|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
השבת רסיסי נשמה שמאנית
מ-NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/HP_15.html
החלקיקים האלמנטריים
השמאנים מאמינים שכל מאורע משמעותי כואב שאנחנו חווים לוקח לנו רסיס מהנשמה. הבשורה הטובה
היא שאפשר ורצוי לאסוף חזרה את כל הרסיסים האלה. השמאן דב טרובניק מסביר איך עושים את זה
מאת:דב טרובניק
צ'רלי היה הראשון בשמורה האינדיאנית שדיבר איתי על נשמה ועל התפזרות רסיסי נשמה.
את צ'רלי פגשתי בשהותי הראשונה בשמורה האינדיאנית קטגורס שבמדינת ניו יורק, כשעה נסיעה ממפלי הניאגרה.
תחילתו של הסיפור בשעת ערב, כשמצאתי את עצמי נמשך לקול שירה עמוק, גברי וחרישי. הלכתי בעקבות הקול, עד הבקתה הישנה ששימשה רוב הזמן כמחסן ונעצרתי ליד הדלת הפתוחה. בפנים, ליד מדורה קטנה, ישב האינדיאני הקאובוי ביותר שאי פעם פגשתי. הוא היה לבוש חולצת משבצות, ג'ינס עם פרנזים, מגפי בוקרים חומים ולידו נח כובע בוקרים גדול ולבן. הוא היה שקוע בעבודתו ותוך כדי שר מזמורים מהפנטים שהשרו תחושה עתיקה מאוד.
לאחר כמה דקות בהן עמדתי בדממה, מבלי שצ'רלי הסיר את עיניו מעבודתו, הוא הזמין אותי להיכנס ולשבת ליד האש. כשהוא הציג את עצמו - אז הבנתי הכל. סבתא טווילה שאימצה אותי למשפחת הזאב סיפרה על צ'רלי. היא סיפרה שהוא ההנדי-מן של השמורה. אם צריך לצבוע קיר - הוא האיש, לכסח דשא, לתקן גג, לבנות מרפסת או להחליף ברז. וגם, אם צריך להכין מקטרת מקודשת לתפילה, הוא מסיר מיד את התחפושת היומיומית שלו והופך לאיש סגולות שיושב ימים ולילות כדי להכין את המקטרת בדרך המסורתית כפי שלמד מסבו. רק לצ'רלי סבתא טווילה ושאר זקנות שבט הסניקה היו מוכנות לתת את התפקיד המקודש הזה.
צ'רלי והמקטרת המקודשת
באותו ערב כבר היתה בידיו מקטרת מגולפת מעץ בהיר ומשוייפת למשעי עד שהיה בעץ מין זוהר פנימי, ועכשיו היה עליו לקדוח בה את התעלה דרכה יעבור עשן הטבק המקודש. צ'רלי אמר שהוא לא משתמש בכלים חשמליים בכלל - הוא לא אהב את האנרגיה שלהם - הוא מחורר את התעלה בדרך המסורתית "זה אורך יותר זמן אבל התוצאה מקודשת". הוא לקח ענף שהניח קודם לכן באש הקטנה וכעת בקצהו היה גחל והניח את הגחל בתוך התעלה. לאט לאט הגחל שרף את מרכז החלל של מוט המקטרת הארוך והותיר את צורתה החיצונית ללא פגע. כמה שניות הגחל בפנים, ויש להוציאו בטרם ישרוף את הכל, ובעזרת ענף אחר לגרד את מעט האפר מתוך המקטרת החוצה. ואז שוב הגחל מוכנס פנימה ושוב יוצא, וכך בסבלנות רבה, בשקט של הלילה ובליווי שירים עתיקים, המקטרת נולדה.
פעם בכמה זמן היה צורך להכניס את הענף המחורר חזרה לאש כדי להעיר את הגחל הקטן שבקצהו וזה היה הזמן היחיד בו עיניו של צ'רלי התרוממו מעל עבודתו ופגשו את שלי.
באחת הפעמים הוא החל לדבר על הנשמה: "אנחנו נשמה שיש לה גוף ולא גוף שיש לו נשמה", היה המשפט ממנו החל. אני זוכר שהתרגשתי מאוד מהעובדה שאני מקבל שיעור מהאיש ששמעתי עליו כל כך הרבה. ניסיתי להקשיב כל כולי ולתת את מלוא תשומת לבי למילים שיצאו מפי האינדיאני הקאובוי הזקן שמולי.
צ'רלי דיבר במילים פשוטות וחרישיות שתאמו את הלילה ואת האווירה, ואמר שאנחנו אש. האש היא הדבר הראשון שאי פעם היה ואנחנו כנשמה עשויים אש. הוא הסביר כי גם אם נפרק את המדורה הקטנה הזו שלידנו ונשלח ענפים בוערים לכל עבר, עדיין האש תהיה ותמיד תישאר.
הוא הוציא שני ענפים בוערים מהאש והחזיק אחד בכל יד, והמשיך. הנשמה שהיא אנחנו תמיד תהיה. היא נצחית. לפעמים נעלמים מאיתנו חלק מהענפים הבוערים ולוקחים חלק מאיתנו איתם, אולם ברגע שהם חוזרים, כאילו דבר לא קרה. האש שלם שוב, ונצחי עדיין.
השיעור המאלף הזה באישון ליל בבקתה אפופת עשן וריחות עצים שרופים הלך איתי הרבה שנים עד שנפתר עם ההסברים של המורים השאמניים שלי לגבי נשמה, התפזרות רסיסי נשמה ותהליך האיסוף.
הנשמה הופכת את עצמה לפחות דחוסה
התפיסה השאמנית מדברת על הנשמה כעל נצחית וקיימת תמיד. אי אפשר לפגוע בה או להותיר עליה סימן. הדבר היחידי שיכול לקרות הוא התרסקות, וגם אז, ברגע שהחלקים שהתפזרו לכל עבר שבים חזרה, ממש כמו נתזים של מים החוזרים אל הים, היא חוזרת שוב להיות מושלמת.
דרך השאמן מלמדת אותנו שעל הפנים של אמא אדמה יש יופי ושפע ואהבה ואפשרות גדילה אבל שאפשר גם למות מכאב. עוצמת הכאב שניתן לחוות בעולם הפיזי היא כה רבה עד כי לנשמה יש דרך להימנע מהחוויה הקשה הזו.
לדוגמא נניח שאדם נוהג ברכב ועומד לעבור תאונת דרכים. מכיוון שהנשמה אינה מוגבלת בזמן ובמרחב, היא יודעת זאת קודם לכן, ולכן כדי להימנע מחוויה איומה של כאב, רגע לפני התאונה, הנשמה שולחת מעצמה חלקים למקומות אחרים וכך יש פחות נוכחות החווה את התהליך הכואב. בעצם זהו מנגנון מבורך של הישרדות. אפשר לחשוב על הכאב כמו על כדור הנזרק באוויר - אם יפגע בכד חרס הוא עלול לשבור אותו כיוון שהכד דחוס מאוד, לעומת זאת אם יפגע בשמיכה התלויה לייבוש, אולי היא תתקמט אבל לא תיקרע. היא פחות צפופה מכד חרס ויכולה להכיל את הכדור.
כך גם הנשמה - היא הופכת עצמה פחות דחוסה ויותר אוורירית וכך יכולה לספוג את הכאב בלי למות ממנו.
עד כאן הכל טוב ויפה, אולם כאן מתחיל ריקוד שלם. אחד הדברים שקורים על הפנים של אמא אדמה הוא שאין מקום לריק. וכך, ברגע שהנשמה מוציאה חלקים מעצמה, מיד נכנסים במקומם אנרגיות אחרות לתוך הגוף. אילו אנרגיות? כל מה שיש בסביבה: רסיסים של עץ אולי, פחד של נהג קודם שעבר כאן וכמעט עשה תאונה, חלק מנשמה של עכבר שמת בצד הכביש או כל דבר אחר. וכך, בתוך הגוף של אותו נהג שעבר תאונת דרכים, יש פחות ממהותו שלו ויותר מהויות שלא קשורות אליו ושהן מעכשיו שותפות בהנהגת חייו. הדבר כמובן מביא למחלות, מזל רע, תאונות והרבה מאוד חוסר נוחות בכל המימדים.
אנרגיות שממוקמות לא נכון
דרך השאמן מלמדת אותנו שלא רק בתאונות אנחנו מאבדים רסיסי נשמה. ואפילו השפה שלנו יודעת לתאר את החוויה הזאת. אמנם בצורה אינטואיטיבית אולם אמיתית לגמרי. כמה פעמים שמענו משפטים כמו: "מאז התאונה לא חזרתי לעצמי", "היא עזבה אותי ולקחה חלק ממני איתה", "הוא שבר לי את הלב", "אני מרגישה שאני לא אני", "היא גנבה לי את החיים", "חיי אינם חיים עוד" וכן הלאה.
כל המשפטים השגורים האלה מראים על תהליך בו התרסקו רסיסי נשמה וכעת אנחנו לא שלמים בתוך חיינו וכרגע אנרגיות אחרות - שהן בהחלט אינן שליליות אלא רק ממוקמות לא נכון - מנהלות את חיינו.
מה עושים? ובכן, למרבה השמחה יש פתרון למצב - טקס איסוף רסיסי נשמה שנערך על ידי שאמן.
דרך השאמן מלמדת את הצועדים בה להיכנס למצב מודעות אחר, בו השאמן מסוגל לצאת מגופו ולתור במימדים הנסתרים אחרי הרסיסים האבודים. תהליך הלימוד אורך שנים לא מעטות ובזמן ובו לומד השאמן מיומנויות שונות ומגוונות בהן הוא נעזר כדי למצוא את הרסיסים האבודים ולהחזיר אותם הביתה.
הטקס מתחיל בהכנת מרחב מקודש ובזימון בעלי ברית מהמימדים הנסתרים לעזרת השאמן, וממשיך בשיחה בה השאמן מאבחן את הבעיה ומקבל מידע ראשוני לגבי האדם. מכאן הטקס ממשיך לתהליכי טיהור עמוקים, שהעוצמתי שבהם נעזר ברוח הדוב הלבן כדי להוציא את האנרגיות הזרות מהגוף. בתהליך זה קיימת סכנה לשאמן כיוון שאם לא יפעל נכונה, האנרגיות הזרות הללו ידבקו בו עצמו ויביאו את כל המחלות והכאבים אליו.
בשלב הבא השאמן עוזב את גופו תוך שהוא משתמש בתיפוף ובשירה מקודשת ויוצא לעולמות הנסתרים כדי למצוא ולהשיב את רסיסי הנשמה. תהליך השבת הריסים לא תמיד פשוט וקל כיוון שפעמים רבות ישויות אנרגטיות במימדים הנסתרים מוצאות את הרסיסים וחומסות אותם לעצמם. רסיסי הנשמה הן כמו גנרטור של אור ואנרגיה תמידית וברוב המקרים אם נמצאו על ידי ישות אנרגטית, היא לא תשחרר אותם מרצון. כאן נכנסת הכשרתו של השאמן לפעולה - אומנות הדיבור והשכנוע, לחימה של ממש בעולמות הנעלמים, וזימון של בעלי ברית (רוחות מיטיבות) שיסייעו לתהליך. גם תהליך זה הוא מסוכן עבור השאמן כיוון שאם לא יצליח להשיב את הרסיסים האבודים וייכשל במלחמה, רסיסי נשמה שלו עצמו יילקחו ממנו. פגשתי לא מעט מקרים של שאמנים שנכשלו במשימתם זו וכתוצאה מכך חוו מחלות כרוניות וכאבים רבים שנמשכו שנים רבות.
כאשר רסיסי הנשמה האבודים נמצאים אצל השאמן הוא משיב את הכרתו לעולם הרגיל ומכניס אותם חזרה למקומם אצל המטופל, ואלה מתמזגות עם שאר הנשמה ממש כמו ענפים בוערים השבים למדורה, והאש שוב מתאחדת לשלמות כאילו דבר לא אירע.
טקס השבת רסיסי נשמה הוא תהליך מקודש בו אדם הופך להיות שלם יותר ומלא יותר בעצמו, מה שמאפשר לו כוח ואנרגיה כדי להדוף מחלות ואנרגיות לא רצויות.
אחתום במילותיה של מורתי השאמנית אבן אדומה מנוקדת. "האמת האמיתית מכל והחשובה מכל האמיתות כולן היא שבתוך כל אחד מאיתנו ישנה גחלת שלעולם דולקת ואי אפשר לכבותה. ואם ננשוף עליה בעדינות וברכות וניתן לה אהבה ותשומת לב כמו עצים למדורה, הגחלת תהפוך לשלהבת והשלהבת למדורה וזו לבסוף תהפוך לשמש - אש נשמה מופלאה החווה חיים על הפנים של אמא אדמה... ואנחנו איתה.
דב טרובניק
על המחבר
דב טרובניק הוא שאמאן, מחבר הספרים "מאיה – מסתרי התרבות הנעלמת", ו"מגע שאמני לפתיחת הלב - שיטת אד-אומה". לאתר הבית של הרוח הגדולה
| |
נשיות שמאנית
לכל מי שרוצה ללמוד ולחוות את הדרך השמאנית מאד ממליץ לכן/ם לבקר
באתר של נגה ששמעתי עליה מפי ידידה מילים חמות: http://www.metaplim.co.il/a.asp?p=2116
קורי אור - ריפוי שאמני נגה של הלב
נשיות וגבריות
העולם שלנו הוא עולם של ניגודים. עולם של תנועה מתמדת. בתוך הניגודים מתאפשרת תנועה: מלמטה למעלה, מהאור לחושך, מהחיים למוות, מהפלוס למינוס. לתנועה הנוצרת בין הניגודים, זו המתקיימת בין הדחייה והמשיכה, לתנועה הבלתי נגמרת הזו, קוראים חיים.
אחד הניגודים הדומיננטיים ביותר הקיימים בעולמנו , אשר יוצרים בו גם את החיים באופן פיזי, הוא הניגוד בין נשיות וגבריות. לפי עקרונות השאמניזם אין מדובר אך ורק בנשים וגברים בדמות אדם, כי אם על האופן שבו הבריאה כולה מתקיימת בין שני הניגודים הללו.
מבחינת האלמנטים, האש והאוויר נחשבים ליסודות הגבריים, והאדמה והמים לנשיים. השמש מייצג את ההתגלמות והסמל של הגבריות, לעמות הלבנה המייצגת את כל מה שהוא נשי.
בתפיסה השאמנית, הבנה והכרה של האיכויות הבסיסיות הללו בטבע מבטיחה הבנה עמוקה של החיים על אמא אדמה, וחיים הרמוניים לכל אחד ואחת, גבר או אישה.
האיכויות הגבריות והנשיות, כפי שהן באמת, רחוקות מאד ממה שאנו רגילים לראות ולכנות נשיות וגבריות.
במאמר זה ובמאמר הבא, אציג בטעימה את התפיסה השאמנית לגבי נשיות, גבריות, ומה שבינהם.
נשיות
בעבורי,בתחילת דרכי בתוך העולם השאמני, הרבה רגשות ותחושות שהיו לי בקשר למשמעות הנשיות, וחיים כאישה, קיבלו תוקף וחיזוק כשלמדתי להכיר את תפיסת העולם השאמנית לגבי נשיות.
נשים, לפי התפיסה השאמנית, הן הנציגות של אימא אדמה. הן מחזיקות את כל האיכויות הנשיות שיש לאמא אדמה, ורק מתוך זה שהן נולדו בגוף נשי הן אוחזות ביכולת המופלאה ביותר:– ליצור חיים, לברוא גוף, ולייצר אוכל מתוך גופן.
המקום המקודש ביותר בגופה של אישה הוא הרחם. זהו המקום בו נוצרים חיים, המקום בו נבראת מציאות חדשה אל תוך העולם. אין כוח גדול יותר , עוצמתי יותר , ומדהים יותר מהכוח ליצור חיים חדשים.
משחר הימים נשים כובדו בזכות היכולת המופלאה שלהן ליצור חיים ולהזין את התינוק מגופן. כמו אימא אדמה שכל הזמן יולדת חיים חדשים, עצים, וצמחים, נהרות וימים, הרי געש ועמקים, רוחות וסערות- כך גם כל אישה מחוברת בגופה למחזור של המוות והלידה.
בכל חודש נשים חוות ביחד עם מחזור הלבנה מחזור של חיים ומוות בתוך גופן. פעם בחודש הן מדממות ומתות, רק כדי להיוולד שוב בלבנה הבאה. כמו הלבנה שנולדת, מתמלאת ומתה בכל חודש, כך נשים בגיל הפוריות נעות בדיוק באותה מחזוריות המותאמות באורח טבעי בגופן למחזורים על-פני אמא אדמה.
בזמנים קדומים ,כאשר בני האדם חיו בשבטים ובקהילות, נשים היו חוות את זמן הדם ביחד. הן היו פורשות בזמן הזה משאר השבט עם הילדים הקטנים למרחב או אזור מיוחד שאליו לא התקרבו הגברים. הזמן הזה היה מקודש.
אישה בזמן הדם שלה נחשבת לאישה בשיא עוצמתה. היא מחוברת לכוחות ולאנרגיות עוצמתיות, ויש לה היכולת לקבל חזיונות ולחלום חלומות בעלי משמעות לקהילה כולה.
לכן, בזמן הדם, נשים היו מקבלות יחס מיוחד. הן היו פטורות מכל העבודות הרגילות והיו נחות ומבלות את מרבית הזמן יחד עם הנשים האחרות.
בזמן הזה הן היו מספרות סיפורים על עצמן ועל השושלת שלהן, הן היו מתייעצות ולומדות אחת מהשנייה סודות של בישולים, של הליכות עם גברים, של חיי המין ועוד נושאים רבים ומגוונים ,כפי שנשים תמיד עשו ועושות – משתפות. וכך הצעירות למדו מן המבוגרות, והילדות ספגו את החוכמה והידע על הדברים החשובים באמת בחיים כבר מגיל צעיר.
היום, בטקסים שאנו עורכים במסגרת "הרוח הגדולה" , אנו מקפידים ליצור מרחב אדום לנשים בזמן הדם שלהן.
המחזוריות של הלבנה באה לידי ביטוי בפנים נוספות של הנשיות., הלבנה משתנה כל הזמן. בכל יום היא אחרת. תחילה היא גדלה ומתמלאת, עד שהיא זורחת במלוא אורה והדרה. אחר כך היא מתחסרת ומתרוקנת ונעלמת, עד הלילה בו היא מסתירה את פניה לחלוטין. וחוזר חלילה. חיי האישה נעים במחזוריות מקבילה. הלבנה המתמלאת – זמן הילדות, הזמן מינקות לנערות עד קבלת הדם. הלבנה המלאה – זמן הפריון מקבלת הדם ועד להפסקת הדם. הלבנה המתחסרת – זמן הזקנה מהפסקת הדם ועד בכלל.
כל מעבר כזה בחיי אישה, מצוין בטקס: טקס ראשון כשהתינוקת בת שנה - טקס הלבנה המתמלאת – נשים הקרובות אל התינוקת ובראשן סבתא או שאמן אישה מבקשות עבורה ברכה, הגנה והדרכה כל אחת מהנשים מברכת את התינוקת בעזרת מי חיים ופרחים, טקס התבגרות לנערה המקבלת בפעם הראשונה את הדם – טקס הלבנה המלאה – הנערה הופכת מילדה לאישה ונפרדת בעזרת 4 נשים המייצגות את 4 הכיוונים ממה שלא תוכל יותר להרשות לעצמה כאישה ומקבלת מהן את ברכות 4 הכיוונים והעוצמות של כל אחד מן היסודות הטקס נגמר בחגיגה גדולה של שפע אוכל ושימחה, וטקס זקנה לאישה שהפסיקה לקבל את הדם – טקס הלבנה המתחסרת – האישה הופכת להיות למורה הטקס מסמן את המעבר לזמן של חוכמה וחזיונות, הזקנה הופכת להיות מדריכה עבור הצעירים והצעירות וניסיון החיים שלה הוא נכס מאוד חשוב ויקר לקהילה . במקרים מאוד מיוחדים, עוברת זקנה טקס נוסף ההופך אותה ל"זקנה מכובדה", כזו אשר נבחרה על ידי השאמן, או הזקנות המכובדות האחרות, לשירות ומקום ייחודי בקהילה. אישה כזו, מרגע הטקס, אינה חייה עוד בשביל עצמה, והיא מקדישה את חייה לשירות השבט. כל רצונה ניתן לה, וכל בקשה שלה מתבצעת.
כל טקס נערך על ידי השאמן בהשתתפות אנשי הקהילה, וכל טקס הוא טקס חניכה, לקראתו מתכוננת האישה זמן רב. בטקס עצמו היא נפרדת ממה שהיתה עד כה, והיא נולדת לתוך מהות חדשה. כל הקהילה חוגגת איתה את המעבר במתנות, בשמחה וכמובן עם המון אוכל.
היה לי העונג להשתתף במספר טקסי מעבר של נשים, .וההתרגשות והחוויה זכורות לי היטב. אי-אפשר לתאר את ההבדל בין נערה שחוגגת את הפיכתה לאישה, לבין נערות שמתביישות במחזור שלהן.
אי-אפשר לתאר את ההבדל בין אישה שחוגגת את הפיכתה לזקנה, אישה שכעת היא היא כבר אחת עם פעימותיה של אמא אדמה, אישה שיש לה מקום של כבוד בקהילתה בזכות הניסיון וחכמת החיים שלה, לבין נשים שמפחדות להזדקן ורוצות להישאר צעירות לנצח.
האשמה כמובן אינה בנשים חלילה, אלא בתרבות שלנו שמקדשת את זמן הנעורים, שהפכה את זמן הדם לכואב ומלוכלך ואת הזיקנה לחוסר תוחלת ושיממון.
הטקס מהווה הזדמנות לחגוג את מה השינוי שמתרחש בין כה וכה בגוף, ומהווה בחירה להביט במחזוריות של החיים שלנו כנשים, ובמקום להתעלם ממנה , להכיר בה ולחיות אותה. הרי את הדם נשים מקבלות כל חודש בכל מקרה. אפשר לבחור ולחגוג את הזמן המיוחד הזה ולהפוך אותו לזמן של עוצמה, ואפשר שלא. הדבר דומה גם בתהליך ההזדקנות. כולם מזדקנים. זהו המהלך הטבעי של החיים. אפשר להתכונן לקראת התקופה החדשה שתביא עימה פחות עבודה פיזית ויותר חוכמה וסבלנות וזמן, ואפשר לפחד ממנה ולנסות להימלט ממנה בצורות מלאכותיות וחיצוניות שונות ומשונות.
מרכיב נוסף בנשיות שהלבנה מלמדת אותנו הוא השתנות. כמו שהלבנה משנה את עצמה כל יום , כך גם נשים משתנות כל הזמן. יש להן היכולות להיות המון דברים: אימא, בת-זוג, מנהלת, חברה, ויש להן היכולת לעבור מדבר לדבר במהירות, ולהסתגל למקומות ואנשים.
נשים משתנות כמו מים, מרגע לרגע , מבכי לשמחה, מעצבנות לרוגע, מכעס לרוך. כמו המים בנהר שלעיתים גועשים לעיתים שקטים , כך גם נשים. היכולת להישתנות ולהפתיע היא מקור לעוצמה ולא לחולשה או חוסר יציבות. עוצמה הנובעת מהיכולת להתאים את עצמה לכל מקום ומצב ולהגיב בהתאם, עוצמה המגיעה מן הביטחון וההכרה של איך החיים כאן עובדים. עוצמה אין משמעותה להיות חזקה פיזית, להוכיח לכולם שאת צודקת, או לנסות לעשות מה שגברים עושים. עוצמה של נשים טמונה ביכולת להקשיב לאינטואיציה ולידיעה הפנימית הקיימת בהן בזכות החיבור לאמא אדמה ופעול על-פיה גם אם זה אומר לפעול בכל פעם לגמרי אחרת.
בכפרים ובשבטים, מועצת הזקנות היתה מנהיגה את השבט. לנשים ישנה יכולת מולדת להנהיג ולנהל, וכל מי שראה אישה עם חמישה ילדים, שדואגת לכולם, מקשיבה לכולם בו זמנית, וגם מבשלת, מכבסת, מנקה מסדרת, ויוצאת לעבודה - יודע במה מדובר.
לפי התפיסה השאמנית, נשים הן מנהיגות כי,הן אלה שמכירות את החוקים של אמא אדמה בגופן. הן אלה שבנויות לפי המודל של האדמה, אלה שחיות את המחזוריות והמקצבים בגופן, ואלה שיש להן את היכולת לברוא חיים וליצור יצירות חדשות לעולם. לכן, ככאלה שמכירות "את השטח" הן יכולות להדריך את האחרים לחיים הרמוניים הפועלים ביחד עם המקצבים של אמא אדמה.
מאז שאני גיליתי את דרך החיים והתפיסה השאמנית, הרבה דברים שנראו לי תמיד כלא נשיים הפכו פתאום ללגיטימיים, מותר לי לצעוק ולהתעצבן ולהיות במצבי רוח, זה בסדר לרצות להיות לבד ובשקט בתקופת המחזור, אני לא חייבת להיות נחמדה כל הזמן, יציבות לא שווה לנשיות ובאמת גברים הם אחרים לגמרי מנשים ואנחנו לא אותו דבר ! אני חשה שכאישה אני חיה את העוצמות שלי היום בצורה הרבה יותר ברורה ולא מתנצלת.
אני מודעת לכוח המדהים שיש לי, שנובע מן העובדה הפשוטה שיש לי רחם, אני משתמשת באינטואיציה וביכולות והידיעות הלא רציונליות שיש לי ומשתדלת לא להתנער ולהתעלם מהן. אני מקבלת את העובדה שאני משתנה כל הזמן, ומבטאת את זה. ןלכן גם אם בא לי לצרוח, לבכות או לרקוד זה ממש בסדר, וזה לא הופך אותי לפחות נשית. להיפך.
הבנתי שלהיות אישה זה להיות כמו מים. המים מפלסים את הדרך בין אבנים וסלעים, עוקפים מכשולים, ולא מסתערים חזיתית קדימה, עד שהם מגיעים למחוז חפצם. וכך במקום לצאת למלחמה עם כל העולם ובמיוחד עם גברים, גיליתי שיש דרך אחרת, דרך עוקפת , שמשתנה ויודעת לעבוד ולהחליק את המכשולים ולא מנסה להרים כל סלע בדרך.
אני מבלה עם נשים בסדנאות, במעגלי נשים ופעם בחודשיים בסופ"ש נשים בו קבוצת נשים עוזבות את הבית והבעלים למשך סופ"ש שלם, ופשוט מבלות ביחד. השהייה עם נשים נותנת לי כוח ונחמה שאין לי מילים לתאר. קבוצה של נשים מעניקה חום, קבלה ואהבה במצבים הכי קשים, ושימחה וחיזוקים במצבים הטובים.
אני ממליצה בחום לכל אישה למצוא לה קבוצת נשים, מעגל נשים, סדנא על נשיות, (יש הרבה כאלה ב"רוח הגדולה") ולהצטרף לאחת.
ולכל גבר שאכפת לו מהאישה שאיתו או מהנשים שסביבו, אני ממליצה לשלוח אותן למפגש כזה. מהנסיון שלי, הגברים מאוד אוהבים את מה שקורה לנשים שאיתם כשהן מתחילות להיזכר ביכולות שלהן.
בפעם הבאה נדבר על החצי השני – הגברים.
אמא אדמה אוהבת גם אותך
נגה של הלב
| |
אהבת הגוף הנשי.
הילה נפתלי/ לחגוג את הגוף – אקסטזה של חיים ועונג
על הילה
אחד מהדברים הקשים ביותר עבור נשים כיום, הוא לאהוב את הגוף שלהן ולהתענג עליו באמת, העמודים הבאים עוסקים בלמה כזה הוא המצב ובמה אפשר לעשות כדי לשנות אותו.
נשים רבות מאוד כיום לא מתענגות על הגוף שלהן, לא חוגגות את המיניות שלהן, ולא מרגישות בטוב עם עצמן. המצב מוקצן במיוחד בקרב נשים צעירות ונערות, ובקרב נשים שלא עומדות בקריטריונים הנוקשים של "אידיאל היופי המערבי", וההשלכות שלו חמורות מאוד: נשים רבות מפתחות שנאה כלפי הגוף שלהן וניתוק ממנו, נשים מרעיבות את עצמן, מדכאות את גופן ומכאיבות לו באופנים שונים, ויותר מכל הן מונעות מעצמן עונג. המון תסבוכות, כאבים, פחדים וספקות הנוגעים בגוף מלווים נשים בחברה המערבית כיום. מובן שיש לכך השלכה ישירה על מיניות, על היכולת לחוש עונג ועל הביטחון העצמי, אבל הרבה יותר מכך לשנאה ולניתוק מהגוף יש השפעה ישירה על היכולת והמוכנות של האישה לחיות את העוצמה שלה במלואה. גוף ופיזיות אילו הדברים המאפיינים ביותר נשים: אנחנו מדממות, אנחנו מתמלאות, אנחנו מתרוקנות, אנחנו הרות, אנחנו יולדות, אנחנו מערות אפלות ולחות של בריאה ויצירה. החוויות המרכזיות שחווה האנושות מגיעות מתוך הגוף הפיזי של הנשים – המוות והלידה נובעים מתוך הגוף שלנו ממש, החניכות לשלבים השונים בהוויתינו כנשים נוצרות בתוך הגוף שלנו, את העונג המיני גברים ונשים גם יחד מפיקים בתוך הגוף שלנו – כשנשים מתנתקות מהגוף שלהן, הן מתנתקות מההווייה שלהן, כשנשים לא אוהבות את השדיים שלהן, את הבטן שלהן, את העור שלהן ואת הירכיים שלהן – הן לא אוהבות את כל אותם דברים שהופכים אותן לנשים – ובכך הן מעקרות את עצמן מהעוצמה הייחודית שלהן, ומונעות מהמעגל האנושי את היופי, הפריון, והמימד הפיזי שנשים אמורות להביא אותם לתוכו.
איך הגענו למצב הזה? זו אכן שאלה טובה. אנחנו יודעים בוודאות שבעבר היחס לגוף הנשי היה יחס מעריץ ואוהב. אנחנו יודעות בוודאות, שבעבר נשים עגלגלות ושופעות היוו מוקד למשיכה בהזכירן בגופן את פוריותה של אמא אדמה. אנחנו יודעים בוודאות שבעבר היה מקום והייתה משיכה להרבה מאוד סוגים של יופי, להרבה מאוד מבני גוף, לנשיות בכללותה. משהו קרה בעולם, והוא לא החל עם שינוי "אידיאל היופי", ויצירת דמות מודל של אשה בעלת מבנה גוף מאוד מסויים, הוא החל הרבה קודם – כאשר נשים הפסיקו להנהיג, הוא החל כאשר מלאכתן של הנשים החלה נחשבת בזויה, כשגופן החל נחשב טמא, כשהלידה החלה נחשבת אקט חייתי, כשמיומנויות הנשיות של יצירת מציאות החלו מוגדרות כאפלות. באותם זמנים רחוקים ואיומים, כשהיחס לנשיות החל מתהפך, כשרגליהן של הנשים נדחקו וכשכל מה שקושר לנשיות החל נחשב אפל, מסוכן וראוי לגנאי, באותם ימים החל השינוי בהתייחסות לגוף הנשי. כל מה שהיה עוצמה הפך מזוהם, כל מה שנחשב ברכה הפך לקללה, כל מה שהיה מקודש בוזה. דורות על גבי דורות ספגו האמהות שלנו, הסבתות שלנו והסבתות של הסבתות שלנו שנאה וביזוי כלפי מקור עוצמתן – כלפי גופן הנשי – כלפי השדיים, זמן הדם, המבנה העגול, הלידה, הרחם, הואגינה. השנאה הזאת התגלגלה לאורך הדורות במידה כזאת שכיום הגינוי כלפי הגוף הנשי מגיע מהנשים עצמן: נשים מקללות את זמן הדם שלהן ועושות הכל כדי לא לחוש בו ולא להבחין בו, נשים שונאות את מבנה הגוף הנשי מונעות מעצמן מזון ומנסות לדחוק את עצמן למידות גוף צרות, נשים מתביישות בגוף שלהן, ומסתירות אותו ומסוות אותו. נשים אימצו לחלוטין את "אידיאל היופי הנשי" של התרבות המערבית את אותו מודל של אישה דקיקה, תמירה, צעירה, בוהקת ומרהיבה שקשה כל כך להשיג, והנשים שלא עומדות בו מפתחות שנאה אמיתית כלפי עצמן, שמלווה באופן טבעי בנטייה קשה להענשה של הגוף ולהכאבה עצמית.
אז מה עושים עם זה? כרגע מצויות בידינו כנשים שתי אפשרויות לפעולה – אחת קלה וכואבת השנייה קשה ומביאה אושר. הדרך הקלה היא להמשיך כמו שהיינו – ולסבול. אפשר להמשיך כמו שהיינו במגוון דרכים: אפשר לומר: "אני אעשה הכל, אבל הכל, כדי "להראות טוב"": אני ארזה ("יש כאן עוד חמישה קילו מיותרים על הירכיים"), אני אשאב שומנים ("ההרזייה לא העלימה את הירכיים"), אני אעשה ניתוח פלסטי ("השדיים שלי נפולים"), אני אזריק חומרים כימיים רעילים לפנים ("נוצר לי קמט באמצע המצח"), אני לא איחשף לציבור בבגד ים ("הבטן שלי היא ממש לא אותו דבר מאז הלידות"), אני אנעל עקבים ("ככה אני נראית גבוהה יותר") – ובינתיים אני אחכה פה לבד בחושך ("תאורה עמומה מחמיאה לי") עד שיגיע גבר שיאהב אותי כמו שאני למרות שאני ממש לא יפה. הדרך הזאת היא מאוד רב גונית ומאוד לא עובדת: קודם כל אידיאל היופי הפופולארי מאוד קשה להשגה, גם עבור נשים שקרובות אליו וגם עבור נשים שרחוקות ממנו, ושנית עדיין לא נולד הגבר, מדהים ככל שיהיה, שיחשוב שאת יפה כשאת עצמך לא מרגישה שאת יפה, ואפילו אם קרה מקרה וגבר כזה נולד, הוא לא יוכל לרפא אותך - את לא תהיי מסוגלת לשמוע אותו באמת. הוא יוכל לחבר לך שירים, להעריץ את הגוף שלך, לרדוף אחרייך כמו כלבלב מוכה אהבה - כל עוד את תחווי את עצמך כלא יפה וכלא ראוייה, כל עוד את תשנאי את הגוף שלך, המחמאות יחליקו מעלייך כמו מים, מבלי שתוכלי להרוות את הצמא.... אבל... זו עדיין דרך אפשרית ובחירה מכובדת.
הדרך השנייה היא לשנות את היחס שלנו לגוף שלנו. וכאן מתחילה העבודה הקשה באמת.
שינוי הקיים ויצירת מציאות חדשה השינוי לא טמון בהרזייה, וגם לא בניתוחים פלסטיים, השינוי לא טמון בלדגמן בערום לציירים, וגם לא במציאת גבר כזה או אחר, השינוי טמון בלהחליט לאהוב את עצמנו ואז להתחיל לעשות את זה, ויש טכניקה שמסייעת לעשות את זה ואני אפרוש אותה בפניכן ולשימושכן....
לפני שנתחיל – הערה חשובה: בשלב זה יש התפצלות של הקוראות לשלושה מחנות: א. אילו שמזדהות עם כל מילה ורוצות לדעת מהי הטכניקה – אתן יכולות להמשיך הלאה. ב. אילו שאומרות אני בעצם כן אוהבת את עצמי ושלמה עם הגוף שלי, עם הנשיות שלי, ועם המיניות שלי – לכן אני ממליצה לחפור קצת יותר פנימה. גם הנשים היפות ביותר, הדקיקות ביותר, והבריאות ביותר בנפשן ובגופן שפגשתי היו צריכות לעבוד על הקשר שלהן עם הגוף שלהן, אנחנו סוחבות המון שנאה כלפי הגוף הנשי ששמורה ממש בדנ"א שלנו, ולכולנו יש עבודה לעשות בתחום. ג. אילו מכן שקוראות את המאמר הזה, ואומרות בלב – זה לא כל כך פשוט, לכן אני יכולה רק לענות שזה נכון. אני יודעת. לשנות את איך שאנחנו רואות את עצמנו זה להילחם בדפוסי המחשבה של אלפי השנים האחרונות, שלא לדבר על ההרגלים שלנו, שלא לדבר על חינוך והטבעות תרבותיות. זה עדיין שווה את זה.
טכניקה לחיים של עונג ואקסטזה: אם אנחנו רוצות לחזור לאהוב את הגוף שלנו, אם אנחנו רוצות להרגיש בנוח בעור שלנו, אם אנחנו רוצות לחיות את העוצמה שלנו ולהתענג באמת על המיניות שלנו - הפיתרון היחיד עבורנו טמון בעבודה עצמית החלטית, חד משמעית ובלתי מתפשרת עם הגוף.
א. הפסקת ההרגלים המביאים כאב השלב הראשון בשינוי היחס אל הגוף הוא להפסיק להכאיב לגוף שלנו. לכל אישה יש את הדרך שלה להכאיב לגוף שלה: האם את מונעת מעצמך מזון? ואולי את מזינה את עצמך במזון שלא בריא לך? האם את דוחסת את עצמך למכנסיים צרים שעוצרים את נשימתך? האם את מוצאת את עצמך במערכות יחסים הרסניות עם גברים שמכאיבים לך? האם את מונעת מעצמך שינה, האם את צורבת את עורך בחומרים כימיים? האם... האם...האם... אם את רוצה לחיות כאשת עוצמה, אם את רוצה לחיות חיים טובים עם עצמך, ואם את רוצה לאהוב את עצמך את חייבת להפסיק! בבת אחת וללא פשרות. קודם כל אם כך עלייך לאתר את מה שאת עושה שגורם לך כאב, או שמבזה אותך, או שמפיל אותך – ואז עלייך להפסיק ולפעול כך. אם את בוהה במגזיני אופנה ואומרת לעצמך "אם רק הייתי נראית ככה חיי היו טובים יותר..." – זה הזמן לזרוק אותם מהבית. אם את יוצאת עם גברים שעושים לך רע – הכריזי על תקופת הימנעות עד שתלמדי להיפטר מההרגל. אם את אוכלת מזון שפוגע בך – שני את תזונתך (אני ממליצה על תזונה אורגנית וצמחונית) אם את לובשת בגדים שעושים לך רע – החליפי מלתחה. אם את נמנעת מספורט – התחילי ללכת ברגל. אם את עושה ספורט באופן אובססיבי – זה הזמן להפסיק לתקופה. את השלב הזה אני ממליצה בחום לעשות בעזרת אדם נוסף, לכי לטיפול – רצוי לטיפול שאמני, העזרי באדם נוסף שיש לו את היכולות לראות עמוק לתוכך ולזהות את הדפוסים הקשים, ולתת לך את התמיכה הדרושה לך כדי להיפטר מהם.
ב. למידה עצמית – גלי את גופך אחרי שהפסקת בכוח, ובמחיר אישי כבד את כל אותן דרכי התנהגות שפגעו בך, את יכולה להתחיל ולצאת למסע של גילוי עצמי לגבי מה מענג אותך. גלי מה עושה לך טוב. הסכימי לחוות את המציאות דרך הגוף שלך. זה זמן טוב לגעת בעצמך בכל אופן פיזי שאת יכולה לדמיין לעצמך, ואחרי שתסיימי לחוות את הדרכים הללו הפעילי יצירתיות והמציאי דרכים חדשות. תני לעצמך לחגוג אותך, את הגוף שלך ואת הנשיות שלך. יש לנו כל כך הרבה דברים ללמוד על הגוף שלנו. במיוחד אם לא אהבנו אותו קודם. במיוחד אם היינו מנותקות ממנו קודם, ואפילו אם סתם התעלמנו ממנו וקיבלנו את קיומו כדבר מובן מאליו. יש המון תחושות וחוויות. יש המון רגישויות שונות, יש קסם בגוף שלנו. והשלב השני בטכניקה הוא ללמוד את עצמנו ולענג את עצמנו.
ג. הניחי לעצמך לחוות אקסטזה ועונג אחרי שעזבנו את מה שמכאיב לנו, ואחרי שלמדנו את עצמנו, השלב השלישי הוא לשחרר שליטה, ולהסכים להיות. בשלב השלישי הגיע הזמן לחיות את הדברים שגילינו. בשלב השלישי הגיע הזמן לאהוב את עצמנו. זה לא משהו שיש לו טכניקה, זה משהו שכרוך בהחלטה. וההחלטה צריכה להיות שאנחנו אלות. שהגוף שלנו מקודש ויפיפה, ושאנחנו חיות את חיינו בדיוק מהמקום הזה. אנחנו צריכות לאטום את עצמנו לחלוטין לשדר החברתי, ולהחליט שאנחנו קובעות עבור עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו, ואיך אנחנו מתכוונות להיות. אנחנו צריכות להסכים לחוות כל דבר דרך הגוף הפיזי שלנו. לתת לגוף מקום של כבוד ומקום של חשיבות בחיים שלנו. ולהתייחס לגוף שלנו באהבה. ולאט לאט יושלם השינוי.
כל חווייה אנושית של עונג מגיעה דרך הגוף – הנחמה שבחיבוק, המתיקות שבנשיקה, העונג שבמזון, האושר שבנשימה, היופי שבמראה גופה של אמא אדמה, ההתעלות שבמוזיקה, האקסטזה שבתנועה, והשילוב של כל אלה שחווים במין. לוותר על הגוף – להדחיק אותו, להחביא אותו, להתעלם ממנו – מונע מאיתנו את כל התענוגות הללו, ועוצר אותנו מלהיות מי שאנחנו. אם מאמינה בכל ליבי שאם נשים תאפשרנה לעצמן להיות חופשיות עם הגוף שלהן - רוקדות, משחקות, מתעלסות, ערומות – אם נשים תתחלנה לקבל את עצמן ואת הגוף שלהן נוכל לחיות חיים של עוצמה, של אקסטזה ושל עונג אמיתי.
המאמר לקוח מתוך האתר "הרוח הגדולה":
http://www.shamansvision.com/
|
נכתב על ידי
Feminine-admirer
,
11/5/2007 08:18
בקטגוריות אהבת הגוף, אהבה עצמית, קבלה עצמית, חופש, חופש מיני, אנרגיות, בעיות מיניות, הנאות, העצמה נשית, זרימה, חיבור אל האני הפנימי, מימוש עצמי, מין, מיניות, נשיות, נשים, סקס, סקסיות, עבודה אנרגטית, עבודה רוחנית, עוצמה נקבית, עוצמה נשית, פתיחות מינית, רוחניות, שמאניות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של lalii ב-11/5/2007 22:11
|
אמנות הציד.
אני פונה אליכן בנות המין העוצמתי ומפציר בכן לעשות עבודה פנימית של קבלת ואהבת כל חלק בכן,גם השלילי בעינייכן. למרות שכל הפוסטים שאני מפרסם כאן לגבי הסדנאות והעבודות הרוחניות למינייהן טוב גם למין הזכרי,החשוב יותר בעיניי כרגע הוא שאתן תיפתחנה ותתאחדנה עם עצמכן כי העוצמה שתקרינו ישפיע על הזכרים בצורה שלא תיאמן. אני מביא כאן גישות שונות אף שלא התנסיתי בהן היות וכל אחת מכן זקוקה לדרך משלה:
 
סדנה במדבר
17/5 - 19/5
אמנות הציד
בסדנה זו נעסוק בתרגול מעשי מאמנות הציד.
נלמד כיצד לצוד את האנרגיה האישית שלנו וכך להפסיק לאבד כוח במצבים "שואבים", ולשמור על עוצמה ושקט פנימי.
דרך תרגילים שאמנים, מעברים קסומים, שחזור אנרגיה, ועבודה עם כוחות הטבע ביום ובלילה
נלמד את עצמנו את הדרך חזרה הביתה לעוצמה והשקט שבתוכנו.
מיום חמישי עד שבת בצהריים
מחיר 600 ¤
* * *
"... בשביל אדם ממוצע, העולם הוא מוזר כי כאשר אין הוא משתעמם ממנו,
הוא חלוק עמו
בשביל לוחם, העולם מוזר כי הוא כביר, נורא הוד, מסתורי ואין חקר לו
לוחם חייב ליטול אחריות לנוכחותו כאן
בעולם נפלא זה, בתקופה נפלאה זו ... "
קרלוס קסטנדה
פרטים באתר מעברים קסומים
www.MagicalPasses.co.il
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feminine-admirer
