורא שנונות משוחררות ופמיניסטיות, ויצר

לגברים הרבה יותר זיונים במינימום השקעה. טענה זו נתמכת בעובדה

שסדרות כמו 'אלי מקביל' ו'סקס והעיר הגדולה' נוצרו על ידי מפיקים

גברים.

אל מול הטענה המגוחכת הזאת, אני יכולה רק לזרוק לכל עולם השיווק

המודרני ומעצבי דעת הקהל הזכרים, שטוענים לזכות יוצרים על קונספט

האישה החדשה, את הכפפה הבאה: תתחילו טרנד חדש - כביסה, ספונג'ה,

ושטיפת כלים. חזרה אל השורשים המסורתיים של בית אמא. העולם המודרני

לא ידע מה נפל עליו. אתם יכולים כבר לדמיין את זה: "אני מכבסת כל

יום בנהר, ואחר כך מכינה אוכל כמו סבתא של סבתא שלי, אני מה-זה

מתחברת לשורשים". אפשר גם ללכת על הקטע האתני-אפגאני. אפשר לעשות

עוד הרבה מניפולציות, וסדרות, ומה לא. אבל זה לא ילך. למה? כי

האישה החדשה לא צמחה פתאום מכלום, או קמה כי כמה מפיקים גברים

החליטו שזה מה שיהיה עכשיו. האישה החדשה כבר ממש לא חדשה. היא היתה

פה קודם, והיא לא הולכת לשום מקום. היא אולי פחות נאיבית וחסרת

ניסיון, פחות מחפשת לרצות, פחות ידידותית לסביבה, אבל היא סוף סוף

עושה מה שטוב בשבילה.

אותו שיח נשי התקיים תמיד. החידוש הוא שאת אותו דבר שאנחנו עשינו

מאז ומתמיד, עושות ארבע כוסיות בניו יורק, בפריים טיים. המפיקים

הגברים של אותן סדרות לא יצרו טרנד, אלא ענו על ביקוש. גם הם הבינו

שיש מקום לשיח הנשי בתרבות, ולא סתם מקום אלא במרכז הבמה. סוף סוף

הצליחה לחלחל העובדה שנשים הן כוח שוק שאפשר לעשות בשבילו קצת יותר

מלמכור לו מרככי כביסה ואבקות מרק בהפסקת פרסומות של 'היפים

והאמיצים'. סוף סוף מתייחסים למה שמעניין אותנו- השיחות שלנו,

האהבות שלנו, הקניות שלנו. אין לזה שום קשר לגברים. מישהו דיבר על

הWWF- כששידרו אותו בפריים טיים? מישהו שאל מה מעניין בלראות שני

בהמות שמתכסחות, נושכות ונובחות ללא רחם וללא מטרה, סתם כי בא לי

לדבר? לא. עכשיו הגיע התור שלנו.

נדמה כי האישה החדשה וסממניה התרבותיים דחקו את הגבר מהמקום

ההגמוני והבטוח בו הוא נמנם בכמה מאות השנים האחרונות. בא הגבר

המסכן, שעד עכשיו ישב בלי שיפריעו לו, ראה כדורגל, פיצח גרעינים,

עשה גרעפסים ועשו לו כבוד. היום יש שיח חדש, מערך ציפיות חדש,

ובמקום לנהל איתו דיאלוג, זורקים עליו את הקליפות.

שיחת הבנות, שחושפת את כל הפרטים, ומפרסמת את הביקורת הנוקבת על

הביצועים עוד בטרם כבתה הסיגריה שאחרי, הפכה לעניין עד כדי כך

מלחיץ, שגברים מתלוננים שהם כבר לא עושים סקס בשביל עצמם.

גם שיחת הבנות על סקס היא טרנד חדש בערך כמו דוד ויצטום. הדבר

היחיד שקרה הוא שנשים הפסיקו לזייף אורגזמות, והתחילו לדבר על זה

גם בטלוויזיה.

היום הבחורה כבר לא פוצחת בשיר הלל אחרי כל בום טראח ממוצע. גם היא

וגם החברות שלה יודעות קצת יותר מזה. זוכרים את שוק השיחות הבינ"ל

אחרי שהוא נפתח לתחרות? השתפר פלאים.

נשים היום רוצות מהגבר את מה שהן רצו תמיד. עכשיו הן כבר מבינות

שמותר להן גם להגיד את זה בקול רם. ניוז פלש- יש לנו ציפיות.

הגברים היום מחפשים אישה יפה, חכמה, מצליחה וקרייריסטית, אבל שתהיה

בבית בארבע, לקחת את דור המחר מהגן. שתגשים את עצמה, אבל לא על

חשבון האגו שלו. שתהיה חזקה, אסרטיבית ומחוברת לעצמה, אבל שעדיין

תהיה עלמה במצוקה, ושהם יוכלו לשחק את הקטע האבירי הזה, ולהרגיש

שצריכים אותם, ולו רק כדי להרוג ג'וקים, לפתוח צנצנות ולהוריד

דברים מהבוידעם.

אלי מקביל, למשל, היא העלמה במצוקה האולטימטיבית. היא ממש לא האישה

החדשה. היא קריקטורה של אישה. נורא קל לצחוק על הנוירוטיות שלה,

ועל המניירות של מתבגרת בת ארבע עשרה. לא פחות מגוחך ממנה הוא מצעד

הגברים השווים שנופלים שדודים לרגליה באבירות בסוף כל פרק, ועוד לא

התחלתי לדבר על רוברט דאוני ג'וניור. אם היתה פה בדיחה, היא היתה

על חשבון שני הצדדים.

'סקס והעיר הגדולה' כבר יותר מתקרבת למציאות, למרות הסטריאוטיפיות

של הסדרה הזאת, ולמרות שגם היא אחרי הכל קלישאה טלוויזיונית

שמצטלמת טוב. וגם שם, עצוב לראות איך עם שוך הקרבות על כמה שאנחנו

יכולות לעשות קריירה כמו גברים, יושבות להן ארבע בחורות מדהימות

ובוכות בלי בושה על זה שאין להן גבר. לפני שמונים שנה, לכל אחת היה

גבר- היא היתה נשארת בבית, והוא היה מגשים את עצמו בחוץ. וגם אם

היא היתה חזקה ודומיננטית, כל מה שהיה נשאר לה לעשות הוא לרדוף

אחריו עם מטאטא בכל הבית ולצעוק עליו שהוא עושה פירורים בסלון.

לעשות אותו כזה קטן , אבל בבית. לא עדיף המצב עכשיו? האמת? עדיף,

אבל בעייתי. כי בסופו של דבר כולנו רוצים אהבה, כולנו רוצים להיות

בזוג, אז למה זה כל כך קשה?

זה קשה כי נשים היום הרבה פחות מתפשרות. הן יודעות מה הן שוות והן

חושבות שמגיע להן יותר. הגברים מצידם, מרגישים מאוימים מהעובדה שהם

צריכים להתאמץ עכשיו כדי לתפוס את אותו המקום שהיה להם פעם. ככל

שאת יותר מוצלחת ככה את יותר מאיימת, וככה גם את יותר לבד.

כל הזמן אנחנו מדברות על כמה שאנחנו חזקות ומשוחררות, כמה אנחנו

יכולות לעשות הכל כמו גברים- להתחיל איתם, לזיין אותם- כל מיני

חארטות, שלא ברור מה היה הרעיון לצעוק אותם בראש חוצות. אז מה אם

אני יכולה. מי אמר שאני רוצה? אבל ככה זה, אבן שזרקה טיפשה אחת

לבאר, גם עשר חכמות לא יצליחו להוציא. מרוב שנשים מדברות על זה שהן

יכולות לעשות הכל לא פחות טוב, הגברים רק הפכו להיות יותר ויותר

פאסיביים. ככה זה, שביל הזהב נסתר מעיניהם כמו נקודת הג'י הנשית

בשלהי התקופה הויקטוריאנית. היום יושב לו כל בחור ממוצע עם אגו

בגודל של בית, וחושב לעצמו- אוקיי, עכשיו שהיא תתחיל איתי. יצאנו?

עכשיו שהיא תתקשר.

כל טמבל חושב שהוא איזה מציאה פרועה, ושהנה, עוד שנייה בערך תבוא

אליו האישה החדשה, שהיא גם כוסית וגם מדברת חופשי על סקס, וגם

חכמה, וכל מה שהבטיחו לו בטלוויזיה, ותפיל את עצמה לרגליו. ואת זה

מאכילים אותם עוד בבית. כל היום אמא שלו אומרת לו כמה הוא מוצלח,

וכמה הוא מלך, וכמה הוא חכם, וכמה אף אחת לא ראויה לו. בסוף הוא גם

מאמין שזה נכון. עכשיו לכי תסבירי לו שהוא צריך גם להתקשר אליך או

להשקיע קצת. נאדה לימונדה.

קחו למשל את הנסיך צ'רלס. חי לו כל חייו עם מלכת אנגליה. כל היום

היא אומרת לו כמה הוא יפה וחכם ומוצלח וחשוב. וככה, למרות שהוא

קוף, הוא מלא ביטחון עצמי. ואז הוא מצליח לתפוס אישה כמו דיאנה,

למרות שהיא היתה יכולה בקלילות לשלוח אותו לחצות כביש מתחת למשאית

זבל ולמצוא לה מישהו יותר טוב. אחרי שדיאנה מסכימה לא רק לנשק את

הצפרדע, אלא גם להתחתן איתו ועם כל המשפחה שלו, יש לה, מה לעשות,

גם חיים משלה. היא נוסעת בעולם, היא עושה דברים, ומה עושה צ'רלס?

נכון. בוגד בה.

כולנו מפסידים במצב הזה. אבל הפתרון הוא לא להחזיר את האישה הישנה

מהבוידעם, אלא להתמודד עם האישה החדשה, שיש לה גם חיים משלה,

רצונות ודרישות משלה. זה לא שאכפת לה מהגבר פחות, אלא שעכשיו הרבה

יותר אכפת לה להשקיע בעצמה. שנים ציפו מנשים לעשות הכל- להיות

ג'אגלריות בין קריירה, ומשפחה, וסטודיו סי, ולהיות איזה סופרוומן.

גם יפה וגם אופה. ואיפה השוויון, איפה? הבועה הזאת של הציפיות

הבלתי אפשריות התפוצצה מזמן. נראה הכי לגיטימי, שיבוא היום והנשים

יגידו שנשבר להן, ושעכשיו בא להן לשים את עצמן במרכז.