מתוך נענע-יחסים מתוקשרים: http://relations.nana10.co.il/Section/?SectionID=10221

מאהב נאמן

טליה פלד

המטופלת שהגיעה לשיחה לימדה את המאהב שלה שאין כזה דבר בגידה ואין כל תועלת בתחושת אשמה. אך בסופו של יום, היא רצתה אותו רק לעצמה

לא רציתי לפגוש אותה. עוד לפני שעניתי לטלפון נשאבתי לשיחה עמוקה עם עצמי שכללה נזיפה קשה בצירוף העובדה שברגע זה ממש אני מערבבת את שלי עם של מי שעומד לצלצל. שלי? ברור - כל מי שהאגו הפך לבוס של מוחו החופשי. עניתי. פתחי יומן טליה - היא נשפה אלי דרך הטלפון בקול של מאפרה גדושת בדלים - ותגידי לי מתי אני יכולה לפגוש אותך. ראיתי אותך בטלויזיה וקיבלתי המלצות, קדימה, אין לי זמן - אני תיכף נכנסת לישיבה.

"תשמעי" אמרתי, קצב הדיבור שלי היה ניגוד מוחלט להכתבה המהירה שבקולה, (נו, נו, היא מאיצה), "לא נראה לי שכדאי שניפגש" הוספתי, "משהו מאותת לי שזה לא מתאים" ניסיתי בנימוס הרבע פולני שלי. "לא לא", היא עונה בנחרצות, מה יש לה? אני שואלת את עצמי למה היא אומרת כל מילה פעמיים? "פתחי יומן" היא חזרה שוב. ואני מעבירה משקל מרגל לרגל, מגייסת את הצד הדומיננטי שלי ואומרת לה שאני חשה התנגדות כלשהי, וכמי שתחושות הן המקצוע שלה- אנחנו לא נוכל להפגש. הצעתי שתפנה לאסטרולוג, הילר, משחזר גלגולים, פסיכולוג, והיא? נאדה. כלום. המשיכה: אני מאד מבקשת, גם אני מטפלת היא אומרת, קוראים לי ארזה והיא מושכת את הז' שבאמצע שמה ומנגנת אותה צורמנית. קבענו. לעוד חודשיים וקצת.

החורף הספיק להתחלף באביב וארזה הגיעה לפגוש אותי, כולה אנרגיה של טורבינה. לבושה כיאה למי שעוסקת ברוח, שרוואל לבן וחולצה גדולה לבנה ושקופה שעוטפת זוג שדיים אימתני של ביג-מאמא. היא מטפלת הוליסטית בת 45, פרודה כבר חמש שנים, מלמדת את הקורס בניסים ומשלבת בו תקשור ומדיטציה של שפע. בעוד היא מספרת על עצמה אני נזכרת במטפל עדין הנפש שהכרתי כשעוד לימדתי בתיכון וזיהיתי כטיפוס שעושה שימוש לא נכון באגו ובידע במיוחד כדי לעטוף בעטיפת שי חגיגית את מנהגיו הדפוקים.