מתוך האתר הנפלא והמקסים של מיכל,שי,אריאל ושרון: http://sexmisty.telaviv.st/Front/Pages/pages.asp?id=166907

עשרת הדיברות של סקס מיסטי לסקס משובח

חופשה בג'מייקה, גרסת דור ה-XXX

הוותיקים קוראים למקום הזה "הידו", הג'מייקנים קוראים לו "גן חיות", אבל כולם מסכימים שקצת קשה להסביר מה זה הידו למי שלא ביקר כאן מעולם. הקונספט פשוט: קלאב-מד, אבל עם הפעלות מיניות ונועזות יותר. דיסנילנד ארוטי שבו שוכחים מכל העכבות. הצינור של מקס, הפוסי של לסלי והדק של דונלד - דנה ספקטור פגשה את כולם ב"הדוניזם II"
דנה ספקטור

תשמעו בדיחה: 200 אמריקאים שמנים עומדים ליד הבריכה וטוחנים צ'יזבורגר בעירום מלא. אוי, אלוהים, זאת לא בדיחה. זה באמת קורה לי. ידעתי שהייתי צריכה למרוח מקדם הגנה על העיניים. 

השעה אחת בצהריים. זמן לאכול בבריכת הנודיסטים. ובתרגום: המון המון ערומים. ערומים משחקים פריזבי, ערומים עושים תחרויות בירה, ערומים עומדים בתור לברביקיו. אני לא חושבת שראיתי אי פעם כל כך הרבה חלקים ורודים ביחד - בטח לא מאז פורנו הפסטרמות האחרון של טירת צבי. איך זה הלך שם? הכי בשר שאפשר? חכו שתיקלעו לבריכה אחת עם לווייתני אדם מהסוג שרואים רק ב"ריקי לייק", שלבושם היחיד הוא קעקוע של בלונדינית עירומה. גם אני עירומה, ועל זה לא אסלח לעצמי לעולם. אבל לפחות לי יש ההגינות להחביא את הידיות שלי מאחורי עציץ בוגנוויליה גדול.

"תביא נקניקית ווינר, מאן!" שואג טקסני עצום לעבר הראסטה-מאן שאחראי על הגריל. "כן, זרוק את היפהפייה הוורודה הזאת על האש". 

אני ממש לא רוצה לחשוב כרגע על נקניקיות ענק מטוגנות - יש גבול גם למה שאני יכולה לשאת. הטקסני מקבל את הצלחת שלו וממהר להפנות אליי את ישבנו הפרוותי והלבן. לא, ג'יי-אר, בבקשה אל תתכופף עכשיו להרים את המפית שלך. אוי, אלוהים! אני חושבת שהתעוורתי! באישונים

שלי שוחים דגים קטנים! מה אני, אורולוג? מה לי ולקניון הקמוט שזה עתה נחשף בפניי? אפילו לא ידעתי שלגברים יש כזה חלק בגוף. מהר, להסיט את המבט למקום אחר, אבל עכשיו.

"אולי תצטרפי אלינו", פונה אליי חברו של הטקסני במפתיע. בכלל לא שמתי לב שהוא השתקע בכיסא הנוח שלידי. קוראים לו דונלד והוא נהג משאית נפול שדיים ומנומש מאטלנטה. "החבר'ה מארגנים תחרות שתיית בירה מחבית". "הייתי מתה לשתות איתכם", אני אומרת לו, "אבל בעלי יכה אותי ואחרי זה יקשור אותי באזיקים לגמל שלנו. אני באה מהמידל-איסט, יו נואו".  

הוא מחייך אליי חיוך מחרמן ושובב. זה זמן רב שהוא סבור שיש בינינו מתח מיני, אשליה אותה אני מנסה לנער מעליי כמו זבוב צה-צה טורדני. הוא נועץ בי מבטים רבי משמעות בחדר האוכל, הוא מנשק את ידי בג'קוזי, הוא מקפיד לשחות לידי בבריכה, ואז פתאום מרביץ מקצה מסוקס של חתירה. אין מילים לתאר עד כמה אני לא נמשכת לדונלד שלנו. והוא, אגב, דונלד דק. מאוד מאוד דק.  

הוא קם ממקומו ופוסע לבריכה, לרחוץ את עצמו. מה תלוי לו שמה, בין הרגליים? זה נראה כמו גור עכברים מת. לרוב הגברים פה יש גרבילים שעירים כאלו, שמשתלשלים מהמפשעה. ולא שיש לי משהו נגד אמריקאים שעירים ושמנים. אמריקאים שמנמנים הם הגיבורים שלי. רוזאן, הומר סימפסון, אל בנדי - כולם טיפוסים שובי לב ומצחיקים. רק שאף פעם לא יצא לי לראות את התהליך המדויק שבו האמריקאים האלו השמינו כל כך. הטקסני הגדול, למשל, זולל עכשיו דאבל צ'יזבורגר. אני ממש יכולה לעקוב אחרי מסעה של הקציצה מהפה, לגרון שלו, לכרס שבה היא נוחתת. זה כמו להסתכל על שממית טורפת חגב; הכל שקוף כל כך. "עירום זה טבעי", אני ממלמלת לעצמי את המנטרה שלמדתי ביום הראשון. "כולנו ילדים תמימים שמשחקים בשמש, ואין בזה רע".

ועדיין, בוודאי יש דברים שהאל הטוב לא רצה שנעשה בעירום. למשל לקפוץ ראש, במיוחד אם את סבתא ירקרקה עם שדיים שמגיעים עד הברך. למשל לזחול מתחת לכיסא שלך ולחפש את המגזין. היי, גברת, יותר מדי אינפורמציה. אני שמחה לגלות שגם השני שלך יצא בקיסרי. הוא בוודאי מאוד גאה בך, ג'רום הקטן שלך, במיוחד בכובע שלך עם הדילדו הענקי מפלסטיק שמחובר אליו שאת מלקלקת בגסות למצהלות הנוכחים.

אחרי שסיימנו לאכול העניינים נרגעו מעט. האמריקאים רובצים בכבדות ליד הבריכה ומשתזפים. מדי פעם הם מגרדים את משמניהם מהכיסא ונופלים בחבטה למים, ממש כמו קרנפים שמשכשכים בנהר. עצלות מתוקה, חמימה, נופלת על נגריל, ג'מייקה. אפשר ממש לעצום עינים ולהירדם על הכיסא.  

או שלא, כי מישהו מסתכל עליי. כן, לא טעיתי, זה דונלד דק. הוא שוכב על מזרן מולי ונועץ בי מבט מזוגג לגמרי. זה כאילו שמישהו שתה ממנו את המוח בקשית. אני קצת חוששת לשלומו, אולי חטף שבץ או משהו, אבל מהר מאוד אני מבחינה במשהו שמקפיא את דמי. לדונלד מחוברת בלונדינית, בלונדינית שלא ראיתי קודם. היא כורעת בין רגליו ותוקעת בגרביל.

מעשי סקס פומביים לא נדירים פה. מאז שהגעתי ראיתי זוגות שוכבים, זוגות מתמזמזים, זוגות לוחכים את בני זוגם בציבור בלי לחשוב פעמיים. אבל ככה, ישר אחרי האוכל? אין גבול לבהמיות של בני האדם? זה כמו לראות את כל הצרכים האנושיים בפאסט פורוורד: קודם אוכל, אחרי זה סקס, אחרי זה ללכת ערומים לשירותים. תראו את דונלד. רק לפני דקות עוד בלס קבב חריף, ועכשיו הוא שוכב ומקבל עיסוי פה מהגברת. את שניהם, כמה סקסי, הוא עושה באותה אדישות לועסת מסטיק דרומית. "היי, דוני, היא ממש ממש אוהבת אותך, מאן!" שואג הטקסני. "כן, גברת קטנה", צורח החבר שלו, "חללי בחליל האהבה!"

הזוג מתעלם מקריאות התגרנים שמסביב. הבלונדה ממשיכה לנקר במפשעה כמו יונק דבש היפראקטיבי, ודונלד נועץ בי מבט מתגרה. "היית צריכה להיות נחמדה", מלגלג חיוכו, "ואז גם את היית מקבלת מהגוף המהמם שלי". לא תודה, אני מחזירה לו מבט. אם אי פעם יתחשק לי לשחק בזוג שדיים שעירים, יש לי את שלי.

הבלונדה קמה ממקומה ומתיישבת על דונלד. "גו פור איט, קידס!" מעודד הקהל המשולהב מרחוק. הבלונדה מתחילה לדהור עליו, מניעה את האגן שלה קדימה ואחורה, רוכבת עליו כמו ילדה גאה על סוס עץ. היא נהנית מהעיניים שסוקרות אותה, משתזפת בתשומת הלב של החבר'ה. דיו, דונלד, רוץ בן סוסים, תראה כמה סקסית אני נראית מעליך עכשיו. אפילו אני מוצאת את עצמי מקנאה בה קצת. היא גרפה את קולות הרוחצים בלי שום בעיה בכלל.

אבל אוי, מה קרה? לאט לאט הבלונדינית מפסיקה לנוע. בסוף היא נעצרת ונעמדת מעליו. היא מציצה כמו אמא מודאגת לעריסה שבין רגליו של דונלד, וכולנו מציצים לשם ביחד. בין רגליו של דונלד, הס פן תעיר, שוכב לו אפרוח, אפרוח זעיר. זה כל כך מצחיק, אבל עצוב באותה מידה. כל הרעש הזה, כל החרמנות וההו-הא, ובסוף עם מה נשארנו? הבלוטה הצמוקה של דונלד דק.  

דממה נופלת על הבריכה. מבוכה של אנשים שאמא טבע לועגת להם. כי מה עוזרת כל הנועזות שלנו, כל הליברליות המשוחררת, אם בסוף מתברר שאנחנו לא קובעים כלום? זוג האוהבים המבויש קם ובורח למים. אם יכלו לשים את הידיים בכיסים ולשרוק שיר נונשלנטי קטן, זה מה שהם היו עושים. "לא נורא, ילדים, מחר יום חדש", צועק להם מישהו. וככה, בפומביות הרגילה של המקום הזה, אנחנו חוזרים לשגרה.  

מתקפה: שדיים רטובים

כבר במטוס מתחילים להרגיש את המוניטין המפוקפקים של המקום הזה. "נו, ומה אתם מתכוננים לעשות ג'מייקה?" שואלת הדיילת הג'מייקנית את בן זוגי ואותי. "אנחנו נוסעים להדוניזם 2", אני עונה. היא מיישרת את החצאית שלה בצניעות נוצרית ולא מביאה לנו עוד בוטנים.  

המצב מחמיר כשאנחנו מטפסים לאוטובוס שעליו נתלה שלט "הדוניזם 2". שאר הזוגות, שנוסעים למלונות ירח דבש חמדמדים כמו הלידו, מסתכלים עלינו בתיעוב מוחלט. "תראה אותם. את הסווינגרס האלו", מלחששת מנדי אחת לבן זוגה סנדי. "לא יכולים לחכות להגיע כבר, לחגוג".  

כדי להגיע למלון צריך לנסוע לפחות שעתיים וחצי. שעתיים וחצי מלאות בצחקוקים לגלגניים של נהג המונית. "מאן", הוא פונה במבטא כבד לבן זוגי. "יו גונ'ה סוויץ' די אולד ליידי?" הגברת הזקנה, מצידה, שואלת את עצמה אם זה הזמן להעיר לבוב מארלי של המונה

שהקטע הזה עם המאן והראסטות ישן בערך כמו נימי-נים משב"ק ס'. אבל הגבר שאיתי דווקא מבסוט מהשאלה. האמינו לי, זה עניין של שעות עד שימיר אותי בכמה דוגמניות צעירות ושקית גראס.

כבר שעת לילה מאוחרת כשאנחנו חונים ליד המועדון שלנו. האוויר מבושם מפרחי יסמין, השמים שחורים וכבדים כמו אחוריה של זמרת סול. מרחוק אנחנו שומעים מוזיקה וצחקוקים נשיים חנוקים. בשלב זה אנחנו לא חושדים בשום דבר. "לפני הצ'ק אין", אומר הבוגד, "תני לי לקפוץ לבר ולהביא מים מינרליים". 

הוא חוזר אחרי חמש דקות, רטוב והמום עד לשד עצמותיו. "מה קרה?" אני נבהלת.

"שלוש נשים ערומות!" הוא מגמגם. "שלוש נשים ערומות ומבוגרות! בלי חלק תחתון אפילו!"

מסתבר שהוא לא הספיק להגיע לבר, ושלוש ממוטות ויסקונסין מעורטלות קפצו עליו מהג'קוזי. הן הקיפו אותו במעגל ובצעקות "הידו (קיצור של הדוניזם) וירג'ין!" - בתול הידו - וניסו להוריד לו את התחתונים. יותר מאוחר נלמד שזו קבלת הפנים שהוותיקים נהנים להפחיד איתה את החדשים. אבל בשלב הזה הבחור בטראומה. "בחיים לא ראיתי כל כך הרבה שדיים רטובים ביחד", הוא רועד. "זה היה כמו המפלצת מלוך-נס, רק עשויה כולה מניתוחים פלסטיים גרועים".

זה מספק לנו את כל המידע שאנחנו צריכים לדעת על המלון החדש שלנו. ברוכים הבאים ל"הניצוץ", גרסת במאי הפורנו המסטול.

בוקר עולה על חדר המלון המכוער ביותר שראיתי בימי חיי. זה נראה כמו קן האהבה של אילנה אביטל וננסי ברנדס, עם ספות הפלסטיק הוורודות והטאפט הפרחוני. כאילו לא די בכך, אין מים חמים במקלחת ומכונת הקפה שלנו גונחת כאילו היא בצירים. "מה זאת החורבה הזאת?" שואל הבוגד. "זה נראה כמו אורחן בטבריה". אפילו המפרץ הקאריבי, ששמענו רבות על מי הטורקיז הזכים שלו, נראה מהחלון שלנו כמו מרק חום ועכור. לא פחות מאלף דולר לשבוע משלמים פה על התענוג הזה, ואף אחד לא חושב לרגע לעשות שיפוצים.

"הדוניזם 2" הוא אתר אול-אינקלוסיב - הכל כלול בתשלום הראשוני ששילמת. אלא שהאלכוהול זול ונבזי כמעט כמו הנשים, והכוסות עשויות פלסטיק משומש. לאוכל, אם זה לובסטר או סטייק או עוגה, יש תמיד אותו טעם: סיב אופטי פיקנטי ומתובלן היטב.  

"טוב, למה להם?" שואל אותנו חברנו החדש בריאן בארוחת הבוקר. הוא בן 52, עורך דין מניו-ג'רסי, מגיע לפה שלוש פעמים בשנה. "זאת בדיחה ידועה שלהידו לא באים בשביל האוכל או החדרים. חלק מהפאן זה לבוא לכאן ולגלות ששוב אתה יכול לשכוח ממקלחת חמה. את יודעת כמה שנים אני שומע מהמנהל את הנאום של 'מצטערים, יש בעיה זמנית בצינורות שלנו?'"  

הוותיקים קוראים למקום הזה "הידו". הג'מייקנים קוראים לו "גן חיות". אבל כולם מסכימים שקצת קשה להסביר מה זה הידו למי שלא ביקר כאן מעולם. הקונספט פשוט: קלאב-מד, אבל עם הפעלות מיניות ונועזות יותר. דיסנילנד ארוטי שבו שוכחים מכל העכבות. אבל בריאן נשבע לנו שלא בגלל הסקס המועדון הזה כל כך פופולרי. "זה מקום לפלצנים זקנים", הוא מגחך, "שרוצים לעשות מה שבא להם בלי שהצעירים יצחקו עליהם כל הזמן. אני יודע מה הבת שלי היתה חושבת אם היא היתה רואה אותי פה, מסתובב בעירום, משחק משחקים גסים, מפלרטט עם בחורות זקנות. אבל זאת בדיוק הסיבה שבגללה אני מגיע: במקום הזה אני לא אפגוש את הבת שלי לעולם".

אתגר: זהי את האיבר

"הדוניזם 2", המיוצג בארץ על ידי חברת "טל תעופה", הוא מסורת. מוסד ותיק שנהנה מאחוז גבוה מאוד של לקוחות חוזרים. "אנשים באים לפעם אחת", נאנח מנהל המקום, "ולא מפסיקים לחזור כל החיים". כדרכם של אמריקאים, הם עושים את זה בעדרים גדולים וקולניים של חבר'ה. יש להם אפילו מועדונים קבועים, עם לוגואים ואביזרים, לחיצות יד סודיות, תקנונים ואירועים שנתיים מסורתיים.

לשולחן מצטרפת עכשיו ריטה, גברת קצוצת שיער עם טורבן וגלימה כתומה. "חדשים?" היא מצביעה עלינו וקורצת לבריאן. "אפשר ישר לראות. כשאתם רק מגיעים אפשר ממש לראות את בלון הקומיקס של המחשבות שלכם. אתם כל כך שקופים לנו שזה מביך. 'אוי, הנה זוג שקשר דילדואים לראש שלנו, הם בטח רוצים לשכב איתנו', או 'היי, תראה את האישה שבאה עירומה לגמרי לארוחת ערב, היא בטח מחפשת סקס איתי'. אין מילים לתאר

כמה זה פתטי בעינינו. סליחה, אבל מי בכלל חושק בגוף המשעמם שלכם? אתם לא מעניינים אף אחד. תבינו, שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה בהידו. אסור להסיק מסקנות נמהרות". 

"באמת?" אני אומרת לה בלעג. "אז מה אני אמורה להסיק מהאישה שראיתי אתמול? היא ישבה עירומה על הבר, פישקה את הרגליים שלה ונתנה לשלושה גברים לקלוע לה בייגל'ה לסל". "את מדברת על לסלי?" צוחקת ריטה. "היא נשואה כבר 30 שנה ומאוהבת בבעלה לגמרי. שלושת הגברים שראית הם חלק מהחבורה הקבועה שלהם שמגיעה לפה כל מרס. זה היה סתם משחק שתייה מצחיק בין חבר'ה, אף אחד כבר לא מתרגש מהפוסי של לסלי שם. בשבילם הפוסי שלה הוא כמו העיניים או התסרוקת. הם לא מתייחסים אליו בקונוטציה מינית".

בהידו אוהבים מאוד משחקי חבר'ה עם אופי קצת פורנוגרפי. למשל, "זהי את האיבר של בעלך". זה הולך ככה: קושרים את העיניים למישהי ומעמידים מולה עשרים גברים ערומים. היא אמורה לזהות את אבי ילדיה באמצעות ליקוק וטעייה. יש גם את "השחל את הנר לבקבוק", רק שהנר הוא לא בדיוק משעווה ריחנית. 

"רק בתולי הידו", קובעת ריטה, "יכולים להסתכל על המשחק הזה ולחשוב שיש בו משהו מחרמן או סוטה או טעון מינית. אנחנו יודעים שזה רק בשביל הפאן. אם למישהו עומד אז למישהו עומד, אף אחד מאיתנו לא עושה מזה ביג דיל".

בהידו יש גם חוף צנועים, ללבושים בלבד, הזוכה ללעג גדול מכל מי שבאמת מחשיב את עצמו. "חוף הצנועים מלא בוויני'ס" מסבירה ריטה ורוקקת הצידה בתיעוב. "וויני" הוא סינגל חרמן, לרוב איטלקי או לבנטיני, הנודד בקבוצות גדולות של צעירים רווקים. הוויניס תמיד מתלבשים אותו הדבר: גורמט על הצוואר, מכנסי גנגסטה ראפ שמגיעים עד הברכיים, נעלי ספורט שחורות עם שרוכים פתוחים. הוויני לעולם לא יתפשט באמת או יעז להשתתף בשמחה ההיפית. הוא יעדיף לנדוד עם הקיאקים השחורים שלו

לחוף הערומים ולתצפת על המשתתפים עם הלשון בחוץ. "אפשר ממש להטיס מטוסים על הלשון של החבר'ה האלה", צוחקת ריטה. "היא כמו מסלול המראה, ארוכה ומשורבבת עד הסוף".

האנשים בהידו, כך נראה, חמים וידידותיים ומצייתים לאמנת הסווינגרים: תמיד תהיה מנומס, אל תצטרף ללא רשות. "אנחנו גם לא מתים על זוגות צעירים שחושבים את עצמם", אומרת ריטה ונותנת מבט בחצאית המיני שלי. "ההידו זה כמו האינטרנט. פה אתה פופולרי רק על סמך השנינות, הקסם האישי והפתיחות שלך. לא בגלל חשבון הבנק או המראה".

אבל כשאנחנו נעמדים מול שער חוף הנודיסטים, אנחנו פתאום מאבדים את האומץ. מרחוק אנחנו רואים את מה שבריאן כינה "ילדים תמימים שמשחקים בשמש", אבל למה זה מרגיש כאילו אנחנו עומדים להיכנס לבר משופמים בברלין? החוף הומה ערומים העסוקים בפעילויות הרגילות למקום הזה. משחקים כדורעף, שותים קוקטייל, מתאחדים עם חברים ישנים מהעבר. "פטסי!" דוחקת עירומה אחת בחברתה בת השבעים בערך. "תכירי חבר טוב שלי, מקס ממישיגן". פטסי מרימה ראש ונתקלת חזיתית באשכיו התכלכלים והביישניים של מקס. "כל חבר של דורותי", היא מוחצת את שדיה המטוגנים אליו, "הוא חבר שלי".

"את יודעת איך החבר'ה קוראים למקס?" דוחקת בה דורותי. "'הצינור', ותכף אני אראה לך גם למה". היא לוקחת אותו בפיה ולוחכת אותו כמי שמדביקה קופונים בפנקס. "רואה?" היא אומרת לפטסי, "נכון מדהים, הגודל שלו?" שתי הקשישות מבסוטות כאילו קיבלו נשיקה מהנכדים. ורק מקס עומד שם, ספק נהנה, ספק סובל מאלצהיימר. עיניו מישירות מבט לשמש כמו קאובוי סבלני וזקן. עברו הימים שבהם הוא היווה סכנה למישהי, היום הוא רק צעצוע מתנפח לים.

אליפות: המגדל הלוהט

"הדבר הכי קשה בהידו זה להוריד את הבגדים ביום הראשון. הדבר השני הכי קשה זה לשים אותם בחזרה", טוענת אמרה מפורסמת בהידו. וזה נכון, כי אני באמת לא מבינה מה עשיתי עם הזארה המגביל הזה כל חיי. תראו את הזקנים האלה, כמה יופי וחופשיות יש בתנועות שלהם. "הם נראים כמו דולפינים", אני אומרת לוויני שלי. "לגמרי בנוח בעור שלהם". "נכון", הוא מתלהב, "תראי את הסבתא המגולחת הזו, היא ממש סקסית בעיניי. כמה יפה הוא הגוף האנושי, כמה חושני הוא כשנותנים לו להיות מה שהוא. תגידי, נדמה לי או שלבחור הזה יש זיקפה של חמור?"

יש לו, ואין לו שום כוונה להסתיר אותה. הוא שוכב מולנו ובונה אותה בשמש כמו מגדל. מוסיף עוד שפריץ שמן וסך את גורד השחקים שלו. מעביר עליו ליטופים מאוהבים ומלאי ריכוז. הייתי רוצה לספר לכם שלא, לא אני האישה שלכבודה הוקמה במת השמחה הזאת. אבל מהמבטים שהוא שולח בלי בושה, ברור שאני ההשראה. זאת לא מחמאה כזאת גדולה, אני האישה היחידה פה שגילה אינו 82. ובכל זאת, מול הבעל החוקי שלי? לאן העולם הזה הגיע? "תגידי לו שיפסיק", זועם וויני. "את האישה שלי ולא שלו".  

"מה אני יכולה לעשות?" אני מקוננת. "זה יהיה שקוף מדי להתלבש עכשיו".

ובאמת, לכי תזרקי על עצמך מגבת מול כל ההיפים הביקורתיים האלו. הם יחשבו שאני צדקנית משעממת, עושה עניין מצורך אנושי טבעי. איך אמרו ריטה ובריאן? הידו זו כמו קייטנה לילדים גדולים? אני רוצה את השוקו והלחמנייה שלי, עכשיו. גדולה עליי הדילמה הזאת, לא קיבלתי את ספר החוקים למצב כזה.  

ולא, זה לא קורה עכשיו. הוויני שלי מגניב יד לבטן התחתונה שלו. "מה אתה עושה?" אני לוחשת לו בזעזוע עמוק. "כלום", הוא מיתמם וממשיך ללטף את עצמו בהיסח הדעת. נדמה לי, או שהוא מנסה להקים שם פרויקט מגדלי דיזנגוף מתחרה משל עצמו? "מה את רוצה?" הוא מתקומם. "זה לא פייר מה שקורה פה. רק יצאתי מהמים, הוא בטח חושב שאני מצויד כמו ילד. מדגדג את אשתי הנימפומנית עם נוצת טווס בלילות כי אין לי שם שום דבר".

כל כך צפוי. כמו כל זכר ישראלי הוא לא מוכן לצאת פראייר. אבל מה עשיתי שמגיע לי להיקלע למלחמת השוורים האידיוטית הזאת בין שניהם? יכולתי לקום וללכת, והם עדיין היו ממשיכים להתלטף זה מול זה בעוינות עד שתרד השמש. זה מוסיף עוד קומה למגדל, זה מנפח קובייה בבטן. כשאני חוזרת הביתה אני הופכת להיות לסבית, נמאס לי מהם כל כך.

משימה: חמישים גברים

לפי החוקים הרשמיים של המועדון, "העירום אסור בשטחים ציבוריים כמו המסעדה והלובי". מישהו שכח לספר את זה לאיימי לאו. אתם צריכים לראות איך היא ירדה לארוחת הערב. לבושה ברשת דייגים מחוררת, עשויה חוטי זהב. היא נראית כמו לוקוסית יפהפייה וזוהרת, עורה השזוף מציץ מהחורים. כמוה, המסעדה מלאה בנשים שהתפשטו מול המראה הגדולה הערב, הוסיפו כמה פאייטים במקומות אסטרטגיים ויצאו להתקפה. זה לא עירום בוטה, מיוזע, תפקודי, כמו בבוקר. זה עירום מרומז, ארוטי ומכשף. 

הערב הוא הזמן המסוכן של הידו. בבוקר יש קצת סקס, אבל הוא משועשע וידידותי כמו משחק מטקות. הערב הוא שעתם של הטורפים הגדולים. צוות הבידור יודע

זאת היטב ומארגן ערבי נושא סקסיים. ערב טוגה, ערב פיג'מות, כאלה. הערב הוא ערב פיג'מות, ואיימי מתכוונת להיכנס בזה בכל הכוח. בכל זאת, היא באה להידו כדי למצוא לעצמה חבר. 

לאו היא סינגלית בת 37 ממנהטן. ברוקרית בפירמת השקעות גדולה ויוקרתית. בחיי היומיום היא לובשת חליפות קשוחות עד הברך, מנסה לשכנע את השותפים בפירמה שהיא בדיוק כמו כל הבנים. היא עושה את זה טוב, בשנה הבאה אולי תהיה מועמדת לפרטנרשיפ, אבל הלחץ, הלחץ הזה, נותן בה את אותותיו. באמריקה התאגידית והשמרנית אסור לחשוף את הבשר הרך שלך לעולם. כשיש לאיימי יום רע במיוחד, היא מקפידה לבכות בשירותים. אף אחד לא יודע שהיא בעצם אישה, כי היא הפכה את עצמה ליצור מיתולוגי: למעלה בלונדינית עם עיניים כחולות וענקיות, למטה מכונת תאגיד.

בפירמה לא יודעים איפה היא מבלה את החופשה השנתית שלה. "אני מספרת להם שאני נוסעת למלון-ספא קטן בבהאמס", היא אומרת, "והם מאמינים". כשהיא באה להידו היא מורידה את החליפה, חושפת את העור הלבן מניאונים. שעה אחת בשמש, והיא מקלפת מעליה את השריון המשרדי. פה היא לא צריכה להוכיח את עצמה, היא יכולה להיות סתם איימי, אישה יפה ורגישה ובודדה שמאוד אוהבת גברים. וזה החלק הקסום בהידו - החלק שמביא דמעות לעיניים; הוא מאפשר לכל כך הרבה אמריקאים שתקועים ברודנות הפוליטיקלי קורקטית והמוסרנית הזאת להשתחרר מהכבלים שלהם ולהיות חופשיים.  

מהצד צופה בה סקוט, מאוהב לגמרי. סקוט הוא החבר החדש שלנו, שדרן רדיו מאורגון שכוחת האל. שלא כמו איימי, הוא דווקא לא צריך להתחפש לעבודה שלו. אבל הוא בודד כל כך בעיירה הקטנה שלו, עם כל הזוגות הנשואים. "היא מהממת", הוא אומר לנו. "יפהפייה אמיתית ומושלמת". בכלל לא אכפת לו שהוא ראה כבר את כל הסחורה שלה על החוף בבוקר, בשבילו היא מתנה מסתורית שמחכה להיפתח. איימי מפלרטטת איתו, אבל בזווית העין היא מג'נגלת גם עם רודי, מאצ'ו שרירי עם כובע מאפיונרים, מהחבורה של הטקסני ודונלד דק.

"בבקשה אל תלכי איתו", אני אומרת לאיימי. "קודם, בבריכה, הוא ניסה לשכנע אותי לתת לו לאכול שרימפס מהירכיים שלי". "מה הבעיה?" היא פוערת עיניים כחולות. "הוא בסך הכל גבר בריא ומיני". 

אני משתתקת ומתביישת לעצמי בפינה שלי. מספיק אני מרגישה כמו הורסת מסיבות. לאורך כל השבוע מסבירים לי שנשים סינגליות הן נסיכות בהידו. "אני נהנית מסקס בדיוק כמו גבר", איימי מחייכת אליי, ורודי נותן בה מבט של כריש שעומד לבלוע דגיגה זהבהבה.  

בינתיים, על הבמה הגדולה, מופע בידור לערב הפיג'מות. הצוות עורך את תחרות הפיג'מה הכי חושנית. הם מדהימים ביופיים, ג'מייקנים וג'מייקניות צעירים שכאילו נוצקו בברונזה. יודעים בדיוק איך להשתמש במיניות הגמישה שלהם, איך לפלרטט. אבל אשת יחסי הציבור של המקום מספרת לי שרובם נוצרים אדוקים, כמו רוב הצעירים בג'מייקה. "להיות סקסיים זאת העבודה שלהם", היא אומרת, "אבל הם לא מאמינים בקיום יחסי מין לפני החתונה".

בהדרגה מתחילה הנהירה לג'קוזי בבריכת הערומים. כמו בכל ערב, זה המקום שאליו מתנקז כל האקשן. "הג'קוזי הוא המקום שבו הצלופחים פוגשים את שושנות הים", אומרת לי ריטה בשפתה הציורית. איימי הולכת עם רודי, אנחנו וסקוט משתרכים מאחורה. "אתה חייב להילחם עליה", אומר לו וויני שלי ומצ'פח אותו על הכתף. אנחנו מרגישים כמו שלושה אבירים שהולכים להגן על הנסיכה שלנו. אבל הנסיכה שלנו שתויה, והשדיים שלה כבר בחוץ.

השעה שתיים בלילה, הירח מחייך מלמעלה כמו חתול צ'שייר. מהג'קוזי החשוך עולים אדים מהבילים. קצת קשה לראות, אבל אפשר לזהות כשלושים ערומים בבריכה הזאת. יוצרים תצורות משונות, כמעט חייתיות, במים המבעבעים. שלושה גברים מענגים אישה אחת, שתי נשים עוסקות בצלילה תת-ימית לאתריו של גבר, זוג שכבר נמצא עמוק בעניין שלו, האישה מייללת כמו זאבה אל הכוכבים. רודי ואיימי במים, וצוות החילוץ שלנו במצוקה גדולה. "תיכנסו איתי?" מפציר סקוט, "פליז?"

יש מעט דברים מגעילים בעולם כמו הג'קוזי של ההידו. זאת אומרת, למים שלו יש צבע, הממ, קצת לבן. בעצם לא; הוא חלבי אפרפר כזה, מה שגורם לך לחשוב... יאק. "זה כמו בריכת הילדים בקיבוץ", מרגיע הוויני שלי, "רק שהיא מלאה בילדים שלא ייוולדו אף פעם".  

אישית, הייתי מעדיפה להשתכשך במעיים המדממים של דוב ולא בדבר הזה. אבל אין ברירה, חייבים לשחרר את הנסיכה. איימי שלנו מתנשקת עם

רודי לידנו. בינתיים זה רק הוא, אבל מסביב עומדים שלושה מהחברים שלו. אפילו לדונלד דק היה אומץ להגיע למסיבה הזאת. שזה מוזר, הייתי בטוחה שהוא יתחבא אחרי ביצועי יום האתמול.

אני הולכת לבר להביא קוקטיילים. רום, מוחיטו, כל דבר, העיקר שלא יהיה בצבע לבן או אפור. בדרך חזרה אני נתקלת במכשול ששוכב בדרך. אני מורידה את הראש למטה ומגלה שמדובר באישה. זאת הדרום-אפריקאית השזופה, שכבר הספיקה לעשות 16 גברים מאז הגיעה לכאן. אני יודעת, כי היא פרסמה את זה בארוחת הערב של אתמול. "השנה זה יומולדת חמישים שלי", אמרה, "אז החלטתי לעשות חמישים גברים כדי לפנק את עצמי". בעלה המזוקן הנהן בשמחה של אימפוטנט שיש לו את מצלמת הווידאו הגדולה בעולם. עכשיו היא שוכבת על שפת הבריכה מפושקת רגליים, ביניהן כורעים שני ג'מייקנים שריריים. הם בני 19 בקושי, ומסרווסים אותה בשיעמום של מתדלקים ב"פז". כנראה, כמו רוב השחורים פה, זונות ממין זכר. ההידו שורץ כאלו.

שתלך איתם, אני חושבת לעצמי, אבל איך אני עוברת מעליה עכשיו? הרי כל ניסיון לעבור מעליהם יחשוף בפניהם את המצפה התת-ימי שלי. מצד שני, זה לא הזמן להגיד "אופס, סליחה" חינני. וככה אני ממשיכה לעמוד כמו אידיוטית עם כוסות המשקה שלי. הידו מביא אותך להתמודדות עם מצבים שבחיים לא חשבת שתחווה. ולזה ריטה ובריאן קוראים "הכי טבעי שאפשר".

פיתוי: קייטי (ובעלה)

איזה ערב מוזר. ראשה הבלונדי של איימי שוחה אליי. "את יודעת?" היא אומרת לי, "את נורא יפה". עם זה היא טומנת את ראשה בכתפי ומנשקת את לחיי באיטיות מכוונת. "יש לך עור רך", היא לוחשת באוזני. מוזר, אבל יכולתי להישבע שאיימי סטרייטית כמו שולחן פיקניק. "רודי אומר", היא לוחשת לי בביישנות, "שאולי תצטרפי אלינו". אני לא מאמינה. המניאק. הוא מיישם עליה את השיטה.

השיטה היא טריק שפיתחו רוב הבעלים פה. במקום לגשת בעצמם לבחורה שהיו רוצים לצרף למיטה שלהם, הם שולחים את האישה החוקית לעשות את זה במקומם. אחרי הכל, מה הסיכויים של זכר שמן ומשופם מהמערב התיכון להקסים אותך בהצעה "בואי, אני והרעיה ננקנק אותך בסויטה?" עדיף שהאישה תיגש. לנשים יש דיבור מצוין עם נשים אחרות. קודם, בארוחת הערב, יצא לי לדבר עם זוג שמיישם את השיטה. קורטי וקייטי מג'ורג'טאון, נעים מאוד. "יום אחד הוא קם ואמר לי שהוא מת לראות אישה אחרת מענגת אותי", סיפרה לי בחולמניות קייטי. היא אישה סקסית בת 43, הלבושה רוב הזמן בסוודרים ורודים וזעירים מהסוג שהיו הולמים צ'יוואוות מחמד. "את מבינה, הוא מכיר אותי, קורטי, הוא יודע כמה אני מינית. אז מרוב אהבה אליי הוא חשב על עוד דרכים לספק אותי במיטה".

כל אותו הזמן קורט ישב וחייך אל קייטי הטיפשונת. הוא זרח כמו מאלף שהצליח לשכנע פודל לקפוץ מבעד לחישוק בוער. "ומאז היא מאושרת", נהם ממעמקי שפמו. "נכון, קייטי? רק אתמול הצלחתי לשכנע אותה לעשות את זה עם שלושה גברים". "ונהנית?" אני שואלת את קייטי. "בטח שנהניתי, האני", היא אומרת, שולחת לקורטי חיוך של קייטי-רוצה-ביסקוויטי.

הם הכירו כשהיא היתה בת 42, אם חד-הורית מובטלת. קורטי "הסכים" להתחתן ולקחת את הילדים שלה עליו. כשהוא הולך אני שואלת אותה שוב אם באמת היה כיף עם החבר'ה. "כן", היא מגמגמת, "זאת אומרת, היה קצת משונה. לא ידעתי איך קורט מרגיש, וקצת כאב לי

אחרי חצי שעה". "אז למה את עושה את זה?" אני חוקרת, "הרי רואים שאת עדיין מאוהבת בו". "עזבי, זה סתם העכבות שלי, של חד-הורית שגדלה בעיירה קטנה", היא נאנחת. "קורט יודע איך לשחרר אותי מהן".

לא שיש לי בעיה עם חיי הנישואים של קורט וקייטי. אז הוא מסרסר אותה בסבבה? מה אכפת לי? בעיה שלהם. אבל זה כל כך מרגיז איך שקורט האפס הצליח להתחמק מעבודה קשה גם כשזה מגיע לשעשועים שלו. במקום לעבוד, הוא נותן לקייטי לגרור את הטרף למאורה. ככה בדיוק הכרתי את קייטי. היא ניגשה לבשר לי שיש לי שיער של מישהי שהיא "פראית במיטה לגמרי". ממש יכולתי לשמוע את הטקסטים שקורט החדיר לה לראש. "את באמת נמשכת אליי", אני שואלת אותה עכשיו, "או שקורט שכנע אותך?" 

"תראי", היא אומרת, "הוא דיבר עלייך המון, ואז הוא אמר: 'נראה לי שהיא נמשכת אלייך. היית מעוניינת לצרף אותה, נכון שכן?'"  

זה טריק נבזי כל כך, שאני כמעט לא נושמת. קורט יודע בדיוק איך ללחוץ לקייטי על הכפתורים. הרי אף אישה לא רוצה שבעלה יתחיל בלעדיה עם מישהי אחרת. אז כשהוא אמר לה שאני עושה לה עיניים, היא הבינה שזה האות שלה: לזרום או להישאר מאחור. מה היא יכלה להגיד לו? "הייתי מעדיפה לעשות מניקור במיטה מאשר להתמזמז עם הפוטנה הישראלית עם השיער שצבוע גרוע"? היא רצתה שהוא ישמח באשתו הליברלית והפתוחה.

"תקשיבי לי טוב", אני אומרת עכשיו לאיימי. "אני לא מצטרפת אלייך ואל רודי. את השתגעת? רק הכרת אותו וכבר הוא רוצה לצרף לך עוד אישה למיטה. מעניין מה הוא יעשה לחגיגות השנה שלכם. ימכור אותך לעבדות לבנה בשוק השפחות של איראן?" 

"אבל פה זה הידו", היא מגמגמת, "ובאתי להיות בחופש". היא נושאת אליי מבט מתחנן, פניה הקטנים זוהרים מהמים. רודי מוצא חן בעיניה מאוד, רואים מיד. כל הנאומים על נשים משוחררות, על כמה כיף לשחק בשמש; כל ההצהרות ההיפיות על החופש לעשות מה שבא, ובסוף עם מה נשארנו? עם כמה גברים שנכנס להם לראש רעיון גרוע, וכמה נשים שאוהבות אותם, שמוכנות לזרום איתם, אפילו אם זה אומר לזרום עד לג'קוזי המגעיל ביותר בעולם.

הסוף: ביקושים בירידה

בעיה. שלושה ימים בהידו, והפכתי לשרלילה של חוף נודיסטים. מדי בוקר אני קמה, מתפשטת מבגדיי ושועטת עירומה מהחדר. "את שוב רצה לשם?" אומר הוויני. "לפחות תשימי על עצמך חוטיני, פרוצה קטנה". "לא רוצה!" אני מצייצת וחוטפת מידיו את שמן התינוקות. "רוצה להיות ילדה בשמש, בייי". 

בחוף אני משטחת את עצמי על הכיסא ומחכה לאקשן. הם חייבים להתפעל ממני, אני מציאה. אחרי הכל, אני הבחורה היחידה כאן שלא יכולה להשליך את השדיים שלה אחורה ולעשות מהם צעיף מקומט לצוואר.  

ביומיים הראשונים אני עוד משכנעת את עצמי שהם מתביישים ממני. אחרי הכל, אני אלת שמש כנענית וזהובה. אבל ביום השלישי אני שמה לב למשהו די מזעזע: אנשים עוקפים את כיסא הנוח שלי כאילו היה ערימת גללים. אף אחד כבר לא מזמין אותי לשחק טוויסטר נודיסטי, אף אחד לא מציע לי בירה, דורותי הפנסיונרית כבר מקובלת יותר ממני, וזה לא בגלל שאין לה שיניים בפה.  

"את מה שנקרא בהידו 'מקלקלת מסיבות'", אומרת ריטה. "עוד צעירה שחושבת את עצמה. אף אחד לא רוצה לקחת למיטה זוג צעיר או מטופח מדי, זה יותר מדי טרחה, יותר מדי עבודה קשה. למי יש כוח להחמיא לכם? לשכר אתכם? לגרור אתכם לסוויטה? לחשוב איך תרכלו על הגופות הזקנים שלנו אחר כך, מבסוטים מעצמכם. רוצה אקשן? סעי לאיביזה, בייבי. אנחנו מעדיפים לשחק בין הסדינים עם אנשים שהם פאן אמיתי".

"אני מאוד פאן", אני מוחה. "אני סקס מאוד משעשע".

"בטח", אומרת לי ריטה ברחמים גדולים. "ותוציאי את הבטן כבר, תנשמי קצת. אני לא יכולה לראות אותך עושה נזק לאיברים הפנימיים".

בועז כהן מוזיקאי, עורך ומשדר ברדיו 88fm, כותב על צלילים וצללים, חוויות והזיות. חי בגני תקוה, חולם על אנגליה.

תמרה דה לֶמְפִּיקָה מקסימה אותי מפני שהיתה אמנית טוטאלית. לא רק ציירת מחוננת, אלא גם חיית אורגיות, רקדנית פרובוקטיבית ונואפת שהפכה את חייה לאמנות

תמרה דה למפיקה. 1928

  מי היתה, בעצם, תמרה דה לֶמְפִּיקָה? חיית אורגיות, זללנית כפייתית, רקדנית מגרה במועדוני לילה, או ציירת מחוננת? הכל, ועוד. הציירת והאשה המיוחדת, שפעלה בעיקר באירופה שבין שתי מלחמות העולם, היתה במשך שנים ארוכות שנויה במחלוקת. טענו שהיא שרלטנית ולא העריכו אותה נכון, אולי מפני שאהבה את החיים הסוערים לא פחות מאשר את אמנות הציור. למפיקה היתה אשה חסרת מעצורים לחלוטין. דיברו בגנותה, התווכחו על פעילותה  אבל היא נותרה בשלה והמשיכה ליצור, למכור, לעורר שערוריות ולשווק את עצמה. היא היתה עצמאית, מנטלית וכלכלית, עישנה, שתתה והזדיינה בלי חשבון. לטענת מחברת הביוגרפיה עליה, מבקרי האמנות פחדו מדמותה עתירת המיניות והכשרון - ולכן קטלו אותה בכל הזדמנות.

בביוגרפיה של לאורה קלרידג'  Tamara De Lempicka: A life of Deco and Decadence 

מתגלה שלמפיקה ניהלה חיים הדוניסטים פרועים. אפילו בעיני האמנים הפריזאיים בני זמנה נחשבה לבליינית כפייתית. היא  נהגה לרקוד באופן פרובוקטיבי במועדוני לילה, לחפש (ולמצוא) שותפים לאורגיות, לשתות אלכוהול ולהשתמש בסמים. מלחים, דיפלומטים, שחקניות וזונות התארחו במיטתה. לפי הספר, הפעילות המינית האהובה עליה היה עיסוי פיטמותיה ואיבר מינה בידי בחורה צעירה ויפה בזמן שהיא עצמה ביצעה דברים שונים בגבר נאה וחסון. היא גם אהבה לשתות ג'ין עם סודה ונהגה להסניף כמויות של קוקאין,  דבר שעורר את התיאבון המיני הכפייתי שלה עוד יותר.  לאחר לילה של בילויים היא הייתה נוהגת לחזור לסטודיו ולצייר עד שעות הבוקר. הטוטאליות הזאת, אני  מודה, מקסימה אותי. במובן מסויים אלה החיים שהייתי רוצה לחיות. טוטאליים. קיצוניים.    דה למפיקה יצרה לעצמה תדמית מודרנית לפני שהאישה ה"קולית" המשתרללת הפכה לענין אופנתי. היא הייתה הציירת היחידה בתקופתה שהצליחה בזכות עצמה (שאר הציירות הגדולות נאלצו להיות מאהבות של ציירים ידועים כדי להתפרסם) ונודעה כאשה חצופה, נועזת, חושנית,עם ירכיים מלאות. רודפת תענוגות שהעידה על עצמה: "אני עושה רק מה שמתחשק לי, אני שונאת לעשות דברים ש"צריך" לעשות....סגנון החיים שלי מעולם לא היה קונבנציונאלי. אני לא בן אדם שגרתי". כשזה הגיע לסקס, כסף, אוכל ותהילה תמרה למפיקה לא ידעה שובע או בושה: "אף אישה לא יכלה  להביט כמותה במפשעתו של גבר לבוש במבט אלגנטי ומפתה  בזמן עישון סיגריה עם פומית", העיד אחד ממכריה.  

לפי הספר, הפעילות המינית האהובה עליה היתה עיסוי פיטמותיה ואיבר מינה בידי בחורה צעירה ויפה בזמן שהיא עצמה ביצעה דברים שונים בגבר חסון. דה לֶמְפִּיקָה גם אהבה לשתות ג'ין עם סודה ונהגה להסניף כמויות של קוקאין,  דבר שעורר את התיאבון המיני הכפייתי שלה עוד יותר. היא היתה, למעשה, כוכבת רוק של האמנות הפלסטית  

מבקר האמנות וולדמר יאנוז'אק (Waldemar Januszczak)  יוצר הסרטים "ואן גוך - הסיפור המלא" ו"קסם, סקס ומוות" (על פיקאסו) כתב ב"סאנדיי טיימס" ש"הרבה לפני המצאת  MTV למפיקה קופצת מג'נדר לג'נדר, תוך כדי משחקי זהות מיניים, שינויי שמות, שיק של לסביות ומגיע לה קרדיט על כך שהקדימה את זמנה".   תמרה דה למפיקה נולדה במוסקבה ב-1898, בשם יהודי למהדרין: תמרה גורביץ'. אמא שלה היתה פולניה נוצריה ואביה יהודי-רוסי. המשפחה היתה אמידה והיא היתה ילדת-סנדביץ' אמצעית מבין שלושה ילדים. עד סוף ימיה הכחישה את מוצאה, אולי מפני שהתביישה באביה היהודי שהתאבד בצעירותה. באזני מכריה וחבריה חזרה וטענה שהוריה התגרשו ושעקבותיו של אביה נעלמו לאחר הפרידה. 

לציור הגיעה בעקבות טיול בת מצווה שערכה עם סבתא שלה באיטליה. אז נחשפה לרנסנס וההשפעה היתה כה גדולה, שבגיל 12 החלה לצייר נשים מפתות עם שיק קשוח או אמזונות (כינוי ללסביות באותה התקופה).

היא נישאה פעמיים. את בעלה הראשון, הרוזן והעורך דין הפולני טאדיאוז למפיקה (את תואר האצולה "דה" הוסיפה לשמה בשלב מאוחר יותר, כדי להישמע מיוחסת), הכירה בגיל 16, במסיבת תחפושות. היא נכנסה אל רחבת הריקודים בשמלה כפרית כשמאחוריה שני אווזים. הגימיק הצחיק את האורחים והקסים את הרוזן טאדאוש למפיקה, שהיה בן 22, גבר צעיר, עשיר, גבוה ונאה מאוד. לדבריה, התאהבה בו בשל יופיו המסנוור ומכיוון שהיה מוקף בחבורה של כ-10 נשים, שכרכרו סביבו. היא נשבעה שיהיה שלה. טקטיקות הכיבוש שלה היו מיניותה השופעת ומסירותה למטרה. "שכבתי איתו בכל דרך אפשרית ב-24 השעות הראשונות להכרותנו", אמרה. 

בת 19, בהריון מתקדם עם בתה היחידה, קיזט, נישאה לרוזן. לא היתה זו טעות בחישוב הימים הבטוחים, אלא הריון מתוכנן היטב, חלק מתוכניתה להפוך את הרוזן לבעלה החוקי ולזכות בשם משפחתו. משפחתה התנגדה מאוד לחתן הפוטנציאלי, אך למפיקה התעקשה.

עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית נלקח טדאוש דה למפיקה למעצר והואשם בפעילות מחתרתית נגד המשטר. תמרה נשארה לבדה עם התינוקת, בסכנת עוני, ושיכנעה את הקונסול השוודי לעזור לה לחלץ את בעלה ולהבריח אותם מרוסיה. הקונסול הסכים, לא לפני שזכה לשירותים מיניים נדיבים מהגברת עבור עזרתו. הזוג דה למפיקה הצליח לצאת מרוסיה ולהגר לצרפת. זמן קצר אחרי כן נהרג אחיה הבכור, שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה. אחותה הצעירה אדריאן הגיעה לפאריז בעקבותיה.  

"אני עושה רק מה שמתחשק לי, אני שונאת לעשות דברים ש"צריך" לעשות. סגנון החיים שלי מעולם לא היה קונבנציונלי. אני לא בן אדם שגרתי", אמרה לחבריה. ואכן: כשזה הגיע לסקס, כסף, אוכל ותהילה - תמרה דה למפיקה לא ידעה שובע או בושה

מרגע שהגיעה לפאריז הציגה תמרה דה למפיקה את עצמה כפולניה, והיתה נחושה להתעשר. היא החלה ללמוד ציור, מרדה בכל מה שלימדו אותה ועם סיום הלימודים החלה להציג את עבודותיה בגלריות קטנות. ידידה, הסופר אנדרה ז'יד, דאג שציוריה יוצגו במקומות הבולטים והפיץ את שמה בחוגי האליטה הצרפתית.  היא ציירה פורטרטים בהזמנה. מדענים, בדרנים, סופרים ואנשי אצולה. אחד מלקוחותיה הטובים ביותר היה הברון ראול קופנר - שהפך לבעלה השני. על הצלחתה אמרה: "אין ניסים. יש רק מה שבן-אדם יוצר לעצמו".  

"מודל", 1925

למפיקה הושפעה מכוכבות הקולנוע הוליוודיות גדולות כמו גרטה גארבו והקנתה מראה זוהר ואפילו הוליוודי לדמויות בציוריה. לא פעם מצאה את דוגמניה בדרכים אקראיות וגחמניות. פעם אספה הביתה מישהי שפגשה במועדון לסביות והציעה לה לשמש מודל. היא הביאה אותה לסטודיו שבו היו פטרוניה, והפשיטה את הבחורה בנוכחות כולם.

 תמרה סרקה את גופה של הבחורה מעלה ומטה, הביטה בה ארוכות,  מיששה את שדיה ופסקה: "השדיים שלך מספיק עגולים", ואז בנועזות בוטה תקעה את ידיה בין ירכיה של הבחורה ובמבט מאוכזב הודיעה: "הרטיבות שלך תפריע לי להתרכז". למפיקה בכלל אהבה לגעת באנשים. אם מישהו או מישהי מצאו חן בעיניה, היא לא היססה  ללטף את פניהם בחושניות, כשהיא בוחנת אותם בעיון.

היא הפשיטה את הבחורה כדי לבדוק אם היא תתאים להיות מודל לציור שקראה לו "מודל, 1925". דה למפיקה בחנה את גופה של הבחורה העירומה בקפידה, מיששה את שדיה ופסקה: "השדיים שלך מספיק עגולים". ואז בנועזות בוטה תקעה את ידיה בין ירכיה של והודיעה: "הרטיבות שלך תפריע לי להתרכז"

את הדוגמן לציור הנדיר של זוג נאהבים (שאר ציורי הנאהבים הם של אורגיות או לסביות) מצאה ברחוב. הוא היה שוטר שהסתובב הרבה באזור ביתה. הרעיון לציור נולד, כשדוגמנית שעבדה איתה נגסה בתפוח בזמן הפסקה. "כשראיתי את הדרך המפתה בה נגסה הדוגמנית בתפוח, הוכיתי בחזון של חוה המודרנית. הצעד הבא היה למצוא את אדם. אמרתי לה, תמשיכי לאכול. יצאתי לרחוב, כולי מלוכלכת מצבע, ראיתי שוטר שהכרתי – אחד שהסתובב באזור הבית שלי  לעתים קרובות. הצגתי את עצמי. שאלתי אותו אם הוא מכיר אותי והוא ענה: בוודאי! אפילו הייתה לו רפרודוקציה מציור שלי. כשביקשתי ממנו לדגמן עבורי הוא הסכים והתייצב כבר למחרת בסטודיו". 

דה למפיקה הייתה אייטם בעיתוני נשים ואהבה לצייר בסגנון הוליוודי, וגם  להצטלם ולהיראות כמו כוכבת קולנוע. היא הייתה אובססיבית ואהבה למשוך תשומת לב בסגנון לבושה הססגוני, דירתה המפוארת בגדה השמאלית של פאריז, ברובע האמנים מונפארנס (שעוצבה בסגנון ארט-דקו על ידי אחותה האדריכלית), מכונית הספורט הירוקה שלה (היא ציירה אוטו-פורטרט של עצמה במכוניתה) והמסיבות הראוותניות שערכה בביתה, מסיבות שבהן המלצריות הסתובבו עירומות - עזרו לה לפתח ולטפח את המיתוס סביבה. 

אבל  ככל שלמפיקה הצליחה יותר, היא הקדישה פחות זמן למשפחתה ויחסיה עם בעלה הדיכאוני התדרדרו. הוא רצה אשת משפחה שמרנית והיא רצתה להתהולל. גם יחסיה עם בתה היו מורכבים. בתה העריצה את אמה, אך למפיקה הייתה פרפקציוניסטית וטובענית. למפיקה דאגה להגיע הביתה בין בילוייה כדי להשכיב את בתה לישון, אך היו תקופות שלמפיקה התעלמה ממנה, או האשימה אותה שלקחה את צדו של אביה בסיכסוכיהם.

בתקופת מלחמת העולם השניה, למפיקה שהתה בלוס אנג'לס (בחברה טובה של מיטב היוצרים: הצלם מאן ריי, הסופר תומאס מאן, הצייר מקס ארנסט והסופר וויליאם פוקנר). את בתה הציגה כאחותה, כדי שיחשבו שהיא צעירה מגילה.  "אין לי ילדים", אמרה אז. "הציורים שלי הם ילדיי".

למרות זאת, מתברר שאהבה מאוד את בתה, קיזט, ואף הנציחה אותה באחד הציורים היפים ביותר שלה: "קיזט ישנה" (1934). עם זאת היא נהגה בכוחנות רבה כלפי בתה, שלטה בחייה בעזרת כספה והפעילה כלפיה סחטנות רגשית. לאחר גירושיה נסעה לאמריקה במימון פטרונה ובעלה השני הברון קופנר,  תעשיין ממשפחה אוסטרו הונגרית. היא מאוד התלהבה מהיעילות ומהתרבות האמריקאית, אך  מהר מאוד התנפצו הפנטזיות שלה על הצלחה באמריקה בעקבות המשבר הכלכלי הגדול. היא חזרה לפאריז, שם החלה הדעיכה של הקריירה שלה. זמנים השתנו וארט-דקו יצא מהאופנה.

למפיקה הצליחה ליצור לעצמה שם רע. בעיני האמנים נחשבה למישהי שמתיימרת להיות ממעמד גבוה, בעיני הבורגנים נחשבה ליהירה ומושחתת, כשכל מה שהיא רצתה, זה להוכיח לעשירים שהיא מסחרית, ולאמנים שהיא חופשייה מהתמסחרות. בהוליווד כינו אותה "הברונית עם המכחול", אך גם בהוליווד לא ששו לקראתה. בעיניהם היא הייתה זרה ומוזרה מדי.

אני אוהבת פלירטוטים, והרבה

את נישואיה השניים בחרה לעגן בהסכם מראש לנישואין פתוחים. כשנשאלה פעם בראיון אם היא ממשיכה לקחת אתה מאהבים לחופשותיה באיטליה,  ענתה: "תמיד. אני אמנם אוהבת את בעלי, אבל אני זקוקה לצאת עם מישהו אחר בשביל ההשראה שלי. אני אוהבת לצאת בערב כשלצידי גבר נאה שמחמיא לי ואומר לי כמה שאני יפה, או איזה אמנית נהדרת אני, בזמן שהוא מלטף את ידיי. אני זקוקה לפלירטוטים ואני זקוקה להם הרבה".

למפיקה עברה משבר אחרי מלחמת העולם השניה. העולם השתנה. ציוריה כבר לא היו טרנדיים. אמנותית, תמיד נמשכה אל הזוהר וחיי היומיום של אנשים רגילים לא עניינו אותה מעולם. למזלה, היה לה מספיק כסף לטייל בעולם גם מבלי למכור ציורים חדשים. היא טיילה הרבה בארה"ב, צרפת, מקסיקו וקובה. הנסיונות שלה לעבור לציור מופשט נכשלו כשלון חרוץ, ובסופו של דבר פרשה לגמרי מהאמנות.

לאחר מות בעלה השני עברה לגור עם בתה קיזט במקסיקו. ב-1980 היא נפטרה, בשנתה, בגיל 82.   

כך צריכה להיראות מסיבה במשרד

עד כמה אתם יכולים למתוח את הסבלנות של הבוס? עובדת בחברת תקשורת אוסטרלית עברה ערב פרוע במיוחד, שהוביל אותה היישר לבית המשפט

אודי סייס

ככל שעובר הזמן, אנחנו מגלים שיש פחות ופחות דברים בעולם שיכולים לגרום לכם לאבד את המשרה שלך. או במילים אחרות: תמיד מדהים אותנו לגלות עד כמה אפשר למתוח את הסבלנות של הבוס.

קחו למשל כדוגמה עובדת של ענקית התקשורת האוסטרלית טלסטרה. זו בילתה את מסיבת חג המולד המאוחרת של המשרד כשהיא שיכורה כמו קוזאק ומשתובבת כמו דמות בסרט פורנוגרפי.

לפי מסמכים שהגישו לבית המשפט עורכי הדין של טלסטרה, העובדת השתתפה במסיבה - שהתחילה בפאב, המשיכה במסעדה, ונגמרה בחדר בבית מלון - באופן פעיל מדי: כשהיא הגיעה לחדר בבית המלון עם שני גברים, שלוש בחורות שהיו בחדר כבר ישנו.

אחת מהן התעוררה כד לגלות שהעובדת המדוברת מקיימת יחסי מין כמה מטרים לידה. היא חזרה לישון, חלמה חלומות מסוייטים, והתעוררה כדי להשתמש בשירותים. הדלת היתה נעולה, ומי שפתחה לה אותה הייתה אותה עובדת סוררת, עירומה, שחזרה לאמבטיה, שם חיכה לה גבר נוסף. העובדת שהתלוננה נאלצה להתרוקן בנוכחות קהל, ומכאן הדרך היתה קצרה לתלונה על הטרדה מינית.

העובדת פוטרה, אבל בית המשפט בסידני, אוסטרליה, קבע שיש להחזיר אותה לעבודה. למרות מוזריות המקרה, לא היתה פה הטרדה מינית, משום שהמעשה בוצע לפנות בוקר ומתוך הנחה ששאר העובדות ישנות.

מין צעצוע שכזה

תפסיקי להתבייש מעצמך, בסדר? מותר לך ליהנות וצעצועי מין הם דרך מצוינת לעשות את זה

מאת: טל פרידמן

את בבית, לגמרי לבד, קצת משועממת. את מזפזפת בין הערוצים בטלוויזיה, מנסה להשלים פערים בעבודה, בקיצור - עושה כמיטב יכולתך כדי להעסיק את עצמך. בסוף את מבינה שלא תוכלי להתעלם ממנו יותר, ושבעצם הוא היה מונח במגירה, מתחת לערמות של ספרים ושאר ג'אנק כבר יותר מדי זמן.

בעודך מתלבטת, את מונה את היתרונות שלו: נניח, זה שהוא לא מתעצבן משטויות, לא מתלונן שאת לא מפנה לו מספיק זמן, לא עונה ב"כלום" עקשני כשאת משוכנעת שמשהו לא בסדר, ובגדול - תמיד נמצא שם בשבילך. אז את מוציאה אותו בהחלטיות ומתמקמת בנוחות. לחיצה קלה על הכפתור, ועכשיו להישען לאחור...

אין ספק שאת אסירת תודה לחברה הטובה שלך, שקנתה לך ליום ההולדת ויברטור למתחילות, ועזרה לך להתוודע לכוחם של העזרים החיצוניים והרוטטים. מאז אמנם זרמו הרבה מים בנהר, אבל יכול להיות שגם את, כמו הרבה נשים אחרות, עדיין לא מעיזה להיכנס לחנות צעצועי המין הקרובה, כדי לקנות לעצמך מתנה. למה, בעצם?

צעד ראשון נועז

"נשים רבות פשוט לא מבינות כמה חשוב שהן עצמן ייהנו", אומרת מרים ברנר, סקסולוגית מוסמכת. "הן מקיימות יחסי מין באופן קבוע, אבל מוכנות להשלים עם זה שהן לא מגיעות לאורגזמה. יותר מזה, לפעמים הן אפילו לא טורחות לנסות לענג את עצמן. זה קורה, בין השאר, בגלל חינוך מיני לוקה ובגלל חוסר פתיחות.

זה שאת לא במערכת יחסים, זו ממש לא סיבה לוותר על סשן פינוק רק עם עצמך. "בגיל עשרים עד שלושים, המיניות הנשית בתהליכי עיצוב. לרווקה אין את מי לשתף בתהליך, לעומת אישה שנמצאת במערכת יחסים יציבה ומכירה את בן זוגה לעומק. היא בוטחת בו ולכן יכולה לספר לו מה היא אוהבת במיטה ולהתנסות איתו", אומרת זילברמן. "מצד שני, אם את רווקה אולי יהיה לך קל יותר כי את משוחררת ופתוחה לרעיונות חדשים. בכל מקרה, בין אם את רווקה או תפוסה, כדאי לך להתיידד עם האוננות, להכיר את עצמך, וללמוד מה מרגש אותך. יש הרבה מחסומים רגשיים במחשבה על אוננות, אבל עוברים אותם בדרך לבשלות המינית".

"אני לא נמצאת במערכת זוגית כבר קרוב לשנה, אבל הגוף דורש את שלו", צוחקת טליה, סטודנטית בת 24, מתל אביב. "זה טבעי. אני רואה את זה בטלוויזיה, אז שאני אתבייש לעשות את זה עם עצמי? הייתי במסיבת רווקות וסקסולוגית הציגה לנו ויברטורים, שגרמו לי לרצות לשפר את הטכניקה. קניתי ויברטור, ותאמיני לי, אני מצטערת על כל השנים שבזבזתי בעבודה קשה. זה גאוני".

"הגוף הוא מתנה שאלוהים נתן לנו, מקור לעונג", מחזקת מיכל ליאור, סקסולוגית ומיסטיקנית. "את צריכה להכיר אותו, את הנקודות המענגות שבו והכי חשוב - לא להתבייש לגעת. עונג מיני הוא חשוב, ואם אין לך בן זוג זו לא סיבה שתחסכי אותו מעצמך. אורגזמה היא האנרגיה החזקה ביותר שיש וככזו צריך לתעל אותה כך שתגרום לך להרגיש יפה ונחשקת".

אבל לא כל אחת מצליחה לפרגן את זה לעצמה. "קל להיות נועזת בתיאוריה", מעידה שיר, מעצבת גרפית בת 27 מתל אביב. "אני מתה להיות יותר משוחררת, ואחרי סקס אני תמיד אומרת לעצמי שבפעם הבאה אפתיע את חבר שלי ואהיה יותר פרועה. העניין הוא שברגע האמת אני נבוכה, כי אני לא יודעת איך הוא יקבל את זה. את מאמינה שקניתי ויברטור כבר לפני חצי שנה, ועוד לא סיפרתי לו?".

"שיר צריכה להיות אסרטיבית", אומרת זילברמן. "היא צריכה להרגיש בנוח עם הרעיון, כי רק אז היא תוכל להביא אותו לזוגיות. עליה להיות חזקה ולעמוד על שלה, לא רק במילים אלא גם במעשים. לדעתי אם היא תהיה החלטית ותגיד לבן הזוג שלה בדיוק מה היא רוצה, הוא יידלק".

הם מ-פ-ח-דים

רועי, בן 25, סטודנט לכלכלה מראשון לציון, קצת חשש כשחברתו הציעה לו להכניס צעצועים לחיי המין שלהם. "כשהיא הציעה, נלחצתי. חששתי ש'לא סיפקתי את הסחורה', אבל זרמתי. האמת היא שגם היום אני לא מת על זה, אבל אני חייב להודות שזה תרם לנו, כי היא עכשיו פתוחה יותר, ואני יודע מה עושה לה את זה".

"גברים לא תמיד מגיבים בקלילות לעניין הזה, וצריך לקחת את זה בחשבון", מעירה ברנר. "תמיד עדיף לדבר על הנושא. מניסיוני, עדיף לקחת את הסיכון מאשר להישאר לא מסופקת ומתוסכלת, ותאשימי את בן הזוג, אפילו בתת מודע. בחישוב הסופי זו פגיעה גדולה יותר בזוגיות, וחבל. גם אם בן הזוג נפגע, הוא יתמודד ויתגבר, בייחוד אחרי שיכיר את היתרונות ויבין שזה לא סותר את האקט המיני, אלא משלים אותו".

"הרבה גברים אפילו לא יודעים שנשים מגיעות לאורגזמה בעיקר מגירוי הדגדגן ולא מחדירה, למרות שבאזור זה מרוכזים רוב העצבים", מוסיפה ליאור. חשוב להסביר להם את האמת, כדי שיבינו שהצעצוע בא לשפר את חיי המין, להקל על ההגעה לאורגזמה ולא להוות תחליף לפרטנר אנושי".

גיא, תל אביבי בן 28, עובד בחברת הפקות, דווקא מאוד בעד. "ככה לא צריך לעבוד קשה עד שהיא גומרת", הוא מסביר. "האמת היא שזה דווקא עשה לי טוב לאגו. הצעצוע בידיים שלי, השליטה אצלי ואני זה שמספק לה את ההנאה".

אם הגבר שלך נלחץ ומרגיש שהוא הופך מיותר, ליאור מציעה לכם "לגמור ביחד", כשמו של הצעצוע שהיא ממליצה עליו. "מדובר במין טבעת סיליקון שמתלבשת על איבר המין הגברי, ומרטיטה את הדגדגן בזמן החדירה", היא מסבירה. "במקרה הזה, הצעצוע מיועד לשימוש משותף עם בן הזוג שלך, כך שהוא מרגיש נחוץ והאגו שלו לא נפגע. חשוב להבין: לא חייבים להתחיל עם ויברטור 'רולס רוייס' ישר מההתחלה, ואפשר להסתפק בצעצוע שישתלב בסקס". "אני ממליצה להתחיל עם ה'רוקט - פוקט'", אומרת לימור בנדל, מדריכה מינית. "זה צעצוע עדין ודו כיווני, שמענג גם את הגבר וגם את האישה. אפשר לשחק ביחד, כך שהגבר לא ירגיש מוזנח או מאוים. הוויברטור אולי מוכר ופופולרי יותר, אבל אולי דווקא משום כך יש סביבו יותר דעות קדומות שמקשות להכניס אותו הביתה. לעומתו, הרוקט פוקט פחות 'מפחיד'. אפשר להתחיל בקטן ולעבור לצעצועים יותר מסיביים בהמשך".

נעמה, בת 25, סטודנטית, מכירה היטב את הרוקט פוקט וממליצה עליו בחום. "אני נמצאת באותה מערכת יחסים כבר ארבע שנים, וכשנמצאים כל כך הרבה זמן בקשר, משהו דועך. אנחנו אמנם אוהבים ונמשכים זה לזה, אבל יש שחיקה בסקס", היא מספרת. "שמעתי על הרוקט פוקט והזכרתי אותו בפני החבר שלי כבדרך אגב, כי לא ידעתי איך הוא יגיב. הוא התלהב מיד, ואחרי יומיים קנינו. החוויה היתה מדהימה. לא רק בגלל שהסקס חדש ומלהיב, אלא גם בגלל האינטימיות שנבנתה בינינו. ברגע שהשתחררנו מהמבוכה, התקרבנו אפילו יותר".

מומלץ לבקר באתר "סקס מיסטי":

http://sexmisty.telaviv.st/Front/Tools/homepage.asp

קבלו רעיון למסיבת רווקות או מסיבת בנות:

ערב כחול עמוק

כל גבר היה מת להיות זבוב על הקיר במסיבת רווקות. לפני שאת צוללת לתוך הערב הסקסי הזה, תזכרי: העיקר שיהיה אינטימי

טליה זליג לביא

אילוסטרציה: ASAP photos

מאחורי מסיבת הרווקות של היום עומד תהליך התפתחותי מעניין: בראשית רצו הנשים להראות לגברים שגם להן מגיע, והביאו לעולם את החשפנות הגברית. משך כמה שנים היו הגברים המסוקסים האטרקציה המרכזית במסיבה, אבל אז הגיעו הבנות (ובצדק) למסקנה: מי בכלל צריך גברים בערב כזה? עדיף כבר להתכנס לשיחת נשים פרועה עם כל החברות הקרובות והנחשבות באמת, ולחזור הביתה רעבות. לסקס כמובן.

הגברים, כמו גברים, נשארו עם החשפנית בפנטזיות ועם הבירה ביד. לחופה הם מגיעים חיוורי פנים ואחוזי פיק ברכיים, ובמקרה הגרוע גם מקיאים (לפני או אחרי). אנחנו, לעומת זאת, מדברות, צוחקות, משתכרות, אוכלות טוב - וחוזרות הביתה עם אנרגיה שמספיקה להפעלת כור גרעיני קטן, ואותה אנחנו מנתבות (לשמחתו של החתן המיועד) לעשיית סקס פרוע.

אז למה בעצם מסיבות הרווקות מעניינות כל כך גברים? אולי זה בגלל הידיעה שאף פעם לא נהיה החברות הכי טובות שלהם. הרי גם כשרוצים מאוד, ממש לא פשוט להסביר מה באמת עושה לנו טוב. עבור גברים מדובר במפגש נשי פרטי בהחלט, כזה שאין להם בו דריסת רגל. אולי מעניין אותם לדעת מה אנחנו מגלות זו לזו ואולי, יותר מהכל, זו הפנטזיה האולטימטיבית שיושבת להם בראש - מה שאנחנו כביכול עושות אחת עם השניה.

אני עצמי עשיתי את צעדיי הראשונים בתחום הסקס במקומון מפתח תל אביב, שבו כתבתי טור הומוריסטי שנקרא הדף הכחול, והפגיש אותי לראשונה עם עולם הסקס הישראלי. כתבתי שם על תופעות שונות: היחסים הדיסקרטיים של מלכות הסאדו עם עבדיהן, תרבות האורגיות, טנטרה לשיפור הזוגיות, ועוד. את הסיפורים והחוויות שצברתי אני מביאה איתי למסיבת הרווקות, האירוע שלשמו התכנסנו כאן בעצם.



אני החשפן שלך להערב. מוכנה לצאת לדרך?
אילוסטרציה: stock.xchng

ד"ר ויברטור

זה לא שיש לי משהו נגד חשפנים, להפך. ישבן מוצק וגוף חלק בהחלט עושים לי את זה, ובדיוק בגלל זה החלטתי לשלב במסיבות את החשפן הפרטי שלי - דורון, בעלי, שהתברך בישבן חטוב ומפוסל.

זה התחיל ממש במקרה - הוזמנתי למסיבת רווקות. הכלה לא רצתה חשפן בשום אופן, אבל החברות שלה החליטו לעבוד עליה וביקשו מדורון, שהקפיץ אותי למסיבה, לשתף איתן פעולה. הן הלבישו אותו בהתאם, והטמינו בכיס הז'קט שלו זוג תחתונים סקסי, מתנתן לכלה.

כשהיא נכנסה לבית, דורון ניגש אליה, הציג את עצמו ואמר: "אני החשפן שלך להערב. מוכנה לצאת לדרך?" הכלה הסמיקה אבל הסכימה בהתלהבות. דורון הגיש לה את התחתונים ואמר לה, "זה מהחברות שלך ואני עבדתי עלייך... בי". בשלב הזה נכנסתי אני. "רגע אחד", אמרה הכלה המבולבלת, "אני מבינה מי את, אבל מי זה היה?".

מאז, הפכנו את החשפנות לגימיק שנשלף כשנחה עלינו הרוח המתאימה. עכשיו דורון פותח את המסיבה לבוש במעיל עור ארוך ובחוטיני מנומר, ורוקד ריקוד סוער לעיני הכלה.

מתוקף תפקידי כבעלת טור על סקס ניסיתי אביזרי מין שונים ומשונים, הרבה לפני שפגשתי את החשפן שלי. אחד החביבים שבהם היה זוג תחתונים רוטטים שמופעל באמצעות שלט רחוק. תחתוני הפלא אמורים להרטיט אותך גם ממרחק של מאתיים מטר, רק שיום אחד הם התקלקלו במפתיע ואני הסתובבתי לי בין כל החשמלאים של תל אביב, שכמובן הרימו גבה וסירבו לתקן.

כשכבר כמעט התייאשתי, מצאתי מישהו שהסכים (אולי כי הוא לא כל כך הבין מה הוא מתקן). לפני ארבע שנים הכרתי את דורון (הנדסאי חשמל במקצועו), ומאז לא היו לי יותר בעיות כאלו. אחרי הכל, לא כל ויברטור שנזרק במסיבת רווקות מקצה הסלון למישהי בצד השני שלו, יוצא מזה בחיים...

הולכות רחוק

קסמה של מסיבת הרווקות הוא כנראה בתחושת החופש שחומקת לה מבין האצבעות. כביכול, מדובר ברגע האחרון שבו הכל (עדיין) מותר. נהוג לחשוב שגברים הולכים עם זה יותר רחוק, אבל יש גם בנות שלא טומנות ידן בצלחת.

כמה מהן פגשתי במסיבה שנערכה במרכז תל אביב. סלון הבית אליו הוזמנתי היה אפוף אלכוהול, צבא של נרות בער מסביב וקערת פונץ' ענקית עברה בינינו כל הערב. הבנות זרקו אחת על השניה את הוויברטורים ושתו בלי הפסקה, עד שאחת מהן לא עמדה בזה יותר, וכל מה שנכנס - יצא. היא הקיאה על עצמה באמצע הסלון, קמה, שטפה פנים וחזרה למעגל כאילו כלום לא קרה. זה לא קלקל לשאר הבנות את החשק, ובמהלך הערב הן העלו שאלות וסיפרו על תנוחות מיניות שהן אוהבות במיוחד.

במסיבה אחרת החליטו הבנות על משחק שבו הכלה צריכה לזהות את חברותיה לפי חוש המישוש, כשהעיניים שלה מכוסות במטפחת. הפעם, אמרו הבנות, הכלה תזהה אותן לפי החזה, והן נעמדו לפניה בשורה, מי בחזיה ומי בחזה חשוף.



נהוג לחשוב שגברים הולכים רחוק יותר במסיבות רווקים, אבל יש גם בנות שלא טומנות ידן בצלחת
אילוסטרציה: ASAP photos

האמת היא שרוב המסיבות מאופקות יותר, אבל יש גם בנות שהולכות אפילו יותר רחוק, כמו במסיבה שהתקיימה בחולון. בדרך כלל הערב כולו בנוי ממשחקי חברה סקסיים למבוגרים, ואחריהם הרצאה שבה אני מציגה שלל רוטטים ומסבירה מי עושה מה ועד כמה. הפעם החליטה אחת המשתתפות לבדוק אותי בזמן אמת. כשהגיע אליה ויברטור קטן וחמוד בצורת דולפין, "רוקט-פוקט" שאמור לרגש את הדגדגן ללא החדרה, היא קמה ונכנסה איתו לשירותים, ונשארה שם עד סוף הערב! "את צודקת", הסכימה איתי בסיום. "הרוקט-פוקט באמת עושה את העבודה!" כמובן שהשארתי לה אותו במתנה...

יש כלות שמזמינות למסיבת הרווקות שלהן ממש את כ-ו-ל-ן: חברות מהגן, מהצבא, מהאוניברסיטה, ואפילו דודות, אמהות וסבתות. כזו היתה המסיבה הראשונה שעשיתי. "בכל שבוע את מביאה למערכת את הכוכב התורן", אמרה לי חברה מהעיתון, "אז למה שלא תעשי לי מסיבה ותביאי את הצעצועים המקסימים שלך?".

החברה הזו עמדה להתחתן והיא התכוונה, כמובן, לוויברטורים. היא היתה אז בת 38, והיא הזמינה למסיבה שלה את החברות שלה, הבנות שלהן, את הדודות ואת אמא שלה. חוץ מהחלק שלי בערב, היה גם חשפן שהזמינה אחותה. אמא שלה, אישה בת 70, היתה נבוכה, וניגשה למטבח לרחוץ כלים כדי לא לראות אותו בפעולה. היא רק לא לקחה בחשבון שהמטבח הוא נקודת התצפית הטובה ביותר בבית, ורואים ממנו הכל.

גם לבן זוגה של המארחת חיכתה הפתעה בסוף הערב. כשהוא חזר הביתה, התנפל עליו עדר חרמניות עם התחתונים הרוטטים שלקחו ממני. הן הלבישו אותם על הג'ינס שלו - ולחצו על הכפתור. המיועד כמובן נבהל והתחיל לצעוק: "הצילו, תורידו את זה ממני, הביצים שלי מתחשמלות!".

משהו אינטימי

אפשר לקחת את מסיבת הרווקות לכל מיני כיוונים אבל בעיני, לחגוג כאילו אין מחר זה קצת פאסה. לפני הכל, מסיבות רווקות ורווקים צריכות ללוות את החתן והכלה לחופה שלהם, וגם הן מהוות ציון דרך, רגע משמעותי בחיים הזוגיים שלהם. ברגע הזה הם רוצים לראות סביבם את החברים שמלווים אותם לאורך כל הדרך, כאלה שיהיו שם גם עוד עשרים ושלושים שנה.

אם את שואלת אותי, חשוב שיהיה מצחיק, שיהיה סקסי, אבל הכי חשוב שיהיה אינטימי ומרגש. זו ההזדמנות שלך להיפתח, להגיד דברים שלא אומרים כל יום, ולשמוח עם החברה שלך שסוף סוף מצאה את האביר על הסוס הלבן, גם אם הוא רק פיאט אונו.