גמרו בהצטיינות: 101 לילות של סקס

צח יוקד

צעצועים, סרטים ומין בשיעור יוגה - אלה רק חלק מהאמצעים ששימשו את הזוג דאג ואנני בראון בדרך אל המטרה: סקס במשך 100 ימים ברציפות. וכשהבעל הפך את הניסוי לספר מצליח, מה הפלא שגם היום ה-101 הסתיים במיטה

בני הזוג בראון 

כל חברה ועולם המושגים שלה. תגיד לזוג ישראלי את המספר 101, ושני הדברים הראשונים שיעלו במוחם יהיו יחידה 101 משנות ה-50, והקילומטר ה-101 ממלחמת יום כיפור. בשביל דאג ואנני, לעומת זאת, זוג אמריקני מדנבר שחי על רקע הרי הרוקי המרהיבים והשלווים, המספר הלא ממש עגול מציין מסע בן שלושה חודשים וחצי של שיכרון חושים - סקס, תשוקה, רומנטיקה, עוד סקס, מסז' לעור נרות, סרטי פורנו, צעצועי מין וכן, גם הרבה סקס.

101 יום בדיוק הוא ה"מרתון", כפי שמגדירים זאת בני הזוג בראון - הוא עיתונאי בדנבר פוסט המקומי והיא מעבדת מידע בחברה מסחרית - שאליו יצאו לפני כשלוש שנים, ובמהלכו התחייבו לקיים יחסי מין בכל יום במהלך אותה תקופה. בני הזוג, שבאותה עת היו יחד 14 שנה, ומהן 11 שנה כזוג נשוי, מעידים על עצמם כמי שהיו נשואים באושר, הורים לשני ילדים בני שלוש ושבע, שחיי המין שלהם נשאבו לשגרה אופיינית לאנשים בגילם. זו כללה, על פי תיאורם, יחסי מין פעם אחת בשבוע, על פי רוב בליל שבת.

כמו כל מרתון, גם במקרה הזה נקבעו כללים ברורים עוד בטרם היציאה לדרך: יחסי המין חייבים להתקיים בכל יום לפני חצות הלילה, ולכלול חדירה וסיפוק מיני של אחד הצדדים לפחות. תירוצים לא יתקבלו בשום פנים ואופן - לא מחלה, לא חולשה, לא הילדים הקטנים, כשגם עייפות או סתם יום קשה בעבודה לא ישמשו תירוץ לגיטימי. אלא שגם אם מרחקה של הדרך היה ידוע (100 ימים , למען האמת, היום הנוסף היה בונוס לא מתוכנן), איש מהשניים לא ידע לאילו מקומות היא תישא אותם ואם יצלחו אותה, כל אחד בנפרד ושניהם יחד.

וכך, מה שהתחיל כמעין מרד נעורים מאוחר, או אולי משבר אמצע החיים מוקדם, התפתח למסע בעקבות נפלאות המין - תנוחות חדשות, משחקים מוקדמים, סרטי פורנו, צעצועי מין וביקור בתערוכות מין. תוך כדי כך גם זיהה דאג את הפוטנציאל העיתונאי בניסוי, ובני הזוג החליטו להפוך אותו לספר מצליח שיצא בארצות הברית לפני כחודשיים, בשם "רק תעשו את זה - איך זוג אחד כיבה את הטלוויזיה והדליק את חיי המין שלו למשך 101 ימים - בלי תירוצים".

"הרעיון ל'מרתון' התחיל בעקבות כתבה שהכנתי על מועדון מיוחד של אנשים שהתנזרו ממין במשך 100 ימים", נזכר דאג בראיון מביתו שבדנבר. "כשסיפרתי על זה לאנני, היא הציעה שנאמץ את הרעיון, רק ההפך. בהתחלה לא התייחסתי לזה ברצינות. אבל מההיכרות שלי עם אנני ידעתי שהיא אוהבת אתגרים חדשים, וברגע שהיא דיבר על כך שוב למחרת בבוקר, הבנתי שהיא רצינית".

תנו כבוד לסקס

להפוך חתלתולה לנמרה

הפסיכולוג רפי יעקובי, שפיתח שיטת טיפול שמלמדת איך להתיידד עם העולם, מרחיב אותה לתחום המיני. הוא מאמין שאנשים ייצאו נשכרים אם יוסיפו ממד מיני לקשר אינטלקטואלי ותרבותי. בספרו 'שינוי ידידותי' הוא מסביר איך לעורר משיכה מינית גם בין זוגות ותיקים וגם בין ידידים אפלטוניים

אילנה מסר

"למין, ולמגע גופני בכלל", אומר הפסיכולוג רפי יעקובי, "יש חלק חשוב מאוד גם במערכת של יחסי ידידות, והוא יכול להפוך קשר כזה לרומן". יעקובי, שחתום על שיטה טיפולית שנקודת המוצא שלה היא 'איך לפתח ידידות עם העולם', ממשיך לגבש את שיטתו ומרחיב אותה גם להתנהגות המינית. חידוש מרענן מהווה ההנחה שלו שאפשר לעבור מידידות אפלטונית למערכת יחסית מינית, למרות שאנשים רבים בטוחים שהם לא יכולים לשכב עם מישהו שלא משך אותם מלכתחילה.

"דעה קדומה", מצהיר יעקובי בספרו 'שינוי ידידותי' (הוצאת אריה ניר). "ניתן לחולל שינוי תחושתי ידידותי בתחום המין, זה קשה רק בהתחלה. נתאמץ, לא נמתין לרגע שבו נחוש תשוקה עזה כדי לפעול. אם נוסיף הנאה מינית להנאה שיש לנו כבר זה מחברתו של זה, הזוגיות יכולה רק להרוויח. אולי נתחיל ליהנות רק בלילה ה-12. אז מה? זה כדאי!".

כשיעקובי מציע להפוך ידידות לרומן הוא לא מתכוון למגוון הדרכים הידועות, שמפורטות בכל מדריך מין. מוזיקה, תאורה, קטורת, תנוחות חדשות, מקומות מחוץ לחדר השינה, אפילו התפרעות במין קבוצתי – אין בהם כדי לחולל שינוי ממשי. יעקובי שואף ללמד אנשים להפיק מקשר אינטלקטואלי ותרבותי גם את הממד המיני.

מדוע כדאי לדעת להתייחס באופן מיני גם למי שלא מעורר אותנו מההתחלה? "משום שאנשים שמסוגלים לשכב רק עם מי שהם חשים משיכה עזה כלפיו הם מוגבלים באופן שפוגע בהם", משיב יעקובי. "רבים משתעבדים מינית לאדם שאליו התרגלו, ואינם עושים זאת עם מי שיכול להיות חבר טוב. הם נתקעים, מסתבכים ומסתפקים במועט שבמועט. בפועל, אין להם חופש בחירה. מי שיכול להביא את עצמו ליהנות ממין גם ללא משיכה התחלתית מאפשר לעצמו לבחור את בן הזוג שעימו יהיה לו הכי טוב".

יעקובי מביא עוד נימוק להוכחת משנתו: גם אנשים שמקיימים חיי מין סדירים מתקשים לשמר את התשוקה לאורך השנים. חלק מהם נפרדים, חלק מאבדים את שמחת החיים שלהם, חלק מסתבכים ברומנים שמרכיב ההרס בהם עולה בהרבה על מרכיב ההנאה. לכן לא כדאי לתת רק לחשק המיני הספונטני להכתיב את סדר היום, בוודאי לא באופן בלעדי.

לכן יעקובי מדריך לאחרונה זוגות איך לרענן את המערכת המינית. כל אחד מהם צריך לזהות את יכולותיו לגרום הנאה לבן הזוג. "במפגש הראשון אני שואל מה הם הצליחו להפיק ביחד מחיי הזוגיות שלהם", הוא מסביר. "מה הוחמץ, ומה הפער בין יכולותיהם לגרום זה לזה הנאה".

ספרו של יעקובי משובץ בדוגמאות על זוגות שהצליחו לשקם את השחיקה בחייהם האינטימיים. סמדר וקובי, למשל, זוג נשוי, בשנות ה-30 לחייהם, הורים לשניים, ניהלו חיי מין לא מספקים. במשך כל השנים חש קובי מושפל ומתוסכל מבחינה מינית: הוא רצה מין לעיתים קרובות, ואילו היא חשה שאינה אוהבת מין ומדי פעם 'עשתה לו טובה'.

יעקובי: "לא הסכמתי לקבל את האבחון כאילו הוא להוט במיוחד והיא פריג'ידית. סברתי ששניהם יצרו מצב המאפשר לקובי להיות בעיני עצמו בעל יצרים גבריים בריאים, ולסמדר לתפוס את עצמה כאישה נחשקת. למעשה, בסירובה לשכב איתו שירתה סמדר את קובי בכך שאיפשרה לו לחוש גירוי מיני מתמשך. אבל קובי היה מתוסכל.

בפגישה פרטית איתו הערתי שאינו נותן לאשתו אפשרות לחשוק בו, משום שהוא מפגין כלפיה כל הזמן להיטות. הצעתי לו שבינתיים יגיע לסיפוק מיני בדרך אחרת ויגלה בסמדר פחות עניין מיני. "בפגישה הבאה עם שניהם לא היססתי לומר שתמיד פתוחה בפני קובי הדרך לאישה אחרת שתחשוק בו בלהיטות. ראיתי כיצד סמדר נדרכת לשמע הדברים. לאחר מכן נפגשתי עם סמדר ביחידות והצעתי לה לקבל החלטה שכלתנית: להיות להוטה למין. ציינתי שקובי עלול לפגוש מישהי שתשתוקק אליו באמת. הצעתי לה לשנות את הדפוס שלהם וליזום יחסי מין יום אחרי יום. ביקשתי שכשיסיימו מגע מיני והוא ירצה לישון, היא תיזום עוד משגל, ואחרי זמן מה עוד אחד, עד שיהדוף אותה.

"סמדר עשתה כדברי וגילתה שהיא חווה עניין כשהיא יוזמת את יחסי המין. יכולתה החדשה הסבה לה הנאה. הדגשתי בפניה שהיא יכולה לקיים יחסי מין פי כמה מכל גבר בעולם, ושעוד לא נולד הגבר שיוכל להתקרב, למשל, ליכולת של זונה מקצועית המסוגלת לשרת עשרות גברים בלילה. היפוך התפקידים היזום עבד במקרה שלהם. סמדר הפכה לחתלתולת מין יוזמת, וקובי לא יכול יותר להתלונן שאשתו פריג'ידית".

בין שורת הטיפים שלו, יעקובי מציע לבני זוג לפתח 'סוד משלהם', לראות את עצמם 'שותפים לדבר עבירה', להרבות במעשי קונדס ובצחקוקי משובה. ליזום, להעיז, לדמיין, לחולל מהפך בתפיסה המינית של עצמם, לצפות יחד בסרטים פורנוגרפיים. להתפרע מעט, או כדבריו "לגרות את עצמם ולהתסיס את מערכת היחסים התקועה".

יעקובי לא מוותר למטופליו בקלות על עריכת שינוי בתחום המיני, אבל הוא יודע שלא כל חתלתולה יכולה להפוך לנמרה. עם זאת, הוא מייחס את זה בעיקר לסרבנות למידה. "ובכל זאת", הוא אומר, "היו מקרים שהבנתי ששני בני הזוג מעוניינים במין לעיתים רחוקות. כיוון שמין נדיר היה נוח הן לו והן לה, שררה ביניהם ידידות במיטה.

"הצעתי להם לא לשנות את ההסדר ביניהם, אלא לראות בכך מעין תנוחת אהבה שנוחה להם. חשוב רק שיוותרו על המועקות המלוות את ההסדר ביניהם. לכל זוג יש נוסחה המתאימה לו, שהופכת את חיי המין שלו למספקים".

YNET-בריאות: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1208,00.html

YNET-יחסים

איך אני יכולה לדעת שהיא לסבית?

אני אשה, ואני אוהבת נשים. העובדה הזאת מציבה אותי בעמדה קצת ביזארית לפעמים בחיי היומיום, בעוד שלכל גבר ואשה סטרייטים ההתחבטות הזאת כנראה בלתי קיימת - איך אפשר לדעת אם האובייקטית הנחשקת היא בכלל בקטע של נשים? ולא, אי אפשר לדעת לפי הציפורניים. מה לעשות שפעם הסטריאוטיפים היו ברורים יותר והיה קל יותר להבחין
טלי בינדר

נגיד שאת או אתה מעוניינים להתחיל עם מישהו מבני המין השני, ונגיד לצורך העניין שאתם נמנים עם אוכלוסיית הסטרייטים. הלכתם ברחוב לתומכם ואתם רואים מישהי/ו שמוצאת חן בעיניכם, יש לכם שתי אופציות: האחת - לקחת אוויר ולומר משפט פתיחה מהמם, השנייה - להישיר מבט לאובייקט הנחשק ולא לומר מילה, בתקווה שהצד השני יעשה את העבודה השחורה.

אבל אני אשה, ואני אוהבת נשים. העובדה הזאת מציבה אותי בעמדה קצת ביזארית לפעמים בחיי היומיום, בעוד שלכל גבר ואשה סטרייטים ההתחבטות הזאת כנראה בלתי קיימת.

כשאני רואה אשה שגורמת לפרפרי בטני להתעופף מצד לצד כאילו אין מחר, אני באמת דבר ראשון לוקחת אוויר, ואז אני נעצרת ושואלת את עצמי "רגע, היא בכלל בקטע של נשים?" אז נכון שאין לה ציפורניים ארוכות משוחות בלק, ונכון שהנשיות שלה בכיוון ה"טום בוי", אז מה, לא כל אשה עם שיער קצר מקו הכתפיים וגזוזת ציפורניים היא לסבית. מצד שני ישנו אפקט הנשיות המתפרצת, "הנשיות האולטימטיבית בהתגלמותה". אז מה, לה לא מגיע להיות חובבת נשים?

וכך אני עומדת עם כל הפרפרים בבטן ומנהלת דיונים רמי מעלה על טיבה של הנחשקת שמולי. עכשיו בינינו, הרי אין מצב שאיזה גבר יעמוד מול אשה נאת מראה וישאל את עצמו רגע, היא בכלל סטרייטית? שאלות מהסוג הזה כמעט אינן קיימות במוח הקולקטיבי של סטרייטים, הדבר הרבה יותר פשוט עבורם. ראיתי > נדלקתי > משפט פתיחה (או דום שתיקה). וזה תופס גם לגברים וגם לנשים.

מה שאני מנסה להעביר כאן היא בעצם תחושה של תסכול קל הקיימת אצל בנות מיני וחברות בקהילתי, האנרגיה שאנחנו מבזבזות על שאלות קיומיות האם משאת נפשנו היא לסבית או לא גובלות בהתשה מחשבתית מתמדת.

בעבר, לאשה שאוהבת נשים היו כמעט קרניים

פעם, כשהייתי צעירה יותר, הסטריאוטיפים החברתיים של המגדר היו ברורים יותר, ברוב המקרים לאשה שאוהבת נשים היו כמעט קרניים, כן, ממש כמו בדעות הקדומות שלנו על הקהילה הגאה. אבל היום, לסביות נראות מטופחות יותר, והן משתוות לבנות המין היפה הסטרייטי בכל הקטגוריות הוויזואליות.

כן, עברנו "מהפך" במהלך העשורים, פעם יכולתי לזהות מקילומטר חברות בקהילה שלי, אבל היום אני ממש מאמצת את ה"גיי ראדאר" שלי כדי שהאבחנה תהיה כמה שיותר מדויקת ותמזער את אי הנעימות שיכולה לנבוע במצבים תקשורתיים.

אז בפעם הבאה שאתם משוחחים עם עלמת חן, אפילו סתם בסופר השכונתי, נסו לרגע לעצור ולנסות לראות את העולם מנקודת המבט שלי, לחשוב לשנייה לפני שאתם שולפים את משפט הפתיחה המוחץ. האם היא סטרייטית? ואם תצליחו לרגע לפקפק בעצמכם, אולי הצלחתי להעביר את המסר.

טלי בינדר היא מקימת ליין מסיבות הנשים הראשונה בארץ בשנות ה-80 העליזות, בהמשך מגישת רדיו בתוכנית "גאים באוויר" ברדיוס 100 FM.

הכל פתוח

אניטה ומיכאל חזין התחתנו, הקימו משפחה ובגדו בסתר

יעל חן

כשמביטים באניטה ומיכאל חזין, ואני אומרת זאת בתקווה לא להישמע מתנשאת או יהירה, קשה לדמיין איך בני הזוג העגלגלים והמקסימים האלה מבלים חצי חיים בבגידה בבני זוגם. אבל זה מה שקורה, ואף מעוגן בתיאוריה שלמה שמסבירה למה הם בוגדים זה בזו ולמה החליטו אחרי שהתגרשו ונישאו מחדש, שמספיק לשקר ­ יותר טוב לעשות את זה בגלוי.חזין, 54, הוא צייר מחונן. תערוכה משלו, "צלילים בתערוכה", מוצגת משבוע שעבר בגלריה ברנרד בתל­אביב (תוצג עד תחילת ינואר). בתערוכה עשר תמונות, חלקן בגודל של יותר משני מטרים, המציגות כלייזמרים ממקומות שונים בעולם והכוללות גם ציורים מלאי עוצמה של הנגנים הרוסיים המנעימים לנו בקרן רחוב.הוא גדל באודיסה, בבית של ציירים: אחיו, אביו, כולם ציירו מיום שהוא זוכר את עצמו. הוא עצמו בוגר בית הספר הגבוה לאמנות ברוסיה, ותערוכות שלו הוצגו ברחבי העולם: בניו יורק, בוסטון, תל­אביב, מיאמי, מוסקבה ושווייץ. 11 ציורים שלו נרכשו על ידי מוזיאונים נחשבים בעולם, המוזיאון היהודי בניו יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בדוברובניק, המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, מוזיאון אולדן בשווייץ, ועוד. לארץ הגיע עם ד"ר אניטה חזין, רופאת שיניים, בשנת 1972, כששניהם מבריחים מאות זוגות של תחתונים עליהם רשומים שמות של סרבני עלייה מאודיסה. בני הזוג היו כבר מטופלים בתינוקת, נלה; כיום היא בת 31, אם לשניים והשלישי בדרך, מורה למתימטיקה בתיכון. החזינים התיישבו בנתניה, בה הם מתגוררים עד היום. עד מהרה נולדה בת שנייה, ליאנה, כיום בדרך להיות עורכת דין. מיכאל, שכל רצונו היה לצייר, נאלץ לעבוד בעבודות שיביאו הביתה פרנסה: גרפיקאי במשרד פרסום ובעל עסק עצמאי של הדפסי משי, כשהוא תומך באניטה שסיימה בארץ לימודי רפואת שיניים, ומטפל בילדות; אלא שעם כל העיסוקים והלחץ, מסתבר, מצאו בני הזוג זמן לרומנים מהצד.­ תמיד חייתם בצורה כזו? מיכאל: "ברוסיה לא דיברו על נישואים פתוחים. מי הכיר כזה מושג? אבל מרגע שבאנו לארץ, אחרי ארבע שנות נישואים, התחלנו לחיות כל אחד איך שהוא רצה".­ כלומר?אניטה: "בגידות".מיכאל: "מה זה בגידות? לאניטה ולי היו יחסים עם אנשים אחרים, בסתר".­ אניטה, היה לך מאהב?"כן. היתה לי אהבה במשך שלוש שנים".מיכאל: "תגידי את האמת, את לא לבד. כל הנשים ככה. לי זה כבר ל א משנה. בעיניי, אשה שלא בוגדת היא אשה שאין לה הצעות, שלא רוצים אותה. הכל תלוי במחיר, במה שמציעים לה, ואני לא מתכוון למחיר כספי. כך גם גבר. אין שום הבדל בינינו".אניטה: "היו לי כמה נאגלות של אהבות. זה קרה כמה פעמים במשך השנים".­ מיכאל, ידעת מה קורה?"לא רציתי לדעת ולא רציתי לראות. גם לי היה באופן קבוע נשים אחרות, גם לי היו אהבות. סתם סקס זה לא קבוע, היו לי נשים קבועות".­ ואיך הסתדרתם עם השקרים?"לא שיקרנו. פשוט לא דיווחנו. חסר זמן לסקס עם מישהו אחר? תמיד יש זמן. לא נעלמנו מהבית לשעות ולא לימים". אניטה: "באנו מהעבודה בזמן...".­ הסודות לא הרחיקו ביניכם?מיכאל: "אני מומחה בסודות. אני יכול להסתיר נהדר ואף אחד לא יידע מה יש לי בפנים. זה החלק שלי, המוגן. הקשר שלנו המשיך להיות חברי. נכון שלא דיברו על החלקים האינטימיים שלנו".אניטה: "מהיום שנישאנו, לא היינו בקישקעס אחד של השני. לא שאלתי אותו אף פעם 'לאן אתה הולך', או 'למה אתה הולך עכשיו'".מיכאל: "לא ידעתי כמה כסף יש לה בחשבון, מעולם לא פתחתי מכתב שלה, אפילו שהוא בא מהרשויות. הפרטיות נשמרה תמיד".­ המשכתם לעשות סקס זה עם זו?מיכאל: "כן. לי לא הפריע לשכב איתה ועם אחרות". אניטה: "גם לי לא".­ אם שניכם הייתם מאוהבים באחרים, למה לא נפרדתם?"לא חשבתי לעזוב, אפילו שהציעו לי נישואים. לא רציתי להתגרש ולהתחתן עם מישהו אחר".מיכאל: "נפרדנו רק כשהייתי בן ארבעים. עד אז, לא רציתי לפרק את המשפחה. בגיל ארבעים עברתי משבר ורציתי אתנחתא. אנחנו מכירים זה את זו מכיתה ד'. כשאניטה באה לבית הספר שלנו, אמרתי לה: 'את תהיי אשתי'. כשהייתי בן ארבעים, החלטתי שמספיק".את התהליך קיצרה אניטה, שלפני שש שנים התוודתה בפני בעלה על אהוב חדש בחייה. מיכאל אמר לה שזה מתאים לו, כי הוא רוצה להתגרש, המסגרת חונקת אותו, והוא לא מתפתח כמו שהיה רוצה.­ בקיצור, קפצת על המציאה.מיכאל: "זה היה אחרי שעברתי סדנת מודעות עצמית שהיתה אז מאד מודרנית, I AM. עברתי שם גם את השלב המתקדם. הבנתי שאם לא אוהב את עצמי, לא אוהב אף אחד. היה לי חשוב להתחיל לצייר בלבד, לא לעסוק בעוד כל מיני עבודות. רציתי לגור לבד".­ אניטה, איך הגבת?"לא שמחתי, אבל נשארנו ידידים. מאיתנו עורכי דין לא הרוויחו. תוך חצי שעה סגר נו הכל, דיברנו עם הילדות שהיו אז בנות 20 ו­13. לא היו סקנדלים".אגב הילדות, אומרים בני הזוג, עד לגירושים הן לא היו ערות לצורה המיוחדת בה חיים ההורים. אז, בשיחה הקשה המבשרת על פרידה, הודיעו להן אניטה ומיכאל שלכל אחד מהם יש מאהבים.­ איך הן הגיבו?מיכאל: "הן מאוד שמרניות, אבל לי היה חשוב לא להסתיר יותר, שאצלנו בבית הדיבור יהיה חופשי והבנות יקבלו חינוך הכי פתוח שיש. שכל הכביסה המלוכלכת תתכבס בבית". בשש השנים שחי לבד, עזב חזין את נתניה לטובת תל­אביב וצייר 18 שעות ביום. הוא החל להציג את ציוריו בהצלחה בכל מיני ערים בעולם, כשאין בלבו ספק שהניתוק הביא פריחה. "העזיבה הצמיחה אותי", הוא אומר. "לולא עשיתי את הצעד הזה, לא הייתי מגיע להיות אמן מוכר בעולם. יצאתי מהמסגרת, הורדתי התחייבויות למשפחה". ­ אגואיסטי קצת, לא?"אז מה? אגואיסט זה רע? נרקיסיסט זה רע. אגואיסט, על פי אמונתי, לא יעשה רע לאיש כי הוא גם לא רוצה שיפגעו בו. זו אהבה עצמית. את הילדות שלי ראיתי, הן באו אליי, אבל לא היו לי התחייבויות. לא הייתי צריך להפסיק לצייר בשביל לצאת לארוחת ערב משפחתית".­ ואהבות, היו ?"היו הרבה נשים, אבל הייתי חופשי. 90 אחוז מהזמן הוקדש לאמנות. כשעליתי על דרך המלך, הבנתי שאני צריך להיות עם אניטה, שהגירושים הסתיימו מבחינתי. נפגשתי איתה וביקשתי ממנה להתחתן איתי שוב. הצעתי לה את התוכנית הקודמת, שכל אחד יחיה חיים משלו, יעשה מה שהוא רוצה, והעיקר שנהיה ביחד. אמרתי לה שלא מסתירים יותר. היא רוצה לנסוע לכמה ימים? שתיסע. אני רוצה לנסוע? אני נוסע. יותר חשוב לא לשקר, שקר זה הכי גרוע".­ אניטה, זה התאים לך?"כן. הוא הציע שנינשא בחתונה דתית, יש לו אח סופר סת"ם שאירגן לנו חתונה ממש חרדית. ברוסיה לא התחתנו בחתונה כזו".­ למה זה היה חשוב לכם?מיכאל: "שנינו מאמינים באלוהים ואני גם לומד קבלה". ­ התנ"ך לא כל כך תומך בדרך החיים שלכם.מיכאל: "מי אמר?".­ "לא תנאף" מוכר לך?"אני לא מתייחס לזה ככה. בעיניי, אם רב ראשי מתפלל בראש השנה בבית כנסת ממוזג, שאת המיזוג בו הניח פועל ערבי, והחשמל זורם, לי מותר לנאוף. כל אחד מסדר לו את החיים על פי הדת, איך שנוח לו".­ אניטה, איך עברו עלייך השנים בלעדיו?"לא היה לי רע בלעדיו, אבל אני אוהבת להיות איתו. טיילתי, עבדתי, הייתי עם הילדות. היו לי בחורים שהכרתי". מיכאל: "ללא ספק".­ עכשיו את יודעת שהוא שוכב עם אחרות?אניטה: "כן. לא מפריע לי. החלטנו שהנפשות שלנו מחוברות וזה יותר חשוב מהגוף".מיכאל: "סקס זה גוף שוכב עם גוף. אנחנו ישנים אחד עם השני".­ אניטה, את לא קצת נגררת לזה?"לא, גם לי זה טוב, ההרפתקנות, להכיר עוד ועוד. אני אסביר לך איך זה עובד: לפעמים פוגשים מישהו, נוצרת סימפתיה גם אצלו וגם אצלי, בשלב מאוחר יתר נוצר קליק והרפתקה מינית. אני לא יוצאת לחפש אותה".מיכאל: "אם זה בא, זה בא. אני עובד בסטודיו רוב היום, לא מחפש ברחובות. דברים כאלה באים לבד, ובקלות".­ זה תורם לאמנות?"החופש תורם לה. אני לא שובר את הראש במה שלא קשור לאמנות, היא הכי חשובה לי. הנאמנות שלי לאניטה היא נפשית. אותה אני אוהב, אבל זה משפט שלא הוצאתי מהפה עשר שנים. ככה גדלתי. אבי לא אמר מעולם שהוא אוהב אותי או את אמי, ואני גם כזה. לילדות ולנכדות שלי אני אומר שאני אוהב אותן".אניטה: "זה בסדר, אני מרגישה שהוא אוהב אותי. הוא ביישן. קשה לו לדבר".­ החברים שלכם יודעים כל מה שסיפרתם לי?מ יכאל: "לא בפרטים, בכללי. אם שואלים אנחנו עונים, כדי לא לשקר. אבל לא כולם שואלים. זה מאיים עליהם. אם זה קורה אצלנו, זה עלול גם לקרות להם, וזה מפחיד מדי".

מאמר זה פורסם ב-NRG.

מסקנה:היו נאמנים לעצמכם ותאהבו את בן/ת זוגכם/תכם.

מתוך המגזין מאדאם: http://www.madam.co.il/site/index.html

פה גדול

פורסם על-ידי איריס שחר

אמנם התרגלנו לכך שפס-הקול הסטנדרטי שאנו מפיקים במיטה מורכב בעיקר מאנקות-גניחות-צעקות (תלוי בווליום, בהעדפה אישית, ובואו נודה בכך, גם בכישרון של הפרטנר). אבל הגיע הזמן להחליף את הדיסק.
מי לא יאהב לדבר גסויות בזמן סקס? מי לא יאהב לשמוע את הפנטזיות של בן הזוג בזמן שמתעלסים בלהט? מי לא ירצה לשמוע כמה זה טוב? במהלך התעלסות מינית אנחנו אוהבים להשתמש בכל החושים, אז למה להזניח את חוש השמיעה? אנחנו אוהבים להגיד דברים. לחדור עמוק לתוכנו ולחשוף את הפנטזיות שלנו במערומיהן. אבל לפעמים, ואולי רוב הזמן, אנחנו נתקלים בעכבות. למרות שמה שחששתם לומר, יהפוך לגירוי חזק שמלהיט את הפרטנר שלכם למיטה.
אם חששתם עד עכשיו – זה הזמן לחשוף את הקלפים.

תמיד טענתי שגברים רוצים שנשים יזיינו אותן. אחת התנוחות החביבות על הגברים היא שהאישה למעלה. הם ישמחו לשמוע אותך אומרת להם "אתה רוצה שאני אזיין אותך? " אני אזיין אותך ואקרע לך את הצורה", בליווי תנודות עולות ויורדות של האגן. ולגברים מעודנים יותר, שאולי לא היו רוצים להיכנס למיטה עם ג'ורג' החוקר של מוסטפא דיראני, תוכלו להבטיח תוצאה דומה אך בשפה רכה יותר. לגברים מומלץ להימנע מביטויים חריפים מדי, לפחות עד שיתהו על קנקנה של בת הזוג ויוודאו שהעניין לא ייגמר בטראומה על רקע אלימות מילולית.

"אני רוצה אותך"
נכון שזה שאתם כבר יחד במיטה זה רמז עבה לכך שיש משיכה ביניכם. אבל תמיד כיף לשמוע את זה, וזה גם לא מזיק כלל להערכה העצמית. אז תלחשו באוזן, או תאמרו בקול רם "אני רוצה אותך". נשמע פשוט ? יש לזה אפקט בלתי נשכח... בכלל, זה משהו שכולם, גם גברים וגם נשים צריכים להגיד ולשמוע כל יום, לפחות פעם ביום.


"היית רוצה עוד בחורה כאן עכשיו ?"
קודם כל, כשמציבים את השאלה הזו בפני גבר, זו דוגמה קלאסית למונח "שאלה רטורית". שנית, גם אם אתם אוהבים לעשות זאת בשניים אפשר לפנטז ביחד על בחורה נוספת במיטה. אם תרצו פעם להוסיף מישהי כדאי לדבר על זה כבר עכשיו. ואתה, אם לא תתבייש לשאול. "מה היית עושה אם היתה כאן עוד מישהי?" או " על איזה בחורה את מפנטזת? " תתפלא איזה תשובות תקבל. עם זאת, מאוד לא מומלץ להעלות את התהייה הזו עם בת-זוג קנאית...


"איך את/ה מפנטז/ת עלי?"
נשים יודעות שאתה מאונן עליהן כשאתה לא איתן. אז למה לא לספר להן בדיוק על מה אתה חושב ואיך אתה עושה את זה? וגם להיפך. תספרו את הסודות הכי כמוסים. (את הפנטזיה שלך על השכנה ממול תדחה לפעם אחרת, בבקשה).

"מה עושה לך טוב?"
כולנו לומדים להכיר אחד את השני. לפעמים כבר יודעים היטב מה בדיוק עושה לנו ולפרטנר/ית טוב מאוד. אבל זה כל כך טוב להגיד את זה. ואם משהו לא עושה טוב.. כדאי מאוד להגיד גם את זה. בעדינות מותק.

פיסקה תיאורית
נכון שלא כולנו זוהיר בהלול, אבל אפשר ללוות חלק מהסקס בתיאור מצב. כן זה מרגש אותה לשמוע כמה אתה נהנה להיות בין הרגליים שלה. ומה עובר לך בראש. אז תגיד לה! כן זה מרגש אותו אם תגידי לו כמה טוב להרגיש אותו בפנים. והכי חשוב לצעוק גוללללל !


לא דיברנו עוד על אהבה...
אם את אוהבת אותו. אם אתה אוהב אותה. אין דבר יותר נפלא מלהגיד את זה. בעצם, לשמוע את זה- עוד יותר טוב. אז אל תתביישו. בכלל כל משפט עם הפועל "אוהב/ת" מתקבל בברכה.

קצת צניעות
אל תזמינו שקרים חשוב מאוד לא לשאול שאלות כמו :
"האם אני הכי טוב שהיה לך ?" או "נכון שאני הכי טובה במיטה?" גם אם שמעתם "כן" – קחו בחשבון שזה נאמר למען הגירוי והסדר הטוב. נראה לכם שמישהו יכול היה לומר לכם לא?


"איך היה לך ?"
נכון שהתרגלנו למלא משובים בצבא ובאוניברסיטה, אבל במיטה? לא מומלץ. אם היה כל כך נפלא, אז למה צריך לשאול? אז אם אתם מצפים לתשובה כנה ייתכן שתשמעו משהו כמו : "היה נחמד. אבל לא משהו. כבר היה לי סקס הרבה יותר טוב בעבר"

נשים, קצת טאקט
בעולם התחרותי של הגברים הגודל הוא נושא כאוב. יש להימנע בכל מחיר מלומר לגבר ביקורת כלשהי על מימדיו. למרות שאנחנו יודעות שהגודל לא קובע, סליחה , כן קובע, סליחה, לא קובע.... במקרים קיצוניים הימנעי במיוחד מהשאלה : "הוא כבר בפנים?"
גברים, פשוט אל תעלו את הנושא וזהו. נקודה סוף משפט.

זיוני שכל
אחיותיי הנשים. כבר הוכח מדעית שהמוח שלנו מפותח יותר מילולית משל הגברים. אין צורך להוכיח זאת במהלך המשגל. הימנעו מזיוני שכל מיותרים. את השיחה בנושא בחירת צבע לספה החדשה תדחו למועד אחר. כנ"ל גם שיחות נפש אחרות שיש להן כבוד, אבל בעיתוי אחר. ואם את לא חושבת שהוא אוהב אותך, אל תשאלי.


בין אם מצאתם פה משהו שאתם אוהבים, ובין אם לאו (שתפו אותנו קמצנים!) חשוב להתבטא. אנחנו מבטאים את האהבה שלנו בדרכים רבות, וביניהן שפת הגוף והמגע הם החשובים ביותר. אבל גם למילים יש עוצמה. נסו ותיהנו. ואם אתם לא מקבלים את מה שאתם רוצים – אז תבקשו...תתחננו או תדרשו ! העיקר שזה יעשה לכם טוב בגוף ובנשמה.

כל מילה אמת,אני אוהב שהן טוחנות לי את הצורה כשהן דוהרות מעליי.

טנטרה

המשמעות הראשונית והבסיסית של הטנטרה היא הקבלה והשחרור.
הקבלה – כולנו יודעים כמה קל להיות ביקורתיים כלפי עצמינו, כמה קל לראות את החלקים הפחות טובים בגופינו. הקבלה היא בעצם הלמידה לקבל את גופינו, רצונותינו, שאיפותינו. לאהוב את עצמנו על אף החסרונות והפגמים. וכך, ברגע שנלמד לאהוב את עצמינו נהייה פתוחים יותר לאהוב ולקבל את השני ואף לתת אפשרות מלאה לשני לאהוב אותנו.

המילה טנטרה באה מהשורש Tan (לטוות / להרחיב). בטיבט פורשה המילה טנטרה כ"התרחבות" בעוד אצל ההינדים היא פורשה כ"מארג". שני הפירושים באו מניסיון לתאר את הגוף האנרגטי ברגע ההארה.

כאשר אנו מקיימים יחסים עם בן זוגינו מתוך רמה של מודעות וקבלה עצמית, אנו מעלים את רמת ההנאה מדרגתה הבסיסית החייתית לרמה של התעלות רוחנית ופיזית.
כל אחד יתאר את רגע האורגזמה מתוך מודעות (ההארה) בתיאור אחר אולם ההרגשה המופלאה תהייה בעצם זהה: הטיבטים ראו את רגע "ההארה" כפעולת התכווצות עד כדי היעלמות, ואז ברגע שהיא כמעט נמוגה לחלוטין היא שוב מתרחבת בפתאומיות עד לאינסוף.
לעומתם ההינדים תיארו את אותה תחושה באופן שונה – ההינדים מתארים את רגע ההארה כהינמסות. הינמסות עד כדי שילוב עם אנרגיית היקום.

הטנטרה מתארת את ההארה עצמה – אין הכוונה לגמירה הסופית בעת קיום יחסי מין, אלא דרך התבוננות וידע חדשים.

על מנת לחוות את אותו רגע עילאי של הארה עלינו לעבור ממצב המודעות היומיומית, למעין מצב של רגיעה מוחלטת ,מדיטציה גבוהה, רוגע פנימי שילווה אותנו לאורך המסע הטנטרי.

הטנטרה אינה רק סקס
בשל העובדה כי תרגילי המיניות, מהווים את הדרך העוצמתית והחוויתית ביותר להתנסות בהוויה הטנטרית, רבים בטוחים שאם אמרת טנטרה אמרת סקס מטורף ואורגיות פרועות.

חשוב להדגיש שלא כל מורי הטנטרה מסכימים על הדרכים להגיע לטנטרה. כמו כן לא כל המורים הסכימו על מה היא דרך ישירה לאותו הרגע (טנטרה) ומהי דרך עקיפה (סוטרה). לכן, תוכלו למצוא בטנטרה מספר זרמים ומספר שיטות לימוד להלן:

טנטרה-יוגה"-  היא תרגול של תנוחות, נשימות ומנטרות שתפקידו לעורר את ההוויה והחוויה הרגשית, לחזק ולעורר את מרכזי האנרגיה התחתונים, לחבר ולתעל את מרכזי האנרגיה העליונים, ליצירת הרמוניה בין הגוף והרגש ולביטוי חופשי וכן של המיניות הנשית והגברית.

הטנטרה האדומה – עוסקת בחוויה ישירה של המציאות תוך מתן דגש על הגוף ועל האנרגיות הנשיות שביקום. הצבע האדום מייצג מיניות וחושניות, החיבור לאדמה ואת המחזור של האישה.

הטנטרה הלבנה – היא טכנולוגיה יוגית עתיקה, המנקה חסימות ומשקעים מהתת-מודע המושרשים עמוק בתוכנו. הטנטרה הלבנה עוסקת בחוויה ישירה של המציאות, בו מתבצע ניקוי עמוק של התת-מודע, עבודה פנימית לחיבור האני הפנימי , שחרור אשמה, כעסים או פחדים, תוך מתן דגש על הרוח ועל האנרגיות הגבריות שביקום. הצבע הלבן מייצג את הרוח, החיבור לטוהר העילאי ואת נוזל הזרע של הזכר.

הטנטרה השחורה -  עוסקת ביצירת מאגיות וכישוף, ובכך איננו מעוניינים לעסוק ולדעתי האישית, אף אין זו דרך הולמת לרכישת מודעות או ההארה.

חשוב, שוב, לציין ולהדגיש כי טנטרה אינה רק סקס, טנטרה היא לא רק עצירת השפיכה הגברית. טנטרה היא תורה שלמה, שמי שלא התנסה בה יכול לומר לעצמו בבטחה רבה כי "יש לו עדיין מה ללמוד" או אולי אפילו לומר: "יש סקס אחר שעדיין לא חוויתי ולא ניסיתי" – כדאי ללמוד.

הקלפים והמשחקים המופיעים באתר, יוכלו לעזור לכם, להבין טוב יותר או לטעום את דרך הטנטרה, כיצד תוכלו לגעת טוב יותר אחד בשני, כיצד תוכל להיות מאהב טוב יותר וכיצד את תוכלי לגמור כמו שצריך.

מהאתר "רומנטיקה": http://www.romantika.co.il/default.aspx

אני אישית יותר מתחבר לאדומה

אינטליגנציה ארוטית: כל אחד צריך גן סודי

אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות מעצימים מאוד את התשוקה המינית; הביטחון מאפשר להם להרגיש חופשיים, האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם. אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב - טענה זו מעלה אסתר פרל, מטפלת זוגית ותיקה, בספר חדש

מאת:שרית פרקול

"סיפור הסקס בקרב זוגות מודרניים המחויבים זה לזה חושף לעתים קרובות תשוקה שדעכה וכולל רשימה ארוכה של תירוצים מיניים, המתיימרים להסביר את מותו הבלתי נמנע של ארוס", נכתב במבוא לספר "אינטליגנציה ארוטית", מאת אסתר פרל. פרל, מטפלת זוגית ומשפחתית, כותבת עוד: "פסיכולוגים, מטפלים מיניים ומשקיפים חברתיים התמודדו זה מכבר עם הקשר הגורדי שבשילוב המיניות עם חיי המשפחה. משיאים לנו שפע עצות איך לערוך קניות בשוק התבלינים כדי להוסיף טעמים לסקס הזוגי. תשוקה נרפית, כך אומרים לנו, המדריכים, היא בעיה של תכנון הניתנת לפתרון באמצעות סדר עדיפויות מוצלח יותר וכישורים ארגוניים; או שהיא בעיה תקשורתית שאפשר לשפר אותה בכך שנבטא מילולית מה בדיוק אנחנו רוצים מינית".

פרל כותבת שהיא פחות נוטה לגישה סטטיסטית לסקס, זו הכוללת שאלות כמו "האם אתם עדיין עושים זאת, באיזו תכיפות, כמה זמן זה נמשך, מי גומר ראשון וכמה אורגזמות יש לכם". במקום זה היא מעדיפה להתייחס לשאלות שאין להן תשובות קלות, לדבריה: "ספר זה מתייחס לארוטיות ולפואטיקה של המין, לטבע התשוקה הארוטית ולדילמות הנלוות אליה. כשאוהבים מישהו, מהי ההרגשה? וכשחושקים במישהו, במה זה שונה? האם אינטימיות טובה מובילה תמיד לסקס טוב? איך קורה שהמעבר להורוּת גורר לעתים כה קרובות אסון ארוטי? למה האסור ארוטי כל כך? האם אפשר לרצות את מה שכבר יש לנו?"

היא כותבת שהפכה את סדר העדיפויות המקובל בקרב מטפלים זוגיים. "בתחום שלי מלמדים אותנו להתעניין תחילה במצב הזוגיות, ואחר כך לשאול כיצד הוא מתבטא בחדר השינה. לפי נקודת מבט זאת, יחסי המין הם מטאפורה לכלל היחסים. הנחת היסוד היא, שאם נוכל לשפר את היחסים, הסקס יילך בעקבותיהם. אבל מנסיוני, לעתים קרובות אין הדבר כך".

מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות

היא ממשיכה וכותבת: "תרבות הטיפול הפסיכולוגי נהגה להעדיף את המילה המדוברת על פני אופן התבטאותו של הגוף, ואולם מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות. הייתי רוצה להשיב לגוף את מרכזיותו כשאנו דנים בזוגיות ובארוטיקה. הגוף מכיל לעתים קרובות אמיתות רגשיות שמילים יכולות לטייח בקלות יתרה. אותן דינמיקות שהן מקור לקונפליקט ביחסים - במיוחד אלה הנוגעות לכוח, לשליטה, לתלות ולפגיעות - לא פעם מעוררות תשוקה כשהן נחוות דרך הגוף והופכות לארוטיות. הסקס הופך גם לאמצעי להבהרת קונפליקטים ובלבול מסביב לאינטימיות ותשוקה, וגם לאמצעי להתחלת ריפוי הפיצולים ההרסניים האלה. גופו של כל בן זוג, שמוטבעת בו ההיסטוריה האישית שלו ומוטבעים בו תכתיבי התרבות, הופך לטקסט שכולנו נקרא בו יחד".

פרל, שמאחוריה יותר מ-20 שנות ניסיון קליני, טיפלה במאות זוגות שחיי המשפחה שלהם התרוקנו מתשוקה. הם מתארים יחסים פתוחים ואוהבים, אבל משמימים מבחינה מינית. בספר זה היא מנסה בין השאר להסביר למה זה כך. לדבריה, נטיית התרבות שלנו לשוויון, ליחד ולגילוי לב מוחלט עלולה להפריע לחשק המיני. למעשה, דווקא אותן התכונות התורמות לאינטימיות עלולות לפגוע במיניות. "ביחסים ארוכי טווח קיימת נטייה חזקה להעדיף את הצפוי על הלא צפוי. ואולם הארוטיות משגשגת על קרקע הלא צפוי. התשוקה מתנגשת חזיתית עם ההרגל", היא מסבירה.

"אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות אכן מעצימים מאוד את התשוקה המינית, מהווים תמריץ. הם מרגישים מקובלים ועטופים, וביטחון זה מאפשר להם להרגיש חופשיים. האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם", כותבת פרל. "אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב. אולי בניגוד לתחושה הפנימית, נסיוני כמטפלת מראה שאינטימיות רגשית מוגברת מלווה לעתים קרובות בתשוקה מינית מופחתת". לדבריה, אולי האופן בו אנשים בונים את הקירבה ביניהם מפחית את תחושת החופש והאוטונומיה הדרושים לצורך ההנאה המינית. "כשהאינטימיות קורסת והופכת למיזוג, לא מדובר בהיעדר קירבה, אלא בעודף קירבה, החוסם את התשוקה".

דווקא כששני בני אדם מתמזגים, אין את מי לבקר בצד השני

היא מסבירה שהאהבה נשענת על שני עמודים, ויתור ואוטונומיה. "הצורך שלנו ביחד מתקיים לצד הצורך שלנו בנפרדות. האחד אינו קיים בלעדי האחר. כשהמרחק גדול מדי, לא יכולה להיות התחברות. אבל התמזגות רבה מדי מוחקת את נפרדותם של שני בני אדם מובחנים. ואז אין מעל מה להתעלות, אין גשר להלך עליו, אין את מי לבקר בצד השני, אין עולם פנימי אחר להיכנס אליו. כשבני אדם מתמזגים - כשהשניים הופכים ל"בשר אחד" - התחברות כבר לא יכולה לקרות, אין עם מי להתחבר. לפיכך הנפרדוּת היא תנאי מוקדם להתחברות: זה הפרדוקס המהותי של האינטימיות והמין".

מה עושים? "כל אחד זקוק לגן סודי", כותבת פרל. היא מצטטת משפט של סימון דה בובואר מתוך "המין השני", בו נכתב: הארוטיקה היא תנועה לעבר האחר, זה אופיה המהותי". אבל תוך כדי התנועה הזאת, אנחנו לפעמים מצמצמים 

את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה.  

 אנחנו לפעמים מצמצמים את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

"אני טוענת שיכולתנו לשאת את נפרדותנו - ואת חוסר הביטחון

הבסיסי שהיא מעוררת - היא תנאי מוקדם לקיומם של עניין ותשוקה במערכת יחסים", כותבת פרל. "אני סבורה שטוב יעשו זוגות אם יטפחו את עצמיותם הנפרדת..... מדובר במרחב - פיזי, רגשי ואינטלקטואלי - השייך לי בלבד. לא הכל צריך להיחשף".

בעוד שהאהבה נהנית לדעת עליך הכל, התשוקה זקוקה למסתורין. הארוטיקה משגשגת על המסתורי, החדש והלא צפוי. "האהבה רוצה לדעת שיש לה, התשוקה רוצה לרצות", כותבת פרל. "כשזוגות מתמקמים בנוחיות האהבה, הם חדלים ללבות את אש התשוקה. הם שוכחים שאש זקוקה לאוויר".

אינטליגנציה ארוטית מלמדת איך להשתמש בפנטזיות כאמצעי העשרה בריא, כיצד נוכחותו החשאית של אדם שלישי, חיצוני, המייצג את האסור, יכולה ללבות את התשוקה, ומהי חשיבות המשחק בחדר השינה ומחוצה לו.

• הספר "אינטליגנציה ארוטית" מאת אסתר פרל יצא לאור בהוצאת כנרת. תרגום: שרה ריפין

מאמר חשוב זה התפרסם באתר האינטרנט של ידיעות אחרונות

על ארבע

דינה יעקובוביץ'

שוב הבנות "נותנות" והבנים

"לוקחים"? היא גומרת בכלל, זאתי?

תכף היא תספר לנו שהיא צריכה לבקש

ממנו רשות כדי לגמור. געוואלד!

כמו שאני אוהבת

כואב לי התחת וסימנים כחולים וסגולים מעטרים אותו. זה גולש

אפילו לירכיים. אה, יש גם פסים על השדיים. אני אוהבת את הסימנים

שלי, שבעצם הם לא ממש שלי, כי שלי כבר לא לגמרי שלי. נתתי אותי

למישהו אחר שאהיה שלו, שישתמש בי, שיחתים אותי, שיקח מה שהוא צריך.

בתמורה הוא עושה לי טוב, שומר עלי ומזיין לי ת'צורה כמו שאני

אוהבת. בכוח וחזק. מאחורה גם. הוא גם אומר לי מילים שמלחלחות לי

ת'נשמה. אחרי שהוא גומר לזיין אותי, הוא גומר לי בפה, או על הפנים

ומשאיר אותי קשורה לעוד הרבה זמן. לכמה זמן? לא יודעת, אבל יודעת

שלשבת שם, עקודה, לא מחכה לכלום, רק נמצאת שם כי הוא רצה וביקש, זה

הכי קרוב לטיהור שיש.

למה?

אה!! אתם וודאי מצטווחים - מה זה הסאדיזם הזה? מה זה השוביניזם

הזה? שוב הבנות "נותנות" והבנים "לוקחים"? היא גומרת בכלל, זאתי?

תכף היא תספר לנו שהיא צריכה לבקש ממנו רשות כדי לגמור. געוואלד!

והיא בתמורה תענה לכם בכנות, שנכון - היא צריכה לבקש רשות כדי

לגמור והוא אומר לה איך לאונן ומתי ללכת בלי תחתונים לעבודה ומתקשר

לשאול אותה איך היא מרגישה עם זה ואז היא חייבת לרוץ לשירותים

ולבקש אותו להסכים לה לגמור עכשיו. בבקשה... שתבינו - ככה חזק זה.

הצלחה נמדדת במ"ל. רטוב, או לא רטוב? זו השאלה. הוא בודק לפני

הקשירה ואחריה ומגלה - כמה לא מפתיע -שאני רטובה. מריירת ללא תקנה.

"ככה? אוהבת ת'קשירות?" הוא שואל בטון חצי אכזרי, אבל אני שומעת את

החיוך, שומעת - כי בעיניים קשורות קשה לראות. זה מביך, להודות ככה

בקול רם שאני אוהבת מה שהוא עושה לי. זה משפיל. לכן כשאני לא עונה,

הוא בודק שוב ואומר יותר משואל: "את רטובה לאללה. מתה על הקשירות

האלה, הא?!" זהו, אין ברירה, אני מודה ומהנהנת בראש ונטרפת כמעט

לגמרי כשהוא מכריח אותי לומר משפט מלא, כמו בשיעורי אנגלית מפעם:

"כן, אני אוהבת להיות קשורה. זה מגרה אותי כל כך כשאתה קושר אותי".

זה להיות חשופה בתשוקה החריפה הזו וזה מביש ומענג ביחד, נמוך

וגבוה. השילוב יוצר עוצמה אדירה, שאחרי שמכירים אותה, לא רוצים

בלעדיה.

עד הסוף

כן, אני רוצה שהוא יקח, שיעשה. אני בתפקיד הכנועה, המתמסרת ותודה

שהבאתם אותי עד הלום. האם רכבתן פעם על מישהו, עם זין חזק ומכאיב

בתוך הכוס שלכן, כשאתן קשורות בידיים מאחורה, עינייכן עצומות, והפה

נעול באיזה סמרטוט עלוב? אי אפשר להשען על הגוף שלו, קשה לעלות

ולרדת, השרירים ברגליים מתחילים לכאוב, אבל את יושבת עליו לגמרי,

כל הדרך עד הסוף. דרך הרחם והשחלות ועד לריאות וללב. הוא מנער

אותך, מסיט אותך מצד אל צד, מתמרן את הגוף שלך החם איך שבא לו,

דוחק את עצמו פנימה ועוד יותר פנימה ואת רק מתנדנדת שם כמו לולב.

בוערת בגירוי היסטרי, הוא מעורר את הגוף שלך והתוך שלך כמו שאף פעם

לא. הוא לא מלטף ולא מתחנחן, אלא דופק אותך כמו גבר. ואת? את אוהבת

את זה כל כך, רוצה עוד, רוצה ככה ויותר, כמו אישה, לתת, להיעלם,

להתמסמס לגמרי. אידוי. קח, תעשה, חזק או חלש, כי זה שלך. זה שלך,

כי כך את בוחרת ורוצה.

ולאילו מבניכם שדואגים - אני יכולה להפסיק בכל רגע ובכל שניה, ואני

יודעת וזוכרת את זה וגם הוא, אבל למה להפסיק, אם מה שהוא עושה לי

זה בדיוק הדבר שאני הכי רוצה?

מהאתר בננות