עד לפני מספר עשורים העדיפו הנשים לשתוק. כשהתעוררה בעיה הן התמודדו אתה בעצמן ולא הייתה להן כל זכות לערער על מעמדו של הגבר או הבעל, במקרה זה, בפני שום גוף ובוודאי לא אצל מוסדות הדת. עבור הגברים היה זה סידור מאוד הולם ונוח. הגבר הביא את (הציד) הפרנסה, האישה הייתה אחראית על כל השאר, מתוך עמדה כנועה של הכרת תודה על  כלכלתה. בנוסף היה עליה לסור למרותו ולהיות זמינה עבורו בכל רגע שיחפוץ בכך. על כל אלה, נוסף "קוד שתיקה" חברתי נחרץ וברור שמקבל את בעלותו של הגבר על אישתו כמובן מאילו. הלא רק במילה "בעל" יש כל כך הרבה כדי לקומם, ובכל זאת, גם כיום בשלהי המאה העשרים ואחת עדיין ממשיכים להשתמש במילים "בעלי ואישתי" כדי לתאר מערכת זוגית שיש בה מחויבות הדדית. אחרי הכל, איזו שוויוניות יכולה להתקיים במערכת שהגדרת הגבר בה, נגזרת מהמילה בועל, בעלות ו…אישתי. איך נוכל לצפות לשינויי תפישה במערכות יחסים זוגיות עם הגדרות כל כך נחותות?

"קוד השתיקה" החל כבר מאות שנים קודם לכן, כאשר הגבר לקח לעצמו את הבעלות על הכוח, החכמה, הידע וארגון בעולם , תוך שימוש בדת ככוח בעל  עצמה מוחלטת להפחדה. ההשתלטות נבעה קרוב לודאי, מתוך פחד של הגברים מכוחן של הנשים אותו ניסו לדכא. כמובן, שהיה בסיס לתחושת הפחד, בסיס שמוטבע עמוק בגנים של הגברים עוד מהתקופה הפטריארכלית. בתקופה זו, מתוך כבוד לחכמתן ולטבען המאוזן, ניתנו לנשים כמעט כל הסמכויות לנהל את העולם. ואכן, שנים רבות עשו הנשים תפקידן נאמנה מתוך כבוד והערכה לכל אדם. עד שטבעו בתוך תחושת "שיכרון החושים" מכוחן ומעמדן, ובמעשיהן קוממו עליהן את הגברים אשר ברבות השנים גרמו להיפוך תפקידים.

אם כך, לאורך ההיסטוריה.  פעם היה מצב שהנשים היו בעלות הכוח, וכיום  הגברים עדין מחזיקים ברוב עמדות הכוח בעולם. הגברים הם גם אלה שמסבירים מדוע מצב זה נמשך גם כיום, כאילו, מתוקף תפקידה הטבעי של האישה ללדת ולגדל ילדים מה שמונע את התפתחות הקריירה שלה. טענה זו נובעת כמובן מאותה תפישה ש"הבעל יוצא לצוד והאישה כל השאר" עובדה שנשים רבות בעולם הצליחו לסתור ענה זו פעם אחר פעם.

הדרך הטובה ביותר להתגוננות היא כמובן התקפה. זוהי האסטרטגיה בה השתמשו אבותיהם של הגברים הנאורים של המאה העשרים ואחת, ומאום לא השתנה מאז. אולי המילה מאום לא מדויקת, אחרי הכל תנועות שונות לשחרור האישה בעשורים האחרונים, הביאו בכל זאת מספר נקודות אור במעמדה של  האישה, אך מי גרם לכל זאת, הגברים?  אם כן, נראה ישנם עדיין גברים רבים בתרבות המערבית, שלא הפנימו את הרעיון שנשים הן שוות, במלא מובן המילה. שוות ביכולות שלהן, שוות בחוכמה, שוות כבני אדם ובעלות  חרות וחופש בחירה בדיוק כמותם. לצערי, עדיין ארוכה הדרך אצל חלק מהגברים

שרואים עצמם נאורים  אך עדיין מדברים על נשותיהם במובן של קניין.

במשך שנים רבות עברו הנשים בעולם דיכוי.  זו הייתה תחילתה של תקופת השלטון הגברי. בתחילה היה צורך בכוח רב כדי ליצור את הדיכוי, אך בסופו של דבר הדיכוי הצליח ומאז שלטו הגברים בגאון. על מנת שמעמדם לא יתערער בשום דרך, היה על הגברים להבטיח את נחיתותה של האישה בכך שפגעו ורמסו את החלק האינטימי ביותר בגופה, והפכוהו לקניינם. מצב זה ערער במשך השנים את בטחונה של האישה, פגע בנפשה ובתהליך מתמשך של מאות שנים הושג הדיכוי שגרם לתקופת החושך של האישה.

כמובן, מדובר בתהליך אבולוציוני של שנים רבות בו הדיכוי מועבר גם בגנים ובעיקר כתופעה תרבותית, מה שגרם לנשים רבות בעולם להאמין שהן באמת נחותות ושתפקידן מסתכם במתן שירותים  לבעל ולמשפחה. המצב הזה, כמוסכמה חברתית נמשך במשך שנים רבות ללא עוררין, למעט מספר מקרים יוצאי-דופן במהלך ההיסטוריה בהם נשים התמרדו והתקוממו. לא אחת הדבר עלה להן אף בחייהן. בזכות נשים אמיצות כמותן, קמה התנועה לשוויון האישה שגרמה על פני השטח לשיפור מעמדה של האישה. אך, דפוס הדיכוי עדיין טבוע עמוק בתוך נפשה של האישה ורק מהלך של מודעות עם רצון והתמדה יביא לשינוי דפוס זה בתוכה, ולשחרור האמיתי של האישה מתלותו של הגבר. עד שלא תעשה כל אישה את העבודה הפנימית שלה לשחרור כל הדפוסים שגרמו לה לחשיבה מוגבלת על עצמה, לא תשתנה החשיבתם  המוגבלת של גברים כלפי הנשים בעולם. לעומת זאת, עבודה מסוג זה תקדם את מעמדן של בנותינו, נכדותינו וכך הלאה, עד שייוולד דור חדש של נשים חופשיות. כדי ליצור את השינוי המיוחל בדפוסי החשיבה החברתיים, חייבים קודם כל להתחיל בשינוי דפוסי חשיבה אישיים, אשר עם הזמן, ישפיעו גם על הכלל. נשאלת השאלה מה עושים וכיצד?

ובכן, על כל אישה להאמין קודם כל שהיא אכן ראויה לחופש מחשבה, חופש תנועה. חופש ליצור וחופש לבחור. כל אישה חייבת להאמין שהיא ראויה לאהבה ללא כל תנאי, כל אישה חייבת להאמין בכוחה ובעצמתה ובזכותה לגופה ולרצונותיה. כל עוד לא תהיה  האישה עצמה משוכנעת בזכויותיה, לא ייתכן  כל שינוי. לכן, חשוב לעשות עבודת מודעות משותפת של מעגלי נשים כדי לחזק אחת את השניה ו"להזכיר" זו לזו מי הן באמת. ישנן דרכים רבות ומגוונות לעשות זאת, אלא שכל דרך, חייבת להתחיל בהחלטה נחושה של כל אישה להחזיר לעצמה את החופש והחרות שנגזלו ממנה, במהלך ההיסטוריה.

כמובן, שעבודת מודעות מסוג זה, תביא לא רק לחיזוק מעמדה השוויוני של האישה אלא, לעיצוב מחדש של דמותה של האישה כאדם על כל תכונותיה המופלאות. שלא היה ביכולתה להביא לידי ביטוי כאישה במלחמת הישרדות,  שנכפתה עליה.

עלינו לזכור תמיד. בני האדם אינם שונים, הם שווים מזכות קיומם, בלי הבדלי גזע דת ומין.  גם אם המשפט נשמע נדוש, חשוב שנטמיע אותו בתוכנו שוב ושוב, עד שנסכים לראות את כל בני האדם כשווים. כי אם אנו הנשים כמי שחוו  על בשרן תחושת נחיתות, לא ישכילו  לראות את האחדות שבכולנו, כיצד נצפה שאחרים יראו אותנו כשווים?  כל צעד אל הבנה חדשה חייב להתחיל מאלה שרוצים ליצור את השינוי, ורק אם נהיה כולנו משוכנעים שכל בני האדם אכן שווים, רק אז יהיה לנו הסיכוי, לראות שינוי אמיתי ביחס של גברים לנשים בעולם.

עובדה מדעית אחת, ידועה לכל.  בכל אחד מאתנו  קיים הזכר והנקבה. מבחינה הורמונלית אפשר למצוא בכל גבר הורמון נשי ובכל אישה הורמון גברי. עדות לכך שאנו בעלי פוטנציאל להיות מזה ומזה. אם בחרנו בגלגול הזה ולהגיע במופע נשי, נזכור, שיש לנו הנשים גם עבודה אוניברסלית כנשים מעבר לעבודה האישית שיש לכל אחת מאתנו, לצורך המימוש העצמי שלה. התפקיד שלנו כנשים היא להזכיר לעולם את האחדות, את הרעיון שכל בני האדם שווים, גברים ונשים כאחד. ומי יכול לעשות תפקיד זה טוב יותר ממי שדוכא ולמד את ההרגשה על בשרו? האם זה שנמצא בעמדות השליטה יבחר מרצונו לרדת?  לכן נשים, חיזרו אל עוצמתכן והיזכרו במי שאתן, כישויות של שלום והרמוניה, הזכירו לעצמכן שאתן נפלאות עצמאיות ובנות חרות. החזירו לעצמכן את החופש שנגזל.

המושגים  בעלי ואישתי מתאמים יותר לתקופת החושך. אם בחרת לך בן זוג לחיים הוא בן זוגך ולא בעלך ואת בת זוגתו ולא אישתו. אולי אם נתחיל בשינוי המושגים, נצליח במשהו לשנות גם את הכוונה ואתה, ניצור עולם  שוויוני עם כבוד הדדי בין בני אדם באשר הם , עם אחווה ושלום.  כי מה צריך בסך הכל הבנאדם -  חופש להיות מה שהוא. ואולי אתן הנשים מתפקידכן לעורר את הכמיהה אל החופש והחרות הפנימיים של כל אחד ואחד לזכותו להיות מה שהוא נועד להיות.

חני קושניר
מדריכת קבוצות להגבהת התודעה והמודעות העצמית דרך מדיטציה שיחות ודמיון מודרך. במטרה להסיר אבני נגף במסלול האישי של כל אחד אל האושר. לפתוח ולפתח ערוצי אנרגיה לזרימה חופשית יותר עם החיים. לשחרר דפוסים ישנים וחשיבה מקבעת ולהחליפם באמון והערכה עצמית.
מדריכת מדיטציית "הטנגה סנגה" עפ"י ספרו של י. ר. רומאנו  "טיאמה והטנגה סנגה" ספר גדוש מסרים שנכתב בתקשור ומביא אתו מדיטציה חדשה לאיזון ופתיחת ערוצי התקשור דרך ריקוד ותנועה.
09-7679913  052-733014  [email protected]

מתוך "עידן הדלי": http://www.idan-hadli.co.il/index.php?navid=2